גם כן סיפור

על השולחן עומדת מנורת נפט ישנה, תמימה למראה. פעמון הזכוכית שמעל הפתילה מפויח קצת, וגם מכל הנפט שלמטה, העשוי זכוכית עבה, מחורצת קווים ומשבצות, עמום קצת, אולי הנפט בו לא לגמרי צלול ונקי.

הילדה מסירה זהיר זהיר את פעמון הזכוכית, מעמידה אותו על השולחן, מוציאה גפרור ומדליקה את הפתילה, מסובבת את הגלגל המשונן לכוון את הלהבה, ומחזירה שוב את המכסה. הלהבה עולה יפה, אור מתפשט סביב וגם ריח קל של נפט.

אור המנורה הרך והחמים מאיר את הפנים המחודדות, הלבנות, המוקפות שיער בהיר. העיניים האפורות, הרחבות, קרועות לרווחה. מתוך החצר החשוכה מופיע האב, עולה למרפסת, מתיישב אל השולחן, אל עיגול האור של המנורה. מן הצד, לידו, נשמע קולה הדק, הרוטט של הילדה – אני רוצה ללמוד אתך, אבא. חיכיתי לך. הוא נפנה בחטף – בהמה שכמותך! עיזה פזיזה! קולו של האב מידרדר על ראשה, אבל היא לא זעה. – נקבות לא יכולות ללמוד! והוא מתרומם בכוח ממושבו, ניגש אל דלת הבית הפתוחה ונבלע באפלולית.

הילדה נשארת זמן מה במקומה. אחר כך היא קמה לאט, מסיטה ברגלה את הכיסא, הנופל בחבטה. היא מרימה בזהירות את המנורה בשתי ידיה ופונה לאחור. יורדת בשתי המדרגות אל החצר, חוצה אותה צעד צעד, יוצאת דרך השער אל מאחורי הבית, ורצה במדרון הקל אל שדה החציר הקצור, העומד ערמות ערמות, כמו פטריות ענק.

הילדה ניגפת באבן ונופלת. המנורה נשמטת מידיה. בן רגע מתלקח הקש, והיא קופצת לאחור, מתרחקת אל העצים התוחמים בין השדה והשביל. האש מזנקת מערמה לערמה, מתנשאת ונאחזת באקליפטוס, שעליו יבשים קצת בחום הקיץ.

מכל עבר באים בריצה אנשים, צועקים – מים, מים, צריך להביא מים! הם מתרוצצים מצד לצד, מבוהלים, זה מביא דלי, אחר – גיגית, שופכים על האש ושוב רצים למלא.

בינתיים מגיעה האש אל המתבן הגדול שבקרבת בית הכנסת. הלהבות קופצות, רוקדות, שואגות, לוחשות, מתנשאות אל השמים. אנשים, ונשים, גם ילדים, מתקרבים אל האש, נרתעים לאחור וחוזרים ומתקרבים, נאספים, מתגודדים בחבורות, פניהם מאדימות לרגעים באור הלהבות ונעלמות שוב באפלולית.

הילדה עומדת לבדה מאחורי עץ בקצה השדה ומתבוננת. עינה קרועות לרווחה בפניה הקפואות, ידיה הדוקות לצדי גופה. קר לה. הרעד שאחז בה קודם שוכך. חולף. וקר לה. איש אינו מבחין בה. היא עוקבת במבטה אחר האש המתקרבת אל בית הכנסת. נקבות לא יכולות ללמוד. קר לה כל כך כאילו לא נשאר שום דם בגופה, כאילו אין להבות אש סביב סביב, מכל עבר.