אני כבר אוכל בקבר

בכל יום מימות השבוע, כשהשמש זורחת מעל השדרה השישית, אפשר לראות תהלוכת נשים שאין דומה לה — בעלות יציבה בטוחה, התנהגות מלוטשת, חיבור רשת פעיל וגוף שרירי ומטופח בדרך כלל — השועטות כולן אל בניין אחד מסוים שאליו מדרבן אותן שוט שאיפותיהן. הן נוהרות כבאורח פלא מכל רחבי מנהטן וברוקלין, ברחובות וברכבות תחתיות גדושי פקקי תנועה ואנשים מיוזעים, לעבוד ב"קופר האוס": בית ההוצאה לאור היחיד בניו יורק שעדיין מוציא מגזינים חשובים.

אחדות, כמו בס בונר בת העשרים ושמונה, עורכת משנה ב"רייג' פאשן בוק", מגיעות מוקדם מהאחרות. הקולגות שלה אמנם מתנדנדות לא פעם למשרד רק בצהריים, אחרי לילות ארוכים שבהם שתו כמויות של וודקה יקרה שחולקה בחינם בעוד אירוע שנערך על איזו דוברה שכורה או באוטובוס מסיבות, אבל לא בס, שהתגאתה מאוד בדייקנותה. מיום שני עד יום שישי מנהלת בס שגרה קבועה: קודם כול היא הולכת עם האופניים שלה — אופני עיר הולנדיים גדולים — ברחובות הווסט וילג' וקונה קפה אצל ג'ו. אחר כך היא עומדת על המדרכה ושותה חצי כוס, בכל מזג אוויר. ולבסוף היא מציינת לעצמה בחריצות הערות שונות על בגדיהם של העוברים והשבים, הממהרים כמוה להגשים את הבטחת היום החדש.

באחד מימי שני בחודש יולי יצאה בס בתלבושת אופנתית אך מעשית (שולי המכנסיים מוצמדים לרגליים ברצועות עור כחולות כהות; תיק הגב הכחול מעור גדי מונח בארגז פלסטיק כתום גדול המחובר לסבל באזיקונים זרחניים; ומתחת למושב תחוב תיק שעוונית עמיד למים ובו פונצ'ו לשעת חירום), שתתה קפה, ציינה לעצמה הערות, ניתרה על האופניים והתחילה לדווש אל קופר. כעבור כמה דקות מופלאות של רכיבה מהירה נטולת הפרעות בצ'לסי, עבר בה פרץ של אדרנלין והיא חייכה. הקילומטר האחרון של הרכיבה היומית תמיד רומם את רוחה והכתיב את הטון ליום העבודה הארוך הצפוי לה במגזין שהעריצה כל חייה.

והיום העבודה היתה למיין צמידים ולסדר אותם על מגשים מרופדים בקטיפה.

היא פנתה שמאלה ברחוב 39, חצתה את ברודוויי ונכנסה במהירות לחניון של קופר. ג'ינה, הסדרנית הקבועה, לקחה את האופניים למלבן החניה האישי של בס — זכות יתר השמורה לעובדים במשרה מלאה — ובס הסירה את הקסדה וניערה את רעמת שערה השטני המתולתל.

היא כיתפה את תיק הגב, ניגשה לעמוד האלומיניום שמחוץ למעלית השירות, ונופפה מולו בטלפון הנייד שלה. F גדולה הבהבה לזמן קצר על מסך שהיה עד כה בלתי נראה. כעבור עשר שניות נעלמה ה־F, והעמוד חזר להיות קורת מתכת סתמית.

בס נכנסה למעלית ובחנה את דמותה במראה. לא רע, חשבה. היא השפילה את מבטה אל נעלי הפפגאלו השטוחות בצבע כחול מתכתי וחיפשה בהן חורים, קרעים וכתמים, יישרה את מכנסי המשי השחורים המחויטים באורך הקרסול, ותחבה את שולי חולצת הווי הגברית הלבנה, המרופטת במתכוון, אל קו החגורה. היום היא ענדה תכשיטים פשוטים ועליזים: את מפרק כף ידה עיטר צרור צמידים של הרמס מזהב ורוד עם ניטים בצורת פירמידה, ומאוזניה השתלשלו זוג עגילים ארוכים מזהב צהוב, שקנתה לפני שנים במחלקה המצרית של חנות המתנות של המטרופוליטן בדמי הכיס של כיתה ה'.

המעלית נעצרה בקומה הארבעים ושש, ובס יצאה אל הכניסה הראשית של משרדי רייג'. אזור הקבלה מעולם לא חדל להעביר בה צמרמורת של התרגשות בכל פעם שהגיעה אליו: קירות המבואה היו עשויים משיש בצבע שמנת ומעוטרים בברקים ירוקים וסגולים. התקרה והרצפה היו מבטון שחור מלוטש, וקו התפר בינן לבין הקירות לא נראה לעין. על הקיר שמול המעליות היו חקוקות המילים "רייג' פאשן בוק" באותיות מצופות פלטינה בגובה מטר כל אחת.

"דלפק" הקבלה היה פסל של האדריכלית מאיה לין, עשוי מדסקיות מעץ מילה שנכחד מאז, אשר נערמו זו מעל זו בשיפוע ונתלו מהתקרה בארבעה כבלים דקים. בקבלה לא היה פקיד, רק טלפון חוגה כסוף. מרגוט ויליארס, העורכת הראשית של רייג', החליטה זה מכבר שהפנים של רייג' לא יהיו בשום אופן פני אדם, אלא חדר דייוויד לינצ'י ריק ובו טלפון יחיד שאפשר לחייג בו את מספר השלוחה הדו־ספרתי של כל אחת משבעים וחמש הנשים העובדות במשרדים.

מלבד דלתות המעלית לא נראתה במבואה שום דלת. בס חצתה את החדר ונופפה שוב בטלפון הנייד, הפעם מול לוחית פליז שהיתה קבועה בפינה השמאלית של הקיר הנגדי. הקירות הצפוני והדרומי היו עשויים משיש דקיק כל כך שהאור חדר דרכם, וכשטלפון מורשה כמו הטלפון של בס אותת לאחד מהם הוא נפתח באמצעו, החליק הצדה על מסילה ותפקד כמו דלת אוטומטית. מרגוט קראה להן "דלתות בַּייניקי" על שם ספריית הספרים הנדירים באוניברסיטת ייל שקירותיה עשויים גם הם מאבן דקיקה כנייר.

הקירות נפרדו זה מזה וחשפו את משרדי המגזין — חלל פתוח כמו חדר חדשות. בס הלכה בין קוביות העבודה המותאמות אישית מזכוכית אקרילית שחורה היישר אל הפינה הדרום־מערבית. בקובייה שלה היו ערמות גבוהות של קופסאות, תכשיטים, הזמנות, מתנות, פרחים ומחשב נייד בלתי יציב בעליל, שבו תיעדה מי שלח מה ולאן, ואם החפץ הנ"ל שובץ באחת ההפקות או לא. היא זרקה את תיק הגב שלה מאחורי הכיסא, והכניסה את הטלפון הנייד לתחנת עגינה שהיתה דחוקה בפינת השולחן.

יום שני הוא יום האקססוריז של בס. שלוש מאות ארבעים ושניים צמידים נשלחו לרייג' בשבועות החולפים — בעזרת שידול או בלעדיו — והיא אמורה לתאר כל אחד ואחד מהם בגיליון אלקטרוני: לסווג אותו, לסמן את מחירו בקידוד צבעוני, להציע לו שיבוץ אפשרי לאחת מהפקות האופנה שנקבעו לחמשת החודשים הקרובים, ולבסוף, לכתוב למעצב התכשיטים מכתב תודה בכתב יד על נייר מכתבים של רייג', ולהניח את הצמיד במגש מרופד בקטיפה שבסופו של דבר יגיע למשרדה של קתרין אוֹנוֹ, הבוסית שלה, חברתה הטובה ועורכת בכירה במגזין. אני צריכה בשביל זה עוד קפה, היא חשבה באנחה. היא ניגשה למכונת וינטג' של קוקה קולה, שלשלה מטבע של רבע דולר והוציאה בקבוק שחור, שמנמן ולח של קפה קר מרוכז. היא מהלה שליש מהבקבוק בכוס מים קרים, חזרה לשולחן שלה והעבירה את הנייד לשקט. הגיע הזמן לעבוד.

צמיד קשיח עם ציר, מזהב ורוד, עם נקודות אמייל לבנות בולטות.

תפור על ג'וליאן מור ב"סינגל מן".

קוד מחיר: ירוק ($5,000 ומעלה).

הפקות רלוונטיות: בוקר של שתייה, מהדורת ינואר; נשות האסטרונאוטים, מהדורת דצמבר; מטורפת על זה — הפקה בהשראת סילביה פלאת בבית המשוגעים, מצטלמת בעוד שלושה שבועות למהדורת אוקטובר.

צמיד קשיח מזכוכית אקרילית סגולה וברונזה, עם חריטה בלייזר א־לה סטארגייט.

מתאים לפאט קליבלנד במסיבת בריכה ב־2035.

קוד מחיר: תכלת ($10,000 ומעלה).

הפקות רלוונטיות: בחזרה למחר באפריקה, מהדורת נובמבר; חפשו אותי ביאכטה (הפלגה בתעלת גוואנוס), מהדורת אוקטובר.

צמיד חבל קלוע, ירוק־צהבהב בעובי סנטימטר וחצי, עם תליוני פלטינה בצורת חיילי משחק של מונופול.

ילדות עשירות.

קוד מחיר: צהוב ($15,000 ומעלה).

הפקות רלוונטיות: מסיבת תה כל הלילה: לחגוג כמו סורי קרוז, מהדורת אוקטובר; המאיון העליון (בדרך לאלפיון!), מהדורת דצמבר.

בס היתה מרוכזת כל כך שכמעט לא שמה לב שבסביבות אחת־עשרה התחיל המשרד להתמלא סביבה. דלתות בייניקי נפתחו שוב ושוב, ועובדות רייג' נהרו לקומה הארבעים ושש ונכנסו אל קוביות הזכוכית האקרילית. הן היו לבושות במדים כמעט אחידים של משי קיצי בצבעים פוסט זרחניים אשר מילאו את המשרד בכתמים זוהרים קטנים של פעילות וצבע. בקיץ ההוא העדיפו נשות רייג' שמלות שקפקפות נטולות שרוולים בעלות מכפלות אופנתיות בליווי אקססוריז צעקניים. הבחורות הנמוכות הסתובבו בסנדלי ענק רעשניים בעלי סוליות עבות ודחוסות, ואילו הגבוהות, כמו בס, נטו לנעליים שטוחות דמויות נעלי בית. האיפור לא היה באופנה השנה, ואף אחת לא התאפרה. טיפוח העור — בהחלט כן. הקישוט היחיד על פניה של בס היו שתי קבוצות סמיכות של ריסי מינק שהודבקו אחד־אחד ועלו תשע מאות דולר להדבקה. הם שיוו לה מראה של טוויגי בעלת עיניים לא לגמרי ממוקדות.

מוֹלי, המתמחה, טופפה לבסוף למשרד על נעלי עקב בגובה חמישה־עשר סנטימטר מעור עגל פרוותי בהדפס מנומר, בעלות פלטפורמות תכלכלות בגובה חמישה סנטימטרים מעוטרות באדום וזהב. על שמלת המיני שלה בכחול רויאל היה הדפס של צווארון שחור רחב, ורעמת השיער שלה היתה צבועה בגון התכלת של הפלטפורמות.

"היי־בס־ממש־ממש־סליחה־על־האיחור־פספסתי־את־הרכבת־ולא־מצאתי־מונית," פלטה מולי ותלתה את התיק שלה — של בית האופנה סלין מהעונה הנוכחית, כפי שבס שמה לב — על וו בדופן הקובייה של בס.

"אין בעיה, מולי," ענתה בס בנדיבות. "תישארי קצת יותר מאוחר — קאט ואני צריכות לצאת מוקדם. אחר הצהריים ניתן לך רשימת משימות. בינתיים תגמרי בבקשה לכתוב את הכתובות על המעטפות מהשבוע שעבר."

ניכר במולי שנרגעה. התסרוקת שלה — סדרה מסובכת של צמות דקות שנאספו לצמה סינית עבה מתוגברת בתוספות שיער — דרשה כנראה שעתיים לפחות ב"סלון הצמות של ברט", והוקל לה כשבס לא אמרה על כך מילה. בס יודעת שיותר חשוב להיראות טוב ולאחר קצת, חשבה מולי, מאשר להיות מכוערת ולהגיע בזמן. מולי תדגול בכך עד סוף ימיה.

לבס לא היתה שום כוונה להביך את מולי ולא אף אחד אחר, בשום מצב. כבת למשפחה בת ארבעה ילדים היא הסתגלה בשמחה לסובבים אותה, ועשתה הכול כדי שירגישו נוח מפני שרק כך הרגישה נוח בעצמה. היא היתה זן נדיר בקרב ילידי מנהטן: משנה לשנה היא נעשתה מקסימה יותר ולא נוקשה יותר. אם כי יש להודות שחלק מהנינוחות שלה נבע מהמשאבים הבלתי נדלים של משפחתה, פרט שהסגירה רק לעתים רחוקות אם בכלל. בס הקדישה מדי יום זמן ניכר לחישוב היחס המדויק שבין המשמים למדהים בהופעתה (ולכן שידכה למשל את חולצת הכותנה המרופטת לצמידים של הרמס), בניסיון כושל לעמעם את זוהרו של העושר המשפחתי.

היא למדה "לימודי שלום וביטחון עולמי" בהמפשייר קולג' ורצתה להצטרף למשרד החוץ, אבל העבודה הראשונה שלה בתום הלימודים — כמתמחה בשכר במגזין לנערות "פילי" שגם הוא היה כותר של קופר — העלתה אותה על מסלול אחר. בס התקדמה והגיעה למשרת עורכת בכירה ב"פילי", ולפני שנתיים החליטה לרדת ברמה מבחינת הגדרת התפקיד ולעבור ל"רייג' פאשן בוק" היוקרתי הרבה יותר, שבו, כמו כולן, היא מבצעת משימות שקטנות עליה בכמה מידות.

אבל זה לא מפריע לבס, כי רייג' הוא הרבה יותר מסתם מגזין: הוא הכותר המצליח ביותר בתולדות כתבי העת לנשים. הוא מופץ בשלושים וארבע מדינות ברחבי העולם בשבע־עשרה מהדורות בינלאומיות, ויש לו ארבעה מיליון מנויים בארצות הברית. רייג' הוא דוגמה ומופת למגזינים לנשים בתחום הלייף סטייל, המודפסים והדיגיטליים כאחד, והוא דבק בערכים מוסריים שרק מעטים יכולים להתהדר בהם: כל הבגדים המופיעים במגזין מיוצרים בידי פועלים המשתכרים שכר מינימום לפחות. ועם זאת מדובר באופנה עילית מפוארת ודרמטית לא פחות מאשר בכל הפקת אופנה של "הרפרס בזאר" ושל "W" — כלומר, לפני שחברות האם שלהם פשטו את הרגל.

בס מגיעה למשרד מדי יום מתוך מחויבות עמוקה לעבודתה, שולית ככל שתהיה, אבל מעולם לא ציפתה שלכולן תהיה רמת מוטיבציה זהה. בוודאי לא למתמחה ללא שכר כמו מולי. לכן העלימה עין מהאיחור שלה, כפי שתנהג למחרת, וגם ביום שאחריו.

חוץ מזה, אחרי מה שקרה להילרי לא תזיק לאף אחת התרופפות מתח קלה.