אנקת גבהים

1801 - זה עתה חזרתי מביקור אצל בעל הבית שבו אני מתגורר - השכן המתבודד העתיד להטריד את שלוותי. ללא ספק זהו חבל ארץ יפהפה! בכל אנגליה, איני מאמין שיכולתי להתיישב במקום כה מרוחק מהמולת החברה. גן עדן מושלם לשונא אדם: ומר הית'קליף ואני, אנחנו זוג שאין טוב ממנו לחלוק את השממה בינינו. בחור כארז! לא עלה על דעתו כמעט כמה יצא לבי אליו בשעה שראיתי את עיניו השחורות מתכנסות בחשדנות מתחת לגבותיו כאשר רכבתי לקראתו, ובשעה שאצבעותיו סוככו על עצמן עוד, בנחישות קנאית, עמוק יותר בתוך אפודתו, כאשר הכרזתי על שמי.

"מר הית'קליף?' אמרתי.

הוא השיב בניד ראש.

"מר לוקווד, הדייר החדש שלך, אדוני. לכבוד הוא לי להגיע מהר ככל האפשר מאז בואי, כדי להביע את תקוותי שלא גרמתי לך טרדה בבקשתי העיקשת להתיישב בחוות ת'ראשקרוס: אתמול שמעתי שחככת בדעתך -"

"חוות ת'ראשקרוס היא שלי, אדוני," הוא קטע את דברי, מעוות את פניו. "לא אניח לאיש להטריד אותי, אם אוכל למנוע זאת - היכנס!"

את ה"היכנס" הוא ביטא בשיניים חשוקות במקום לומר "לך לעזאזל." אפילו השער שעליו הוא נשען לא הפגין כל אהדה למילים; ואני חושב שזו הסיבה לכך שהייתי נחוש בדעתי להיענות להזמנתו: מצאתי עניין בגבר שנראה מסוגר עוד יותר ממני.

בראותו את חזהו של סוסי דוחק כמעט את המחסום, שלף את ידו לשחררו מהשרשרת, ואז פסע לפני קודר לאורך השביל העולה, וקרא כאשר נכנסנו אל החצר: "ג'וזף, קח את סוסו של מר לוקווד; והבא לנו מעט יין."

"אלה כל משרתי הבית, אני מניח," עלתה המחשבה לנוכח השטח המגודר, "לא פלא שהעשב צומח פרא בין אבני הריצוף, ורק הבקר בשיניו גוזם את הגדר החיה."

ג'וזף היה גבר מזדקן, אפילו זקן: אפשר שזקן מאוד, ועם זאת בריא ושרירי. "אלוהים יהא בעזרנו!" רטן לעצמו נרגן בשעה שנטל ממני את סוסי: ונתן בינתיים בפני מבט כה חמוץ עד ששיערתי לפנים משורת הדין שהוא זקוק בוודאי לעזרה משמים כדי לעכל את ארוחת הצהריים, ופליטת הפה המתחסדת, דבר אין לה עם הופעתי הבלתי-צפויה.

"אנקת גבהים" הוא שם מעונו של מר הית'קליף. "אנקה" הוא שם תואר מקומי, המתייחס להמולת איתני הטבע שלה, במיקומו זה הוא חשוף במזג אוויר סוער. אוויר טהור, צח ומרענן יש להם כאן, בכל שעה, למעשה אפשר לשער את עוצמת הרוח הצפונית המכה במשטחים הסמוכים על פי מעט עצי אשוח הקרובים מאוד לבית, עצים כפופים מאוד שצמיחתם נבלמה וכן על פי מגוון של שיחים קוצניים זועפים שכולם מותחים את אבריהם בכיוון אחד, כביכול בתחינה לנדבת השמש. למרבה המזל ניחן הארכיטקט בראיית הנולד ובנה אותו איתן: החלונות הצרים שקועים עמוק בקיר, ולהגנת פינותיו הוא קבע בהן אבני בניין גדולות ובולטות.

לפני שחציתי את המפתן התעכבתי והתפעלתי ממבחר כרכובים גרוטסקיים שבלטו מחזית הבית, בייחוד מעל לדלת הראשית; שמעליה בתוך ערב רב של גריפונים מתפוררים וכרובים עירומים חסרי בושה, הבחנתי בתאריך "1500" ובשם "הֶרטון אֶרנשו". ביקשתי להעיר הערות אחדות ולבקש מהבעלים הזועף שיתאר לי בקצרה את קורות המקום; אבל בתנוחתו לפני הדלת רמז לי להיכנס מיד, או להסתלק לגמרי, ולא היה בי כל חשק לקצר עוד את סבלנותו לפני שאבחן את תוך תוכו.

צעד אחד הביאנו לתוך הטרקלין, בלא כל מבואה או פרוזדור: כאן הם מכנים אותו "הבית" בהא הידיעה. בדרך כלל יש בו בבית שכזה מטבח וטרקלין; אבל אני מאמין כי באנקת גבהים נאלץ המטבח לסגת כליל לחלק אחר: שמעתי צקצוק לשונות והמולת כלי מטבח עמוק מתוך הבית; ולא הבחנתי בכל אותות של צלייה, הרתחה או אפייה מעל האח העצום; ולא בברק קלחות נחושת או מסננות בדיל על הקירות. אך מנגד השתקפו לתפארת אורו וחומו מקערות עשויות נתך עופרת ובדיל, ומקנקנים וספלי בירה מכסף שתלו לסירוגין שורות שורות ממדפי שידת עץ אלון גדולת ממדים שהתנשאה עד למרשי הגג ממש. בניינו של זה לא הושלם מעולם, אין לחדר תקרה: כל קרבי הגג גלויים לעין חקרנית, לבד מהיכן שהסתיר אותם מדף עץ תלוי מהמרשים שעוגות שיבולת שועל וצרורות של רגלי בקר, כבש וחזיר היו מונחים עליו. מעל האח תלו רובים עתיקים אחדים בעלי חזות מאיימת וצמד אקדחים כבדים שנהוג לשאתם בנרתיק צמוד לסוס; ולקישוט הונחו על אדנו שלושה קנקנים בצבעים בוטים. רצפת הטרקלין היתה עשויה אבן לבנה חלקה; הכיסאות, מסעדיהם גבוהים וסגנונם מיושן, היו צבועים בירוק: אחד או שניים שחורים וכבדים ארבו בצללים. בתוך חלקה התחתון של השידה רבצה כלבה ענקית מגזע פוינטר שצבעה חום אדמדם, מוקפת נחיל של גורים מייללים; וכלבים נוספים נחו בגומחות אחרות.

בית כזה ורהיטים כאלה אינם יוצאי דופן כל עיקר לאיכר יושב-בית מן הצפון, שארשת פניו עיקשת ואיבריו החסונים נראים במיטבם במכנסיים קצרים ובחותלות. דמות כזאת אפשר לראות בכל מסלול שתבחר לצעוד בו בשעת הערב הנכונה בטווח שישה או שמונה מילין בין הגבעות האלה, נח בכורסה, וספל בירה מקציפה מונח לפניו על שולחן עגול. אך מראהו של מר הית'קליף עומד בניגוד מובהק למקום מגוריו ולסגנון חייו. חזותו כשל צועני כהה עור, אך הוא לבוש כג'נטלמן ונוהג ככזה: כלומר ג'נטלמן ככל שיכול להיות בעל אחוזה בכפר: אפשר שמרושל למדי בלבושו, אך רשלנותו אינה פוגמת בו שכן גופו זקוף ונאה; והבעת פניו עגמומית למדי. אפשר שיימצא מי שיחשוד בו בהתנשאות הנובעת מחינוך לקוי; אך תחושה בתוכי אומרת שאין הוא כזה כלל; אני יודע בחוש שאיפוקו נובע מהרתיעה מרגשנות ראוותנית - מהפגנת חביבות הדדית. הוא יאהב וישנא בחשאי בה במידה, ויראה בגילויי אהבה או שנאה כלפיו סוג של עזות מצח. לא, אני נחפז מדי: אני מגזים בייחוס סגולותי אליו. ייתכן שיש למר הית'קליף סיבות שונות לחלוטין מאלה המניעות אותי, למשוך את כף ידו בשעה שהוא פוגש אדם המתיימר להיות מודעו. מוטב לי לקוות שתכונותי ייחודיות כמעט: אמי היקרה נהגה לומר שלעולם לא יהיה לי בית נוח; ורק בקיץ האחרון הוכחתי שאיני ראוי לכזה כלל.

בעת שנהניתי מחודש של מזג אוויר נאה בחוף הים הזדמן לי לבלות בחברת ברייה מקסימה ביותר: אלילה אמיתית בעיני, כל עוד היא היתה אדישה כלפי. מעולם לא ביטאתי את אהבתי במילים; ובכל זאת, לו יכלו מבטים לדבר, כל אידיוט עשוי היה לנחש שאני מאוהב עד מעל לראשי. בסופו של דבר היא הבינה אותי, ונתנה בי מבט - המתוק במבטים שאפשר לדמיין. ומה עשיתי אני? אני מודה ומתוודה בבושה - התכווצתי בקרירות לתוך עצמי, כשבלול; עם כל מבט פרשתי למחוזות רחוקים וקרים יותר; עד שלבסוף החלה הנפש התמימה לפקפק להוותה ברגשותיה, ומשהכריעה אותה המבוכה בגין שגיאתה לכאורה, שכנעה את אמה לעקור משם. בשל התכונה המוזרה הזו יצא לי שם כמי שנוהג באכזריות מחושבת; עד כמה איני ראוי לו, רק אני יכול להעריך.

ישבתי סמוך לקצה אבן האח, מול הכיסא שאליו פנה בעל הבית, וכדי למלא את חלל השתיקה שנפער בינינו ניסיתי ללטף את הכלבה האם, שיצאה את חדר הילדים והתגנבה כזאב אל אחורי רגלי, שפתה המשורבבת חושפת שיניים לבנות שהתכסו ריר לקראת המחטף. ידי המלטפת עוררה נהימה גרונית מתמשכת.

"מוטב שתניח לכלבה," נהם איתה בצוותא מר הית'קליף, ובלם בבעיטה הפגנות נוכחות פראיות יותר. "היא אינה מורגלת בפינוקים - לא מוחזקת כחיית מחמד." אז הוא פסע אל דלת צדדית וצעק שוב: "ג'וזף!"

ג'וזף מלמל משהו ממעמקי המרתף, אך לא סימן שבכוונתו לעלות; לכן צלל אדוניו אליו, והשאיר אותי בחברת הכלבה הבריונית וזוג כלבי רועים פרועי שיער וזועמים, שהשגיחו איתה בקנאות על כל תנועותי. כיוון שלא נלהבתי לחוש במגע ניביהם ישבתי ללא ניע; אולם, בהנחה שיתקשו להבין עלבונות מרומזים הרשיתי לעצמי לרוע המזל לקרוץ בעיני ולעוות את פרצופי נוכח השלישייה, עד שדבר מה בהבעת פני גרם לכך שפקעה סבלנותה של הגברת, והיא זינקה לפתע בסערה על ברכי. דחפתי אותה ממני והלאה והזדרזתי להתייצב בצִדו השני של השולחן. מהלך זה עורר את כל הכוורת: חצי תריסר שדים על ארבע, במידות ובגילים שונים, יצאו ממאורות שונות והתקבצו יחדיו. הרגשתי שעקבי וכנפי מעילי היו למטרה ייחודית לתקיפה; ובעודי הודף כמיטב יכולתי את הלוחמים הגדולים יותר בעזרת מחתת הגחלים, נאלצתי לדרוש, בקול רם, את עזרתם של מי מדיירי הבית כדי להשיב את השלום על כנו.

מר הית'קליף ומשרתו טיפסו במדרגות המרתף באדישות מעצבנת: איני חושב שהם יצאו מגדרם כהוא זה, אף שבבית התחוללה סערת נשיכות ונביחות. למרבה המזל הזדרז יותר אחד מדיירי המטבח: גברת חסונה ששמלתה מופשלת, זרועותיה חשופות ולחייה סמוקות כאש פרצה בינינו כשהיא מנופפת במחבת,1 והשתמשה בנשקה ובלשונה בתכליתיות ששיככה את הסערה כבמטה קסם, ורק היא המשיכה להתנשף כים שרוח עזה חלפה על פניו בשעה שאדונה נכנס אל התמונה.

"מה לעזאזל קורה כאן?" הוא שאל, ונתן בי מבט שהתקשיתי לשאתו בעקבות היחס העוין שזה עתה זכיתי לו.

"מה לעזאזל, באמת!" מלמלתי. "רוחו של עדר החזירים שהשדים נכנסו בהם2 לא היתה גרועה בוודאי מזו של חיות הטרף שלך, אדוני. בה במידה יכולת להניח אורח בגוב אריות!"

"הם אינם מתעסקים עם אנשים שאינם נוגעים בדבר," הפטיר, הניח את הבקבוק לפני והשיב את השולחן למקומו. "הכלבים נוהגים כראוי בכך שהם עומדים על המשמר. תשתה כוס יין?"

"לא, תודה לך."

"האם ננשכת?"

"לו ננשכתי, הייתי טובע את חותמי בנושך." ארשת פני הית'קליף נרגעה וחיוך התפשט עליהם.

"טוב, טוב," הוא אמר, "אתה נסער מר לוקווד. הנה, שתה קצת יין. אורחים כה נדירים בבית זה, עד שאני וכלבי, עלי להודות, בקושי יודעים כיצד לקבל את פניהם. לבריאותך, אדוני!"

קדתי והשבתי לברכתו; התחלתי להבין שיהיה זה טיפשי מצִדי לשתוק בזעף מחמת התפרעותה של עדת בני כלאיים; חוץ מזה מיאנתי לשעשע עוד את הברנש על חשבוני; מאחר שמצב רוחו נטה לכך. הוא - ששקל כנראה בזהירות והבין כי שטות היא להעליב דייר טוב - מיתן קמעה את סגנון דיבורו הלקוני שקיצץ בכינויי השם ובפעלי העזר ופתח בנושא שעשוי היה להערכתו לעניין אותי - דיון על אודות יתרונות מקום מקלטי הנוכחי וחסרונותיו. מצאתי כי בכל נושאי שיחתנו היו דבריו דברי טעם; ולפני לכתי הביתה, הייתי כה מעודד עד שהצעתי לשוב לבקרו מחר. הוא קיווה בעליל שלא אפריע לו שוב. למרות זאת אלך. מדהים כמה חברותי אני מרגיש בהשוואה אליו.

1. זו פרודיה על אלילת הציד דיאנה/ארטמיס, המתוארת כששמלתה מופשלת, זרועותיה חשופות ובידיה קשת וחִצים עשויי כסף. את אלה ייצרו עבורה הנפחים הקיקלופים, ברונטס, ארגס וסטרופס. את הכלבים מסר לה האל פאן.

2. ראה הברית החדשה, לוקס, 8:33.