גינת אגוז – הנביא ושיר השירים

חבורת נערים לוהטי עיניים, שזופים מרוח המדבר, אשר הטבילה במי המעיין הקרוב לא ציננה את התלהבותם, הקשבנו לשכשוך המים ולציפורי המדבר במעופן.

ישבנו על שנים-עשר אבני הַגִּלְגָּל. ציפינו לספוג מעט מקדושתן ומקדושת הנביא. קול צעדים נשמע. מבין סבך העצים הופיע מורה-האור ועמו כמה מבני הנביאים. מבטו רך, אוהב, פניו גרומות, אפו נשרי, גבה קומה, הושיט אלינו ידיו בשאלה:

"נערים יקרים. מה רצונכם ללמוד, לאן נשמתכם חפצה להגיע?"

נבוכים ונרגשים לא פצינו פינו לתשובה.

"אם כך," אמר הנביא, "בואו נעצום עיניים וכל אחד יתבונן פנימה."

עצמנו עיניים בתחושת הודיה. הקשבנו לרחש העצים והרהרנו ברצון הלב...

"אסכית ואשמע תשובותיכם."

חגי, האמיץ בחבורה, גבוה ויפה תואר פתח ואמר: "הנביא, אני רוצה להמשיך את דרכו של אבי, אשר הביא מזור לחולים, הושיע אביונים, השכין שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו. אני רוצה להיות מרפא רוחני."

"מדוע אינך מבקש מאביך ללמדך?"

"הנביא," אמר חגי, "אבי נלקח מאתנו לפני כשנה ולא הספקתי לבקשו. נער הייתי ולא הבנתי חשיבות דרכו."

"ומה שמך, בחור יקר?"

"חגי, הנביא."

"ראה, חגי, כתוב בשִׁיר הַשִּׁירִים: 'הִנָּךְ יָפָה, רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה, עֵינַ יִךְ יוֹנִים. מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד.' העיניים מלמדות על הגנוז בנשמת האדם. תלמיד האור אשר התעלה במידותיו, הזדכך במחשבותיו והגיע לדרגת צדיק, יכול לרפא חולים ולחולל ניסים באמצעות מבט עיניו בלבד. לעיתים ניתנת לו הזכות לבטל גזירות של מעלה, כפי שהתפלל אברהם על אנשי סדום. הבורא נעתר לתחינותיו ומִילֵּט את לוט ובני משפחתו מכיליון."

"הנביא, התוכל להסביר את הפסוק שהבאת?"

"ברצון רב. פעמיים נאמר שהיא יפה להדגשת היופי הפנימי אשר ניבט מעיניה. נאמר: עֵינַיִךְ יוֹנִים, האדם נדרש להעניק מטובו לרבים, כמו זוג היונים המסמל אהבה ורעות. שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד, כפי שהשיער צומח מהפנים החוצה, כך האור הפנימי בוקע מפנימיות האדם אל כל הסובבים אותו. המשורר מדמה את השיער לעדר עזים, משל לעוצמה הפנימית של האדם, המוענקת לו מאור עליון לצורך ריפוי הבריות. הגלעד נזכר בפסוק מאחר שצֳרִי הגלעד נמכר בשווקי מצרים כבושם בעל סגולות מרפא. בקשתך התקבלה, חגי."

"תודה, הנביא." אמר חגי.

הזדקף בועז ואמר: "שמי בועז. ברצוני ללמוד נושאים רוחניים, לפי הנאמר: 'מָשְׁכֵנִי, אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה."

"יפה דרשת, ולמה התכוון המשורר בפסוק זה?"

"הנביא, אני מבקש הדרכה כיצד להשתחרר מכבלי היום-יום ולהתחבר אל האור העליון בנפש חפצה."

"האם הנך מכיר פסוקים נוספים מהמגילה?"

"הנביא, 'יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן.' מבקש אני ללמוד ידע רוחני אשר נמזג מכלי לכלי כהשקיה רוחנית. הידע מועבר מהנביא אל התלמיד באופן רצוף וישיר, כדרך ההשקה, ושהלימוד יהא בדרך של אהבה ונועם, כאותן נשיקות."

"אשרי המורה המתברך בתלמיד כמוך...

בועז יקירי, הלימוד הוא הדדי. המורה והתלמיד מתבשמים בעת הלימוד כאחד, כאותם הָרֵי בְשָׂמִים בשִׁיר הַשִּׁירִים."

שניהם מביטים זה בזה באהבה.

השתררה שתיקה. לא ציפינו לחשיפה רגשית.

"ואילו בקשות נוספות?" שאל הנביא לאחר כמה דקות.

"הנביא, שמי עמוס, רצוני באיזון הנפש ובהשגת שלמות פנימית."

"עמוס היקר, בכמה מקומות במגילה מוצגת שאלתך. נאמר: 'שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה.' השם שְׁלֹמֹה מלמד על אדם המושלם באופיו ובהליכותיו, חי בשלום עם הסובבים אותו, משרה שלום ומשכין שלום. אוסיף ואומר, המשמעות הכוללת של השם שְׁלֹמֹה מלמדת על התכלית העליונה, בניית המלבוש הרוחני.

הַשּׁוּלַמִּית, דמות העלמה בשִׁיר הַשִּׁירִים, השיגה שלמות פנימית ורוחנית ומפיצה את אורה לכל, ונאמר: 'שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ.' ארבע פעמים מתבקשת לחוג באותו המעגל, ובכל פעם מתעלה לרמה רוחנית גבוהה יותר, ובהגיעה לבגרות מצהירה: 'אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם.' שָׁלוֹם ׁהוא אחד משמות הבורא. אדם המגיע למדרגה זו דומה לבורא בכבודו ובעצמו, חווה שלמות פנימית ונוכחותו קורנת אור, רוגע ושלמות לכל סביבתו."

"תודה, הנביא."

"הנביא, שמי אהוד, אני מבקש להיות הצופה לבית ישראל, להדריך ולהזהיר אנשים, שרים ומושלים ממה שצופן בחובו העתיד."

"תפקיד קשה ביקשת לך, אהוד. רצונך להיות חוזה ונביא. אינך מסתפק בלימוד תכנים רוחניים, באיזון הנפש או במתת סגולות הריפוי. דרך ארוכה מצפה לך, ורק בסיום הלימודים תוכל לבחון האם הושגה מטרתך.

מדוע אני אומר שהדרך קשה? סכנות רבות אורבות לנביא האמת. ראשי השלטון ובעלי ההון יבקשו לשחדו על-מנת שימתיק נבואתו, ויש שיעדיפו שייאלם דום. על הנביא לחרות על דגלו את דרך הישר, כי היא אבן היסוד של נביא האמת. מורה-האור מזהיר את העלמה, שוחרת הנבואה: 'הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי.'

העיניים הן ראי הנפש. מורה-האור מבקש מתלמידתו שתישיר אליו מבטה. מדריך אותה להתייצב 'מול' המשימה, ולא להסב את עיניה ולהיות במצב של 'כנגד.' בלשון היומיום אנו מכנים זאת 'דיבור הפוך על הפוך.'

ההתלבטות התמידית של הנביא: האם לעמוד ממול, להיות בטווח הראיה, עמדת משתתף, או לעמוד מנגד, כיושב על הגדר וכמשקיף, בדרך של התעלמות ושתיקה.

עמדת נביאי האמת היא ממול. הנביא מביט למציאות נכוחה ומביא את דברי האל לעם. לנביא תפקיד מוסרי-חברתי, להיות המתריע בשער. הוא מודע לאפשרות שייפגע בשל המסרים שיביא, אך לא יירתע ולא ייסוג אחור, אלא ימלא את תפקידו במסירות ובנאמנות אין קץ.

נביאי השקר מעדיפים לעמוד מנגד. ערוצי התקשורת עם האל נסתרים מהם. יש שיקבלו מסרים אשר חלקם אמת וחלקם דברי הבל. את דברי האמת יעדיפו לסלף או לא לאמרם כלל על-מנת להימנע מעימות ישיר עם השלטון ולא לאבד את מנעמיו.

'מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ', הכוונה לאלה העורגים אל האור העליון ומשירים אליו מבטם, בדומה לכרובי הפרוכת במשכן, המביטים זה אל זה, פנים אל פנים, ומבטם מביע אהבה עליונה לכל הברואים ולעליון כאחד.

לסיום, אדגים לכם את מבנה בית ספר לנבואה לפי הפסוקים הבאים:

'לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה, נָלִינָה בַּכְּפָרִים, נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן, פִּתַּח הַסְּמָדַר, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים, שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָך.'

הכרם, משל לבית הספר לנבואה.

הגפן נדמית לאחת מכיתות בית הספר. שיח הגפן הינו פרט אחד מכלל הגפנים אשר בכרם.

הסמדר מסמל את תלמיד הנבואה הנמצא בשלבים המוקדמים של תהליך ההכשרה, כאותו פרי שטרם בקע ועלה מהפרח. הסמדר הוא אשכול הפרחים של שיח הגפן, המפיץ את ניחוחו בתקופות מסוימות של השנה.

הענב, הפרי הבשל, נדמה לתלמיד הנבואה הבוגר, וכבר ניתן להתענג על הישגיו.

היין, פרי הגפן, מסמל את הנביעה הפנימית של האדם, את הנבואה.

השיכרון, השפעת היין דומה להשראה המסחררת בה נתון הנביא בעת התגלות חזיונותיו.

האהבה והשמחה, הנביא משפיע לבריות אהבה וחסד ובכך מביא לחייהם אושר ושמחה, כפי שהיין גורם.

אסכם ואומר, השפעת בית הספר לנבואה על התלמיד גוברת משלב לשלב. והשפעת תלמיד הנבואה על סביבתו מתעצמת אף היא, בהתאם לרמת לימודיו.

הרהרו בדברים שנאמרו, ובינתיים, סעדו את לבכם בתמרים ובמים אשר לפניכם."

"תודה, הנביא." השבנו במקהלה.