גיבורי האולימפוס 3: אות אתנה

I אנבת'

עד היום שבו נתקלה בפסל המתפוצץ, אנבת' חשבה שהיא מוכנה לכל דבר.

היא צעדה הלוך ושוב על סיפון הספינה המעופפת שלהם, ‘ארגו 2', ובדקה שוב ושוב את הבליסטראות כדי לוודא שהן נעולות. היא וידאה שדגל השלום הלבן מונף על התורן. היא עברה על התוכנית עם שאר אנשי הצוות — ועל תוכנית הגיבוי, ועל תוכנית הגיבוי של תוכנית הגיבוי.

וחשוב מכול, היא תפסה את המלווה שלהם, גליסון הדג', לשיחה בפינה, ושיכנעה את המאמן הלהוט–לקרב לבלות בוקר רגוע בתא שלו בצפייה בשידורים חוזרים של תחרויות באמנויות לחימה. הדבר האחרון שנחוץ להם, בעודם מטיסים ספינת מלחמה יוונית קסומה אל מחנה רומי עוין, הוא סאטיר מזדקן, לבוש בגדי ספורט, שמנופף בנבוט וצורח "מוות!"

נראה שהכול תקין. אפילו הצינה המסתורית שטרדה אותה מאז השקת הספינה התפוגגה, לפחות לעת עתה.

ספינת המלחמה הלכה והנמיכה טוס בין העננים, אבל אנבת' לא הצליחה להרגיע את הספקות שבלבה. מה אם זה רעיון גרוע? מה אם הרומאים ייבהלו ויתקפו אותם ברגע שיבחינו בהם?

‘ארגו 2' בהחלט לא נראתה שוחרת שלום. אורכה היה שישים מטרים, עם גוף עשוי לוחות ארד שבחרטומו ובירכתיו מותקנים רובי קשת אוטומטיים. את חזיתו קישט דרקון מתכת יורק אש, ובמרכזו ניצבו שתי בליסטראות מסתובבות שיורות חזיזים מתפוצצים המסוגלים לחדור בטון... לא בדיוק כלי התחבורה המומלץ לביקור ידידותי אצל השכנים.

אנבת' ניסתה להכין את המחנה הרומי לבואם. היא ביקשה מליאו שישלח לחבריהם במחנה את אחת ההמצאות המיוחדות שלו — מגילה הולוגרפית — כדי להודיע מראש על בואם. היא קיוותה שההודעה הגיעה אליהם. ליאו רצה לצבוע על תחתית הספינה הודעה ענקית — מה המצב? בצירוף סמיילי — אבל אנבת' פסלה את הרעיון. היא לא היתה בטוחה שיש לרומאים חוש הומור.

עכשיו כבר מאוחר לסגת.

העננים התפזרו כשהספינה חלפה דרכם וחשפו לעיניהם את המרבד הירוק–זהוב של גבעות אוקלנד שמתחתם. אנבת' נאחזה באחד ממגני הארד שלאורך המעקה הימני של הספינה.

שלושת חבריה לצוות תפסו את מקומותיהם.

בסיפון הירכתיים, ליאו התרוצץ כמו מטורף, הציץ במחוונים ונאבק בידיות. מרבית האנשים המשיטים סירה היו מסתפקים בגלגל הגה או במוט היגוי. ליאו התקין גם מקלדת, צג, בקרי תעופה של מטוס סילון, עמדת תקליטנות של די–ג'יי וחיישני תנועה שנלקחו מקונסולת נינטנדו ווי. הוא היה מסוגל לסובב את הספינה במשיכה במשנק, לירות בכלי נשק באמצעות סימפול של אלבום, להניף מפרשים באמצעות טלטול מהיר של בקרי הווי שלו. אפילו יחסית לחצוי, לליאו היתה הפרעת קשב רצינית.

פייפר צעדה הלוך ושוב בין התורן הראשי והבליסטרה, ותירגלה את השורות שלה.

"תורידו את כלי הנשק," מילמלה לעצמה. "אנחנו רק רוצים לדבר."

דיבור ההקסמה שלה היה כל כך חזק, שהמילים שטפו את אנבת' ומילאו אותה ברצון עז לשמוט את הפגיון שלה ולנהל שיחה ארוכה ונעימה.

יחסית לבת אפרודיטה, פייפר התאמצה מאוד שלא להדגיש את היופי שלה. היום היא לבשה ג'ינס קרוע, נעלי ספורט בלויות וגופייה לבנה עם דוגמת "הלו קיטי" ורודה. (אולי כבדיחה. אנבת' אף פעם לא ידעה מה עובר בראש של פייפר.) נוצת עיט היתה קלועה בצד הימני של השיער החום הגלי שלה.

והיה שם גם החבר של פייפר — ג'ייסון. הוא עמד בחרטום הספינה על בימה מוגבהת ששימשה לצליפה ברובה קשת, שם יזהו אותו הרומאים בקלות. ידו לפתה את חרב הזהב שלו בכוח כזה, שמפרקי האצבעות שלו הלבינו. מכל בחינה אחרת הוא נראה שלֵו מאוד יחסית למישהו שמציב את עצמו כמטרה. מעל מכנסי הג'ינס שלו וחולצת הטריקו הכתומה של מחנה החצויים, הוא לבש טוגה וגלימה סגולה — סמלי דרגת הפְּראיְטוֹר הוותיקה שלו. בשערו הבלונדיני המתבדר ברוח ובעיניו הכחולות כקרח, הוא נראה מחוספס ונאה ומלא ביטחון — בדיוק כפי שאמור להיראות בן יופיטר.

הוא גדל במחנה יופיטר, כך שיש לקוות שפניו המוכרות ימנעו מהרומאים לפוצץ את הספינה בשמים בלי היסוס.

אנבת' ניסתה להסתיר זאת, אבל היא לא לגמרי בטחה בג'ייסון. ההתנהגות שלו היתה מושלמת מדי — תמיד שומר חוק, תמיד עושה את הדבר האצילי. הוא אפילו נראה מושלם מדי. אי שם עמוק בלבה שכן חשד מציק: מה אם מדובר בתכסיס והוא יבגוד בנו? מה אם נגיע למחנה יופיטר, והוא יאמר, היי, רומאים! תראו את האסירים ואת הספינה המגניבה שהבאתי לכם!

לא שאנבת' חשבה שזה תרחיש סביר. ואף על פי כן, בכל פעם שהביטה בו עלה בפיה טעם מר. הוא היה חלק מתוכנית "חילופי התלמידים" הכפויה של הרה, שמטרתה להפגיש בין שני המחנות. הוד מעצבנותה מלכת האולימפוס שיכנעה את האלים האחרים ששתי הקבוצות — הילדים הרומים והילדים היוונים — חייבות לאחד כוחות כדי להציל את העולם מאלת האדמה המרושעת גאיה ההולכת ומתעוררת, ומילדיה הענקים המפלצתיים.

ללא אזהרה מוקדמת, הרה חטפה את פרסי ג'קסון, החבר של אנבת', מחקה לו את הזיכרונות ושלחה אותו למחנה הרומי. בתמורה קיבלו היוונים את ג'ייסון. זאת לא היתה אשמתו של ג'ייסון; אבל בכל פעם שאנבת' ראתה אותו, היא נזכרה כמה היא מתגעגעת לפרסי.

פרסי... שנמצא איפשהו מתחתם ברגעים אלה ממש.

אלים אדירים. בהלה גאתה בתוכה. היא התאמצה להחניק אותה. היא לא יכלה להרשות לעצמה להיכנע לה.

אני בת אתנה, אמרה לעצמה. אני חייבת לדבוק בתוכנית שלי בלי הסחות דעת.

היא הרגישה בזה שוב — בצמרמורת המוכרת, כאילו איש שלג מטורף התגנב מאחוריה ונושף בעורפה. היא הסתובבה, אבל לא היה שם איש.

זה כנראה בגלל המתח. אפילו בעולם שיש בו אלים ומפלצות, אנבת' לא האמינה שספינת מלחמה חדשה לגמרי יכולה להיות רדופת רוחות. ‘ארגו 2' היתה מוגנת היטב. על המגנים העשויים ארד שמימי שלאורך המעקה הוטלו קסמים להדיפת מפלצות, וסאטיר הספינה, המאמן הדג', היה מבחין בריחו של כל פולש.

אנבת' השתוקקה להתפלל להנחיה מאמא שלה, אבל זה לא היה אפשרי. לא אחרי המפגש המחריד עם אמה לפני חודש, כשקיבלה את המתנה האיומה ביותר בחייה...

הקור גבר. היה נדמה לה שהיא שומעת קול צחוק חרישי נישא ברוח. כל שריר בגופה נדרך. משהו נורא עמד לקרות.

היא כמעט הורתה לליאו לסובב את הספינה לאחור. ואז, מהעמק שלמטה, נשמעה תרועת קרנות. הרומאים הבחינו בהם.

אנבת' חשבה שהיא יודעת למה לצפות. ג'ייסון תיאר באוזניה את מחנה יופיטר בפירוט רב. ובכל זאת היא התקשתה להאמין למראה עיניה. העמק שבלב גבעות אוקלנד היה גדול כמעט פי שניים ממחנה החצויים. נהר קטן התפתל סביב גבולו המרוחק והקיף את מרכזו כמו קרס, ונשפך לבסוף אל אגם כחול נוצץ.

מתחת לספינה, על גדת האגם, נצצה באור השמש העיר רומא החדשה. אנבת' זיהתה ציוני דרך שעליהם סיפר ג'ייסון — ההיפודרום, הקולוסאום, המקדשים והפארקים, שכונת שבע הגבעות על רחובותיה המפותלים, הווילות הצבעוניות והגנים הפורחים.

היא ראתה עדויות לקרב שנערך כאן לאחרונה בין הרומאים לצבא המפלצות. כיפה סדוקה היתמרה מעל מבנה שאנבת' הניחה שהוא בניין הסנאט. הכיכר הגדולה של הפורום היתה זרועה מכתשים. מזרקות ופסלים נהרסו.

עשרות נערים ונערות לבושי טוגות נהרו מבניין הסנאט להשקיף על ‘ארגו 2'. רומאים נוספים הגיחו מחנויות ומבתי קפה, ועמדו להביט בספינה הנוחתת, מצביעים עליה בפה פעור.

בערך קילומטר מזרחה משם, במקום שבו קראו הקרנות, מצודה רומית ניצבה בראש גבעה. היא נראתה בדיוק כמו האיורים בספרי היסטוריה צבאית — חפיר הגנה מרוצף מוטות מחודדים, חומות גבוהות ומגדלי שמירה חמושים בבליסטראות. שורות מושלמות של בנייני מגורים לבנים ניצבו משני צדי הדרך הראשית — ויה פּרינְקיפָּליס.

טור חצויים יצא בשערים. שריונותיהם וחניתותיהם נצצו בעודם ממהרים לעבר העיר. באמצע הטור צעד פיל מלחמה אמיתי.

אנבת' רצתה להנחית את ‘ארגו 2' לפני שהחיילים האלה יגיעו, אבל הקרקע היתה עדיין עשרות רבות של מטרים מתחתם. אנבת' סרקה את הקהל בתקווה שתבחין בפרסי.

ואז משהו התפוצץ מאחוריה בקול בום גדול.

 

הפיצוץ כמעט הפיל אותה מעבר למעקה. היא הסתובבה לאחור ומצאה את עצמה פנים אל פנים מול פסל זועם.

"חמור מאוד!" צווח הפסל.

נראה שהוא התגשם על הסיפון בפיצוץ. עשן גופריתי צהוב התגלגל מכתפיו. גצים רשפו סביב שערו המתולתל. מהמותניים ומטה הוא לא היה אלא מעמד שיש רבוע. מהמותניים ומעלה הוא היה דמות שרירית בטוגה מפוסלת.

"אני לא אאפשר הכנסת כלי נשק מעבר לגבול הפוֹמֶרי!" הוא הכריז בקול דקדקני כמו של מורה. "ובהחלט לא ארשה כניסת יוונים!"

ג'ייסון העיף באנבת' מבט כאומר, תני לי לטפל בזה.

"טֶרמינוּס," אמר. "זה אני. ג'ייסון גרייס."

"כן, אותך אני זוכר, ג'ייסון!" רטן טרמינוס. "חשבתי אותך לבחור בעל שכל שלא יתרועע עם אויבי רומא!"

"אבל הם לא אויבי — "

"נכון," התערבה פייפר בשיחה. "אנחנו רק רוצים לדבר. אם נוכל — "

"הא!" אמר הפסל ברוגז. "אל תנסי את דיבור ההקסמה שלך עלי, גברתי הצעירה. והניחי את הפגיון הזה לפני שאעיף לך אותו מהידיים!"

פייפר העיפה מבט בפגיון הארד שלה, ששכחה שהיא מחזיקה. "אה... אוקיי. אבל איך תעיף לי אותו מהידיים? אין לך זרועות."

"חוצפנית!" נשמע קול פצפוץ עז, מלווה בהבזק אור צהוב. פייפר פלטה צווחה ושמטה את הפגיון, שהעלה כעת עשן וניצוצות.

"מזלכם שאני עדיין מתאושש מקרב," הכריז טרמינוס. "לו הייתי במלוא כוחי, כבר הייתי מפוצץ את המפלצת המעופפת הזאת מהשמים!"

"רגע רגע רגע." ליאו צעד קדימה, מנופף בבקר ווי שלו. "אתה קראת לספינה שלי מפלצת מעופפת? לא, אין מצב."

די היה ברעיון שליאו יתקוף את הפסל בבקר המשחק שלו כדי לעורר את אנבת' מההלם.

"בואו נירגע כולנו." היא הרימה ידיים להראות שאינה חמושה. "אני מבינה שאתה טרמינוס, אל הגבולות. ג'ייסון סיפר לי שאתה מגן על רומא החדשה, נכון? אני אנבת' צ'ייס, בת — "

"אה, אני יודע מי את!" הפסל נעץ בה מבט זועם בעיניו הלבנות הריקות. "בת אתנה, ההתגלמות היוונית של מינרווה. שערורייה! לכם היוונים אין שום כבוד לכללי הצניעות. אנחנו הרומאים יודעים מהו מקומה הראוי של האלה הזאת."

אנבת' חשקה שיניים. הפסל הזה לא הקל על רצונה להפגין דיפלומטיות. "למה בדיוק אתה מתכוון, האלה הזאת? ומה כל כך שערורייתי ב..."

"אוקיי!" קטע אותה ג'ייסון. "בכל אופן, טרמינוס, באנו לכאן בשליחות של שלום. היינו שמחים לקבל רשות לנחות כדי — "

"בלתי אפשרי!" צווח האל. "הניחו מידיכם את כלי הנשק והיכנעו! הסתלקו מהעיר שלי מיד!"

"איזה מהשניים?" שאל ליאו. "להיכנע או להסתלק?"

"שניהם!" אמר טרמינוס. "היכנעו ואז הסתלקו. אני סוטר לך על השאלה המטופשת הזאת, ילד מגוחך! אתה מרגיש בזה?"

"וואו." ליאו בחן את טרמינוס בעניין מקצועי. "אתה ממש לחוץ. אולי אתה צריך שימון קל של גלגלי השיניים שלך? אני יכול להעיף בהם מבט."

הוא החליף את בקר הווי במברג מחגורת הכלים הקסומה שלו וטפח על המעמד של הפסל.

"חדל מיד!" תבע טרמינוס. פיצוץ קטן נוסף גרם לליאו לשמוט את המברג. "כלי נשק אינם מותרים מעבר לגבול הפומרי."

"המה?" שאלה פייפר.

"גבולות העיר," תירגם ג'ייסון.

"והספינה הזאת היא כל כולה כלי נשק!" אמר טרמינוס. "אינכם רשאים לנחות!"

למטה בעמק, כוחות התגבורת של הלגיון כבר היו בדרכם לעיר. ההמון בפורום מנה יותר ממאה איש. אנבת' סרקה את הפרצופים שלמטה ו... אלים אדירים. היא ראתה אותו. הוא צעד לעבר הספינה, מחבק שני חניכים אחרים כאילו הם חבריו הטובים ביותר — נער גדל–גוף עם שיער שחור קצוץ ונערה שחבשה קסדת פרשים רומית. פרסי נראה נינוח כל כך, מאושר כל כך. הוא לבש גלימה סגולה כמו של ג'ייסון — סימן לדרגת פְּראיְטוֹר.

לבה של אנבת' עשה סלטה.

"ליאו, עצור את הספינה," היא פקדה.

"מה?"

"שמעת אותי. אנחנו חונים כאן."

ליאו שלף את הבקר שלו ונופף בו כלפי מעלה. כל תשעים המשוטים קפאו במקומם. הספינה נעצרה באוויר.

"טרמינוס," אמרה אנבת', "אין כלל נגד ריחוף מעל רומא החדשה, נכון?"

הפסל קימט את מצחו במחשבה. "ובכן, לא..."

"אנחנו יכולים להשאיר את הספינה באוויר," אמרה אנבת'. "נשתמש בסולם חבלים כדי לרדת לפורום. ככה הספינה לא תיגע בקרקע רומית. לפחות טכנית."

נראה שהפסל מהרהר בהצעה. אנבת' תהתה אם הוא מגרד בסנטרו בידיים בלתי נראות.

"אני אוהב פרטים טכניים," הודה. "ובכל זאת..."

"אנחנו נשאיר את כל כלי הנשק שלנו על הספינה," הבטיחה אנבת'. "אני מניחה שהרומאים — אפילו כוחות התגבור שצועדים לכאן — יצטרכו גם הם לכבד את כללי המעבר בגבול הפומרי, אם תורה להם?"

"כמובן!" אמר טרמינוס. "אני נראה לך כמו מישהו שמוכן לסבול הפרה של הכללים?"

"אה, אנבת'..." אמר ליאו. "את בטוחה שזה רעיון טוב?"

אנבת' קפצה אגרופים בכוח כדי למנוע מידיה לרעוד. התחושה הצוננת לא הרפתה ממנה. היא ריחפה ממש מאחוריה, ועכשיו כשטרמינוס גמר לצעוק ולפוצץ דברים, היה נדמה לה שהיא שומעת צחוק, כאילו היצור הבלתי נראה עולץ על החלטותיה הגרועות.

אבל פרסי נמצא למטה... קרוב כל כך. היא חייבת להגיע אליו.

"יהיה בסדר," היא אמרה. "אף אחד לא יהיה חמוש. נוכל לדבר בשקט. טרמינוס יוודא ששני הצדדים יצייתו לכללים." היא הביטה בפסל השיש. "הגענו להסכמה?"

טרמינוס התנשף. "אני מניח שכן. לעת עתה. את רשאית לרדת בסולם שלך אל רומא החדשה, בת אתנה. אנא ממך, נסי לא להשמיד את העיר שלי."