דרך אישה – שאלות ותשובות על מיניות, פוריות...

לא הייתה לה התחלה מבטיחה, לדפנה.

מעט מאוד קיבלה מריבונו של עולם עת התגשמה בעולמו. מעט מאוד ככל שאנשים רגילים יכולים לראות.

הייתה לה משפחה מצומצמת: אחות אחת ואח אחד, אימא קשת יום, אבא ניצול שואה, מצולק לעד, שנעלם מחייה כשהייתה עדיין צעירה מאוד; ילדוּת בלי בית - כשהיא מיטלטלת מפנימייה למשפחה מארחת; ואם לא די באלה - הרי שגם מבחינה פיזית הגיעה דפנה לעולם עם חיסרון יחסי; הייתה לה לדפנה עין אחת פגועה. מלידה.

אבל הייתה לה גם עין אחת טובה.

עין אחת טובה שעזרה לה להבין כי החיים בבית אינם מיטיבים איתה ולפעול לשיפור מצבה.

עין אחת טובה שעזרה לה למצוא את האדם הנכון לה, להתאהב בו (ממבט שני, כפי שאמרה ותירצה בעינה הפגועה) ולהקים איתו בית משלה - ביתה הראשון והאחרון.

עין אחת טובה שעזרה לה לקחת לאומנה שני ילדים, כמוה בילדותה, לאחר ארבעה ילדים משלה שנולדו בניתוחים קיסריים.

עין אחת טובה שעזרה לה ליצור סדרי עדיפויות נכונים, טובים, שפויים, לשמור על מספר הולם של שעות שינה, ולדאוג לעצמה לעזרה במטלות הבית כדי שתוכל להשקיע את שעותיה הטובות, היפות (והמעטות מדי, כפי שהתברר), בעדיפות העליונה של חייה: ששת ילדיה.

עין אחת טובה שעזרה לה לגלות את הטוב (ולעיתים גם את הטעון שיפור) שבכל אחד מהאנשים הקרובים לה, לראות אותו בבירור ולציין אותו בפניו באופן שלא ישכח לעולם. עין אחת טובה שעזרה לה לראות את היופי ואת כוחות הצמיחה שבכל אדם, בכל אישה.

עין אחת טובה שבעזרתה למדה סיעוד, הייתה אחות בבית חולים במחלקה נוירוכירורגית ועבדה עם פגועי ראש, למדה את שיטת המודעות לפוריות והנחתה סדנאות, למדה להתאים אמצעי מניעה, ביניהם דיאפרגמות, עסקה בכך, והנגישה יותר אמצעי מניעה ליותר נשים, סייעה לאין ספור נשים שהתייעצו איתה בכל דרך אפשרית, והעניקה לנשים רבות את היכולת לראות את הנושאים האלו בצורה הוליסטית, ולהיות מחוברות יותר לעצמן.

עין אחת טובה שבעזרתה קראה וחקרה בלי סוף, וכתבה בכל שנייה פנויה, עד בלי די.

עם השנים רכשה דפנה ידע רב מאוד בנושאים של בריאות הגוף והנפש, פריון, בריאות האישה, מיניות ועוד. את הידע הנרחב, הייחודי והנדיר הזה, שהתרחב עוד ועוד במשך השנים הודות לחקירה בלתי נלאית, את היכולת המילולית ואת אהבת הכתיבה - נתנה דפנה באהבה, בהתנדבות מלאה ובמחויבות עמוקה לבנות ישראל ולכל מי שפנה אליה במסגרת אתר קולך. לאחר שנים רבות של התנדבות, פרשה דפנה מאתר קולך ופתחה את דרך נשים - האתר שלה - שבו המשיכה לתת מענה באותם התחומים. הידע האדיר שצברה, דעותיה, והעשייה הבלתי פוסקת שלה - הותירו את חותמם הן בעולם הרפואי והן בעולם הרבני.

תשעה הרוגים מתוך משפחות עתניאל בתוך שנים ספורות של טרור ערבי, הותירו את חותמם ביישוב כולו, וגם בדפנה, שדאגה בעיקר לנתן, אישהּ, שעבודתו חייבה אותו לצאת אל הכביש דרך קבע. הפחד ששרר בכבישי הסביבה בדרך כלל לא עבר את שערי היישוב, אך ביתם של דפנה ונתן היה ייחודי גם במובן הזה. הוא היה אחד הבתים הבודדים בעתניאל שננעל. ואולם מפעם בפעם היו הדלתות נפתחות, ולא רק כדי לצאת ולהיכנס בהן. מדי פעם היו הדלתות נפתחות כדי שאוויר יחדור דרכן וירענן את הבית, ומדי פעם הייתה זו דפנה שהחליטה בפרץ של תשוקה לרענן את הבית בעצמה.

כך היה באור לח' בשבט התשע"ו, 17 בינואר 2016. דפנה סידרה את הבית במסגרת עיצוב מחדש של הבית כולו. אחד הבנים היה אז בפנימייה שבה למד, הקטן היה עם נתן בבדיקה רפואית, ואחת הבנות הייתה בחוג ביישוב. שלושת הילדים האחרים היו עם דפנה - בבית.

באותו היום חדר מחבל, נער בן 15 מכפר ערבי סמוך, לעתניאל. הוא הגיע לבית של דפנה ונתן מאיר, נעץ סכין בדפנה, ולאחר מאבק איתה, שהבהיר לו שמסע הרצח לא יימשך אל תוך הבית, נמלט מהמקום.

זעקותיה של דפנה הזעיקו אליה את רננה, בתה הבכורה, שבאה לעזרתה והזעיקה את כוחות ההצלה. אבל בשביל דפנה, ילדיה, אישהּ ועם ישראל כולו - זה כבר היה מאוחר מדי.

38 שנים חיה דפנה.

38 שנים מלאות, דחוסות, פוריות.

למשפחתה - הותירה אחריה את הזיכרונות.

לנו - את כתביה.

יהי זכרה ברוך.