איך למנוע את הפנדמיה הבאה

מבוא

במהלך ארוחת ערב ביום שישי אחד באמצע פברואר 2020 הבנתי שהקורונה עומדת להיהפך לאסון כלל-עולמי.

בשבועות שקדמו לכך שוחחתי עם מומחים בקרן גייטס על מחלה חדשה של דרכי הנשימה שהלכה והתפשטה בסין, ובאותה עת החלה לזלוג אל מחוצה לה. התברכנו בצוות של בני-סמכא מהשורה הראשונה, בעלי עשרות שנות ניסיון באיתור ובמניעה של מחלות מידבקות ובטיפול בהן, והם עקבו מקרוב אחר נגיף הקורונה. הנגיף צץ לראשונה באפריקה, ובהסתמך על ההערכה הראשונית של הקרן ועל בקשות של ממשלות אפריקאיות, אישרנו כמה מענקים כדי לעזור בבלימת התפשטותו ולסייע למדינות להתכונן למקרה שהתפרצותו תתרחב. ההיגיון שהנחה אותנו היה: אנחנו מקווים שהנגיף לא יתפשט בכל העולם, אבל חייבים להניח שזה יקרה כל עוד לא הוכח אחרת.

בשלב זה עדיין היה יסוד לתקווה שניתן לבלום את הנגיף ולמנוע התפתחות של פנדמיה. ממשלת סין נקטה צעדי מנע חסרי תקדים בכך שהטילה סגר על ווהאן, העיר שבה הופיע הנגיף - בתי ספר ומתקנים ציבוריים נסגרו, ולאזרחים הונפקו היתרים שאפשרו להם לצאת מבתיהם פעם ביומיים למשך 30 דקות. זאת ועוד, תפוצת הנגיף עדיין היתה מוגבלת במידה כזאת שמדינות התירו לאנשים לעבור ביניהן באופן חופשי. אני עצמי טסתי לדרום אפריקה מוקדם יותר בפברואר לתחרות טניס שהתקיימה למטרות צדקה.

כשחזרתי מדרום אפריקה ביקשתי לקיים בקרן דיון מעמיק בנושא הקורונה. שאלה מרכזית אחת הטרידה אותי ללא הרף ורציתי לבחון אותה לעומקה: האם ניתן לבלום את הנגיף, או שמא הוא עומד להתפשט בכל העולם?

בחרתי בטקטיקה החביבה עלי, שאני נוקט זה שנים: ארוחת עבודה. אין צורך לקבוע מראש סדר יום. די להזמין כעשרה בני אדם חכמים, לספק להם מזון ומשקאות, להעלות שאלות אחדות ולהניח לאורחים להתחיל לחשוב בקול רם. כמה מהשיחות המוצלחות ביותר בקריירה שלי קיימתי כשבידי מזלג ועל ירכי פרושה מפית.

ימים ספורים לאחר שובי מדרום אפריקה שלחתי אפוא מייל בנוגע לקביעת מפגש ביום שישי הקרוב: "אפשר לנסות לקיים ארוחת ערב עם האנשים שעוסקים בנגיף הקורונה כדי להתעדכן". כמעט כולם נענו בחיוב - אף שההתראה היתה קצרה ולוחות הזמנים עמוסים - ובאותו יום שישי הגיעו שנים-עשר מומחים מהקרן ומארגונים אחרים למשרדי שבפאתי סיאטל לארוחת ערב. בעודנו אוכלים צלעות וסלטים דנו בשאלה המכרעת: האם הקורונה תיהפך לפנדמיה?

באותו ערב התברר לי שהמספרים אינם מבשרים טובות למין האנושי. הסיכוי לתחום את נגיף הקורונה למדינות מעטות היה קלוש, בעיקר משום שהוא מתפשט באמצעות האוויר, בניגוד לנגיפים המועברים במגע, כמו האיידס או האבולה. בתוך חודשים אחדים מאות מיליוני בני אדם בכל העולם יידבקו במחלה ומיליונים ימותו ממנה.

נדהמתי מכך שממשלות גילו דאגה כה מועטה לנוכח האסון הממשמש ובא ושאלתי מדוע הן לא פועלות ביתר דחיפות. אחד המדענים בצוות, חוקר דרום אפריקאי בשם קית קלוגמן, שהגיע לקרן שלנו מאוניברסיטת אמורי, ענה בפשטות: "הן צריכות לעשות זאת".

מחלות מידבקות, בין אם הן נהפכות לפנדמיות ובין אם לאו, הן מין דיבוק מבחינתי. שלא כמו הנושאים שבהם עסקתי בספרי הקודמים - תוכנה ושינויי אקלים - מחלות מידבקות קטלניות הן נושא שבני אדם נרתעים לרוב מלחשוב עליו (קורונה היא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל). היה עלי ללמוד לרסן את ההתלהבות שבה נהגתי לדבר באירועים חברתיים על טיפולים באיידס ועל חיסון נגד מלריה.

נושא המחלות המידבקות החל לרתק אותי כבר לפני 25 שנה, בינואר 1997, בעקבות מאמר מאת ניקולס קריסטוף ב"ניו יורק טיימס" שקראנו מלינדה ואני. ניק דיווח כי שלשולים גורמים בכל שנה למותם של 3.1 מיליון בני אדם, כמעט כולם ילדים. הוכינו בתדהמה. שלושה מיליון ילדים בשנה! איך ייתכן שילדים כה רבים מתים בגלל דבר מה שלמיטב ידיעתנו לא היה אלא מטרד בלתי נעים?

"עבור אזרחי העולם השלישי מים הם עדיין נוזל מסכן חיים". כותרת ב"ניו יורק טיימס" (1997, כל הזכויות שמורות, הותר לשימוש).

למדנו שהטיפול הפשוט ומציל החיים נגד שלשול - נוזל לא יקר, שממלא את מקומם של החומרים המזינים שהגוף מאבד במקרה של שלשול - כלל לא מגיע למיליוני ילדים. זאת נראתה בעיה שנוכל לסייע בפתרונה, והתחלנו לחלק מענקים שיאפשרו לטפל באוכלוסיות רחבות יותר ולתמוך בפיתוח חיסון שימנע מחלות שלשול מלכתחילה.1

רציתי לדעת יותר. פניתי לד"ר ביל פייגי, אחד האפידמיולוגים שהדבירו את האבעבועות השחורות ולשעבר ראש המרכז לבקרת מחלות ולמניעתן. ביל נתן לי ערימה של 81 ספרים ומאמרים על אבעבועות שחורות, על מלריה ועל בריאות הציבור במדינות עניות. קראתי אותם מהר ככל שיכולתי וביקשתי עוד. אחד הפרסומים שהשפיעו עלי ביותר נשא את הכותרת הפרוזאית: "דוח הפיתוח העולמי 1993: ההשקעה בבריאות, כרך 1". כך דבק בי לראשונה השיגעון לעניין המחלות המידבקות, בפרט בכל הנוגע למדינות בעלות הכנסה נמוכה או בינונית.

כשמתחילים לקרוא על מחלות מידבקות נתקלים עד מהרה בנושא של התפרצויות, מגפות ופנדמיות. ההגדרות של מונחים אלה אינן מדויקות. בקירוב אפשר לומר שהתפרצות היא עלייה חדה בתפוצת מחלה במקום מוגדר, מגפה היא התפרצות המתרחבת לתחומי מחוז או מדינה ופנדמיה היא מצב שבו מגפה מתפשטת ברחבי העולם ופוגעת ביותר מיבשת אחת. יש מחלות שאינן מופיעות וחולפות, אלא נוכחות באזור מסוים באופן קבוע - אלה נקראות מחלות אנדמיות. מלריה, למשל, היא מחלה אנדמית האופיינית לאזורים רבים סביב קו המשווה. אם הקורונה לא תחלוף לעולם, היא תסוּוג כמחלה אנדמית.

גילוי של פתוגן (מחולל מחלה) חדש איננו נדיר כלל. על פי ארגון הבריאות העולמי, ב-50 השנים האחרונות מדענים זיהו יותר מ-1,500 פתוגנים. רובם הופיעו תחילה בבעלי חיים ובהמשך התפשטו לבני אדם.

אחדים מהם לא גרמו לנזקים של ממש, אחרים, כגון נגיף האיידס, חוללו אסונות. נגיף זה קטל יותר מ-36 מיליון בני אדם, וכיום חיים יותר מ-37 מיליון איש ואישה הנגועים בו. ב-2020 התגלו 1.5 מיליון מקרים חדשים, אם כי המספר יורד משנה לשנה, שכן חולים המקבלים טיפול הולם בתרופות אנטי-ויראליות אינם מפיצים את המחלה.

פרט לאבעבועות שחורות - המחלה היחידה אצל בני אדם שהודברה לחלוטין אי-פעם - מחלות מידבקות ותיקות לא נעלמו לגמרי מהשטח. אפילו הדֶבֶר, שרובנו מקשרים עם ימי הביניים, עדיין קיים. ב-2017 הוא הכה במדגסקר, שם חלו בו יותר מ-2,400 איש ומתו יותר מ-200. ארגון הבריאות העולמי מקבל דיווחים על 40 או יותר התפרצויות של כולרה בכל שנה. בין 1976 ל-2018 נרשמו 24 התפרצויות מקומיות של נגיף האבולה והתפרצות אחת בממדים של מגפה. אם כוללים התפרצויות קטנות, ישנן קרוב לוודאי יותר מ-200 התפרצויות של מחלות מידבקות בכל שנה.

איידס ו"מגפות שקטות" נוספות, כפי שהן מכונות - שחפת, מלריה ואחרות - עומדות במוקד הפעילות העולמית של הקרן בתחום הבריאות, לצד מחלות שלשול ומקרי מוות של יולדות. ב-2000 קטלו המחלות האלה יותר מ-15 מיליון בני אדם, רבים מהם ילדים, ואף על פי כן הושקעו במאבק בהן סכומים זעומים להפליא. מלינדה ואני ראינו זאת כתחום שבו משאבינו וניסיוננו בגיבוש צוותים לפיתוח פתרונות חדשניים יוכלו לחולל שינוי של ממש.

שלט חוצות לקידום המודעות לאיידס ומניעתו בלוסקה, זמביה.

בעניין זה רווחת תפיסה מוטעית באשר לפעילות הקרן שלנו בתחום הבריאות. עבודתנו איננה מתרכזת בהגנה על בני אדם במדינות עשירות מפני מחלות, כי אם בפער הקיים בתחום הבריאות בין מדינות עשירות לעניות. אמנם במהלך פעילות זו אנחנו רוכשים ידע רב על מחלות שעלולות לפגוע גם בעולם העשיר, וחלק מהמימון שלנו מסייע בהתמודדות עמן, אולם זה אינו יעד מרכזי של המענקים שלנו. המגזר הפרטי, ממשלות של מדינות עשירות ותורמים אחרים משקיעים בכך די משאבים.

מטבע הדברים, פנדמיות פוגעות בכל סוגי המדינות והן הרבו להעסיק אותי מיום שהתחלתי ללמוד על מחלות מידבקות. נגיפים התוקפים את דרכי הנשימה, לרבות משפחת נגיפי השפעת ומשפחת נגיפי הקורונה, הם מסוכנים במיוחד, מפני שהם מסוגלים להתפשט במהירות רבה מאוד.

מודעה מטעם ממשלת ארצות הברית לעידוד היגיינה נאותה וריחוק חברתי בזמן פנדמיית השפעת ב-1918.

יתר על כן, הסיכויים להתפרצות פנדמיה הולכים וגדלים בהתמדה, בין היתר מפני שבתהליך העיור בני אדם פולשים בקצב מואץ לשטחי המחיה הטבעיים של בעלי חיים ובאים עמם במגע לעתים קרובות יותר, וכך מתרבות ההזדמנויות להעברת מחלות מהם אלינו. סיבה נוספת היא העלייה העצומה בהיקף הנסיעות הבינלאומיות (לפחות בטרם הקורונה גרמה להאטה במגמה הזאת): ב-2019, לפני הופעת הקורונה, נרשמו 1.4 מיליארד כניסות של תיירים ברחבי העולם - לעומת 25 מיליון ב-1950. העובדה שחלפו כ-100 שנה מאז הכתה בעולם הפנדמיה הקטסטרופלית האחרונה - השפעת של 1918, שקטלה כ-50 מיליון בני אדם - היא במידה רבה עניין של מזל.

לפני הקורונה, האפשרות שתפרוץ פנדמיית שפעת היתה ידועה למדי. רבים לכל הפחות שמעו על השפעת של 1918 והיו שזכרו את שפעת החזירים מ-2009-2010. אולם 100 שנים הן תקופה ארוכה ולא נותר בחיים כמעט אף אחד שחווה את פנדמיית השפעת, ואילו שפעת החזירים בסופו של דבר לא היתה קטלנית בהרבה משפעת רגילה. בעת שלמדתי את כל זאת, בתחילת המאה ה-21, נגיפי הקורונה - שהם אחד משלושת סוגי הנגיפים שגורמים למרבית מקרי ההצטננות - זכו לתשומת לב פחותה בהרבה מהשפעת.

ככל שהוספתי ללמוד את הנושא, כך הבנתי עד כמה העולם אינו ערוך למגפה חמורה של נגיף נשימתי. קראתי דוח על המענה של ארגון הבריאות העולמי לשפעת החזירים של 2009, שהגיע למסקנה הנבואית: "העולם איננו ערוך לתת מענה לפנדמיית שפעת חמורה או לכל מקרה חירום עולמי מתמשך המסכן את בריאות הציבור באופן דומה". הדוח הציג תוכנית ובה שורה של צעדים הנדרשים כדי להתכונן למצב כזה. רק מעטים מהצעדים האלה ננקטו.

שנה לאחר שקראתי את הדוח, ידידי נייתן מיירוולד החל לספר לי על מחקר שהוא עושה בנושא האיומים החמורים ביותר שהאנושות ניצבת בפניהם. יותר מכול הדאיג אותו נשק ביולוגי מהונדס - מחלה שמפתחים במעבדה - אבל גם נגיפים שמקורם בטבע דורגו במקום גבוה ברשימה שלו.

אני מכיר את נייתן עשרות שנים: הוא הקים את חטיבת המחקר החדשנית של מיקרוסופט והוא איש אשכולות, שבין היתר ערך מחקרים בתחומים כמו בישול (!), דינוזאורים ואסטרופיזיקה. הוא לא נוטה להפריז בהערכת סיכונים. אם כך, כשטען שממשלות ברחבי העולם לא נקפו אצבע כדי להתכונן לפנדמיות מכל סוג שהוא, בין אם טבעיות ובין אם כאלה הנגרמות במזיד, דנו בשאלה כיצד ניתן לשנות זאת.2

נייתן נוהג להשתמש באנלוגיה שמוצאת חן בעיני. הבניין שאתם נמצאים בתוכו ברגע זה (בהנחה שאינכם קוראים את הספר הזה בחוף הים) מצויד מן הסתם בגלאי עשן. הסיכויים שהבניין הזה יעלה באש היום נמוכים מאוד. למען האמת, ייתכן שיחלפו עוד 100 שנים בלי שיישרף. אבל הבניין הזה הוא כמובן אחד מני רבים, ואי-שם בעולם, ברגע זה ממש, בניין כלשהו עולה בלהבות. תזכורת קבועה זו היא הסיבה לכך שבני אדם מתקינים גלאי עשן: כדי להתגונן מפני דבר מה נדיר, אך כזה שעלול להיות הרסני מאוד.

כשמדובר בפנדמיות, העולם כולו הוא בניין אחד גדול המצויד בגלאי עשן שאינם רגישים במיוחד ומתקשים לתקשר זה עם זה. אם תפרוץ שריפה במטבח, היא עלולה להתפשט לפינת האוכל בטרם יגלו זאת די אנשים כדי לכבות אותה. יתר על כן, האזעקה מופעלת אחת ל-100 שנה בקירוב, כך שקל לשכוח שהסיכון קיים.

קשה לתפוס באיזו מהירות מחלה עלולה להתפשט, שכן רובנו לא נתקלים בתופעה של גידול מעריכי (אקספוננציאלי) בחיי היומיום שלנו. אבל חִשבו על המספרים: אם 100 אנשים חולים במחלה מידבקת בנקודת ההתחלה ומספר המקרים גדל פי שניים בכל יום, בתוך 27 יום כל האוכלוסייה על פני כדור הארץ כבר תהיה חולה.

באביב 2014 התחלתי לקבל מצוות הבריאות בקרן מיילים בנוגע להתפרצות שנשמעה מבשרת רעות: מקרים אחדים של נגיף האבולה זוהו בדרום-מזרח גינאה. עד יולי של אותה שנה כבר אובחנו מקרי אבולה בקונאקרי, בירת גינאה, ובערי הבירה של המדינות השכנות ליבריה וסיירה לאון. בסופו של דבר התפשט הנגיף לשבע מדינות נוספות, לרבות ארצות הברית, ויותר מ-11 אלף איש מתו.

אבולה היא מחלה מפחידה - לעתים קרובות היא גורמת לחולים לדמם מהפתחים בגופם - אולם התפרצותה המהירה ותסמיניה המשתקים גורמים לכך שהיא אינה מסוגלת להדביק עשרות מיליוני בני אדם. אבולה מתפשטת אך ורק באמצעות מגע פיזי עם נוזלי הגוף של חולה, ובשלב שבו אדם נגוע עלול להדביק אחרים, הוא כבר חולה מכדי להתהלך. הסיכון הרב ביותר נשקף למי שטיפלו בחולי אבולה, בבית או בבית חולים, וכן בטקסי אשכבה, למי שרחצו את גופתו של המת.

בזמן מגפת האבולה במערב אפריקה בשנים 2014-2016 רבים נדבקו בנגיף במהלך לוויות משום שבאו במגע עם גופתו של קורבן המחלה.

אף על פי שהאבולה לא גבתה את חייהם של אמריקאים רבים, היא הזכירה להם שמחלה מידבקת מסוגלת לחצות יבשות. התפרצות האבולה היתה מקרה שבו פתוגן מפחיד הגיע לארצות הברית וגם לבריטניה ולאיטליה - יעדים חביבים על תיירים אמריקאים. חרף העובדה שבשלוש המדינות האלה התגלו בסך הכול שישה מקרי מחלה ומקרה מוות אחד, הדבר גרם לאמריקאים לתת את דעתם על מגפות, ולו באופן זמני.

סברתי אז שזאת הזדמנות להבליט את העובדה שהעולם איננו ערוך להתמודד עם מחלה מידבקת שעלולה באמת לחולל פנדמיה ("אם אבולה נראית לכם מסוכנת, חכו עד שתשמעו מה השפעת מסוגלת לעולל"). במהלך חופשת חג המולד של 2014 התחלתי לכתוב מזכר על הליקויים במוכנות של העולם, שהובלטו בעקבות התפרצות האבולה.

הליקויים היו עצומים. לא היו אמצעים שיטתיים לנטר את התקדמות המחלה בקרב קהילות. בבדיקות אבחון, עד כמה שהיו בנמצא, חלפו כמה וכמה ימים עד לקבלת התוצאות - נֶצח במצב שבו צריך לבודד את מי שנדבקו. היתה רשת מתנדבים של מומחים למחלות מידבקות שגילו אומץ לב ונסעו לסייע לרשויות במדינות שנפגעו, אבל לא היה צוות גדול של מומחים במשרות מלאות, וגם לו היה צוות מומחים כזה, לא היתה תוכנית שעל פיה יניידו אותם למקומות שבהם נדרשו.

במילים אחרות, הבעיה לא היתה שהמערכת הקיימת לא פעלה מספיק טוב, אלא שכמעט לא היתה בנמצא מערכת כלשהי.

באותה עת טרם מצאתי לנכון להציב את הנושא הזה בראש סדר העדיפויות של קרן גייטס. אחרי הכול, אנחנו מתמקדים בתחומים שבהם השווקים אינם מסוגלים לפתור בעיות גדולות, ולתומי סברתי שלאחר בהלת האבולה, ממשלות של מדינות עשירות ייכנסו לפעולה אם יבינו מה מונח על הכף. ב-2015 פרסמתי מאמר ב"ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין" ובו הראיתי עד כמה העולם לא מוכן ופירטתי מה נדרש כדי להתכונן. עיבדתי אזהרה זו להרצאת טד בשם "המגפה הבאה? איננו מוכנים", שבה כללתי גם אנימציה שהראתה 30 מיליון בני אדם מתים משפעת מידבקת כמו זאת של 1918. רציתי להישמע מבהיל כדי לוודא שהעולם יתכונן - ציינתי שייגרמו נזקים כלכליים בהיקף של טריליוני דולרים ושיבושים עצומים. ההרצאה הזאת זכתה ל-43 מיליון צפיות, אולם 95 אחוזים מהצפיות האלה נרשמו אחרי שפרצה פנדמיית הקורונה.

קרן גייטס, בשותפות עם ממשלות גרמניה, יפן ונורווגיה ועם קרן Wellcome, הקימה ארגון בשם "ההתאחדות לחדשנות במוכנות למגפות" במטרה לזרז את פיתוח החיסונים נגד מחלות מידבקות חדשות ולסייע בהבאת חיסונים אלה לתושבי המדינות העניות ביותר. נוסף על כך מימנתי מחקר מקומי בסיאטל במטרה לדעת יותר על אופן התפשטותן של השפעת ושל מחלות נשימתיות אחרות בקרב קהילות.

אף על פי שההתאחדות לחדשנות במוכנות למגפות ומחקר השפעת בסיאטל התגלו כהשקעות מוצלחות שהביאו תועלת עם הופעת הקורונה, כמעט לא הושגו הישגים נוספים. יותר מ-110 מדינות ניתחו את רמת מוכנותן, וארגון הבריאות העולמי הצביע על הצעדים הדרושים לתיקון הליקויים, אולם הערכות ותוכניות אלה לא הובילו לפעולה. הדרישה לשיפורים הועלתה, אבל הם לא בוצעו.

שש שנים אחרי שנשאתי את הרצאת טד ופרסמתי את המאמר המדובר, בשעה שהקורונה הלכה והתפשטה ברחבי העולם, עיתונאים וידידים שאלו אותי אם אני מתחרט על כך שלא עשיתי יותר ב-2015. אינני יודע כיצד הייתי יכול להתריע יותר בנוגע לצורך באמצעים משופרים ובפעולה מואצת להשגתם. ייתכן שהייתי צריך לכתוב את הספר זה ב-2015, אבל אני מסופק אם רבים היו קוראים אותו.

בראשית ינואר 2020 הצוות שהקמנו בקרן גייטס לניטור התפרצויות בעקבות בהלת האבולה עסק בהתחקות אחר התפשטות הנגיף SARS-CoV-2, שבדיעבד התגלה כגורם למחלת הקורונה.3

ב-23 בינואר טרוור מנדל, המנהל את פעילותנו בתחום הבריאות העולמית, שלח למלינדה ולי מייל שבו תיאר בקווים כלליים את הרעיונות של צוותו וביקש מימון לשלב הראשון של עבודה בנושא הקורונה. "לרוע המזל", כתב, "התפרצות הקורונה מוסיפה להתפשט ועלולה להיהפך לפנדמיה חמורה (מוקדם מדי לומר בוודאות, אבל הכרחי לפעול עכשיו").4

מלינדה ואני פיתחנו כבר מזמן שיטה לקבלת החלטות בנוגע לבקשות דחופות שלא יכולות לחכות לדיונים האסטרטגיים השנתיים שלנו. הראשון שרואה את הבקשה שולח אותה לאחר וכותב, פחות או יותר, "זה נראה טוב. מה דעתך? שנאשר את זה?" והאחר שולח מייל שמאשר את ההוצאה. כיושבי ראש משותפים אנחנו עדיין פועלים כך בקבלת החלטות גדולות בנוגע לקרן, אף שכבר איננו נשואים וכיום אנו עובדים עם חבר נאמנים.

עשר דקות אחרי שהגיע המייל של טרוור, הצעתי למלינדה שנאשר את בקשתו. היא הסכימה וענתה לטרוור: "אנחנו מאשרים חמישה מיליון דולר ומבינים שבהמשך יידרש אולי סכום נוסף. שמחים שהצוות הסתער על העניין כל כך מהר. זה מדאיג מאוד".

כמו ששנינו צפינו, בהחלט נדרשו סכומים נוספים, כפי שהתברר בארוחת הערב ההיא באמצע פברואר ובפגישות רבות נוספות. הקרן הקצתה יותר משני מיליארד דולר להיבטים שונים של המאבק בקורונה, לרבות בלימת התפשטותה, פיתוח חיסונים ותרופות וסיוע בהבאת האמצעים מצילי החיים האלה לתושבי מדינות עניות.

מאז פרוץ הפנדמיה הזדמן לי לעבוד עם אינספור מומחים לבריאות בקרן ומחוצה לה וללמוד מהם. אחד מהם ראוי לאזכור מיוחד.

במרס 2020 התקשרתי לראשונה לאנתוני פאוצ'י, ראש המכון למחלות מידבקות, הנמנה עם המכונים הלאומיים לבריאות. זכיתי להכיר את טוני לפני שנים (הרבה לפני שהחל לככב במגזינים של תרבות פופולרית) ורציתי לשמוע מה הוא חושב על כל זה - בייחוד על הפוטנציאל של תרופות וחיסונים שונים שהיו בתהליך פיתוח. הקרן שלנו מימנה רבים מהם, ורציתי לוודא שסדר היום שלנו בנוגע לפיתוח חידושים ולהפצתם תואם את שלו. כמו כן רציתי להבין טוב יותר את התבטאויותיו הפומביות בנושאים כמו ריחוק חברתי ועטיית מסכות כדי שאוכל לחזק את דבריו בנקודות אלה בראיונות שהענקתי.

היתה לנו שיחה מועילה ובהמשך השנה קיימנו בקביעות שיחות חודשיות, שבהן דנו בהתקדמות שהושגה בתרופות ובחיסונים שונים ועסקנו בשאלה האסטרטגית כיצד העבודה הנעשית בארצות הברית עשויה להועיל לשאר העולם. אפילו הענקנו כמה ראיונות משותפים. לכבוד היה לי לשבת לצדו (וירטואלית כמובן).

עם זאת, ההתבטאויות שלי בפומבי עוררו ביקורת גוברת על עבודתה של קרן גייטס, מסוג הביקורות שאני סופג זה שנים רבות. בגרסתן המעודנת ביותר הן נשמעות כך: ביל גייטס הוא מיליארדר ולא נבחר ציבור - מי הוא שיקבע את סדר היום בנושא בריאות או בכל עניין אחר? שלוש מסקנות משתמעות מביקורת זו: שלקרן גייטס יש השפעה רבה מדי, שאני נותן אמון מוגזם במגזר הפרטי כמנוע של שינוי ושאני חובב טכנולוגיה מושבע הסבור שהמצאות חדשות יפתרו את כל בעיותינו.

בהחלט נכון שמעולם לא נבחרתי למשרה ציבורית כלשהי ואינני שואף לכך. אני גם מסכים לטענה שריכוז השפעה בלתי מוצדקת בידי עשירים אינו טוב לחברה האנושית.

עם זאת, קרן גייטס איננה משתמשת במשאביה או בהשפעתה במחשכים. אנחנו פועלים בשקיפות בכל הנוגע לפרויקטים שאנחנו מממנים ולתוצאותיהם, בין אם מדובר בהצלחה ובין אם בכישלון. אנחנו יודעים גם שאחדים ממבקרינו נמנעים מלהשמיע את דבריהם מחשש שלא יקבלו מאיתנו מענקים, ומשום כך, בין היתר, אנחנו עושים מאמצים מיוחדים להיוועץ במומחים חיצוניים ולהיחשף למגוון של דעות (מסיבות דומות, ב-2022 הרחבנו את חבר הנאמנים שלנו). אנחנו חותרים לשיפור איכותם של הרעיונות התורמים לעיצוב המדיניות הציבורית ולהפניית המימון אל אותם רעיונות שיש להם סיכוי גבוה לחולל השפעה מרבית.

המבקרים צודקים גם בטענתם שהקרן נהפכה למקור מימון מרכזי של כמה יוזמות ומוסדות גדולים שהם בראש ובראשונה בתחום אחריותן של ממשלות, כגון המאבק בפוליו ותמיכה בגופים כמו ארגון הבריאות העולמי. אולם זה נובע במידה רבה מכך שתחומים אלה זקוקים למשאבים עצומים ומקבלים מהממשלות רק חלק קטן מהם, אף על פי שהם מביאים תועלת לחברה כולה, כפי שהראתה הפנדמיה הנוכחית. לא יהיה מאושר ממני אם המימון של קרן גייטס יוכל להיות חלק קטן בהרבה מההוצאה העולמית בשנים הקרובות, שכן, כפי שאטען בהמשך, מדובר בהשקעות למען עולם בריא ויצרני יותר.

בהמשך לנקודה זאת, יש הטוענים שאין זה הוגן שקומץ אנשים כמוני הגדילו את עושרם בתקופת הפנדמיה, בשעה שהמוני אחרים סבלו. הם צודקים לחלוטין. העושר שלי בודד אותי במידה רבה מפגיעת הקורונה - לא חוויתי את סבלם של מי שחייהם נהרסו בעקבות הפנדמיה. הטוב ביותר שביכולתי לעשות הוא לדבוק בהתחייבות שלקחתי על עצמי לפני שנים רבות: להחזיר את מרבית הוני לחברה בדרך שתהפוך את העולם למקום הוגן יותר.

ונכון, אני חובב טכנולוגיה מושבע. חדשנות היא הפַּטיש שלי, ואני מנסה להפעיל אותה על כל מסמר שאני נתקל בו. כמייסדה של חברת טכנולוגיה מצליחה אני מאמין גדול בכוחו של המגזר הפרטי להניע חדשנות. אבל חדשנות לא בהכרח מסתכמת במכונה חדשה או בחיסון חדש, חשובים ככל שיהיו. היא יכולה להתבטא בעשיית דברים בדרך שונה, במדיניות חדשה או בתוכנית חכמה למימון מוצר ציבורי כלשהו. בספר זה תקראו על כמה חידושים כאלה, שכן מוצרים חדשים מעולים מביאים תועלת מרבית רק אם הם מגיעים למי שזקוקים להם ביותר - ובתחום הבריאות הדבר דורש לעתים קרובות שיתוף פעולה עם ממשלות, שאפילו במדינות העניות ביותר הן כמעט תמיד אלה שמספקות שירותים ציבוריים. משום כך, בכוונתי לטעון כאן בזכות חיזוקן של מערכות בריאות ציבוריות, המסוגלות לשמש קו הגנה ראשון במאבק בהתפשטות מחלות, ובלבד שהן מתפקדות היטב.

למרבה הצער, חלק מהביקורות המופנות אלי אינן כה מעודנות. לכל אורך תקופת הקורונה ראיתי בהשתאות כיצד נעשיתי מטרה לחִציהן של תיאוריות קונספירציה פרועות. זאת לא חוויה חדשה לגמרי עבורי - תפיסות מטורללות בנוגע למיקרוסופט קיימות זה עשרות שנים - אבל כיום ההתקפות נמרצות יותר. אף פעם אינני בטוח אם יש טעם להתעמת איתן. אם אני מתעלם מהן, הן מוסיפות להתפשט. אם אצא בהכרזה, "אין לי עניין לעקוב אחריכם, ממש לא אכפת לי לאן אתם הולכים ובאף חיסון אין אמצעי מעקב", האם זה באמת ישכנע את מי שמאמינים בהבלים האלה? החלטתי שהדרך הטובה ביותר היא פשוט להמשיך לעשות את העבודה ולהאמין שהאמת תגבר על השקרים.

לפני שנים, האפידמיולוג הנודע ד"ר לארי בריליאנט טבע משפט שנחרת בזיכרון: "התפרצויות הן בלתי נמנעות, אבל פנדמיות אינן מחויבות המציאות". מחלות התפשטו בקרב בני האדם מאז ומעולם, אבל אין הכרח שייהפכו לאסונות כלל-עולמיים. ספר זה עוסק בשאלה כיצד ממשלות, מדענים, חברות עסקיות ויחידים יכולים לבנות מערכת התוחמת את ההתפרצויות הבלתי נמנעות כך שלא ייהפכו לפנדמיות.

מסיבות ברורות, המומנטום לעשות זאת כיום חזק מאי-פעם. איש מאלה שחוו את הקורונה לא ישכח זאת לעולם. בדיוק כשם שמלחמת העולם השנייה שינתה את האופן שבו הדור של הורי תפס את העולם, כך שינתה הקורונה את האופן שבו אנחנו תופסים אותו כיום.

כיצד תיראה מערכת כזאת הלכה למעשה? נסו לדמיין:

המחקר המדעי מאפשר לנו להבין את כל הפתוגנים הנשימתיים ומכין אותנו ליצירת כלים כגון שיטות אבחון, תרופות אנטי-ויראליות וחיסונים בכמות ובמהירות גדולות בהרבה מכפי שמתאפשר כיום.

חיסונים אוניברסליים מגינים על כולנו מפני כל זני הפתוגנים הנשימתיים העלולים לחולל פנדמיה בסבירות גבוהה - נגיפי הקורונה והשפעת.

מחלה שעלולה להיהפך לאיום מתגלה במהירות על ידי רשויות הבריאות המקומיות, המתפקדות ביעילות אפילו במדינות העניות ביותר בעולם.

כל ממצא יוצא דופן מדווח או נשלח לצורכי מחקר למעבדות משוכללות, והמידע מוזן למסד נתונים עולמי תחת בקרה של צוות המיועד לכך.

כשמתגלה איום, ממשלות מתריעות עליו ומפרסמות המלצות בנוגע לנסיעות בינלאומיות ולריחוק חברתי ותוכניות לשעת חירום.

ממשלות מתחילות להשתמש ב"כלים הכבדים" שהוכנו מראש, כגון סגרים כפויים, תרופות אנטי-ויראליות המגינות כמעט מפני כל הזנים ובדיקות שניתן לבצע בכל מרפאה, במקום העבודה או בבית.

אם זה לא מספיק, אנשי החדשנות נכנסים מיד לפעולה ומפתחים בדיקות וכן תרופות וחיסונים נגד הפתוגן. דגש חזק מושם על הגברה משמעותית של קצב ייצור אמצעי האבחון כדי שיהיה אפשר לבדוק בני אדם רבים בזמן קצר.

תרופות וחיסונים חדשים מאושרים במהירות, משום שהסכמנו מראש כיצד לעשות ניסויים במהירות ולשתף את הגורמים הרלוונטיים בתוצאותיהם. מרגע שהם מוכנים לשלב הייצור, המפעלים יכולים להיכנס לפעולה מיד, שכן הם כבר ערוכים ומאושרים.

איש איננו נזנח מאחור, שכן תכננו מראש איך לייצר מספיק חיסונים לכולם.

כל דבר מגיע ליעדו ובזמן, משום שהקמנו מערכות לשינוע מוצרים עד למטופלים עצמם. המסרים בנוגע למצב ברורים ומונעים פאניקה.

כל זה קורה במהירות. שישה חודשים בלבד חולפים מרגע הנפת הדגל האדום הראשון ועד לייצור חיסונים אפקטיביים5 ובטוחים שמספרם מספיק כדי להגן על אוכלוסיית כדור הארץ כולה.

לאחדים מהקוראים, התרחיש שתיארתי זה עתה יישמע שאפתני מדי. זהו ללא ספק יעד תובעני, אבל אנחנו כבר מתקדמים לקראתו. ב-2021 הכריז הבית הלבן על תוכנית לפיתוח חיסון בזמן המגפה הבאה בתוך 100 ימים, בתנאי שיוקצו לכך המשאבים הדרושים. בינתיים לוחות הזמנים כבר הולכים ומתקצרים: חלפו 12 חודשים בלבד מהשלמת הריצוף הגנטי של נגיף הקורונה ועד לשלב שבו החיסונים הראשונים נבדקו והיו מוכנים לשימוש, ומדובר בתהליך שנמשך בדרך כלל חמש שנים לפחות. ההתקדמות הטכנולוגית שהושגה במהלך הפנדמיה הזאת תאיץ את התהליך הזה עוד יותר. אם אנחנו - ממשלות, מממנים, התעשייה הפרטית - נקבל את ההחלטות הנכונות ונשקיע בדברים הנכונים, בכוחנו לעשות זאת. לאמיתו של דבר, אני רואה כאן הזדמנות לא רק למנוע את התרחשותם של דברים רעים, אלא גם להשיג הישג יוצא דופן: למגר לחלוטין משפחות שלמות של נגיפים נשימתיים. כך נשים קץ לנגיפים דוגמת הקורונה, ואולי אפילו לשפעת. השפעת לבדה גורמת בכל שנה לכמיליארד מקרי מחלה, לרבות שלושה עד חמישה מיליון מקרים חמורים המסתיימים באשפוז ולפחות 300 אלף מקרי מוות. אם נוסיף לכך את נזקי הנגיפים ממשפחת הקורונה, שכמה מהם גורמים להצטננות, התועלת שנפיק מחיסול הנגיפים הנשימתיים תהיה כבירה.

כל אחד מפרקי הספר מסביר את אחד הצעדים שעלינו לנקוט כדי להתכונן. יחד הם מצטרפים לתוכנית לחיסול הפנדמיה כאיום על האנושות ולהקטנת הסיכוי לכך שמישהו ייאלץ אי-פעם לחוות מגפת קורונה נוספת.

מחשבה אחרונה בטרם נצלול פנימה: קורונה היא מחלה דינמית מאוד. מאז התחלתי לכתוב את הספר הזה, הופיעו כמה וכמה וריאנטים של הנגיף, האחרון שבהם הוא אומיקרון, ואילו אחרים נעלמו. כמה תרופות שנראו מבטיחות מאוד במחקרים מוקדמים התגלו כאפקטיביות פחות משקיוו אחדים (ובהם אני). החיסונים מעוררים שאלות שונות, לרבות השאלה לכמה זמן הם מספקים הגנה - שאלות שיידרש עוד זמן לענות עליהן.

בספר זה עשיתי כמיטב יכולתי לכתוב את מה שנכון לזמן יציאתו לאור, תוך הבנה שמצב העניינים בהכרח ישתנה בחודשים ובשנים שלפנינו. מכל מקום, הנקודות העיקריות בתוכנית למניעת פנדמיות המוצעת כאן יישארו רלוונטיות. בלי קשר למעללי הקורונה בעתיד, מצפה לכולנו עוד עבודה רבה בטרם נוכל לקוות שנמנע מהתפרצויות להיהפך לאסונות כלל-עולמיים.

1. בפרק 3 אספר לכם את המשך השתלשלות העניין.

2. לימים פרסם נייתן מאמר על רעיונות אלה תחת הכותרת "טרוריזם אסטרטגי: קריאה לפעולה" בכתב העת Lawfare. הוא מופיע ב-https://papers.ssrn.com. אינני ממליץ לקרוא אותו במיטה - הוא ידיר שינה מעיניכם.

3. כמה מילים על מינוח: SARS-CoV-2 הוא שם הנגיף הגורם למחלת COVID-19. טכנית, המונח "קורונה" מציין את כל המחלות הנגרמות על ידי נגיפי קורונה, ו-COVID-19 היא אחת מהן (המספר 19 מציין את העובדה שהיא התגלתה ב-2019). אולם כדי שהספר יהיה קריא מכאן ואילך אשתמש במונח "קורונה" הן לציון המחלה והן לציון הנגיף המחולל אותה.

4. כבר הזכרתי את קרן גייטס כמה פעמים במבוא זה, ועוד אזכיר אותה בהמשך הספר. אינני עושה זאת כדי להתרברב, אלא משום שצוותי הקרן מילאו תפקיד חשוב במאמצים לפתח חיסונים, תרופות ושיטות אבחון לקורונה. קשה לספר את הסיפור הזה בלי להזכיר את עבודתם.

5. בתחום הרפואה, המונחים "אפקטיביות" ו"יעילות" מציינים שני דברים שונים. יעילות היא המידה שבה חיסון פועל היטב בניסוי קליני. אפקטיביות היא המידה שבה הוא פועל היטב בעולם הממשי. למען הפשטות, אשתמש ב"אפקטיביות" בשני המובנים.