בזמן האינקה

פרולוג

טרוחיליו, אקסטרמדורה, מערב ספרד, אוגוסט 1530

החרב הונפה בסיבוב חד מעל לראשו, מבהיקה ושולחת קרני אור בהתלכדות המתכת עם קרני השמש הלוהטות. כשהוריד את ידו היכתה החרב בזו של יריבו.

המתכות הצטלצלו כשפגעו זו בזו. הם היו יריבים שווים, כמעט... שריריו הרחבים של סנטוס הבהיקו מזיעה. הם נלחמו במרץ.

קו לסתו האכזרי של סנטוס התקשח כשאדוארדו הדף אותו. הוא התגלגל על האדמה, אחז בידית ושב להזדקף, הוא קפץ במעגלים בקלילות סביב אדוארדו, כמו היה טרפו.

בתנועה חדה של ידו השמאלית, היכה בכוח בלהבו של אדוארדו, וסובב את ידו במעגל כלפי מעלה. חרבו של אדוארדו הועפה מידו ונחתה על האדמה.

אדוארדו התנשם, אגלי זיעה בצבצו על מצחו. הוא חייך אל סנטוס והם התחבקו.

"קרב טוב," אמר אדוארדו, וטפח על זרועו של סנטוס שמייד התקשתה לשריר מוצק, "בבוא היום עוד אנצח אותך."

סנטוס צחק בעליצות והתכופף, הוא הרים שתי מגבות בצבע גוף בעלות מרקם מחוספס שהיו מונחות על סלע משמאלו, והושיט אחת מהן לאדוארדו, "אני אתן לך להנות מהספק."

אדוארדו היה בן עשרים, צעיר מסנטוס בשנתיים, שערו השחור היה קלוע בצמה קטנה על עורפו, סנטוס התנשא מעליו בראש.

אדוארדו הוריד את המגבת מחזהו והסתכל בסנטוס, פניו הרצינו. "סנטוס," אמר, מעביר את ידו בשערו השחור, "אני צריך לדבר איתך, זה חשוב."

"בקשר למה?" שאל סנטוס וחייך, והמשיך לנגב את חזהו במגבת.

"יש לי חדשות, בקשר לדיאז!"

עיניו של סנטוס הוארו והתקשחו ברגע. "הגיע הזמן," הפטיר.

הוא התיישב ליד אמת המים. בתנועות חזקות שהעידו על קוצר רוחו והמתח שבו היה שרוי, הצית סיגארלו. לאחר שנשף את העשן החוצה, הרים את עיניו אל אדוארדו ושאל בפנים רציניות, "טובות?"

אדוארדו היה דרוך, ככל שעברו השניות הוא הפך טרוד, הוא העביר את משקלו מרגל לרגל בעצבנות, "אני לא יודע, תשפוט בעצמך."

הוא לא ידע איך סנטוס יקבל את החדשות. דיאז היה אחיו הצעיר של סנטוס, תקוות המשפחה, ילד חכם שנועד לגדולות. והנה ביום בהיר אחד התחבר עם אחד בשם אנריקו, פרחח מועד לפשיעה, שגרר אותו לגנוב. סנטוס רתח מזעם כששמע על כך, יומיים אחר כך אף אחד לא העז להתקרב אליו. כעת עליו לבשר לו דבר גרוע עשרות מונים. הבשורה הזו יכולה לשבור אותו.

אדוארדו כחכח בגרונו, ולקח צעד אחד אחורה לפני שדיבר, רק למקרה שסנטוס יאבד את עשתונותיו מהבשורה. הוא לא ידע איך יגיב כשמדובר באחיו הקטן.

"אתה יודע, המשפט של דיאז אמור להתקיים בעוד כחודשיים."

"כן." ענה סנטוס ועיניו החומות הסתכלו בריכוז באדוארדו.

"עשיתי עבודת רחרוח קטנה, אתה יודע, בין אנשים שאני מכיר, ומה שגיליתי לא ימצא חן בעיניך." אדוארדו שוב כחכח בגרונו, "בלשון המעטה." אדוארדו שתק.

"מה?" שאל סנטוס בחריפות, קולו קר וחותך כסכין, "דבר, אל תשאיר אותי במתח."

"העניין הוא," אמר אדוארדו והחל להסתובב במקום, הוא קטף חתיכת עלה משיח הסמוך לנהר והחל ממולל אותו באצבעותיו, "שמה שהם גנבו היה בעל ערך רציני, הרבה יותר ממה שחשבנו. התיק שהם סחבו סתם בשביל להשתעשע בגניבה קטנה ולהרוויח קצת כסף, לא היה סתם תיק, היו בו מסמכים. מסמכים השייכים למושל."

אדוארדו נשם עמוק ונאנח והסתכל בבן דודו, "תראה סנטוס העניין הסתבך," הוא היסס לפני שהמשיך בדבריו. "יש שמועה בחדרי חדרים, שהמסמכים האלו יכולים להפליל, את המושל עצמו ועוד אחרים בצמרת. פוחדים שדיאז ואנריקו שיננו את המסמכים, והם יפלטו משהו."

"אז מה שאני מנסה לומר כאן," אדוארדו כחכח בגרונו, "זה, שהמשפט מכור."

כל אותו הזמן ישב סנטוס בשקט והקשיב אך הוא היה דרוך, כעת עיניו השחירו והוא היה נראה מסוכן. "מה זאת אומרת מכור?" התיז בזעם.

אדוארדו ניסה לדבר בשקט כאילו אם יעשה זאת ימתיק את הגלולה המרה. "זאת אומרת שהמושל ידאג לכך שהם יקבלו עונש חמור, הוא יטען על זה שהם גנבו חומר השייך למדינה ותכננו זאת בכוונה תחילה. הם לא יכלאו על גניבה פשוטה, אלא יקבלו עשר שנים ויותר."

"אומרים שהמושל הוא שאפתן ואכזר," המשיך אדוארדו, "הוא לא יבחל בשום אמצעי כדי להשיג את שלו, וכרגע סנטוס..." אדוארדו פלט החוצה את נשימתו והסתכל בדאגה הולכת וגוברת בפניו של בן דודו, "דיאז וחברו עומדים בדרכו של המושל."

סנטוס נעמד בפתאומיות, שריריו הרחבים נמתחו על חזהו, הוא זרק את הסיגארלו מידו, כאב פראי השתולל בעיניו והוא היה נראה כחיית טרף היושבת על אבק שריפה.

"עשר שנים אדוארדו?" הוא קילל בפראות, "על מה אתה מדבר לעזאזל?" שאג לעברו של אדוארדו. "זאת בטח טעות, ואתה לא הבנת נכון או משהו כזה."

אדוארדו הלך שני צעדים לאחור, הנה הגיע הרגע שממנו בדיוק חשש. "סנטוס תירגע, תקשיב לי קודם עד הסוף." עיט יצא ממקום מחבואו ונסק אל השמים התכולים, הוא חג כמה פעמים במעגלים מעליהם, צורח, מגביר את עצבנותו של אדוארדו.

סנטוס הרגיש כיצד המתח הצטבר בגבו, ואגרופיו נסגרו בחוזקה בלי משים. עולמו השחיר בן רגע, דיאז, אחיו הקטן, החכם, גאוות המשפחה, עומד להיכנס לכלא! דיאז, שכל פרוטה שהרוויח סנטוס נתן תמורת לימודיו בבית הספר. במשך שנים היה רואה כיצד אימו מתאמצת וחוסכת מעצמה דברים רק כדי לממן את ההשכלה היקרה עבור בנה, שבבוא היום יהיה מישהו מלומד, ויהיו לו חיים טובים יותר מאשר איכר קשה יום. הוא יכנס לכלא לשנים, ואין שום דבר שהוא יכול לעשות.

לא, זה לא יתכן! בעיני רוחו ראה את דיאז בן השבע עשרה לבוש בבגדי אסירים, יושב בתא מזוהם בכלא הספרדי ונרקב שם. חייו נגמרים ללא כל תכלית.

"עשר שנים!" הוא זעם ושריר בלסתו רעד. הוא היה בספק אם הוא אפילו יצליח לשרוד שנה אחת. תמונות נוספות רצו בראשו, גרועות עוד יותר. ומה אם יציקו לו אסירים אחרים, פושעים, בריונים, מה אם הסוהרים יענו אותו, וגרוע מכך מה אם יחלה וימות. מראות הזוועה בראשו קרעו את נשמתו לגזרים. סנטוס הרגיש כמו חטף מהלומה בחזהו ועולמו השחיר.

מהצד אדוארדו בחן אותו, הוא צפה לבעיות. גבר כסנטוס לא ישאר אדיש לגורל האכזר שאליו נידון אחיו. ככל שעברו הרגעים אדוארדו חש איך העניין יוצא משליטה.

סנטוס הרים את עיניו אל אדוארדו, מבטו אפל כשל מלאך נקמות. "לא!" שקט הסתנן מבין שפתיו אך היה זה 'לא' עוצמתי רווי במתח מסוכן שהעיד על איפוק של חיה.

"אני לא אתן לזה לקרות, אני אחלץ אותו משם, אחטוף אותו מהכלא, אני לא אשב בחוסר מעש ואצפה כיצד אחי הקטן נכנס לכלא וגומר שם את חייו." סנטוס שמט את המגבת על האדמה ומיהר ללבוש את חולצתו.

"סנטוס תקשיב, עוד לא שמעת את הכל." אדוארדו כעת היה קופצני, מתוח, כמו חייב היה לעצור בסנטוס מללכת ולעשות שטות. הוא רצה לספר לו את התוכנית אך קיווה שיהיה נסער פחות.

האמת שלאדוארדו לא היה מושג אם סנטוס יקבל את הצעתו. הוא קיווה שכן אך אם לא מה יהיה? סנטוס ינסה לפרוץ לכלא ולהוציא משם את דיאז? זה יהיה אסון, שניהם יכנסו לכלא ואולי לעולם לא יצאו משם. אדוארדו חש בסכנה מתקרבת, וכשראה את העוצמה החייתית וההבעה הקשה שהיו נסוכים על פניו של בן דודו, ידע שיהיה חייב בכל מחיר לשדל אותו לתוכניתו.

רוח שלאחר שקיעה בהרי סיירה דה גארדה נשבה, מביאה עימה את ריח הקיץ, ואת ריח הצמחים שליד הנהר. אדוארדו הזיז את ראשו לאחור, מנסה לשחרר את המתח בצווארו. "שמע ארמנו, (אח בספרדית) יש לי איזו תוכנית, אבל זה די תלוי בך."

"תוכנית?" שאל סנטוס ופיו התעקל בציניות, "בפעם האחרונה שהיתה לך תוכנית מצאתי את עצמי בבוץ מול שלושה בריונים בשוק. לא, תודה, אני מוותר."

סנטוס העביר את ידו בשערו והסתכל באדוארדו, "אני חושב שיש לי דרך איך להוציא משם את דיאז, קצת שוחד לא מזיק, ואם לא אז..."

"אני לא יודע אם שמעת," קטע אותו אדוארדו, הוא דיבר מהר כאילו פחד שסנטוס יקח את רגליו ויעלם משם, "פרנסיסקו פיסארו נמצא בטרוחיליו כבר כמה חודשים, בהתחלה היו רק שמועות, אבל כעת אני יודע ממקור ראשון שהוא מנהיג משלחת ליבשת אחרת לגילוי זהב ואוצרות. בחלונות הגבוהים אומרים שפרנסיסקו קיבל תואר קפיטן חנראל (גנראל) ממלך ספרד בעצמו לאחר שהציג לפניו זהב מיבשת אחרת. האונייה תצא בראשותו, כל שלושת אחיו מצטרפים אליו, חואן, גונסלו, ארנאנדו, וגם אחיו החורג מארטין דה אלקנטרה. זאת תהיה הפלגה רחוקה וארוכה, אך מי שמצטרף מובטח לו שלל נכבד ביותר."

אדוארדו שתק, הוא נתן לסנטוס כמה שניות לעכל את מה שאמר, "תמיד רצית להרחיב את האדמה שאביך הוריש לכם, תהיה לך הזדמנות לעושר מהיר."

סנטוס הסתכל באדוארדו, הציניות התגברה יותר בקולו ובפניו, "אחי הקטן בצרות כאלו ויש לך זמן לספר לי על אוצרות?"

"סנטוס," אמר אדוארדו, "זאת כבר הפעם אני לא יודע כמה שאני מבקש ממך להקשיב. אם תקשיב לי אז תבין."

כמו חוש אמר לו להישאר ולא ללכת, התיישב סנטוס והשעין את זרועותיו על ברכיו. הוא ניסה להקשיב לאדוארדו אך היה כה אפוף בהלם בשל הבשורה המרה שכרגע קיבל, מחשבותיו נדדו מבלי שישלוט בכך.

אדוארדו לא היה בטוח שהוא כלל מקשיב. "סנטוס, אתה בכלל מקשיב לי?" סנטוס הרים את ראשו, בידו היה סיגארלו נוסף, הוא הצית את הסיגארלו ושאף את העשן פנימה. הוא הנהן "מקשיב," אמר ונשף את העשן מפיו.

"פרנסיסקו הורה לאחיו לאסוף עבורו אנשים, הציעו לי להצטרף, ההצטרפות שלי מותנית בזה שגם אתה תבוא."

"למה אני?" שאל סנטוס בחוסר עניין.

אדוארדו רכן קדימה והרים את חולצתו מהסלע. הוא שקל את מילותיו בקפידה, משימה שהיתה קשה עבורו שכן דרך התנהלותו היתה אינטנסיבית ואף פזיזה. "הם רוצים אנשים חזקים, שיודעים להילחם, כאלו שרגילים לקבל פקודות ויוכלו לעמוד במסע ובלחץ. יש להם מועד מסויים שהם חייבים לצאת בו, וכרגע חסרים להם די הרבה אנשים.

"האמת, סנטוס, כבר אמרתי להם שלא תסכים, אז הם הציעו לך עסקה. אם תצטרף... עונשו של דיאז יומתק ויוחזר לקדמותו והוא יקבל משפט הוגן. אז הוא באמת יהיה כלוא לזמן נורמלי."

"מה זה נורמלי?" שאל סנטוס, עיניו קרות כקרח.

"נורמלי זה מה שהוא היה מקבל מלכתחילה, בסביבות שנתיים, אולי טיפה יותר."

סנטוס שוב נעמד, "אתה מבקש ממני לעזוב לכמה זמן, שנה וחצי, שנתיים?" סנטוס היה מוצב בחיל המצב של עיר הולדתו טרוחיליו, שנה שלמה עבד קשה וקיווה להתקדם לדרגת מפקד ורק לפני חודשיים קיבל אותה, רק התחיל להכיר טוב את פקודיו.

אדוארדו ייחל שהיה בכוחו להסביר את עצמו יותר, הוא נאנח, לא היה קל לשכנע את סנטוס. אך הוא ידע שהצדק עימו ולעולם לא יסלח לעצמו אם לא יצליח להציל את סנטוס ודיאז שהיו הלכה למעשה יותר מאחים בשבילו. "אני לא מבקש ממך, סנטוס, אני מציע לך. הם מראש לא מוסרים כמה זמן המשלחת תעדר, אך אני חושב ששנתיים לפחות, אל תשכח את ההפלגה הרחוקה והחזרה."

"שנינו חושבים את אותו הדבר," המשיך אדוארדו, "הכלא זה מקום אכזרי, לא מקום לכל אחד לשרוד, במיוחד לא בחור עדין כדיאז."

פניו של סנטוס הרצינו ולרגע היה נראה לאדוארדו מבוגר מעשרים ושתיים שנותיו.

"זה לא שאני מלחיץ אותך או משהו," אמר אדוארדו, "פשוט המשפט אמור להערך בעוד כחודשיים. אני באמת חושב שאתה צריך להסכים להצעה, בסך הכל זה לא שאתה נוסע בחינם או משהו כזה, תקבל ערמות של זהב שיעשו אותך מספיק עשיר בשביל לחיות כאן כבעל אחוזה, ומי יודע, אפילו בעל אחוזה עשיר."

"בשביל זה אתה רוצה להצטרף?" שאל סנטוס את אדוארדו, "כדי להיות בעל אחוזה עשיר?"

"כן," ענה אדוארדו בפשטות, "אני לא רואה את עצמי עובד כאיכר כל ימי חיי, הכל יותר טוב לי מזה. אתה יודע שאף פעם לא התעניינתי בחקלאות וזה לעולם לא ימשוך אותי."

"האמת להגיד לך, זה לא רק זה, גם ההרפתקה מושכת אותי. אני מרגיש חנוק כאן, כבר כמה זמן שאני על קוצים."

אדוארדו הניח את ידו על שכמו של סנטוס, "שלא תחשוב לרגע שאני רואה כאן את טובתי לפני דיאז, שלא יהיה לך ספק, אם הייתי צריך לוותר על כל הזהב שבעולם להציל אותו הייתי עושה את זה."

"אני יודע," אמר סנטוס, "לי אתה לא צריך להגיד את זה."

"אני חושב שאם תפעל בהגיון כאן, פשוט תראה שאני צודק וזאת הדרך הטובה ביותר. אתה לא באמת חושב שאתה יכול להוציא את דיאז בכוחות עצמך, אתה יודע איזו שמירה יש על הכלא. שוחד זה סיכון עצום, יכול להיות שתשלם הרבה ובסוף אפילו לא תראה אותו."

"סנטוס!" אדוארדו הסתכל בו בחדות, "זאת הצעה חד פעמית, ואתה חייב לענות עכשיו."

אדוארדו לא ידע יותר מה להגיד כדי לשכנע את סנטוס. הוא פלט את האויר מריאותיו ושתק, הוא רק העז להסתכל בסנטוס מלמטה, כאילו פחד שאם יסתכל בו, סנטוס עלול לשנות את דעתו.

"מי הם שהציעו את העסקה?" שאל סנטוס, קולו שקט וקטלני.

"זה לא בדיוק הם, זה יותר הוא." ענה אדוארדו והתנודד על רגליו בעצבנות.

"ושמו?" שאל סנטוס.

אדוארדו ידע שתשובתו לא תמצא חן בעיני סנטוס, אך זה מה שהיה ברשותו להציע, אחרי שכבר שפך את כל מה שהיה לו להגיד המשיך כעת ללא חשש. "זה אדם בעל כוח והשפעה, בעל קשרים נרחבים בחצרו של המושל, ליתר דיוק נאמר לי שהוא בן טיפוחיו של המושל."

"מה זאת אומרת נאמר לך?" סינן סנטוס מבין שיניו, "אתה אפילו לא יודע את שמו?"

אדוארדו נראה נבוך לרגע, אך בכל זאת המשיך, "לא, אני לא יודע!" הפעם, פרימו (בן דוד בספרדית), קשריי מגיעים עד כאן. אין לי מושג מיהו, ועד כמה שניסיתי לברר לא הצלחתי."

"וחוץ מזה, סנטוס, זה לא צריך לשנות לך בכלל, גם אם הוא לא מוכן לחשוף את זהותו עדיין אתה מציל את חיי אחיך ומתעשר. הזכרתי כבר שתקבל הרבה זהב?" אמר אדוארדו בקול מפציר וחייך חיוך מקניט.

סנטוס חשב על המשרה שחיכה לה מעל לשנה. להיות מפקד בחיל המצב של אקסטרמדורה לא היה דבר שכל אחד קיבל. רבים היו איכרים פשוטים, קשיי יום. הוא גם ידע ללא צל של ספק שברגע שהוא עוזב את המשרה הנחשקת היא נחטפת, ולא יהיה לו לאן לחזור. והיתה גם אימו שתישאר לבד אך לא היה לו כל צל של ספק מה היא תעדיף. חייו של אחיו הצעיר עמדו למולו, והוא ידע שגם אם בנס אלוהי ישרוד דיאז פיזית בכלא כל השנים, נפשו תירמס לאפר, לאף אחד לא מגיע עתיד כזה. עדיף שהוא יצא למסע עם פיסארו, מסוכן וארוך ככל שיהיה.

"אדוארדו," אמר בפנים נחושות, "תגיד לאיש הקשר שלך שאבוא, אבל אני רוצה להיות בטוח שדיאז אכן יקבל משפט הוגן."

"הוא יקבל, מאה אחוז!" ענה אדוארדו בשמחה, "אל תדאג, האנשים האלו לא משחקים משחקים." סנטוס טפח על שכמו של אדוארדו, "תודה, ארמנו (אח בספרדית), על הכל." הם נפרדו וסנטוס פנה מיובל נהר הטחו אל עבר הכפר.