ארץ קטנה סיפור גדול

כאשר החלה העבודה על הספר הזה, שרצה לחגוג את הנס הישראלי ואת ההישגים הלא מעטים של המדינה ב־75 שנותיה הראשונות, השנה היתה 2021. העבודה נמשכה גם אל תוך 2022, שהפתיעה לטובה, למרות רוחות הסערה שהחלו לנשב בעולם כולו, ובישראל בפרט. אלו היו שנתיים נהדרות לישראל, שעשתה זינוק נוסף כאחת הכלכלות הבולטות בעולם. השיא היה כאשר "אקונומיסט", המגזין הכלכלי הנחשב בעולם, דירג את ישראל במקום הרביעי בין הכלכלות המצליחות במונחי ביצועים וצמיחה ב־2022. לראשונה זה 35 שנה ישראל גם סיימה את השנה עם עודף תקציבי ולא בגירעון, כלומר בפעם הראשונה מאז 1987 לא היה לנו מינוס בחשבון. וב־1987 סיימנו בפלוס רק כי הממשלה קיצצה בכל מה שרק יכלה כדי להתמודד עם ההיפר־אינפלציה שהיתה אז בארץ. ב־2022 הסיפור היה אחר לגמרי, סיפור של צמיחה, התרחבות והצלחה, שעורר עניין בינלאומי. ענף ההייטק, שהזרים לישראל יותר מ־40 מיליארד דולר בשנתיים האלו, תרם כמעט חצי מהצמיחה, וישראל ביססה את מעמדה כאחת מ־20 המדינות המובילות בעולם בתוצר לנפש. באנגלית יש לזה ביטוי מצוין – punching above its weight.

בהשאלה מעולם האגרוף, הכוונה היא להשגת תוצאות גבוהות מהמצופה בהינתן נתוני הפתיחה.

אלא שהספר רואה אור ב־2023, והתחושה ברחובות היא שחלפו מאז שנים רבות ולא חודשים ספורים. אין זכר לאווירה האופטימית ששררה בישראל לפני חודשים ספורים בלבד, כאשר התגברנו יחד על מגפת הקורונה והיינו לשם דבר בניהול המשבר הזה בעולם. השינוי האדיר קשור כמובן גם במה שקורה בעולם, החל מהמלחמה באוקראינה ועד ההאטה הכלכלית העולמית, אבל הרבה יותר מכך, הוא קשור במצב הפנימי בישראל.

הספר שלפניכם, שנכתב לאורך תקופה ממושכת, מבקש להסתכל על הנס שהתחולל כאן בפרספקטיבה ולראות את ההתפתחות המהירה שחלה כאן ב־75 שנות קיומה של המדינה. ההתפתחות הזאת היא שהובילה אותנו להימנות עם השיאניות העולמיות בלא מעט קטגוריות חשובות.

הבחירה הזאת גם אישית. ייתכן שדווקא מכיוון שהזדמן לי להסתכל על ישראל מאי־שם הרחק, קל לי יותר להשהות לזמן מה את הציניות ואת הביקורתיות, וברור לי עד כמה מה שיש פה הוא נס בלתי רגיל, כזה שחובה להיאבק עליו. במבט מבפנים אין ספק – יקר פה, חם פה, צפוף, פקוק, עצבני, הכול נכון. לא קל לחיות בישראל, ועוד לא הזכרנו את המשבר הקשה שעוברת החברה הישראלית ואת האתגרים החיצוניים. אלא שאם מסתכלים על המדדים הבינלאומיים, מגלים שאנחנו מאושרים, עשירים, בריאים וחיים הרבה שנים. במבט מבחוץ – כזה שאיני יכולה לשכוח – בעצם אפשר לומר שיש לנו הכול: הבסנו את בעיות המיקום הגיאוגרפי ואנחנו שומרים על אופטימיות למרות מתקפות טילים כמעט קבועות.

ובאשר למבט האישי שלי: השנה היא 1989. חומת ברלין נפלה והאפשרות לעלות לישראל נראתה סוף־סוף מוחשית. הדיבורים, החלומות, הידיעה שהמדינה נמצאת שם – היו תמיד ברקע. אבל באותה מידה היה אפשר לדבר על הירח – הוא שם, אבל רק מעטים, אם בכלל, יגיעו אליו. כשהחלום קרם פתאום עור וגידים, התעוררה גם הסקרנות: לראות את הירח מקרוב יותר, לחקור ולהבין מה יש שם בפנים. לפתע הבנתי שבמשך שנים הסתכלתי על ישראל במפת העולם שהיתה תלויה בחדרי – וכללתי בפנים גם את ירדן, לבנון וסוריה. ייתכן שנגסתי גם בחתיכה מעיראק. כמי שגדלה בברית המועצות, המדינה הגדולה בשטחה בעולם, לא הצלחתי אפילו לדמיין מדינה קטנטנה כמו ישראל. אז, בגיל 13, אבי הסביר לי שלמעשה אין אפילו מקום בשטחה של ישראל על המפה לדחוס את כל האותיות המרכיבות את שם המדינה. לכן היא סומנה רק במספר, ולמטה, במקרא, נכתב שזוהי ישראל.

ישראל כמובן אינה המדינה הקטנה היחידה בעולם וגם אינה הקטנה ביותר, אך רק מעט מדינות בסדר גודל דומה יכולות להתגאות בהישגים כמו שלה, שמציבים אותה בצמרת העולמית. לא תמיד מדובר במדד ״לנפש״; לפעמים, כמו בהיבטים של טכנולוגיה ומחקר, ישראל מובילה במונחים אבסולוטיים.

במהלך העבודה על הספר חרשנו את כל בסיסי הנתונים והסקרים הבינלאומיים, בדקנו בחברות מחקר שעוסקות בניתוחים משווים בין מדינות וגילינו לא מעט קטגוריות שבהן ישראל נכללת בעשירייה הראשונה. החלטנו להתמקד בתחומים שיש בהם ״בשר״, כלומר כאלה שמשפיעים על חיינו או שעשויים להיות מקור לגאווה ובעת הזאת – גם תזכורת, צובטת או מניעה לפעולה, להישג האדיר שנבנה פה לאורך 75 שנים.

ברור שגם בתחומים אלה, ובראשם החינוך והבריאות (כן, יש לנו במה להתגאות שם), יש עוד המון מה לשפר ולתקן, לפעמים ממש מן היסוד, אך בה בעת אסור להתעלם מן ההישגים חסרי התקדים שאליהם הגיעה מדינתנו הקטנה ואסור לשכוח שהיא עדיין צעירה.

אחד הנתונים המרתקים – שהוא כנראה תולדה גם של מערכת החינוך וגם של האופי הלאומי שהביא אותנו עד הלום – קשור לביטחון העצמי של תלמידים ישראלים במתמטיקה, מקצוע שנחשב למאתגר ביותר ושבו המדינה דווקא כלל לא יכולה להתגאות בהישגים במבחנים הבינלאומיים. ובכל זאת, ילדי ישראל כבשו את המקום הראשון בביטחון עצמי – על פי מבחני פיז״ה, תלמידי ישראל, יותר מתלמידים בכל מדינה אחרת, מדווחים שהם מבינים גם את הסוגיות הקשות ביותר. זהו נתון שמשקף את האופי הלאומי הישראלי יוצא הדופן – התרבות פה אולי אינה יסודית מספיק, אך לא חסרות לנו אמונה עצמית ותחושת מסוגלות שביכולתנו להפוך אתגרים להצלחות.

ישראל מובילה באינספור תחומים נוספים: הפרה הישראלית מניבה הכי הרבה חלב – כן, אפילו יותר מהפרה השווייצרית, מערכת הפנסיה שלנו דורגה במקום השלישי בעולם המפותח והשבועון הנחשב בעולם, ״אקונומיסט״, הכניס את ישראל לרשימת 20 המדינות שהכי טוב להיוולד בהן. ישראל היא גם אחת המדינות העשירות בעולם במונחי תוצר לנפש, ונראה שרבים מהישראלים מנצלים זאת היטב – לפי נתוני ויזה העולמית, אנחנו האומה שמבזבזת הכי הרבה כסף בטיולים בחו״ל, אחרי סעודיה. רוב הישראלים אמנם לא מרגישים שייח׳ים, אבל גם לא לוקחים יותר מדי הלוואות. חובות משקי הבית בישראל הם רק מעט יותר מ־40 אחוז מהתוצר, לעומת ממוצע של 80 אחוז במדינות המפותחות. והנכסים הפיננסיים של הציבור הישראלי, כלומר החסכונות שלנו, הפנסיות וההשקעות, רק הולכים ותופחים. ב־2022 הם הגיעו לסכום אדיר של חמישה טריליון שקל.

מתברר שאנחנו חיים במדינה קטנה של הישגים גדולים, ונשאלת השאלה: כיצד זה קרה? התשובה כמובן מורכבת, אבל בכל זאת אפשר לזהות כמה מוטיבים מרכזיים, כאלה שיכולים לסייע לנו גם – ואולי במיוחד – בתקופה הזאת. נראה שהסיבה העיקרית שבגללה הגענו עד הלום היא המשברים, האיומים והקשיים שמלווים את המדינה מרגע הקמתה. בגלל האדמה הצחיחה פיתחנו חדשנות בחקלאות, ובשל המחסור התמידי במים ישראל היא מובילת המתפילות בעולם. המלחמות והצורך המתמיד בהגנה הובילו להתפתחותה של תעשיית הסייבר שלנו, שהיא שם דבר בעולם. שירות החובה בצבא ושירות המילואים אחריו מחייבים אותנו לשמור על כושר, מה שתורם לתוחלת החיים. ולמרות חיבתנו לקיטורים, מתברר שאנחנו דווקא עם מאושר, בין היתר בזכות קוטנה של המדינה, שתורם ללכידות המשפחתית.

ואסור לשכוח את מייסד המדינה, דוד בן־גוריון, שדמותו הענקית מרחפת מעל הפרויקט הציוני. כבר בזמנו הוא היה יוזם וחדשן, ואפשר לומר שרעיונותיו החדשניים וגישתו הניחו את היסודות לייחודיות הישראלית. אילו בן־גוריון היה חי בימינו, מעבר לכל ההיבטים החברתיים, המשטריים והפוליטיים שהיה עוסק בהם יומם ולילה, הוא ודאי היה מקים איזו ענקית טכנולוגיה מהפכנית. הוא חשב כבר לפני עשרות שנים על פודטק, על חוק חינוך חובה לכולם וגם על חקלאות משגשגת חרף התנאים הבלתי אפשריים.

מוטיב נוסף, שעובר כחוט השני ברבים מן ההישגים של ישראל, הוא היותנו חברת הגירה. אחד מתוך חמישה ישראלים (20 אחוז מאיתנו) לא נולד במדינה, לעומת אחד מכל עשרה (עשרה אחוזים) במדינות המפותחות. בכלל, מהנתונים עולה שישראל אינה לבדה ומדינות הגירה נוספות מצטיינות בתחומים רבים. כמעט כל אחד יודע שסרגיי ברין, ממייסדי גוגל, הוא יליד ברית המועצות, ושאילון מאסק, שאין צורך להרחיב עליו, הוא יליד דרום אפריקה. פחות ידוע שסטיב ג׳ובס, ממייסדי אפל, היה בנו של מהגר מסוריה ואומץ על ידי משפחה אמריקאית. יש משהו בשילוב של רב־תרבותיות לצד הרצון הכמעט אובססיבי להצליח בקרב מי שמתחילים את חייהם מחדש במדינה אחרת, או בקרב מי שהוריהם שילמו מחיר כבד כדי לאפשר להם את ההתחלה החדשה הזאת.

אבל חרף כל ההישגים הגדולים, היינו שמחות לכתוב בספר הזה עוד כמה פרקים חשובים, ולצערנו לא יכולנו. למשל, פרקים על שוויון חברתי, על דיור זמין ועל תחבורה מתקדמת. הפערים ניכרים בכל היבטי החיים: בחינוך, שם יש הבדל גדול בין הישגי התלמידים במרכז להישגי התלמידים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית; בזמינות של שירותי הרפואה והתחבורה הציבורית; ובעיקר בתוצר לנפש, שכולל למעשה הכול. רמת החיים של האוכלוסייה היהודית החילונית במדינה קרובה מאוד לרמת החיים בגרמניה ובארצות הברית, ואילו רמת החיים של האוכלוסייה הערבית והחרדית נמוכה דרמטית מן הממוצע במדינות ה־OECD. גם אם בממוצע מצבנו לא רע, הפערים הללו הם נורת אזהרה מסנוורת לעתיד. אם רק נדע לצמצם אותם (ולטפל בכל מה שמונח כעת על שולחננו), נוכל להגשים את החלום הישן ההוא, על חברת מופת משגשגת ומעוררת השראה.

בימים שבהם הספר יורד לדפוס, הנס הישראלי ב־HOLD. הרחובות לא שקטים ואמירות קשות נזרקות ללא הפוגה לחלל האוויר. השקל נחלש והבורסה יורדת. מצב הרוח הלאומי משליך גם על הכלכלה, והכלכלה משליכה בחזרה על מצב הרוח הלאומי. אדם סמית, אבי התפיסה הכלכלית המודרנית, אמר כי אמנה חברתית היא הבסיס לאמנה כלכלית. משמע, לא יכולה להיות כלכלה משגשגת כאשר החברה מתפוררת.

השבר בחברה הישראלית מקרין גם על מה שהפך אותנו למיוחדים בעיני העולם כולו – רוח החדשנות והיזמות. אם לאורך העשורים האחרונים, ה״בעיה״ העיקרית של ישראל היתה שהוקמו כאן יותר מדי סטארט־אפים שהתחרו ביניהם על משאבים מוגבלים, הרי שלמרבה הצער, היא נפתרה מעצמה לעת עתה. מתחילת 2023 הוקמו סטארט־אפים בודדים, וגם הם נרשמו מחוץ לישראל. זה כמובן לא אומר שלאנשים אין יותר רעיונות פורצי דרך או דחף ליזמות, אלא שהם אפסנו אותם בצד עד שוך הסערה. המשקיעים, שגם ענני הסערה הכלכלית העולמית כבר מתחילים להמטיר עליהם טיפות גשם, אף הם לא ממהרים להזרים לכאן כסף כפי שהתרגלנו. לפעמים סערת ההפיכה המשטרית היא הסיבה האמיתית ולפעמים היא רק תירוץ. יש שיאמרו שהמאבק והמחאה ברחובות הם האחראים למצב ולא השינוי המשטרי המקודם בכנסת, אבל השורה התחתונה ברורה: חוסר היציבות עושה את שלו. על פי הערכות של IVC, חברת המחקר ואיסוף הנתונים על ההייטק הישראלי, אחרי שב־2021 זרמו לכאן 25 מיליארד דולר וב־2022 – 15 מיליארד דולר נוספים, הצפי הוא שב־2023, לפי קצב ההשקעות הנוכחי, יושקעו כאן לא יותר משבעה מיליארד דולר.

לא בכדי הציב את עצמו ההייטק בחזית המחאה נגד הרפורמה במערכת המשפט. לו יש הכי הרבה מה להפסיד אם ישראל תפסיק להיות מדינה דמוקרטית לפי ההגדרות המקובלות בעולם, ולישראל יש הכי הרבה מה להפסיד אם ההייטק שלה ידעך. במקרה של ההייטק גם הכי קל לבצע את השינוי – די בלחיצת כפתור. בדיוק כפי שקרה במרס 2023 עם נפילת SVB (סיליקון ואלי בנק), כאשר בתוך 40 שעות של אובדן אמון מרוכז נמחקו 40 שנות קיומו כאחד הבנקים המרכזיים בקהילת ההייטק העולמית. מצלצל דומה? אובדן אמון מתרחש מהר, ובעידן הדיגיטלי האובדן הזה בא בקלות לידי ביטוי ממשי. כמו שאין בנק שהוא גדול מכדי ליפול, אין גם מדינה שהיא עשירה ומצליחה מכדי להיכשל. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות, מארגנטינה ועד טורקיה.

לכן, בלי להתכוון, הספר הזה הוא נכון לעת פרסומו מסמך בעל ערך רב – בתקופה שצריך לשפשף עיניים כדי לעכל את המתרחש בה, הוא משמש תזכורת מהדהדת לכל שיש לנו להפסיד, ובעצם לכל שעלינו לשמור עליו מכל משמר.

נס גדול נכתב בארץ הקטנה הזאת. סיפור גדול של הפיכת אתגרים להצלחות. חלק מההסבר להצלחה הפנומנלית של ישראל במישורים רבים כל כך טמון בתרבות המתגמלת הצלחה ולא מענישה על כישלון. אבל במקרה הנוכחי, כישלון הוא פשוט לא אופציה. כל פרק בספר כולל פירוט של אתגרים לשנת המאה, ובימים אלה של הוצאת הספר, הכותרת הזאת מקבלת משנה תוקף – עלינו לשבור את הסטטיסטיקה העגומה של חורבן בית ראשון ושני ולהגיע יחד לשנת המאה כחברה שהצליחה לפתור את אתגריה המורכבים ויצאה מהם חזקה ומלוכדת מאי־פעם. הפרקים השונים שזורים בהתייחסות לתהליכי הפיכת אתגרים להצלחות – האם נצליח גם הפעם? האם נדע להפוך את המשבר להזדמנות מכוננת? לו יהי.

סופי שולמן