מדע ואמונה בעיני איש מדע אמוני
אתה פרופ' קוה פיזיקאי בעל שם עולמי, איש מדע העוסק במחקר ובכתיבה שנים רבות, נשיא אוניברסיטת בר־אילן בשמונה־עשרה השנים האחרונות ואיש שומר מצוות - שילוב זה מעלה את השאלה הקלאסית של המפגש בין מדע ואמונה.
שאלה: האם איש המדע האמוני כבר אינו עומד מול השאלה המפורסמת: האם העולם קדמון או שהוא נברא?
פרופ' קוה: כל מדען כיום יודע שהעולם אכן נברא והוא מקבל את תחילתו של הפסוק הראשון בתורה: "בראשית", היינו שהיתה ראשית. עדיין נשארה דרך ארוכה בקבלה של המשך הפסוק: "ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", היינו המדען האתיאיסט רואה בכל הסובב אותו "מקריות" ואילו האדם הדתי מייחס לכול את ה"אלוהים".
במאבק אינטלקטואלי זה בשאלה אם היקום וכל הקיים בו הוא ללא תכלית וללא סיבה או שהכול נעשה על ידי תכנון של האלוקים - לא ניתן להכריע על ידי הוכחה מתמטית או במעבדה. האמונה היא הכרעה אישית של האדם. אבל כאשר מביאים בחשבון גורמים הסתברותיים, הרי שעמדתו של איש המדע האמוני נראית סבירה יותר ומעולם לא היתה טובה ממנה, עם שלל התגליות המדעיות המיוחדות שנתגלו במאה העשרים ובמאה העשרים ואחת.
שאלה: מה זאת אומרת?
פרופ' קוה: אתן לך דוגמאות המופיעות בספרו המצוין של המנחה שלי לדוקטורט וידידי פרופ' נתן אביעזר, In The Beginning.1 החיים על פני כדור הארץ לא היו מתאפשרים ללא קיום השמש. על השאלה הפשוטה שכל ילד בגן יכול לשאול - מדוע השמש אינה נשרפת? - קיבל הנס בטה פרס נובל בשנת 1967. האנרגיה הבאה מהשמש, הדרושה לחיים על כדור הארץ, נובעת מריאקציות גרעיניות ולא מבעירתו של חומר כלשהו. מתברר שאם נשנה באחוז אחד בלבד את חוקי הכוחות הגרעיניים, השמש תתפוצץ. על כן, החוקים הגרעיניים הם כפי שהם כדי שהשמש תהיה יציבה.
איש המדע החילוני יאמר שזה מקרי, אבל איש המדע האמוני יכול לזקוף לאמונתו את העובדה שחוקי הפיזיקה הגרעינית הם בדיוק כאלה המתאימים לפסוקי התורה המתארים את תוכנית הבריאה האלוקית של החי, שהתאפשרה רק בזכות החוקים המיוחדים המאפשרים זאת.
ועוד דוגמה: החיים על פני כדור הארץ דורשים את קיומם של מים. אילו מסלול כדור הארץ היה קרוב יותר לשמש באחוזים בודדים, היו כל המים מתאדים, ואילו היה מעט רחוק יותר, היו כל המים קופאים. על כן, העובדה שמכל המסלולים האפשריים אנו חגים סביב השמש במסלול מיוחד המאפשר קיומם של מים, נותנת לנו תחושה של חוסר מקריות, תחושה כי המסלול "נבחר" כדי לאפשר חיים על פני כדור הארץ.
שאלה: כדי שייווצרו חיים על פני כדור הארץ דרוש פחמן, שהוא יסוד כבד, ונשאלת השאלה: איך התאפשר הפלא הגדול הזה? מהיכן נוצר הפחמן?
פרופ' קוה: הריאקציות הגרעיניות הופכות את היסוד הקל מימן להליום, אך כיצד מקבלים פחמן שהוא המרכיב היסודי לחיים? התשובה לכך מפתיעה: במרחק של מיליוני שנות אור מאיתנו (שנת אור היא המרחק שעוברת קרן אור במשך שנה) מתפוצצים כוכבים רחוקים. בפיצוץ זה נוצר היתוך גרעיני שבו נהפכים היסודות הקלים ליסודות כבדים כמו פחמן. יסוד זה נודד בחלל ומגיע לכדור הארץ, והוא היווה את הסיבה להיווצרות החי. צירוף המקרים הנדיר של פיצוץ הכוכבים, ודווקא אלו הרחוקים (כדי שלא ניפגע כאן על כדור הארץ), נותן לנו שוב תחושה של חוסר מקריות.
שאלה: תן לי לשאול שאלת הדיוט שכל ילד שואל: מדוע השמים אפלים בלילה? הרי יש אינסוף כוכבים, ואפילו אם כל כוכב מאיר מעט - חייב להיות אור בלילה!
פרופ' קוה: שאלה זו, שנראית לכאורה נאיבית, נקראת במדע פרדוקס הולברס, על שם רופא בן המאה השמונה־עשרה. במשך מאתיים שנה לא נמצאה תשובה לשאלה זו, והפתרון בא רק לאחר שהבנו את תיאוריית המפץ הגדול, היינו הבנו שאין אינסוף כוכבים. אבל זה לבדו אינו פותר את הפרדוקס, כי עדיין ישנם כוכבים רבים מאוד. אז מדוע אין אור בלילה? מפני שכתוצאה מהמפץ הגדול, הכוכבים נעים כלפי חוץ, וככל שכוכב נע כלפי חוץ הוא מאיר פחות. כדי להבין את העניין, אפשר לחשוב על רכבת שמתקרבת וצופרת ורעש הצפירה נשמע חזק, ואילו כאשר הרכבת מתרחקת וצופרת שומעים צפירה חלשה. אפקט זה, שלפיו הקול או האור היוצא מגוף שהולך ומתרחק הוא חלש יותר, נקרא אפקט דופלר. לאור זאת, הכוכבים בשכבות החיצוניות לא מאירים בגלל תנועתם החוצה. אם כן, עצם קיומו של הלילה מוכיח כי העולם מתפשט כתוצאה מהמפץ הגדול - היינו, בריאה. כך ניתן לאמץ ולהבין את דברי דוד המלך: "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות". מדוע האמונה היא בלילות דווקא? כי הלילה מעיד על בריאת העולם! לאור זאת, יש חשיבות רבה לתפילת ערבית בלילה, אשר פתיחתה מודיעה: "אשר בדברו מעריב ערבים", היינו העובדה שמתחיל ערב ולילה היא בזכות הקב"ה.
ההחלטה להיות מאמין היא אפוא בבחינת בחירה חופשית של האדם, אבל בדור שלנו החלטה זו סבירה עוד יותר מאשר בדורות הקודמים, שבהם העובדות המדעיות לא היו ברורות. בדורנו הרבה יותר קל להגיע למדרגה זו שמתאר הרמב"ם בשלושה־עשר העיקרים: הנני מאמין ב"אמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים".
אוניברסיטת בר־אילן מהווה את המרכז הגדול ביותר בעולם של מדענים בעלי אמונה דתית, הנותנים דוגמה אישית של שילוב בין מדע ואמונה. אמנם המדע והאמונה חייבים להיות מפורדים, אך הייחוד של בר־אילן הוא בכך שיש בה הרמוניה בין המדע והאמונה.
שאלה: האם הממשק בין דת לרפואה אכן מושג בישראל?
פרופ' קוה: לא אשכח את הסוגיה בעלת הרקע המדעי שהתעוררה במהלך הבחירות לנשיאות בארצות הברית, באמצע הקדנציה של ג'ורג' בוש. חברי בית הנבחרים ושליש מהסנטורים יכולים בהצבעה על פי עמדותיהם לקבוע גורלו של אחד מהתחומים החדשניים ביותר במחקר הביולוגי - ניסויים בתאי גזע אנושיים. מצב כזה בלתי־אפשרי בדת היהודית בזכות אחד המאפיינים המובהקים של מחשבת ישראל, שלפיה הצלת חיי אדם היא בראש סדר העדיפויות וכל מחקר לקידום נושא זה הוא מבורך.
הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש, לעומת זאת, כנוצרי המאמין שצריך להציב גבול לתהייה האינטלקטואלית על סודות החיים, השתמש לראשונה מאז היבחרו בזכות הווטו שלו, פסל את החלטת הסנאט להרחיב את המחקר האמור ואת המימון הציבורי שלו, ועשה זאת מנימוקים דתיים. תחת שלטונו של בוש, במסגרת ההפרדה המפורסמת בארצות הברית בין דת למדינה, נאסר על חוקרים לעסוק בתאי גזע במעבדות באוניברסיטאות שאינן פרטיות. אפילו הפוטנציאל הרפואי האדיר של תאי הגזע אינו עומד לאקדמיה האמריקאית במאבק הזה נגד הפונדמנטליסטים.
בישראל, שלא הצהירה מעולם על הפרדת הדת מהמדינה, אין סייג חוקי שמקורו בדת למחקר בתאי גזע. הדבר נובע כאמור מגישתה הליברלית של היהדות להגדרה של ראשית החיים העובריים (דבר המאפשר בין היתר להתיר הפלות בשלב מוקדם של ההיריון, בניגוד לנצרות). אין סייג חוקי שמקורו בדת גם לשום מחקר אחר במדעי הטבע, וכל מדען יהודי יכול להיות גאה בתפיסת היהדות בנושא. באוניברסיטת בר־אילן מובילה את המחקר בתחום זה פרופ' שולה מיכאלי מהפקולטה למדעי החיים.
שאלה: על מה נשענת המסורת היהודית בנושא?
פרופ' קוה: המסורת נשענת על גדולי הפוסקים היהודים בממשק בין דת ורפואה לגבי הצלת חיי אדם. בנושא הכללי של דת ומדע, התפיסה הזו מתחילה עם הרמב"ם, שכתב לפני יותר משמונה מאות שנה: "ולא יושג אותו מדע אלוקי אלא לאחר מדעי הטבע." במילים אחרות, ובשונה ממה שמייחסים לא אחת למחשבה היהודית המסורתית, מבחינתו של היהודי המאמין אין סתירה בין דת ומדע. רק "לאחר מדעי הטבע", רק בהסתמך על האמיתות שמתגלמות בחוקים של מדעי הטבע, יכול היהודי להתקרב לאלוהיו. הבנת המדע וחוקיו נתפסת ביהדות כרצונות האלוהים המחייבים את כולנו.
שאלה: אין שום סתירה בין היות היהודי שומר מצוות, דבק בעיקרי האמונה שניסח הרמב"ם, ובין היותו מדען האמון על הדיסציפלינה המדעית המודרנית?
פרופ' קוה: האמונה היא שבורא עולם "אין לו גוף ואין לו דמות הגוף", כלשון התפילה, ולכן אינו בר־תיאור או בר־מידה. המדען בודק את סודות הטבע בסגולות שניתנו לו. יהודי המחבר בין יהדות למדע אסור שיהיה כקראי, שמפרש את הכתוב בתורה באופן מילולי מצומצם. חייבים ללכת בעקבות המסורת של גדולים שלא דרשו "שן תחת שן" ו"עין תחת עין" כפשוטם. אני מוצא בדפי התלמוד הסברים די הצורך לכך שכל אחד מששת ימי הבריאה לא הצטמצם ל־24 שעות. והראיה הראשונית לכך היא שביום הראשון כבר נאמר: "ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד", וזאת עוד לפני שנבראה השמש; על כן לא ניתן לראות ב"יום" המופיע כאן 24 שעות אלא תקופת זמן כלשהי.
אין אפוא כל קושי לקבל את הממצאים הקושרים את ראשית היקום המוכר לנו ב"מפץ הגדול" ומעמידים את גילו על 14 מיליארד שנים בקירוב, ואת גילו של כדור הארץ על 4.5 מיליארד שנים. בעיני הרוח היהודית, חוק מדעי הוא גילוי רצונו של אלוהים. כל ניגוד בינו ובין האמונה הדתית הוא מדומה, תולדה של חסר בידע האנושי שסופו להתמלא. לשיטתה של היהדות, צריך לדקדק בניצולו וביישומו של הידע הזה, ואסור לחסום את התפתחותו של הידע האנושי. אסור להתעלם ממנו ולקדש את הבורות.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.