בועות של שלווה

יש אמרה לפיה צריך לטפל בנושאים הרציניים והחשובים בקלילות ובנושאים הקלים והלא חשובים, ברצינות. לכן ניתן לומר שזוהי הקדמה רצינית לספר שהוא על פניו קליל.

לפני כמה שנים העברתי קורס מיינדפולנס לקבוצת בעלי מקצוע בתחום הבריאות במרכז לעזרה ראשונה באזור התעשייתי בפריפריה של ברצלונה. הרופאים והאחיות האלה חוו רמת סטרס ואי נוחות מאוד גבוהה. מצד אחד, המקרים שבהם טיפלו היו ברובם חמורים ונלוותה אליהם מצוקה אנושית גדולה. מצד שני, הזמן שעמד לרשותם עבור כל מטופל היה מאוד קצר (בין 7 ל-10 דקות) והיו להם רשימות אינסופיות של ביקורים מדי יום, כך שהלחץ עליהם היה עצום.

אף על פי שמרבית המשתתפים היו נשים, הקבוצה כללה גם שני גברים שאחד מהם היה רופא ילדים צעיר בשם סרחיו ששנה לפני כן הפך לאב בפעם הראשונה. במשך השבועיים הראשונים של התוכנית, הייתה לסרחיו תובנה גדולה שהוא שיתף עם הקבוצה. הוא סיפר לנו שהוא שם לב שאף שהוא מאוד אהב את הילד שלו וציפה לבואו, למעשה הוא לא ממש נהנה מהרגעים שבהם הוא טיפל בילדו.

הוא הבחין במידת התשישות שאיתה הוא היה מגיע הביתה, בכך שהייתה לו מעט מדי סבלנות וכמה זה השפיע לרעה על היחסים שלו עם הילד. כשהוא הרים אותו על הידיים, אם הילד בכה — וזה היה קורה לעיתים קרובות, הוא הרגיש רע ורק רצה שהילד יירגע. ככל שרצה שיירגע, הילד בכה יותר והוא עצמו היה נהיה יותר עצבני. כאשר לקח אותו לטיול בעגלה או לשחק בפארק, לא קיבל יפה את העובדה שהילד לא רצה לשחק באותו רגע או שבמהלך הדרך הוא הילד נרדם או שם לב לדברים אחרים ואז לא היו עושים את מה שהוא רצה או תכנן. עד שהבין שהילד הוא בעל אישיות עצמאית, בעל קצב משלו, שכל דבר היה למעשה חדש עבורו או מעניין ושהדרך היחידה שלו להביע את חוסר הנוחות שלו היא על ידי בכי. הוא הבין שהוא יכול פשוט ״להיות״ עם הבן שלו ולאו דווקא לעשות משהו מיוחד, וכך לבנות יחסים ביניהם ולקבל את מצבו — יהיה אשר יהיה — מבלי לשנות אותו או לחסוך ממנו את אהבתו או תשומת לב. ברגע שהוא שינה את היחס והפסיק לרכז את מאמציו במה שהבן שלו עושה ובמקום זאת השתדל להיות בעצמו רגוע ומוכן ליהנות מהזמן שלו עם הילד, ולא משנה מה קורה, הכול התחיל להסתדר לטובה. הטכניקה של המיינדפולנס עזרה לו ליצור הפסקות קטנות יום יומיות או בועות של שלווה שבהן יכול היה להחזיר לעצמו את האנרגיה ולשמור עליה, במהלך העבודה וגם בחזרתו הביתה. למעשה, הילד התחיל להיות יותר רגוע כאשר האבא היה בסביבה והוא התחיל ליצור קשר טוב יותר עם הבן שלו.

מה שקרה לסרחיו, קורה לכולנו באיזה שהוא שלב שבו קשה לנו לנהל את החיים, גם כשמתרחשים אירועים שמאוד רצינו בהם, כמו לידת ילד או התחלה בעבודה חדשה. אנחנו לומדים להיות הורים, להיות בזוגיות, להתעלות מעל תקופות קשות, להתמודד עם אתגרים בזמן שהתהליך עצמו קורה. זה נקרא באנגלית: learning by doing, היינו ״לומדים תוך כדי עשייה״.

בבית הספר ובאוניברסיטה מלמדים אותנו לכתוב, לקרוא, לספור והרבה מאוד ידע טכני מעניין, ללא ספק, כמו נגזרות והלוגריתם של נפייר, ורבים מהדברים האלה לא ישמשו אותנו לעולם. לעומת זאת, לא מלמדים אותנו דברים חשובים כמו:

• לנהל באופן נכון את רגשות הסבל שעולים ברגעים של קושי, על ידי השבת השלווה והאיזון במהירות.

• לשים לב באופן ממושך ומכוון למה שקורה מבלי שנאבד את הקשב, במיוחד אם זה משהו חשוב.

• לטפח את השליטה העצמית ופרספקטיבה חיובית אפילו במצבים קשים.

• להתחבר עם האחרים מהלב, בחביבות ובחמלה, תוך יצירת קשרי אמון.

• או פשוט, להיות כאן ועכשיו.

באופן אישי, היה עליי ללמוד את מרבית הדברים האלה בגיל מבוגר, על בסיס ניסוי וטעיה ועם מנה גדושה של סבל בדרך, הן אישי והן מקצועי. זה מצער כי, למעשה, אלה מיומנויות שיש לכל בני האדם ושניתן לתרגל אותן בצורה פשוטה.

אם נחשוב שמטרת החינוך היא לאפשר לילד או המתבגר לתת משמעות לעולם ולמקום שהוא תופס בו, אז ברור שלהתחיל לפתח את ההוויה ולא רק הידיעה או העשייה, זה דבר חיוני. להיות אדם זאת דרך לכל החיים.

המיינדפולנס — או בתרגום לעברית: מודעות קשובה או קשיבות — היא פשוט צורה של הוויה, של להיות נוכח, תוך שימת לב לכאן ועכשיו, בחביבות ובסקרנות. זאת צורה לחיות את החיים כפי שהם, מרגע לרגע, באופן הכי מלא וחיובי, עם יכולת לבחור את ההתנהגות המתאימה ביותר לכל סיטואציה. זה משהו הרבה יותר מקיף מהרגעים הספציפיים של תרגילים המתבצעים במסגרת רשמית וזה משהו שניתן לבצע כדי לתרגל את היכולת הזאת וזה מה שאציג בספר הזה.

זאת גם צורה של פיתוח הכרה עצמית טובה יותר ומודעות עצמית גדולה יותר. לכן, כפי שבשנת 1890 אמר הפסיכולוג וויליאם ג׳יימס, מי שנחשב לאבי הפסיכולוגיה המודרנית: ״היכולת להחזיר באופן רצוני, שוב ושוב, את תשומת הלב התועה, הינה הבסיס של ההבחנה, של האופי ושל הרצון. אף אחד איננו אדון של עצמו בלי זה. חינוך אשר ישפר את המיומנות הזאת, יהיה החינוך בהא הידיעה״.

כוונת הספר היא להציג באופן פשוט וקליל את האופן שבו ניתן לטפח בצורה מכוונת את המיינדפולנס, או המודעות הקשובה, בסביבת המשפחה. כך שהמבוגרים והילדים או בני הנוער יוכלו לתרגל אותו ביחד ולחוות את התועלת שבו. זהו ספר המכוון להורים, הורים לעתיד, מחנכים וכל איש מקצוע אחר שעובד עם ילדים ובני נוער. באופן נרחב יותר, הספר מכוון לכל אדם שאוהב ילדים ונהנה בחברתם. זאת גם הצעה שיכולה למשוך את אותם אנשים שרוצים להתקשר עם ילדם הפנימי ואולי להתחיל בתרגול הדרגתי של המיינדפולנס, באופן קליל, כמעט משחקי, תוך כדי הסתכלות והוקרה של בועות השלווה שעשויות לצוץ בחייהם.

יש עדויות רבות לכך שהורות יותר מודעת, יותר קשובה, הינה בעלת השפעה יעילה יותר הן עבור ההורים והן עבור הילדים.

נכון להיום, המיינדפולנס יותר נחוץ ושימושי אם נתייחס לסביבה שבה נמצאות מרבית המשפחות. אנחנו חיים רגעים של מורכבות ושינויים מתגברים, של הרבה חוסר ודאות ועמימות בכל התחומים.

רבים מאתנו מודאגים מכדור הארץ שאותו נוריש לדורות הבאים ואנחנו רוצים לתרום לכך שהעולם יהיה מקום טוב לחיות בו, לכך שהעולם יהיה טוב יותר. וזאת הסיבה שבגללה דווקא חשוב כל כך להרהר באופן מודע בהתנהגויות ובמיומנויות שרצוי שהדורות החדשים יטפחו מגיל הילדות כדי להתמודד עם עולם שבו יחיו בצורה מותאמת ויעילה יותר. אל לנו לשכוח שאנחנו אלה שאמורים להראות להם את הדרך בעזרת הדוגמה שלנו, כמה שאפשר.

בתוך תוכנו, לכולנו יש רצונות דומים: אנחנו רוצים להיות מאושרים, ליהנות משלווה ושקט, להרגיש טוב וליהנות מבריאות טובה, לא להיות לבד אלא להיות מוקפים באהובינו, שהצרכים הבסיסיים שלנו ימולאו, שהחיים לא יהיו נטל. אלו גם השאיפות העמוקות של כל הורה כלפי ילדיו, מעבר לרצונם שיהיו להם ציונים טובים, שירכשו השכלה מסוימת או ירוויחו כך או כך כסף מעבודתם.

בספר הזה תמצאו סדרה של המלצות ספציפיות שיכולות לשמש אתכם כהדרכה לחיים בצורה שלמה ומודעת יותר. אני מקווה שהוא יהיה לכם מעניין, מהנה ושימושי, ושיתרום לכך שאתם ומשפחותיכם תהיו יותר מאושרים ושיהיו לכם הרבה יותר בועות של שלווה בחייכם.