בין שני חדרי הלב

לבכות קדיש.

אב על בנו.

(עוד רגע הוא מגיע. קדיש יתום. אני לא יתום. אולי בעצם כן. הפעם אל תבכה באמצע. אנשים נבוכים. וממהרים. תשלוט בעצמך. תהיה גבר.

יהיה בסדר הפעם.

בטוח?

לגמרי לא.

לך ליד הבימה שישמעו אותך לפחות.

הפעם אגיע לסוף הקדיש בלי הצרידות הזאת. בלי דמעות. אני חייב. בשביל יהונתן.

לא. לא. רק אל תחשוב על יהונתן. אחרת לא תוכל לסיים.

אז על מה לחשוב הפעם?

תחשוב על הסדק בספסל של בית הכנסת, אתה רואה אותו?

רואה.

לא צריך לכוון במילים?

אתה לא.

אתה צריך רק להגיד. עד הסוף.

אוי לא, אני אומר קדיש לבד היום. אין קולות להיבלע בהם.

קדימה. מחכים לך. תתחיל.)

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא, בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ.

(הוא ברא כרצונו, ברצונו נתן ילד מתוק וברצונו לקח.

די.

תמשיך. תסתכל על הסדק

הסדק הארור הזה בספסל, למה לא מתקנים אותו כבר)

...וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ.

(כשיבוא המשיח מתים יקומו לתחייה, נכון? ואז יהונתן....

לא, לא יהונתן. רק לא לחשוב עליו, על הפנים היפות שלו.

סדק. תחשוב על הסדק.

הוא בצורה של וי.

כנראה נשבר מתישהו)

בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

(הפסקה קטנה. בלע דמעות. קח נשימה עמוקה)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח.

(ישתבח הבורא, ככה הוא אהב לומר, יהונתן.

לא.

סדק.

אין סיכוי.

תנמיך את הקול. זה עוזר)

לְעֵלָּא מִן-כָּל-בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא

(אין סיכוי שנוכל להבין את ה'. הרי יהונתן כל כך אהב אותו, אז למה?.

די.)

וְנֶחָמָתָא (תמשיך)

דַאֲמִירָן (תמשיך)

בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אל תתחיל לבכות. מסיימים עוד רגע)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא

(פירוש: אלוקים תן לי כוח לעבור את היום הזה)

ְוחַיִּים טובים עָלֵינוּ

(הלוואי)

וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל

(בבקשה שלא יהיו יותר הרוגים, בבקשה, שהורים לא יעברו את מה שאני עובר עכשיו.

סדק.

יהונתן

סדק.

יהונתן)

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ

(עוד רגע מסתיים)

וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל

(זהו. זהו)

וְאִמְרוּ אָמֵן.

(עד הפעם הבאה.

פעם הבאה יהיה בשטף)

ואמרו אמן.