בעוז ותעצומות – אוטוביוגרפיה של הרב גורן

מבוא והקדמה

ישנן דמויות שסיפור חייהן הפרטי הוא בעצם סיפורה של האומה כולה. דמויות שההשגחה העליונה הציבה אותן בתקופה ובצמתים המשמעותיים ביותר בקורות ימי עמנו בדור האחרון. דמויות שהטביעו את חותמן לא רק על דורן, אלא על דורות רבים שחיו, צמחו והמשיכו לפסוע על אותם העקבות שהותירו אחריהן.

אחת מדמויות ההוד הללו היא דמותו של הרב שלמה גורן זצ"ל. סיפור חייו האישי, החל מהעיירה זמברוב בפולין, דרך ורשה, העלייה לארץ, ההתיישבות בכפר חסידים, המעבר לירושלים, תל אביב ושאר המקומות שבהם פעל ועשה, מהווה את תמצית סיפורו של העם היהודי בדורות האחרונים.

התפקידים הציבוריים הבכירים שבהם כיהן - הרב הראשי לצה"ל, הרב הראשי לתל אביב והרב הראשי לישראל - היו משרות הרבנות הבכירות ביותר, שיש בהן כדי לעצב את דמותה של הרבנות ושל הרב בצבא, בעיר, במדינה, ואף בעם היהודי כולו.

התקופה שבה חי הרב גורן זצ"ל שזורה אירועים מכוננים ורבי־משמעות בחייה של האומה: תקופת טרום השואה, העליות לארץ וההתיישבות בה, השואה, תקופת המחתרות, הקמת המדינה והקמת צה"ל, מלחמת העצמאות ומלחמת קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. כל אלו הפכו להיות ציוני דרך רבי־משמעות והשפעה בעיצוב דמותה של מדינת ישראל בדורות האחרונים.

שילובם של כל הדברים הללו - האישיות, התקופה, המקומות והתפקידים - מעמיד את הרב גורן זצ"ל בכותל המזרח של עם ישראל בדור האחרון, כאחת מדמויות ההוד רבות ההשפעה בתחומים שבהם פעל ועשה.

תמונתו של האלוף הרב גורן, הניצב מוקף בחיילים מול הכותל המערבי, בידו האחת השופר ובידו השנייה ספר תורה, הפכה לנכס צאן ברזל בהיסטוריה היהודית ובסיפורה של התקופה. קולות השופר ותפילתו הנרגשת וחודרת הלבבות של הרב גורן במעמד שחרור הכותל עדיין מהדהדים באוזני כל אלו שהיו חלק מאותם ימים של מלחמה, ואף באוזני אלו שגדלו על ברכי הסיפורים הללו.

שׂר ההיסטוריה, קורא הדורות מראש, גִלְגֵל את העניינים כך שהילד היהודי מזמברוב, שחייו היו רצופים אהבה וכמיהה אדירה לירושלים, זכה להיות היהודי הראשון שהגיע לכותל המערבי לאחר תשע־עשרה שנים שבהן לא היה ניתן להגיע אליו. בכך הפך הרב גורן לאחד הסמלים הגדולים ביותר של שחרור ירושלים.

דמותו הייחודית ואישיותו נחקקו בלבהּ של האומה. אין יהודי בארץ ובעולם שלא נחשף בצורה זו או אחרת לרב. רבים הכירו את דמותו הציבורית; מעטים הכירו את האדם הפרטי, איש המשפחה המסור, האדם הרגיש והקשוב לשוועת הדל ולזעקת האלמנה והעגונה, מבקר הפצועים ומקרב היתומים. הפן הזה בפועלו של הרב גורן היה רחוק יותר מעין הציבור, אך קרוב מאוד ללבו.

כמה תכונות מרכזיות שעליהן אין חולק אפיינו את הרב גורן זצ"ל במשך כל ימי חייו ופעילותו התורנית, הצבאית והציבורית, תכונות שאיתן זוהה אולי יותר מכול: גאונות וגדלות בתורה, אומץ לב ותעוזה, תוך מתן דוגמה אישית למופת ולקיחת אחריות, ונכונות לשלם מחיר אישי יקר.

התמדתו, גאונותו וגדולתו בתורה היו נדירות. כבר מגיל קטן בערה בו אהבת תורה, שרק הלכה וגדלה עם השנים. חבריו לספסל הלימודים בכל המקומות שבהם למד מדברים על עילוי ומתמיד עצום, שלא קָדַמוֹ אדם בבית המדרש בבוקר, ואיש לא יצא אחריו בשעת ליל מאוחרת. הנער הזה "קפץ" ארבע כיתות בישיבת חברון והוסמך לרבנות בגיל שבע־עשרה, דבר שאין לו אח ורע. כבר בגיל שש־עשרה כתב את הספר "נזר הקודש" על הרמב"ם, ספר שזכה להסכמות, להמלצות ולדברי שבח רבים של גדולי הדור, ובראשם הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, שהרעיף שבחים אין־קץ על הספר ועל מחברו. ברבות הימים יתברר שספר זה הוא ראשון לעשרות ספרים שיבואו בעקבותיו במשך השנים; ספרים העוסקים במקצועות היהדות השונים - הלכה ואגדה, פילוסופיה ורפואה, מחקר ופרשנות; ספרים שנהפכו לספרי יסוד בעולמה של היהדות ובארון הספרים היהודי. ספרים אלו זיכו את הרב בפרסים רבים וחשובים בארץ ובעולם, בהם פרס ישראל לספרות תורנית שקיבל בשנת תשכ"א, 1961, ופרס הרב קוק, שאותו קיבל הרב פעמיים.

אומץ לב ותעוזה מיוחדת ליוו את הרב החל בשנות ילדותו, עת שימש כחקלאי וכרועה צאן בסביבה עוינת ומלאת קשיים, עבוֹר בתקופה ששירת במחתרות, ולימים בצה"ל, וכלה בהגיעו לדרגת אלוף ולתפקיד הרב הראשי לישראל. הרב גורן זצ"ל לא נרתע משום קושי - לא פיזי, לא ציבורי ולא הלכתי. היה ניתן למצוא אותו במקומות המסוכנים ביותר: מתנדב לשמור תחת אש בעמדה קדמית בירושלים, הולך רגלי תחת אש להכשיר מטבחים במוצא, מסכן את חייו בשדות מוקשים כדי לחלץ גופות ולהביאן לקבורה, צונח בקורס צניחה, משתתף פעיל בקרבות כאחד הלוחמים, משתלשל בחבל ממסוק אל מערות נחל חבר וזוחל אל מעמקי מחילות כדי לחלץ מהן גופות חיילים. זו רק רשימה חלקית של פעילויות שבהן נטל חלק פעיל, כשהמכנה המשותף לכולן הוא אומץ לב בלתי־רגיל, תעוזה וגבורה.

אותו אומץ לב שהדריך אותו במישור הצבאי, הוא גם זה שהיה נר לרגליו במישור ההלכתי. הרב גורן לא היסס לצלול לעומקן של סוגיות הלכתיות סבוכות ורגישות, להתעמת מול גדולי עולם ולהפוך עולמות כדי להוכיח את צדקת דרכו. האמת ההלכתית, כבוד האדם וכבוד האומה היו נר לרגליו. לא איומים מצד פוליטיקאים, רבנים או עיתונאים הסיטו אותו מדבקותו באמת. במקרים רבים מאוד שילם על כך מחיר אישי כבד, אולם לא הסכים להטות את האמת כדי למצוא חן וכדי להפוך את התורה או ההלכה קרדום לחפור בו.

אל התכונות הללו מתלווה האחריות הגדולה שנטל הרב על עצמו. בני אדם רבים בעולם נוטים להעביר ביקורת, להתלונן ולקטר על המצב. מעטים הם האנשים המוכנים לא רק לבקר מן הצד אלא להיכנס לעומקה של סוגיה, להתעמק בה לפרטי פרטים, ובסופו של דבר לקבל החלטה והכרעה ואף לקחת אחריות על הדברים. כזה היה הרב גורן זצ"ל. לפתחו רבצו סוגיות בוערות הנוגעות לחיי אדם. סוגיות כזיהוי חללים, הבאתם לקבר ישראל, התרת עגונות, כשרות המטבחים בצה"ל, שבתות וחגים על כל הנובע מכך, וכן נושאים הלכתיים נוספים, רגישים ומורכבים. על הרב הוטלה המשימה ליצור יש מאין. לחדש הלכות ומסורות שנשכחו מלב יהודי במשך אלפי שנות גלות ולפתע נעשו אקטואליות ורלוונטיות. הוא לא הסתפק בכתיבת מאמר הלכתי או פרשני בעיתון זה או אחר, אלא לקח על עצמו אחריות - לפסוק הלכות ולקבל החלטות - גם כאן, במחיר אישי כבד. לא רבים הם האנשים שנטלו על שכמם אחריות גדולה כל כך בנושאים רגישים מאין כמותם, נושאים המצריכים ידע רחב ומעמיק, כתפיים הלכתיות רחבות, שכל ישר, מעורבות בדעת עם הבריות ויכולת לשקלל את כל המשתנים והנתונים תוך מתן המשקל הראוי לכל אחד מהם, ובסופו של דבר לצאת עם הלכה פסוקה ובהירה.

הורים שכולים רבים יכולים לזקוף לזכות הרב גורן את העובדה שיש להם קבר לפקוד. נשים רבות הותרו מעגינותן ושיקמו את חייהן בזכותו, ויתומים רבים זכו לחיים חדשים בזכות פועלו. גם מדינת ישראל חייבת להודות לרב גורן על כך שמבחינות רבות, עד עצם היום הזה מושתת צה"ל על אדני יסוד שהוא הניח.

שני יסודות הנחו את הרב גורן בימי הקמת הצבא. האחד - הצבא הוא צבא יהודי והוא צבאו של כל העם. לכן לא יהיו בו יחידות נפרדות של דתיים וחילונים, חרדים ומסורתיים, ולא תהיה בו התערבות פוליטית של בעלי עניין כאלה ואחרים. לפיכך, היסוד השני הוא שהרבנות הצבאית תשרת את כל חיילי הצבא ולא רק את החיילים הדתיים. פקודות הצבא בענייני כשרות, שבת, חגים וכדומה יחייבו את כל חיילי צה"ל - מהרמטכ"ל ועד אחרון הטוראים. הרב גורן לא היסס לצאת נגד שרים וגנרלים שניסו לפגוע בהנחיות ההלכתיות שלו. כאשר זיהה הרב פגיעה בפקודות ובקודשי ישראל, שום שיקול אישי או פוליטי לא עמד לנגד עיניו, מלבד אחריותו הרבנית והציבורית לשמירה על אופיו היהודי של הצבא.

למזלו הטוב, מצאה גישתו הממלכתית אוזן קשבת אצל דוד בן־גוריון, שראה איתו את הנושאים הללו עין בעין ונתן לו גיבוי מלא בבניית מערך הרבנות הצבאית הראשית. כך היה יכול הרב לעמוד איתן מול מתקפות ציבוריות רבות מבית ומחוץ.

הרב גורן זצ"ל היה איש מקורי ועצמאי בדעותיו ובהשקפותיו. לצד מחויבותו המוחלטת להלכה היהודית, הוא לא היסס לסלול שבילים חדשים - ציבוריים והלכתיים - על מנת שתורת ישראל הנצחית תיתן מענה גם למציאות החדשה והמתהווה של הקמת מדינת ישראל וצבא ההגנה לישראל. רגישותו האנושית לסבל הורים שכולים ואלמנות, וכן אחריותו לרוח הצבא, למורל, למוטיבציה ולעולם הערכי והמוסרי של החיילים, הניעו אותו לחפש דרכים חדשות ויצירתיות שיאפשרו קיום חיים יהודיים תקינים בארץ ובצבא.

קשה להצביע על רב אחד ולומר שהוא היה רבו המובהק של הרב גורן. הרב גורן ספג ולמד מרבנים רבים במהלך חייו. עם זאת, בהחלט ניתן לומר ששתי דמויות רבניות השפיעו עליו במיוחד. האחת - דמותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, הרב הראשי הראשון לישראל, שהרב גורן ראה בו דמות מופת ומודל לחיקוי. השנייה - דמותו של הרב אברהם ישעיהו קרליץ זצ"ל, החזון אי"ש, שאותו הרב גורן העריך מאוד, ועמו התייעץ בנושאים הלכתיים חשובים ועקרוניים.

שתי דמויות משמעותיות נוספות היו בחייו של הרב גורן. דוד בן־גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, הוא הדמות הראשונה. הוא זכה להערכה רבה מצד הרב, שמצא בו בן־ברית נאמן באותם הימים המכריעים של הקמת המדינה והצבא.

הדמות השנייה היא דמות קדומה - דמותו של רשב"י, רבי שמעון בר יוחאי. הרב גורן חש קרבה מיוחדת לרשב"י, והיא באה לידי ביטוי באופנים רבים, בהם לימוד תורתו ועלייה לקברו במירון בהזדמנויות רבות, ולא רק בל"ג בעומר. באחת השיחות האישיות שהיו לי עם הרב, שאלתי אותו בפירוש מי הדמות התנאית הקרובה אליו ביותר. הוא, ללא היסוס, השיב לי - רבי שמעון בר יוחאי. הרב גורן נמשך לאישיותו, לשיטתו, לדמותו ולפועלו וראה בו את גדול התנאים. שיוכו של רשב"י לספר הזוהר ולתורת הסוד אף העצים את הקשר העמוק שחש הרב גורן כלפיו.

בשביעי של פסח היו מתאספים בביתו של הרב רבים מתושבי תל אביב - ובמיוחד מתפללי בית הכנסת "קוממיות אברהם" - לסעודת משיח, שהיא הסעודה האחרונה של חג הפסח. בסעודה זו הִרבה הרב גורן לשיר, לרקוד ולהתלהב, כששירת "ואמרתם כה לחי רבי שמעון בר יוחאי" בוקעת בעוז מגרונו.

החוויה הזאת שבה היתה לי הזכות להשתתף במשך כמה שנים חקוקה בזיכרוני כחוויה רוחנית משמעותית. כשאני מתבונן במילות הפיוט הזה שכתב רבי יוסף חיים מבגדד, ה"בן איש חי", אני בהחלט חש שחלק מן המילים ומן התיאורים יכולים להתאים גם לדמותו של הרב זצ"ל. המילים המשמשות לשם הספר "בעוז ותעצומות" לקוחות מתוך פיוט זה.

כאילו כדי לסגור מעגל, גלגל הקב"ה את המציאות כך שימים רבים וארוכים, שבהם עסקתי באיסוף החומרים ובכתיבת הספר הזה, ביליתי בשני מקומות בארץ - בשדה בוקר ובמירון. כשביקשתי מקום שקט לשבת ולעבוד בו על הספר, עשיתי זאת בבית ידידים קרובים - ד"ר עדי ונירית פורטוגז, הגרים בשדה בוקר בסמוך מאוד לקברו של בן־גוריון, וכן אצל הרב זאב ופרחיה אלק במירון, הגרים בסמיכות לקברו של הרשב"י. כך באופן יותר מסמלי ישבתי ימים רבים בשני המקומות הללו, ליד קברם של שתי הדמויות המשמעותיות בחייו ובעולמו של הרב גורן.

היתה לי זכות גדולה להכיר ולהתוודע לרב באופן אישי. הורי רעייתי - המדען צבי קמיל ז"ל, חתן פרס ביטחון ישראל, ורעייתו צפירה ז"ל - היו מבאי ביתו וממתפללי בית הכנסת "קוממיות אברהם" בתל אביב. הרב גורן היה זה שחיתן אותם, בנוכחות סבהּ של חותנתי - שהיה רבהּ של צ'רנוביץ וחבר מועצת הרבנות הראשית, מחבר השו"ת המפורסם "קול מבשר" וספרים נוספים - הגאון הרב משלם ראטה זצ"ל, ובנוכחות אביה של חותנתי - הרב ישראל הייטנר־האיתן ז"ל, שהיה רבה של ברלאד ברומניה, ובארץ כיהן במשך שנים רבות כרב הראשי של חיל הים, בדרגת סגן־אלוף. בתפקיד זה עבד במשך שנים רבות בסמיכות ובכפוף לרב גורן, תוך רגשי אהבה והערכה הדדיים.

לאחר שהכרתי את רעייתי חגית לבית קמיל והגעתי תכופות אל בית חותני בתל אביב, נעשה הקשר שלי עם הרב גורן הדוק יותר. היה זה אך טבעי שהוא יהיה הרב שיערוך את חופתנו, בחודש מרחשוון תש"ם, עת היה הרב הראשי לישראל. במשך שנים רבות הייתי נוהג להגיע לביתם של הורי אשתי בשבתות ובמועדים, ורואה מקרוב את הרב בעבודת ה' שלו בתפילה, בהנהגת הציבור, בשיעורים ובדברי התורה בזמן סעודה שלישית. פעמים אחדות ביקשתי להתלוות אליו בדרכו אל ביתו לאחר צאת השבת, כדי להספיק ו"לחטוף" איתו עוד כמה דקות של שיחה על נושאים הלכתיים והשקפתיים כאלה ואחרים.

עוד מימַי כנער צעיר זכרתי את תוכנית הטלוויזיה "חיים שכאלה" עם הרב גורן, ששודרה בשנת 1972. התוכנית הותירה רושם עז בעולם כולו, וגם עלי באופן אישי. קורות חייו המרתקים ואישיותו המיוחדת כבשו את לבי.

שנים ספורות לפני פטירתו של הרב, הגשתי והנחיתי כמה תוכניות בערוץ 7. לקראת יום שחרור ירושלים, אזרתי אומץ לבקש מהרב לקיים איתו תוכנית אישית ולראיין אותו על כל קורות מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים. בתחילה, הרב לא גילה נכונות גדולה להתראיין, אולם לאחר כמה שיחות שכנוע, ובהשתדלותה של הרבנית, נעתר הרב לבקשה. כך קיימתי איתו ריאיון בן כמה שעות, שהחומרים שהוקלטו בו משמשים בין היתר כמקורות לספר זה. מלבד זאת, הריאיון המוקלט שודר פעמים רבות במשך השנים, לא רק בערוץ 7, אלא בערוצי תקשורת שונים שבאמצעותם הופץ והגיע לבתיהם של אלפים ורבבות.

הערצתי את הרב ואת גדולתו בכל המובנים - בתורה, בצבא, בהלכה, בהנהגה ובחסד. כל מי שחי בסביבתו חש שהוא נמצא ליד אדם גדול, ליד דמות היסטורית שנטלה חלק מרכזי באירועים המשמעותיים והמכוננים ביותר בקורות העם היהודי בעת החדשה.

משנִתגלגלה לידי הזכות לכתוב ולערוך את הספר הזה, עטתי עליה כמוצא שלל רב. במשך השעות, הימים והשנים שבהם עסקתי בעבודה על הספר הזה, חשתי את דמותו של הרב גורן זצ"ל לידי. יכולתי לשמוע את קולו, להאזין לשיעוריו, לפזם איתו את ניגוניו ולהיות איתו ממש בהר הבית ובחברון, במירון ובכפר חסידים, ובכל שאר התחנות בחייו המרתקים.

ספר זה הנו סיפור חייו של הרב גורן כפי שהוא תיאר אותם מזווית חייו. החומרים שעליהם מתבסס הספר הם דברים שהרב בעצמו אמר, הקליט או כתב. המקורות הנם ראשוניים ומתועדים. במשך שנתיים, עד חודש לפני פטירתו, הקליט הרב גורן באופן מסודר את קורות חייו על גבי יותר מעשרים קלטות. את הכול סיפר באופן ספונטני מול מיקרופון, מבלי שהוא עצמו ערך או סידר את הדברים. חומר זה, נוסף על ראיונות רדיופוניים ועיתונאיים שנתן ומכתבים שכתב, הוא המקור והבסיס לאוטוביוגרפיה של הרב הנמצאת לפניכם, המתעדת את השנים מאז לידתו בזמברוב שבפולין, בשלהי שנת 1917, ועד לאחר מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 - כחמישים ושש שנים של נוכחות ועשייה בצמתים ובאירועים המרכזיים ביותר של עם ישראל.

השתדלתי בעבודת העריכה להישאר נאמן לזיכרונו ולתיאוריו של הרב. כך הוא ראה את הדברים, זה המשקל שהוא נתן להם, זו המשמעות שהעניק למאורעות. היה חשוב לי מאוד שרוחו, אישיותו וסגנונו הייחודי ירחפו מעל הספר ובין דפיו. לפיכך נמנעתי משיפוטיות או מגישה אקדמית של השוואת מקורות וניתוח היסטורי. לא זה מה שהיה חשוב בעינַי בספר זה. עוד יבואו חוקרים וידונו ברב זצ"ל על מגוון פעולותיו, אישיותו ותרומתו. ספר זה איננו מתיימר להיות ספר מחקרי, אלא בא לשמש שופר לחייו של הרב כפי שהוא חש, ראה וחווה. להציג את מציאות חייו דרך משקפיו שלו.

תודות רבות וחמות מקרב לב לבני משפחתו של הרב - תחיה וד"ר אהוד שפירא, ד"ר דרורית וד"ר ישראל תמרי, וקיקה גורן, על האמון, שיתוף הפעולה, ופתיחת הלב והבית. תודה מיוחדת והכרת הטוב לידידי רמי גורן, בנו של הרב זצ"ל, שמתחילת הדרך ובמשך שעות, ימים וחודשים רבים ארוכים הקדיש את כל כולו למען הוצאת הספר. רמי יזם, דחף, עודד ותמך בי ובכל תהליך המחקר והכתיבה, היה שותף פעיל ומלא, ולא חסך מאומה על מנת שספר זה יצא לאור בצורה הראויה והמכובדת ביותר, למען כבוד בית אבא.

תודה לקובי דמבינסקי, שאותו אימץ הרב כבן לאחר שאביו נפטר. במשך שנים רבות פרשׂ הרב את חסותו והרעיף את אהבתו על קובי היתום הקטן, קירבוֹ לקהילה ולחיי בית הכנסת והיה לו לדמות אב. בשנים האחרונות עוסק קובי בהנחיית המשפחה בתיעוד ובשימור זכרו של הרב, וחומרים רבים המופיעים בספר זה הם פרי עמלו.

חופן תודות להוצאת ידיעות ספרים ולעומד בראשה, ידידי הטוב דובי איכנולד, ואיתו כל הצוות המקצועי, עמיחי ברהולץ ואחרים, על האכסניה המכובדת, הליווי המקצועי והחברי ועל השותפות במפעל הזה של הוצאת תורתו ודמותו של הרב גורן זצ"ל אל רשות הרבים. יבורך קותי טפר וכל צוותו על הפקת הספר ברמה הראויה ביותר, כראוי לכבודו של הרב זצ"ל.

זכות ייחודית מלווה במלוא חופניים נחת נפלה בחלקי בכך שאת עריכת הלשון של הספר הזה עשתה בכישרון ובמקצועיות בתי האהובה יעל מאור. בעבורי הייתה זו חוויה מיוחדת ומעצימה.

תודה אחרונה לבני ביתי ומשפחתי, ועולה על כולנה רעייתי חגית, שאפשרו לי במשך השנים האחרונות להתמסר ולהקדיש זמן רב על מנת שספר זה יצא לאור. הרב גורן מהווה בביתנו דמות מופת. ספריו נלמדים בביתנו באופן קבע, וסיפורים על חייו נשמעים בין כותלי ביתנו תדיר, כך שכולנו חשים זכות גדולה להיות שותפים להוצאת הספר לאור.

יהי נועמו של בורא עולם עלינו, להמשיך ולעשות למען אותם הערכים והשאיפות שהיו נר לרגליו של הרב גורן. שנשכיל לקחת מתורתו ומדמותו אותם הדברים, ההנחיות, ההכוונות והאמונות שאפיינו אותו כל כך.

זכות היתה לי להכיר את הרב באופן אישי, בדרכים ובזמנים שבהם הצטלבו חיינו. זכות גדולה גלגל לידי הקב"ה להוציא ספר זה מתחת ידי, המתאר ומסכם את קורות חייו של הרב גורן זצ"ל כפי שהוא ראה וחווה.

על שתי זכויות אלה אני מודה, מתוך תפילה שלא תצא תקלה על ידי, ושבאמצעות ספר זה ובאמצעות ההיכרות עם דמותו של הרב גורן זצ"ל יתווסף לעולם עוד מקור של תורה ואמונה, אהבת אדם וארץ.

אבי רט

גבעת שמואל, אדר תשע"ג