בוחרת בחיים 2: בוחרת בך

אנחנו רוקדים ונהנים במועדון, חוגגים את יום הולדתה של עדן. תודה לאל שהיא נותנת לי לחגוג ביחד איתה. מחר, אני מבטיח, אספר לה הכול. היום נחגוג ונשמח.

אני נצמד אליה ומדבר לתוך אוזנה, לוחש לה כמה אני אוהב אותה וכמה התגעגעתי אליה. אלוהים, היא מצמידה את שפתיה לשפתיי ואני מעמיק את הנשיקה, מלטף את לשונה טועם את טעמה המתוק. אני יודע שהיא עדיין כועסת עלי אבל היום אנחנו חוגגים.

אני מצמיד אותה יותר אלי, מנענע את הגוף שלי ומתאים אותו לגופה. אנחנו שוקעים אל תוך צלילי המוזיקה השקטה. אלוהים, שתמיד נישאר ככה צמודים.

אני יודע שמחר יהיה יום קשה, ולא יהיה קל להסביר את המצב שבו אני נמצא עכשיו עם ג'ניפר. אבל אני מבטיח שאסביר ואתחנן אם צריך, אעשה הכול כדי לפתור את הסיפור עם ג'ניפר.

ברגע אחד הכול משתנה. מישהו מושך אותי מהכתף וראשי מסתובב הצִדה במהירות. אני מרגיש סטירה חזקה בלחי. מה קרה פה עכשיו? אני לא מבין, עיניי לא קולטות מה קורה סביבי. פאק מה היא עושה פה???

קולה של ג'ניפר נשמע בחוזקה, "מנוול בן זונה, אמרת לה כבר שאתה נשוי?"

אלוהים זה לא קורה לי שוב. אני מסובב את ראשי ומחפש את תגובתה של עדן. היא בוהה בג'ניפר ולא מזיזה את עיניה, מתנשמת בחוזקה. היא לא מבינה מה קורה, פניה סמוקות והיא מתחילה לרעוד.

צעקה חזקה יוצאת מגרוני, "עדן!!" אני קורא בשמה. רגליה מפסיקות להישמע לה והיא נופלת על הרצפה. כולם מתגודדים סביבנו, לא זה לא קורה לי עכשיו, הכול היה אמור לקרות מחר לא היום. "עדן," צועקת קארין בקול לחוץ.

המוזיקה ממשיכה להתנגן, אני רואה את הכול זז כמו סרט נע. אני מרים אותה על ידיי ונושא אותה אל מחוץ למועדון. "היא צריכה אוויר," אני צועק ומפנה את האנשים מדרכי.

"עדן יפה שלי, בבקשה תתעוררי, הכול בסדר אני פה." אלוהים, הדמעות לא מפסיקות להרטיב את פניי.

קארין ובריאן מצטרפים אלינו. "מה קורה פה אתה נשוי?" שאלה קארין.

"נשוי רק על הנייר, אני פרוד מהמכשפה הזאת כבר שלוש שנים," צעקתי. "בריאן, בבקשה, אני מתחנן, תעזור לי, אני אאבד אותה שוב."

בריאן מביט בי בצער. "גבר, אני לא יודע מה להגיד, ביקשתי ממך לסדר את זה."

הוא צודק, הוא ביקש ממני ואני המשכתי ומשכתי את זה כי לא רציתי להגיע למצב הזה.

"איפה אני?" שאלה עדן. היא פוקחת מעט את עיניה. "מה קרה לי?" היא מביטה בי בעיניים עצובות.

"התעלפת יפה שלי. בואי, קומי, תשתי קצת מים." אני לוקח מקארין את בקבוק המים שהביאה מהבר ומניח אותו על שפתיה של עדן. "תשתי, בבקשה, אני מתחנן." עדן מתרוממת מעט ושותה.

"אולי עדיף שתספר לה את האמת, שאתה נשוי קרוב לחמש שנים." קולה של ג'ניפר נשמע מעלינו.

"אני פרוד ממך יותר משלוש שנים, הייתי נשוי לך בקושי שנתיים עד שתפסתי אותך מזדיינת לי במטבח," אני צועק לעבר ג'ניפר.

עדן מתרוממת מעט ומביטה בג'ניפר. "את אשתו?"

"כן," עונה ג'ניפר. "עדיין אשתו החוקית. פרוד או לא פרוד, הוא עדיין נשוי לי עד שיחתום על הגירושים."

עדן מפנה את מבטה אלי. "למה אתה לא חותם על הגירושים?" שאלה בעצב.

"אפשר בבקשה לדבר על זה בבית?" אני מתחנן. "בבקשה, בואי נלך למקום שקט ונדבר, אני אספר לך הכול."

"למה לא חתמת עדיין על הגירושים? אתה עדיין אוהב אותה? תעזוב אותי עכשיו." היא קמה על רגליה ומתנערת מאחיזתי.

"לא," אני צועק. אני לא סובל אותה."

"אז למה אתה עדיין נשוי לה?" היא חוזרת שוב על שאלתה.

"כי הבת זונה לא רוצה לחתום על הגירושים."

עדן מפנה את ראשה לג'ניפר. "למה את לא רוצה לחתום על הגירושים?" היא מתריסה נגדה.

"כי הבן זונה פה רוצה לתת לי פרוטות. נראה לך שאני אתן לו לזרוק אותי לרחוב בלי כלום?" חיוך ממזרי נפרס על פניה של ג'ניפר. "זה לא יקרה לעולם. כדאי שתבחרי, כי גירושים ממני הוא לא יראה עוד הרבה זמן," היא צוחקת.

אני קם על רגליי וצועד לכיוונה של ג'ניפר. "את לא תדברי אליה ככה!"

בריאן אוחז בידי ועוצר אותי מלהתקרב לג'ניפר. "שלא תעז," הוא לוחש באוזני בשקט. "היא מחפשת את זה. אם תהיה אלים היא תתלונן ואתה תיכנס לכלא, וזה מה שהיא רוצה."

הוא צודק, אני עדיין נשוי לה וזה ייחשב שהכיתי את אשתי. אני לא גבר אלים והיא גם לא תגרום לי להיות כזה. מעולם לא הרמתי יד על אישה.

גשם חזק מתחיל לרדת, אני מסתובב לחפש את עדן אך היא לא שם. קארין עדין עומדת ולא מבינה מה קורה סביבה. היא לא שמה לב שעדן נעלמה. "איפה עדן?" אני שואל את קארין בדאגה.

קארין מסובבת את ראשה ומביטה סביבה. "לא יודעת, היא הייתה פה לפני דקה," היא צועקת. "עדן, אלוהים, לאן היא הלכה? היא לא הביאה תיק, אין עליה כסף ועכשיו גם יורד גשם," הוסיפה קארין.

"היא בטח לא התרחקה הרבה, בואו נתפצל ונחפש." בריאן וקארין פונים לכיוון המועדון. אני יוצא ורץ מסביב למועדון לחפש אותה. איפה היא לעזאזל?? לאן היא יכלה להיעלם בתוך כמה רגעים. אלוהים, מה היא חושבת עלי עכשיו?

אני יודע שזאת אשמתי, אך מעולם לא ציפיתי שג'ניפר תופיע במועדון. אני לא מאמין שזה קורה לי שוב, הכול היה כל כך טוב. חגגנו, שמחנו, השלמנו. אני לא מאמין, כנראה לא מגיע לי לאהוב. פאק, אני בוכה כמו ילד קטן, אבל לא אכפת לי, אני רק צריך למצוא את עדן.

אני מסתובב מסביב למועדון, שואל אנשים, אך אף אחד לא ראה אותה. אני מתקשר שוב ושוב לנייד שלה אך היא לא עונה. הלחץ משתלט עלי, רק שלא קרה לה כלום, אני מתפלל בכל לִבי.

בריאן וקארין חוזרים מתוך המועדון. "היא לא שם," אומרת קארין.

פאק, איך היא נעלמה כל כך מהר?