גיבורים מלידה

אתם חייבים להיכנס לראש של "הקַצָב".

תארו לעצמכם שאתם גנרל פרידריך־וילהלם מילֶר, אחד משני המפקדים הגרמנים שהוצבו באי היווני כרתים. היטלר חושד שמשהו איום ונורא עומד לקרות מתחת לאפכם, משהו שעלול לחבל קשות במתקפה הגרמנית, אבל מבחינתכם הכול בשליטה. האי קטן, ולרשותכם עומד כוח אדם עצום. יש לכם 100,000 חיילים מנוסים, מטוסי סיור שחגים מעל ההרים, וספינות שמשגיחות על החופים. הגסטפו מוכן ומזומן לפקודתכם, ואתם מספיק מפחידים כדי שיקראו לכם "הקַצָב". אף אחד לא יעז להתעסק איתכם.

ואז אתם מתעוררים בבוקר אחד, ב־24 באפריל 1944, ומגלים שעמיתכם נעלם. גנרל היינריך קרייפֶּה, המפקד השני על האי, פשוט התפוגג באוויר. אין לכם שום הוכחה שבוצע איזשהו פשע: לא נורו יריות, לא נשפך דם, אין זכר להתכתשות. ומה שמוזר עוד יותר הוא שהגנרל נעלם ממקום קרוב לבירה, מהאזור המאובטח ביותר באי. יהיו הנסיבות אשר יהיו, זה קרה ממש מתחת לאפם של אנשי הגנרל. וקרייפה לא היה חייל צעצוע; הוא היה טיפוס קשוח שיצא מ"המלחמה הגדולה" — מלחמת העולם הראשונה — עם עיטור צלב הברזל, טיפס בסולם הדרגות ובדיוק הועבר אל האי מהחזית הרוסית. היו לו כוח אבטחה אישי ונהג חמוש, וכן וילה מוקפת כלבי תקיפה, גדרות תיל ועמדות מקלעים.

אז לאן הוא נעלם?

"הקצָב" ידע רק את הפרטים הבאים: קצת אחרי השעה תשע בערב יצא גנרל קרייפה מבסיס הפיקוד שלו ונסע למרכז העיר. זה קרה בשבת, ולכן תנועת הולכי הרגל היתה צפופה מהרגיל. חיילים מחֵילות מצב מרוחקים הוסעו באוטובוסים לביקור בבית הקולנוע, והרחובות המו חיילים משוטטים. הקרנת הסרט בדיוק הסתיימה; "הקצָב" ידע את זה מפני שמאות חיילים ראו את מכונית הסדאן השחורה, עם דגלי הגנרל על הפגוש, מפלסת לה דרך ברחובות. נהגו של גנרל קרייפה נאלץ לצפור להם שיזוזו, ובשלב כלשהו אפילו פתח את החלון וצעק, "גנרלס ואגן!" — המכונית של הגנרל! קרייפה ישב במושב הנוסע הקדמי, הינהן בראשו והשיב להצדעות. בכל כביש ובכל כיוון הוצבו עמדות ביקורת במרחק של קילומטר זו מזו. מכוניתו של הגנרל חלפה על פני מַטֶה הגסטפו עד שהגיעה אל עמדת הביקורת האחרונה — הפתח הצר שבשער קאנאי. "גוטֶה נאכט," קרא נהגו של הגנרל. הסדאן החליקה מתחת למחסום המתרומם ויצאה מהעיר.

בתחילת הבוקר שלמחרת, התגלתה מכוניתו של הגנרל מחוץ לעיר, במרחק קילומטרים ספורים מרצועת החוף. הגנרל ונהגו נעלמו, וכך גם דגלי העיט שעל הפגוש הקדמי. סביב המכונית נמצאה תפזורת מוזרה של אשפה: ספר של אגתה כריסטי, עטיפת שוקולד חלב של קדבורי, כמה בדלי סיגריות אנגליות מסוג פְּלֶיֶירז, וכומתה ירוקה של הקומנדו הבריטי. על המושב הקדמי היה מונח מכתב. הוא מוען אל "הרשויות הגרמניות בכרתים" והודיע שכוח פשיטה בריטי חטף את קרייפה ולקח אותו מהאי. המכתב נחתם חגיגית בשעווה אדומה ובהטבעת חותם, וכלל הערה עוקצנית קלילה:

צר לנו מאוד שעלינו להשאיר את המכונית היפה

הזאת מאחור.

משהו לא הסתדר. הגנרל ודאי נחטף לאחר שיצא מהעיר, אבל מכוניתו נמצאה במרחק עשרים דקות נסיעה בלבד ממרכז העיר. כלומר, בחלון ההזדמנויות הקצר הזה הצליחו החוטפים המסתוריים האלה להציב לו מארב, להשתלט על שני שבויים, לפרק את הגנרל ואת נהגו מנשקם, לעשן חפיסת סיגריות, להתחלק בממתקים, לאבד כובע, להמס שעווה, ומה עוד — לדפדף ברומן של אגאתה כריסטי? מה זאת היתה: חטיפה או חופשה משפחתית? נוסף על כך, רצועת החוף היתה מוארת בזרקורים ומנוטרת על ידי מטוסי סיור. למה שכוח קומנדו מיומן יבחר באזור המאובטח ביותר באי כדי להוציא אל הפועל חטיפה? מאותו החוף היתה סירת המילוט של הכוח נאלצת לשוט צפונה לאורך מאות קילומטרים של מים בשליטה גרמנית, וכך הופכת למטרה ברורה ברגע שהשמש היתה זורחת.

מי שעשה את זה התאמץ מאוד להיראות בריטי להפליא, מחושב מאוד ובשליטה מלאה. אבל "הקצב" לא קנה את זה. הוא היה באמצע מלחמת עולם נוספת בחייו, ולמיטב ידיעתו, מעולם לא היה מקרה שבו גנרל נחטף. פשוט לא היה תקדים לדבר כזה, שום טקטיקה מוכנה מראש, אז החוטפים נאלצו כנראה לאלתר תוך כדי. מה שאומר שבמוקדם או במאוחר הם יטעו וייפלו ישר לידיו. הרי הם כבר עשו טעות חמורה אחת: הם זילזלו קשות ביריבם. "הקצב" לא נפל אפוא בפח שהם טמנו לו, והבין שני דברים:

הם עדיין נמצאים באי, והם נמלטים על נפשם.