גיבור מזדמן

המהום מנוע המזגן, שפעל במלוא עוצמתו, היה הרחש היחיד שנשמע בחדר. האיש ניגב את אגלי הזיעה שהתעקשו לשוב ולבצבץ על מצחו. הוא הסתובב על כיסאו, רכן כלפי דלתה של שידה נמוכה ופתח אותה. כספת אפורה נגלתה. הוא הזין את הקוד הסודי וכשצליל הבריחים הנפתחים נשמע, פתח את הדלת הכבדה. על המדף התחתון נח טלפון צרוב. האיש נטל אותו בידו וחייג למספר ששינן לאחר פגישתם האחרונה.

"אז מהי תשובתך?" נשמעה שאלה חותכת בקול בעל מבטא סלבי קל.

"חשבנו הרבה על הצעתך..." הוא קיווה שקולו נשמע בטוח יותר מכפי שחש, אך האדם בצדו האחר של הקו קטע אותו בקור: "כן או לא?"

"כן," שמע עצמו עונה. שעות התאמן על השיחה, חוזר והופך בכל התגובות האפשריות של בן שיחו. חשוב היה לו לנסח את תשובתו בצורה המעורפלת ביותר, וכבר בתחילת השיחה נכשל בכך.

"מהם סיכויי ההצלחה?" באה השאלה.

"הדבר תלוי כמובן..."

טון צורם קטע אותו בשנית. "סיכויים נאמדים במספרים ולא בגיבוב של מילים," אמר בן שיחו בקוצר רוח.

חומציות טיפסה במעלה גרונו. "גבוה מתשעים אחוז. בנינו שלוש תכניות חלופיות למקרה שהתכנית המקורית תקלע לקשיים. יש לנו אדם שעוזר לנו מבפנים. אתה יכול לסמוך עלינו שעשינו כמיטב יכולתנו."

מן העבר האחר עלה צחוק קצר נוטף בוז. "אני משלם לכם מאה מיליון דולר עבור תוצאות, לא עבור מאמץ. אם הייתי סומך על אנשים כמוך, לא הייתי מגיע לאן שהגעתי. אני ממליץ לכם להעלות את ההסתברות למאה אחוז, אם חייכם חשובים לכם. התשלום הראשון בסך חמישים מיליון נשלח ברגע זה לחשבון שלכם באיי קיימן. את היתרה תקבלו לאחר שאהיה מרוצה מהתוצאות. בהצלחה," נותקה השיחה.

צליל ציוץ נשמע מכיוון מחשבו ועל המסך הבליחה הודעה קצרה: חמישים מיליון דולר הופקדו זה עתה בחשבונך.

הוא שחרר את עניבתו, שב וניגב את פניו וחייג. "הכסף נכנס. אפשר להתחיל לגלגל את התכנית." בפעם הראשונה היום עלה חיוך על פניו. כסף תמיד ריפא את פחדיו.