0
0 הצבעות
3

בית הנייר

קרלוס מריה דומינגס

 27.00

תקציר

בלומה לנון, מרצה לספרות באוניברסיטת קיימברידג’, נדרסת למוות בעודה שקועה בספר שירים של אמילי דיקינסון. זמן קצר לאחר מותה של בלומה מגיעה חבילה למשרדה שבחוג לספרות לטינו-אמריקאית של האוניברסיטה, ובה עותק של קו הצל לג’וזף קונרד, מכוסה בשרידי מלט ומעוטר בהקדשה אניגמטית. העותק נופל לידי מי שהיה מאהבה של בלומה וכעת מחליפה, ולוקח אותו למסע מפתיע.

נובלה שובת לב זו, שהיא בחלקה סיפור בלשי ובחלקה קומדיה חברתית, בוחנת את אופניה הרבים של הביבליומאניה, השיגעון לספרים, ועוסקת ביחסים הייחודיים וההדדיים שבין בני-אדם לספרים, למן הסוגיות הגשמיות ביותר ועד למעמיקות שבהן.

בית הנייר זכה בפרס לוליטה רוביאל ותורגם לאנגלית, איטלקית, צרפתית, גרמנית, הולנדית ופורטוגזית.

קרלוס מריה דומינגס (1955), סופר, מבקר ספרותי ועיתונאי ארגנטיני, מתגורר משנת 1989 במונטווידיאו, אורוגוואי.

קוראים כותבים (3)

  1. Siv30 (בעלים מאומתים)

    בית הנייר

    “””ספרים משנים את גורלם של בני-אדם””. גם את גורלה של בלומה לנון הם שינו, כאשר קנתה עותק ישן של “”השירים”” מאת אמילי דיקנסון ובהגיעה לשיר השני דרסה אותה מכונית. כך מתחילה הנובלה המבריקה “”בית הנייר”” מאת קרלוס מריה דומינגס, הפורשת בפני הקורא את מסכת חייהם של הביבליופילים המכורים. מה קורה לאדם כאשר השיגעון לספרים גובר עליו? רמז אחד אפשר לקבל מהמספר בנובלה, שבוקר אחד מקבל את הספר “”קו הצל”” מאת קונרד גוזף. אין כאן מקריות, אלא אנלוגיה ברורה. מדובר בסיפור בתוך סיפור בתוך סיפור, כמו בבושקה הנפתחת לפני הקורא. במהלכו, דומינגס נותן בהם סימנים. יש את אלה הקפדנים, השומרים על הספר מכל משמר. הספר קדוש, הוא ההיכל אליו הקורא נכנס: “”לעיתים קרובות נהגתי לשוחח עם בראואר על עיינים אלה. ביקשתי ממנו שלא יהרוס ספרים בעלי ערך רב עם קישקושיו הנוראיים.”” (37) או, “”לי הקשקוש תמיד נראה כברוטליות הדומה להתייהרות של מילותיו. אני נהנה מאוד לפתוח ספר במקום כל שהו ושלא יהיו שם דפים מקופלים, להתבונן בשורות מסודרות, בטיפוגרפיה, בשוליים הלבנים הרחבים; לפתוח בכל יום הולדת, ספר שלא נחתך””. ולעומתם את הפנאטיים, שחייבים להותיר חותמם: “”הוא אמר שאם הוא כותב בשוליים ומסמן בקו תחתון, לעיתים קרובות בכמה צבעים מקודדים, הוא מצליח לתפוס את המשמעות. אני מאמין שזה לא יפריע לו אם אחזור על אחד מביטוייו הגסים קמעה: `אני מזדיין עם כל ספר, ואם אין סימן, אין אורגזמה`””. דומינגס שם את האצבע על המהות שבחיי הביבליופילים המכורים. בניגוד למה שאפשר לחשוב, העיסוק בספרים, בקריאה ובכל מה שמסביב, מייצר קשת ריגושים מפתיעה,הנעה בין סערה ואסקטזה, עד כדי חושניות שאינה מוסווית בנובלה. ללא ספק אחת הנובלות המצויינות שיצא לי לקרוא.

  2. Karina

    בית הנייר

    ספר מאד קצר, אבל כל מה שכתוב שם כלכך נכון, מומלץ לחובבי הספרים והספרות בכלל,

  3. נטעלי

    בית הנייר/ קרלוס מריה דומינגס

    נובלה מקסימה על השפעותיה של “מחלת” הביבליופיליה, השוזרת את סיפוריהם של החולים במחלה זו בתוך עלילת מתח מעין-בלשית – קולחת, מעניינת ובסיום הקריאה מותירה אצל הקורא דימויים חזותיים מיוחדים (כמו אותו “בית נייר” שנתן לנובלה את שמה).
    מומלץ לאוהבי קריאה וספרים על ספרים.