אלברט

בלילה האחרון חלמתי שאני בן אדם.

התעוררתי לבוקר מופלא לצד אישה יפה, כשמגע גופה הנעים מלטף את עורי מתחת לשמיכה ועושה חשק לא לקום מהמיטה לעולם. ליטפתי את שערה המתולתל שהחליק בין אצבעותיי בעודי מנשק אותה בעדינות על שפתייה הרכות.

נכנסו להתקלח יחד וסיבנתי אותה לאט, התחלתי באצבעותיה ברגליים ועליתי לשוקיים, ובתנועות מעגליות עליתי למעלה עוד טיפה עד לבטן התחתונה. נשארתי באזור בשליחת אצבעותיי מלאות הסבון הלוך וחזור לכל מקום באזור הדרומי של גופה, את שדיה ליטפתי בעדינות, והיא הצמידה אותי אליה בנשיקה לוהטת, וכשהלשונות שלנו נפגשו הרגשתי פיצוץ בגופי והתמוגגתי לרסיסים.

במשך שעה היינו במקלחת אבל התקלחנו באמת רק שלוש דקות. ככה נראית האהבה – הרצון המיוחד להישאר ברגע הזה עם האהובה לנצח, שהוא לא ייפסק ונמשיך לאהוב, אבל הגיע הזמן לצאת לעבודה ובכל היום להילחם ברצון שמושך אותי הביתה לנשק אותה בכל הגוף, לחבק אותה חזק עד שתירדם ולצפות בה ישנה עם הפרצוף המלאכי שלה.

התארגנתי לעבודה כשהיא עודנה במיטה, עירומה, מביטה עליי במבט הזה שלה, שמושך אותי לקפוץ ראש בחזרה למיטה ולהכריז על יום מחלה, אבל בחלום זה לא קרה, התארגנתי מהר ויצאתי לעבודה.

במהלך הנסיעה הרכב והגוף שלי נסעו קדימה, בעודי תקוע עם הראש בכרית לצד אהובת ליבי.

נכנסתי למשרד המכירות של רכבי יוקרה שבו אני עובד כמו איש מכירות רגיל, אמרתי שלום לעמיתיי לעבודה והתיישבתי לצד שולחני. על השולחן היו שלוש ערימות של ניירת, ובלי ידע בכלום עבדתי כמו מכונית מרוץ ביומה הראשון. סיימתי מהר עם הרבה טעויות.

למזלי, זה היה רק חלום, ואני לא יכול לדמיין את עצמי חי את החיים האלו כל יום. איך בני האדם מסוגלים לפקוח את עיניהם בכל בוקר למציאות שהיא כזו כואבת?

איך עוזבים בכל בוקר את האישה שאוהבים והולכים לעבוד בעבודה ששונאים?

אם הייתי במקומם הייתי עוזב הכול ולא יוצא מהמקלחת בבוקר עם המלאך היפה שלי, מחזיק אותה קרוב ומתפלל לא להתעורר לעולם.

בדרך חזרה לבית נהגתי כמו נהג מרוץ מנוסה, חתכתי רכבים וכף רגלי לא ירדה מהגז, אף רמזור אדום לא נקלט בעיניי, ככה זה כשנוהגים בחלום. החניתי עקום בחנייה של הבית ורצתי בשביל לכיוון הדלת, אבל ברגע שהכנסתי את המפתח למנעול התעוררתי על הכרית בחדר של ביילי כשהוא נושם עליי את הבל הפה המסריח שלו.

ברגע אחד החלום המדהים הזה נפסק. ניסיתי לעצום את עיניי בחזרה ולחזור לאישה שלי במיטה ולא הצלחתי. פשוט ראיתי שחור.

עצוב איך האושר יכול להיפסק בשנייה אחת ובלי אזהרה מראש.