בין שני עולמות

אני רצה ברחובות, מתנשפת בכבדות וחוצה את הכביש בלי להביט לעברם של כלי הרכב החולפים. ממהרת הביתה לפני שאבי יתחיל לדאוג. אף פעם לא קרה שאיחרתי.

אני נכנסת הביתה בריצה ומנסה להסדיר את נשימותיי. אבי יושב בסלון ומביט בי.

"גשי הנה לין ושבי בבקשה," הוא אומר.

אני מתקדמת לכיוון הסלון ומתיישבת על הכורסה, מציצה לעברו כדי לבדוק את הבעתו וכרגיל, הוא עוטה מסכה רגועה שגורמת לי לחשוש אפילו יותר.

"השעה כבר תשע וחצי," הוא מציין.

נשימותיי כבדות, ראשי מורכן ואני משחקת באצבעותיי. אף פעם לא איכזבתי אותו ולאחרונה איני מפסיקה לעשות זאת. עיניי מתמלאות בדמעות ואני מסבירה בטון רועד, "הייתי עם אילנית, צפינו בסרט ונירדמנו. אני יודעת שזה חסר אחריות אבא, ואין לך מושג עד כמה אני מתנצלת, הדבר האחרון שרציתי הוא לאכזב אותך."

אני מנגבת את לחיי בידיים רועדות.

"אני מבקש שלא תצאי מהבית בשעות הערב. מהיום ועד להודעה חדשה אני רוצה שתהיי בבית כאשר אני מגיע מהעבודה, בסדר יפתי?" לא נותר לי אלא להנהן בהסכמה. אבי לא שואל הוא פוקד, בצורה נעימה.

"ועכשיו לנושא אחר."

לבי פועם במהירות, בבקשה אלוהים רק לא עוד שידוך...

"החלטתי לקבל את הצעתה של דודתך אנט. בעזרת השם בצאת השבת הבאה את תטוסי ללוס אנג'לס כדי להכיר את השידוך שדודתך בחרה עבורך."

הוא הסכים? הוא באמת הסכים שאטוס לבדי לארה"ב? איך דודתי הצליחה לשכנע אותו?

גופי רועד בתגובה. כבר לא תהיה דרך מילוט. הוא יחייב אותי להתחתן.

"את בסדר? בואי ושבי לצדי."

אני מתרוממת מהכורסה וניגשת להתיישב על הספה, עדיין אוחזת באצבעותיי ונלחמת בצורך לכסוס את ציפורניי.

"את רוצה שנדבר?" הוא מושיט את ידו ומלטף את ראשי בחמימות.

"אתה יודע שאף פעם לא נסעתי לבד, זה קצת מפחיד אותי. האמת שלא חשבתי שתסכים שאסע, הייתי בטוחה שתבקש ממנו להגיע לכאן."

"אביו חולה וחשוב לו שהוא יכיר אותך כדי לתת את אישורו. דיברתי עם יהושוע והוא נשמע נחמד מאוד, מזכיר לי את עצמי בצעירותי."

"מה זאת אומרת?" אני תוהה בחשש.

"החלום שלי היה לעלות לארץ ישראל ולהקים פה משפחה עם אימא שלך. כמו שאת יודעת זה לא היה קל חיכינו עד שאימא שלך תתגייר באופן מלא."

"אני אף פעם לא אבין איך גבר יהודי דתי התאהב באישה נוצרייה," אני נשענת לאחור ואבי שותה מכוס התה.

"כשהכרתי את אימא שלך היא בדיוק הגיעה לניו יורק מספרד עם אביה. הוריה התגרשו והיא הייתה מתוסכלת מאוד מהמצב. סבך היה יהודי כך שהדבר הנכון מבחינתו היה לגור בשכונה היהודית, הוא לא חשב על הנזק שהוא גורם לאימא שלך. היא הייתה אבודה מאוד בחודשים הראשונים. אני זוכר שהיא התחננה בפני שאלמד אותה על היהדות כדי שלא תרגיש זרה בין כולם והצורך שלה ללמוד כבש אותי. היא הייתה ילדה יפה מאוד, היה קשה שלא להתאהב בה. כשהחלטנו להתחתן היא התגיירה באופן סופי ואז עלינו לארץ ישראל."

אני לא עוצרת את עצמי ומזכירה את האישה שעליה לא מדברים בביתנו, "ומה בקשר לאימא שלה? אף פעם לא סיקרן אותה מה עלה בגורלה של סבתא שלי שנשארה לבד בספרד?"

"אימא שלך מאוד נפגעה כאשר סבתא שלך החליטה להתגרש ולפרק את המשפחה, היא לא הצליחה לסלוח לה ומאחר שסבתא שלך נוצרייה ושונאת את היהדות, לא לחצתי עליה לחדש את הקשר איתה."

"ואם הן היו מחדשות את הקשר זה היה מפריע לך?"

"אני חושב שכן. לא הייתי רוצה שילדיי יגדלו לצד סבתא נוצרייה. זה היה יוצר בלבול, את לא חושבת?"

על השאלה הזו לא העזתי לענות כי לפני שלוש שנים סבתא שלי יצרה איתי קשר דרך הפייסבוק. כמובן שלא סיפרתי על כך להוריי ואמנם הסוד הגדול מכביד על מצפוני אך אני לא מוכנה לנתק את הקשר שנוצר עם הסבתא שגיליתי. היא אישה מדהימה שאוהבת להקשיב ומעניקה לי את האפשרות לפרוק את שעל לבי בלי לפחד.

"יכול להיות," אני ממלמלת בשקט ומתחמקת מעיניו של אבי.

"לינה, הכול יהיה בסדר. את יודעת שעד כה לא החלטתי בשבילך. במהלך השנה האחרונה הכרתי לך בחורים איכותיים. האמנתי בכל אחד ואחד מהם אחרת לא הייתי מנסה לשדך לך אותם ובכל זאת בכל פעם כשסירבת הבנתי ולא התעקשתי. לאחרונה התחלתי להבין שפשוט קשה לך להחליט לבד וזאת הסיבה שבגללה הגעתי להחלטה. דודתך אולי מבינה טוב ממני בבחירת הגבר המתאים, היא אישה ואני נוטה להאמין שהיא רואה דברים שאני לא שם לב אליהם. אם היא לא הייתה משוכנעת לגבי יהושוע לא הייתי שולח אותך ללוס אנג'לס." הוא לוגם לגימה נוספת מהתה, "לא גידלתי אותך במאה שערים, אנחנו גרים באשדוד ואפשרתי לך להתחבר עם ילדות מסורתיות שהיום משרתות בצבא ומחר ירשמו ללימודים. אני יודע שהיית רוצה להיות כמוהן אבל זאת לא הדרך הנכונה."

הוא עוצר כדי לבחון את תגובתי וממשיך "נשים הן חלשות ועדינות. מגיע להן שהגבר שלהן יפנק ויאהב אותן מעל לכל, ואני יודע שרק תלמיד ישיבה יעניק לך את הכבוד שמגיע לך ויחנך את ילדיכם לאהבת הארץ ולאהבת אלוהים. החיים שלך יהיו חיים טובים ואת תהיי מאושרת, לא אתפשר על פחות. מעולם לא פקפקת בהחלטותיי בעבר ואני מבטיח שלא תהיה לך סיבה לכך גם עכשיו, כי אני יודע מה הטוב ביותר עבור הנסיכה שלי."

אני מהנהנת בכניעה וכורכת את זרועותיי סביב צווארו, מבינה שלא נותר עוד מה לומר. אבא כהרגלו החליט בשבילי.

"לילה טוב אבא."

"לילה טוב תינוקת."