פרק ראשון
מרטינז
"קדימה, מרטינז. הבנות מחכות לנו," אמר חברי ליאו בפעם העשירית.
"בסדר, חכה רגע. אני מגיע. חוץ מזה, אתה יודע שהן יחכו לנו כל הלילה," עניתי בחיוך שחצני וניגשתי אל הדלת האחורית. הלכתי בזהירות כדי לוודא ששומרי הראש והמצלמות שהותקנו ברחבי הבית לא יבחינו בנו.
"אלחנדרו! אסור לך ללכת. אבא הזהיר אותך. הוא לא אוהב שאתה יוצא מהבית כשהם לא בסביבה, במיוחד בלי לקחת איתך שומר ראש," נזפה בי אמארי ותפסה בזרועי, כך שעצרתי מלכת.
אחותי הגדולה אמארי תמיד הייתה מלאך קטן ומושלם. אני, לעומת זאת, השטן. נראה לי שאבא שלי התגאה בסתר כשהתפרעתי, אבל הוא אף פעם לא ביטא את זה בקול או נתן לי להתחמק מעונש. אין תחום שבו הצטיין יותר מהעמדת פנים.
מיום היוולדי הוא גידל והכין אותי לרשת את האימפריה שלו, כמו כל הגברים לבית מרטינז בדורות שקדמו לי. הייתי בן ארבע-עשרה, כמעט חמש-עשרה, אבל אף פעם לא נועדתי להיות ילד. לכן ניצלתי כל הזדמנות לעשות כל מה שבראש שלי, במיוחד כשאף אחד לא נצמד אליי לתחת ואוסר עליי לעשות דברים. לא שמתי זין כשקרקעו אותי לחדר. ידעתי שמחכות לי מעט מאוד שנים לחיות חיים ספק נורמליים וניצלתי את זה בכל הזדמנות שרק יכולתי.
אמארי הייתה גדולה ממני בשנה וחצי, אבל זה לא היה חשוב. היא תמיד התנהגה כמו צעירה יותר. היא נהגה להתגנב למיטה שלי מיום שאני זוכר את עצמי, כל קול קטן בלילה הפחיד אותה. לי לא היו מותרות כמו פחד. פחד לא היה חלק מהחיים הצפויים לי. זה היה רק עניין של זמן עד שגם אני אתחיל להפחיד אותה.
בדיוק כמו אבא שלנו.
הוא קרא לזה כבוד, אבל ידעתי שזו הפחדה ותו לא. אמארי תמיד הייתה חלשה, וזה הטריד את אבי במידה שדרשה ממני לפצות אותה על כך. נאלצתי להגן עליה, אף שהייתי צעיר ממנה.
"אני לא רוצה שתסתבך בצרות, אלחנדרו," מלמלה סופיה בקול רם דיו שאוכל לשמוע.
חייכתי. הפניתי את תשומת ליבי מאמארי, ועיניי הישירו מבט אל סופיה שעמדה בקצה המבואה.
סופיה הייתה החברה הכי טובה של אחותי. תמיד חשבתי שהחברות ביניהן יוצאת דופן כיוון שסופיה הייתה בת גילי. עיניה הירוקות והבורקות, שפתיה המלאות וניחוח שערה הארוך בצבע חום כהה עוררו אצלי דברים מאז הפעם הראשונה שבה נפגשנו, כמה שנים קודם לכן. היא הגיעה מהצד הלא נכון, אפשר לומר. היא למדה בבית הספר הפרטי שלנו בניו־יורק בזכות מלגה שהוצעה לכמה ילדים בעלי ציונים גבוהים במיוחד, מבתים מעוטי יכולת. היא מייד מצאה חן בעיני אחותי ששנאה את השחצנים היומרניים בבית הספר שלנו.
זו הייתה תכונה משותפת לאמארי ולי.
ליאו ואני היינו חברים מאז היום הראשון ללימודים בתיכון. הוא היה חנון, וכל הכאילו-חברים שלי הציקו לו. יום אחד עמדנו ליד הלוקרים שלנו לפני הצלצול הראשון לשיעור וסתם דיברנו. הבנים התווכחו מי הגיע הכי רחוק עם קתרין "ציצים גדולים" סנט ג'יימס. אני הייתי מרוכז בצפייה בסופיה שניסתה להגיע למדף העליון בלוקר שלה בהמשך המסדרון, ובכלל לא שמתי לב אליהם.
"תראו-תראו מה יש לנו כאן, חברים," הכריז ג'ימי. למדנו יחד מגיל קטן. הסתובבתי לראות על מי הוא מדבר. במרחק חמישה לוקרים משם עמד נער חלשלוש, ממושקף ורזה, שנראה כאילו לא שייך לבית הספר שלנו. ג'ימי התנפל עליו והפיל לו את הספרים מהידיים.
"הלכת לאיבוד? בית הספר של הדלפונים נמצא בצד השני של העיר."
ליאו התעלם ממנו והרים את הספרים שלו.
הפעמון צלצל והודיע שעלינו ללכת לשיעור. ג'ימי ועוד כמה בחורים דחפו את ליאו לתוך הלוקר, סגרו אותו והתרחקו משם בצחוק גדול. מיותר לציין שג'ימי והבחורים האלה כבר לא צחקו בסיום הלימודים. דאגתי להעמיד אותם במקום והוריתי להם שבחיים לא יתעסקו שוב עם ליאו. או עם אף אחד אחר. משהו בנער הזה דיבר אליי, ועד היום אני לא יודע מה גרם לי להיחלץ לעזרתו.
מאז הוא הפך למרכיב קבוע בחיי. הוא עדיין היה חנון מוות, אבל זה כבר לא היה חשוב. החברות איתי גוננה עליו. אף אחד לא העז להתעסק איתו יותר. גם בגיל צעיר כל כך לא בזבזתי זמן. התכוונתי למה שאמרתי, ואמרתי את מה שהתכוונתי לומר. אף פעם לא התנצלתי על מי שהייתי או על מה שעשיתי. שיתמודדו או שייכנעו. גישת ה"כלום לא מזיז לי" רק גרמה לאנשים לרצות לבלות איתי יותר, אף שבפועל היה עליהם להתרחק ממני כמה שיותר.
כולם ידעו מי אבא שלי, ובגלל זה כולם פחדו ממני.
אף פעם לא התלהבתי מאנשים שנטפלו לחלשים. אולי מכיוון שראיתי כמה חלשה אחותי. הייתי מוכן להקריב כל דבר כדי לגונן עליה במידת הצורך. אבא שלי ידע שאמארי קורצה מחומר אחר, ולכן לא הרשו לי לצאת מהבית כשההורים שלי לא היו שם. זה לא נשמע הגיוני מבחינתי. תמיד היו שומרי ראש בכל פינה, מחכים ללחוץ על ההדק אם משהו משתבש. הנחתי שהם מקבלים המון כסף כדי לעשות עבודה שאבא שלי היה מעוניין שדווקא אני אעשה.
"אמארי, הם לא יחזרו עד מאוחר. אם הם בכלל יחזרו הביתה. הם בטקס חניכה של מישהו או משהו כזה," עניתי ושלפתי את זרועי מאחיזתה.
"לא נמאס לך להיענש כל הזמן? למה אתה לא יכול פשוט לשמוע בקולם פעם אחת? זה לא כזה קשה," היא התחצפה ונופפה בידיה באוויר.
"פשוט תסתמי את הפה. אם הם יבואו הביתה, הם לא יראו אותי."
"אני שקרנית איו..."
"קראחו אמארי! האגה לו קה לה דיגו פואס", צעקתי, "פאק, אמארי! תעשי את זה וזהו." הנדנודים הבלתי פוסקים שלה הרגיזו אותי.
היא נאנחה והפנתה ממני את מבטה.
היא שנאה שצעקתי עליה. אבא שלי עשה את זה מספיק בשביל כולם. הוא האמין באהבה קשוחה. חיבוקים ונשיקות ניתנו בכמויות קטנות ובמרווחים גדולים. רק לעיתים רחוקות שמענו את המילים "אני אוהב אותך" יוצאות לו מהפה. אימא שלנו הייתה היחידה שהרעיפה עלינו אהבה, עדינות וחיבה. צעדתי אל אמארי, אחזתי קלות בסנטרה והכרחתי אותה להביט בי שוב.
היא הציצה בי מבעד לריסיה. ידעתי מה הסיפור. היא חוששת שיקרה לי משהו. היא כל הזמן דאגה. במיוחד מהנזק שייגרם לה אם לא אהיה בסביבה.
"אני אהיה בסדר. את תהיי בסדר. מבטיח, הסתומים החדשים של אבא פה. אני לא אחזור מאוחר."
נישקתי אותה במצח, שלחתי מבט אחרון אל סופיה לפני שהסתובבתי והלכתי. ידעתי שהיא רוצה לשאול לאן אנחנו הולכים, אבל היא התאפקה. קרצתי אליה בחיוך ערמומי, והיא חייכה חיוך קלוש. רק בהמשך אותו ערב הצטערתי שבכלל יצאתי מהבית, ומהמבט על פניה של סופיה, ניכר היה שהרגישה שאחותי צפתה את הכול מהרגע הראשון.
"חתיכת מזדיין, אני מה-זה מאחר. אם אבא שלי יתפוס אותי, הוא יקרע לי את הצורה, ליאו," אמרתי ויריתי בו מבט מצמית.
הבנות האלה לא ממש שוות את הצרות שיקרו לי אם ההורים שלי יגיעו הביתה לפניי. אימא שלי, כמובן, תנסה לגונן עליי כמו תמיד, אבל זה לא משנה. בסופו של דבר, על פיו של אבי יישק דבר, סוף הסיפור. בנישואים היספניים מילתו של הבעל היא החוק. האישה כפופה לרצון בעלה. מגדלת את הילדים, דואגת לבית נקי ולארוחה חמה על השולחן מדי ערב. תוסיפו לזה את העובדה שאבא שלי היה ראש מאפיה - והתמונה ברורה. הוא היה אחד האנשים השנואים והמאיימים ביותר בעולם, אך בעיני אימא שלי - הוא היה אל.
ליאו צחק והניף את ראשו לאחור בזמן שדיוושנו על האופניים שלנו במהירות רבה ככל האפשר.
"מריח את זה?" שאל בחיוך, מרוצה מעצמו.
"מריח את מה?"
"מריח את הנקבה." הוא צחקק.
"אני הנקבה? מי היה צריך להציל לך את התחת פעם? אני בטוח שאז לא הייתי נקבה בכלל. וחוץ מזה, לא היית יודע איזה ריח יש לנקבה גם אם היא הייתה יושבת על הפנים המזדיינות שלך."
"תירגע, הם לא בבית, עוד לא שתיים לפנות בוקר. בחיים לא ראיתי את אבא שלך יוצא ראשון ממסיבה. הוא יודע שאסור לו להפנות גב לאף אחד," צחקק. "טוב, אחי, זה הרחוב שלי. נדבר מחר."
ליאו נעלם בתוך החשיכה, ואני המשכתי לדווש במרץ. התפללתי שאגיע בזמן. הלב שלי כמעט פקע מתוך החזה שלי וזיעה נקוותה ברקותיי. הראש שלי עבד במרץ ודמיין כל עונש אפשרי שאבא שלי מסוגל להטיל עליי.
פתחתי את הדלת הצדדית של החניה ונשמתי בהקלה כשראיתי שהלימוזינה איננה. הבטתי בשעוני וחישבתי לאן מופנות המצלמות. התגנבתי מספיק פעמים כדי לדעת שכל סיבוב שלהן אורך רבע שעה. נכנסתי בשקט ווידאתי שאף אחד מהאידיוטים של אבא שלי לא בסביבה. כשהשטח היה נקי, עליתי בריצה במדרגות האחוריות, בדילוגים של שלוש מדרגות בכל פעם, וניגשתי אל חדר השינה של אמארי. רציתי ליידע אותה שהגעתי הביתה בשלום, כי היא כנראה העבירה את רוב הלילה בדאגה בגללי.
"אמארי? סופיה?" קראתי ונקשתי בעדינות על דלת החדר שלה כמה פעמים. "אני בבית," לחשתי ושוב נקשתי לפני שפתחתי את הדלת. "אני נכנס. את ערה?"
עוד שתיקה.
הבטתי ברחבי החדר החשוך ולא מצאתי אותן באף מקום. המיטה שלה עדיין הייתה מוצעת מאז הבוקר. "איפה הן, לעזאזל?" שאלתי את עצמי.
אמארי שנאה להישאר ערה עד מאוחר, היא תמיד השכימה קום. משהו לא כשורה. תחושה מטרידה ומערערת שלא הצלחתי לתאר הציפה אותי, ולפני שהבנתי מה קורה גופי הסתובב ונע בעצמו. יצאתי מהחדר בריצה ושעטתי לאורך המסדרון הארוך והצר אל עבר חדר השינה שלי. הדבר היחיד ששמעתי היה קולות צעדיי מהדהדים על הקירות. נעליי הלמו על הרצפה, בזו אחר זו. רציתי להגיע לחדר כמה שיותר מהר.
"אמארי?" קראתי בשמה עוד לפני שנכנסתי לחדר. "אמארי, איפה את?" צעקתי, ואז גיליתי שגם החדר שלי ריק.
הבית שלנו היה ענקי, אבל אף פעם לא התרחקנו מהחדרים שלנו. אלה היו החדרים בבית שלא היו נתונים להשגחת מצלמות על כל תנועה. לפחות כך אמרתי לעצמי כל הזמן. מי יודע כמה זה נכון. יצאתי מהחדר שלי בטיסה, נואש לברר איפה אחותי וסופיה. אם משהו קרה להן, מי שיישא באחריות זה אני. אני בחרתי להשאיר אותן לבד בבית עם השומרים.
תחושת הבחילה שלי גברה עם כל מחשבה מאיימת שחלפה בראשי. רצתי מהר יותר ועצרתי רק כדי לבדוק בחדרים. השתיקה מסביב החרישה את אוזניי. מעולם לא קלטתי כמה הבית שלנו שקט בשעות הלילה או כמה כל צל קטן ופשוט מעצים את האפלה ואורב בכל פינה שחלפתי על פניה בריצה. הקולות היחידים שנשמעו, הדהדו מתוך גופי. האדרנלין הלם בעוצמה כה גדולה, ואילו כל חדר שבו הצצתי נראה ריק.
"אמארי? סופיה?" צרחתי וידעתי שאני צועק לשווא. הקירות בבית הזה היו חסיני קול.
עצרתי בסלון כפוף, ידיי על ברכיי, מתנשם עד כדי כאב. לאחר שבדקתי כל סנטימטר וסנטימטר בבית, לא מצאתי איש.
אין שומרים
אין סופיה
אין אמארי
רק אני.
"מה קורה כאן, לעזאזל?" התנשמתי והבטתי בחדר בבלבול, כאילו כולם עומדים להופיע משום מקום.
הרגשתי שפניי מחווירות. הדם אזל מגופי וגרם לי לצמרמורות. נרעדתי, קפוא פתאום. השערות שעל זרועי סמרו כשהבנתי שהחדר היחיד שלא בדקתי היה משרדו של אבי. קיבלנו הוראה לא להיכנס לשם אלא אם כן הוא דורש את נוכחותנו. לפני שהקדשתי לכך מחשבה, רצתי לקצה השני של הבית. ניסיתי בקדחתנות להתעלם מהפחד ומהמתח שקיננו בקרבי ולהתמקד במשימה שלפניי.
ליבי פעם בעוז עד שהתקשיתי לנשום. המחשבות התרוצצו בראשי, חזי עלה וירד בכל רגע שחלף, והמצב החמיר בכל צעד שקירב אותי למשרדו. הבהלה החלה להשתלט עליי וכבר לא יכולתי לשלוט במחשבותיי ולמנוע מהן להתפרע. ניסיתי נואשות לשמור על קור רוח.
אני בן למשפחת מרטינז.
לא סתם נקבה.
ועדיין הייתי ילד מפוחד עד מוות, החושש שבגללו קרה משהו לאחותו ולחברתה סופיה. אין דרך חזרה. ידעתי את זה עוד לפני שהגעתי למשרד שלו. הדברים התנהלו בהילוך איטי כאילו היה זה חלום. רצתי אל הדלת, אחזתי בידית וסובבתי אותה. הדלת נפתחה בקול חבטה אדירה כשנתקלה בקיר האחורי. עצרתי מלכת מול הסצנה האכזרית שנפרשה לנגד עיניי.
הלילה שלי הפך לפאקינג סיוט הכי גרוע בחיים שלי.
עינת –
אל דיאבלו
רומן פשע מרתק הנמשך לאורך שנים רבות. הכתיבה סוחפת והעלילה מתפתחת לכיוונים מפתיעים. ממליצה בחום!
סיגלית –
אל דיאבלו
אותו איזה ספר מדהים אפל בדיוק כמו שאני אוהבת סיפור מטלטל על המאפייה הקולומביאנית שבאמריקה סיפור על ראש המאפייה דיאבלו שהוא מכונה השטן למרות כול האשיות שלו הוא מתאהב בלקסי יש מסכת התאהבות ארוכה בניהם עד אשר מגעים לסוף הטוב
סוזי (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
רומןמפשע מרתק ואפל הנמשך לאורך שנים על המאפיה הקולמביאנית. עלילה מאוד מיניינת וסוף מפתיע ודמויות חזקות. ארוך אך מעניין
סוזי (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
רומןמפשע מרתק ואפל הנמשך לאורך שנים על המאפיה הקולמביאנית. עלילה מאוד מיניינת וסוף מפתיע ודמויות חזקות. ארוך אך מעניין
סוזי (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
רומןמפשע מרתק ואפל הנמשך לאורך שנים על המאפיה הקולמביאנית. עלילה מאוד מיניינת וסוף מפתיע ודמויות חזקות. ארוך אך מעניין
יהב (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
ספר מהמם, מרתק ומרגש מומלץ מאוד לאוהבי הזאנר…
ספארו (בעלים מאומתים) –
אלדיאבלו
ספר מרתק עם סוף טוב. עלילה מאוד מעניינת ומרגשת ודמויות מעניינות וחזקות. סיפורו של אלחנדרו בנו של ראש מאפיה היורש מקומו. סיפור משתרע על פני שנים.
מומלץ
ספארו (בעלים מאומתים) –
אלדיאבלו
ספר מרתק עם סוף טוב. עלילה מאוד מעניינת ומרגשת ודמויות מעניינות וחזקות. סיפורו של אלחנדרו בנו של ראש מאפיה היורש מקומו. סיפור משתרע על פני שנים.
מומלץ
ספארו (בעלים מאומתים) –
אלדיאבלו
ספר מרתק עם סוף טוב. עלילה מאוד מעניינת ומרגשת ודמויות מעניינות וחזקות. סיפורו של אלחנדרו בנו של ראש מאפיה היורש מקומו. סיפור משתרע על פני שנים.
מומלץ
גליה (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
במשך כחצי מהספר הייתי מאוכזבת. הדמויות לא תופסות עומק וגם העלילה לא מפותחת. עדיין, לקראת השליש השלישי נעשה מעניין ואפילו מרתק. שווה קריאה, אם כי מפוספס בעיניי.
שירה –
אל דיאבלו
רומן פשע שלשם שינוי נפרש על גבי שנים. אהבתי את העלילה , הדמויות היו מעט רדודות בעיניי וחבל. ספר נחמד
Nehama –
דיאבלו
מהסופרת שכתבה את vip מגיעה אלינו השטן. בספר מקבלים הצצה לנבכי כל אחת מהדמויות כך שאת חושבת שאת יודעת הכל עד שאת מגלה שאת לא יודעת כככככלום.
ריטה (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
רומן פשע רומנטי מרתק ואפל הנמשך לאורך שנים על המאפיה הקולמביאנית. עלילה מאוד מעניינת וסוף מפתיע ודמויות חזקות. ארוך אך מעניין. דמויות חזקות ומענייעות
ריטה (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
רומן פשע רומנטי מרתק ואפל הנמשך לאורך שנים על המאפיה הקולמביאנית. עלילה מאוד מעניינת וסוף מפתיע ודמויות חזקות. ארוך אך מעניין. דמויות חזקות ומענייעות
לימור (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
רומן פשע שנהנתי מאוד לקרוא, כתוב בצורה טובה מתקיים על תקופת חיים ארוכה ומורכבת, עלילה טובה מומלץ מאוד.
שוש (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
ספר מרתק ביותר. קשה להניח אותו ולהפסיק את הקריאה. סופרת כל כך מוכשרת – למרות שמדובר במאפיונר רצחני וחסר נשמה לחלוטין, הוא מעורר אהדה ואמפטיה רבה. סיפור האהבה מדהים בעוצמתו, ומפתיע ביותר עם כל התפניות בעלילה ועם ההפתעה המאלפת בסופו. מומלץ מאוד.
שגית –
אל דיאבלו
בגדול…אהבתי מאוד למרות שהיה לי מוזר המריחה הזו על פני כל כך הרבה שנים (עשורים) אבל הספר כתוב כל כך טוב. נכנס לנשמה.
לירז –
אל דיאבלו
אני אוהבת את הכתיבה של הסופרת. סיפור שנמשך על פני עשרות שנים וגורם לנו להכיר את הדמויות עוד מילדותן. אני אוהבת את הסגנון ואהבתי גם את הספר. מומלץ
בתיה –
אל דיאבלו
רומן מתח מעלף, שסיימתי ביום אחד וזאת למרות גודלו. ספר שמראה עד כמה חשובה המשפחה, ואהבה שהיא שלך תמצא אותך גם אחרי שנים. מומלץ מאוד.
סאלי (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
רומן פשע רומנטי מרתק ואפל הנמשך לאורך שנים על המאפיה הקולמביאנית. עלילה מאוד מעניינת וסוף מפתיע ודמויות חזקות. ארוך אך מעניין. דמויות חזקות ומעניינות
Lital (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
וואו איזה ספר… בחיים לא חשבתי שאכנס לכזאת מערבולת של כעס, מתח, אקשן, תסכול ואהבה כמו שיש בספר הזה. מילדות אלחנדרו היה מיועד לרשת את אביו המאפיונר המקסיקני המכונה “אל דיאבלו”. כבר בגיל 15 היה הרצח הראשון שלו, האישה הראשונה וההתאהבות הראשונה בחייו. אבל כשאתה מיועד לחיים של פשע לא הכל הולך חלק, אנשים מסביבך מתים, עוזבים, בורחים.. ואתה נשאר לבד.
העלילה כל כך מפתיעה שאי אפשר לעלות על המשיכה המטורפת, על ההתנהגות המוזרה וה”משוגעת” של אלחנדרו ולקסי ממש עד הפרקים האחרונים של הספר. הרגשתי החמצה מטורפת על כל אותם השנים בהם אלחנדרו הרחיק מעליו את לקסי שוב ושוב, על כל ההזדמנויות שהיא נתנה לו, אהבה אותו והוא רק קבר/שבר/החליש את רוחה… הסוף הוא טוב ומשמח בחלקו הרב ולכן אני ממליצה בחום לקרוא ולהתאזר בסבלנות! כי הסוף בהחלט שווה.
ריקי –
אל דיאבלו
רומן פשע מרתק. הכתיבה מצויינת, יש בו הרבה התרחשויות ותהפוכות,. ספר שקשה להניח עד שמסיימים. מומלץ מאוד
ריקי –
אל דיאבלו
רומן פשע מרתק. הכתיבה מצויינת, יש בו הרבה התרחשויות ותהפוכות,. ספר שקשה להניח עד שמסיימים. מומלץ מאוד
רונית –
אל דיאבלו
ואוווו ואווו ואוווו ספר מאלף נכון ספר מאוד ארוך נכון הוא נמשך לאורך פריסה של שנות חיים (מנעורים ועד גבר מבוגר )אל כל העלילה כל כך קולחת נמשכת תהפוכות משברים וקשיים הן שעיצבו את אלחנדרו עד לאן שהוא הגיע כשהוא פגש את לקסי לא בכדי הסופר סיפרה את כל סיפור חייו משנות נעוריו עד בגרותו ספר מאלף חובה לקרוא ממליצה ביותר ועוד הייתי נותנת לו יותר מ 5 כוכבים
יהב (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
רומן פשע מעניין ומותח. מפתיע ומרגש. מאוד מומלץ!
סיסי (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
רומן פשע רומנטי מרתק ואפל הנמשך לאורך שנים על המאפיה הקולמביאנית. עלילה מאוד מעניינת וסוף מפתיע ודמויות חזקות. ארוך אך מעניין. דמויות חזקות ומעניינות
סיסי (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
רומן פשע רומנטי מרתק ואפל הנמשך לאורך שנים על המאפיה הקולמביאנית. עלילה מאוד מעניינת וסוף מפתיע ודמויות חזקות. ארוך אך מעניין. דמויות חזקות ומעניינות
אסנת (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
הספר מתחיל טוב , עלילה טובה כתוב בצורה קולחת אבל אז באמצע זה הופך לקצת הזוי ומוגזם נמתח קצת יותר מדי לטעמי. לקראת הסוף זה מתהפך שוב הופך לקליל עם סוף טוב.. כמי שקוראת הרבה מאוד בז’אנר הזה כנראה קשה כבר לרצות ולהפתיע אותי. אז לבוא עם ציפיות נמוכותץ נחמד מאוג להעביר איתו את הזמן יחד עם זאת לא רומן מדהים.
אודליה –
דיאבלו
בתור אחת שאוהבת את הסגנון של הספר לא אהבתי ולא התחברתי לכתיבה ולתוכן התאכזבתי נורא למרות שקיוותי למצוא משהוא שיגרום לי להיסחף וזה לא קרה
מילה –
אל דיאבלו
כמה גודל הציפייה סה גודל האכזבה
הספר בעיני פשוט יותר מדי… יותר מדי קניות יותר מדי תקופות קפיצות זמן מוגזמות תיאורים רוע טוב
הכל הדמות שלו נשמעת בתיאור רעה בפועל אההה לא ברור כל כך ( או שאולי קראתי יותר מדי סיפורי מאפיה) השטן.. מה הוא כבר עשה אין בכלל הסבר ורקע כמו שצריך
אני רציתי לעזוב משליש ורק משכתי כי לא אוההת לעזור ובאמת הרגשתי שבזבזתי זמן
מיטל (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
וואו..ספר פשע שמספר מההתחלה כיצד נבנה עתיד של היורש במשפחה,על הנשים בחייו,על האובדן,פרוש על פני דורות אבל כתוב מעולה.אהבתי מאוד.
אפרת (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
ספר נחמד. לא ממליצה בסופו של דבר. מלא באלימות ורציחות. הזוי כי גם יש רציחות בתוך המשפחה… הסוף נחמד ואופטימי.
שושי –
אל דיאבלו
רומן פשע מרתק ואפל, קשה להניח מהיד, דמויות מרתקות. סיפור שנמשך לאורך שנים עם הפתעות רבות. ממליצה.
Yael (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
עלילה אלימה, פשע וסקס.
הדמויות לא עמוקות.
אם כי הכתיבה קלילה והקריאה זורמת.
אפשר להעביר איתו את הזמן אבל אם יש ספר אחר בהישג יד בהחלט אפשר לוותר.
קרן –
אל דיאבלו
ספר רומנטי טיפה אפל? על בן יורש למאפיה שחצוי ברצונו חצוי בחובתו לעניין. הוא פורש את חסותו על ביתה של חברתו המיתולוגית דמות חזקה בפני עצמה ומכאן הרומן קצת נמתח ונמשך.
חביב ביותר היה אפשר לאחדם כמה שנים טובות לפני
קרן (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
ספר פשע אפל למי שאוהב/ת. קצת נמרח לדעתי על כמה שנים טובות אבל עלילה סוחפת. מומלץ למי שמתחבר למאפיה ואופל.
סוזנה (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
אוהבת ספרים מהג’אנר אך לא התחברתי … בקושי סיימתי
בעיני משעמם למדי
סיגלית (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
ספר פדע,על יורש במאפיה שחייו השתנו בעיקבות אהבה נכזבת ולאחר שנים פוגש באהבת חייו….לא אגלה את הספויילר…אבל לדעתי ספר נפלא מלא בהתפתחויות עד הסוף הטוב.
אהבתי.
ממליצה מאד.
רונית –
אל דיאבלו
לאחר היכרות רבות שקראתי קצת חששתי ועוד ספר כ’כ ארוך.
לשמחתי הופתעתי לטובה לא יכולתי להניח מהיד לרגע הספר מלווה את דמויותיו עוד מנעוריהם נותן נקודת מבט לקורא להבין למה ואיך כל דמות הגיעה למקום שבו היא נמצאת אחרי שנים אין ספק שלקראת הסוף הייתי בהלם מהתגליות ממליצה בחום רב
רונית –
אל דיאבלו
לאחר היסקירות רבות שקראתי קצת חששתי ועוד ספר כ’כ ארוך.
לשמחתי הופתעתי לטובה לא יכולתי להניח מהיד לרגע הספר מלווה את דמויותיו עוד מנעוריהם נותן נקודת מבט לקורא להבין למה ואיך כל דמות הגיעה למקום שבו היא נמצאת אחרי שנים אין ספק שלקראת הסוף הייתי בהלם מהתגליות ממליצה בחום רב
אביגיל –
אל דיאבלו
שווה קריאה בהחלט. היו לי התלבטויות רבות אם לקרוא את הספר הזה כי התגובות היו מאוד חלוקות. למזלי קראתי ונהניתי מכל רגע!
נטלי –
אל דיאבלו
לקח לי קצת זמן לסיים לקרוא אבל נהנתי ממנו מאוד. מנהיג המאפיה מתאהב זה תמיד מעניין אותי. כל פעם שנראה שמגיע הסוף הטוב יש תפנית שזורקת אותך וזה משאיר אותך במתח. שווה קריאה
ענת (בעלים מאומתים) –
אל דיאבלו
אהבתי המגיעות בחברה הטובים. ככ אוהבת את הסופרת. ספר מרגש סוחף מהנה סוגר מעגל לחברה הטובים. אהבתי. מחכה לחלק 2 שיצא בקרוב
דליה –
אל דיאבלו
#אל_דיאבלו #מוניקה_רובינסון
Monica Robinson
EL DIABLO
מאנגלית : דורון דנסקי
מו”ליות: ניקול קידר / ענבל אלמוזנינו
עריכת תרגום: שמרית כספי
הגהה: רעיה כהן
עיצוב עטיפה: רוני בלחסן / סטודיו INFO EILAT
עימוד: איפאבליש
* ✍????✍ **סקירה **✍????✍ *
ישנם ספרים שקוראים פעם. נהנים. ועוברים הלאה.
וישנם ספרים שהם בחזקת סיפור חוזר. ושוב חוזר חלילה. כי כשזה טוב לא נמאס לנו לחזור לזה שוב ושוב. סיפור חוזר – כבר אמרתי ⁉️
???? אל-דיאבלו ????
חוקי הפאמילייה , ברורים ומוגדרים היטב, אין לסטות מהם :
⚔???? “זה מה שאנחנו עושים, איחו. אנחנו מגינים על מה ששייך לנו בכל האמצעים הדרושים. לא. משנה. מה. המשפחה מעל לכול.”
⚔???? “עין תחת עין, אלחנדרו. הצדק תמיד נעשה ברחוב”
⚔???? האויבים שלך לא יוכלו לפגוע בך, אם לא ידעו מה אתה מרגיש. מה אתה חושב.זה צופן החיים.”
⚔???? “גבול דק במיוחד עובר בין המוות והחיים”
⚔???? “לא נותנים כבוד, צריך להרוויח אותו.”
בסיפור הנהדר הזה פוגשים אנו באלחנדרו , הבן של ראש הפאמילייה , זה שעתיד לרשת מקום אביו , מתחנך על ידו ומוכשר לתפקידו העתידי.
על המשפחה עוברות טלטלותכבדות משקל והן לא מעטות , טלטלות אשר יעצבו את הגבר שיצמח מאלחנדרו , ראש מאפיה , חזק , חף מרגשות ,
זאב בודד , לא נקשר , לא מתחייב והכי בולט אחד שלא חושף רגש .
???? וביחסים שבינו לבינה , בנושאים של הלב , גם בזה יש תובנות ברורות ????
????. הבטתי לתוך עיניה. החיבור בינינו תמיד היה מושלם ופשוט. זה לא היה עול או מחויבות להיות איתה. אם כבר, היא הייתה הגאולה שלי. הדבר הטוב היחיד בחיי.
אהבה וייאוש.
השתוקקות ואשמה.
ועם כל זאת , לא יחשוף את שבליבו , לא יאפשר לביחד להתרקם למציאות –משקעי עבר מעגנים את ליבו .
הוא ילחם לבל היכנע , אפילו יזהיר :
???? “אני הזאב, זה שאימא שלך הזהירה אותך להתרחק ממנו.”
???? “לקס, אימא שלך לא סיפרה לך על המפלצות שאורבות בחושך?” שאלתי
העיניים שלה התרחבו מרוב פחד.
“אני אחת המפלצות האלה,” לחשתי לתוך אוזנה.”
אל מול אלחנדרו .מספר דמויות נשיות המעצבות אותו :
אמו , אחותו- אמארי , אהבת נעוריו- סופיה , אחייניתו -דייזי , בריגס , והאשה הנוספת – לקסי
לכל אחת משקל רב עוצמה על כתפיו מוחו וליבו .
היצירה מלאת מתח ועניין , כל פרק מביא את מעללי אלחנדרו המדברר את עצמו בגוף ראשון.
כמההקל להישאב לעולם הפשע כשהגבר המסופר עליו הוא אלחנדרו-אל דיאבלו. גבר דו קוטבי מצד אחד איש מאפייה , חסר עכבות , הורג ללא הנד עפעף מאז הגיל בו פימת השפם מתחילה לצמוח
ומאידך כשהוא אוהב … מלא במחוייבות ממש לא ינום ולא ישן שומר אהוביו. הוא מחוייב , הוא אוהב , עוקב , מעניק , ללא הצהרה על עשייתו ,
באנונימיות מוחלטת שלא לחשוף את ליבו , שלא לזכות בתודה או בחוב עתידי
לא אספר על העלילה , אין ספויילרים חינם .
טוסו לרכוש וקרוא מי שטרם ❗
מי שכבר יש לה לכי לסיפור חוזר ❗❗
#ספרות_שנוגעת