דרך המין לאלוהים

עמוק בלבנו, כולנו מחפשים דרכים להעניק ולקבל אהבה, בצורה אמיתית ונצחית. להיפתח לאהבה ולחיות כחופש, זוהי הקריאה העמוקה ביותר בתוכנו. כל אחד מאתנו חייב למצוא את דרכו הייחודית לחיות מתוך נאמנות להווייתו העמוקה ביותר. אך בכל דרך בה נלך, נגלה שהאהבה היא הדרך היחידה לחיות שזהה לאלוהי, שזהה לאמת, ומגשימה בתוך כך את הצורך העמוק ביותר של נשמתנו ואת הפוטנציאל האלוהי שבנו.

את טיפוחו של חופש מוחלט זה – שמשמעותו היא לחיות כזרימה שוטפת של אהבה – אפשר לתרגל במהלך המעשה המיני. ללמוד לקיים יחסי מין כביטוי להוויה העמוקה ביותר שלנו, זה כמו ללמוד לשחק גולף, טניס או ללמוד נגינה בכינור. יהיו לכם ימים טובים וימים רעים. לפעמים, ההתעלסות היא השלמות עצמה, המחברת לאחַד את איברי המין, הלבבות והשכלים. בפעמים אחרות, המין מלא הסחות דעת, מפוחד, או עמוס בקונפליקטים ובמתחים. אפילו כך, כישלון אינו קיים: כל רגע מאפשר למידה, כל חסימה היא הזדמנות ללמוד כיצד להיפתח באהבה.

אהבה אפשר לתרגל. לתרגל אהבה פירושו, להיות נוכחים בעומק לבנו ולבטא עומק זה במציאות חיינו, תהא אשר תהא הדרך הדתית, או השיטה הרוחנית בה בחרנו. אם אינכם מתרגלים אהבה ביחסי המין, אזי הגיפופים והחדירות שלכם מצטמצמים לרעב חייתי, או לסיפוקו של צורך נפשי ורגשי כלשהו. עבור אחדים, המין הוא דרך בטוחה וידועה להתבוססות בתענוג, לשחרור מתחים בתזזית האורגזמה, ולהירדמות. לאחרים, המין הוא תקווה לזכות בחיבתו של השותף שלהם, סוג של ריטואל המשרה ביטחון בחמימות מוכרת.

כאשר המין משוחרר מהרגלים מסוג זה, הוא רענן, חי ופתוח. המין הוא צורה של אמנות או של תפילה, המתבצעת דרך התבוננות ויצירת קשר עם אהבה אינסופית, מעורטלת, חפה מפחד, גולמית ופתוחה לחלוטין. המין הוא אמצעי לבטא את המסתורין של האהבה באמצעות המוסיקה של גופנו.

הלמידה כיצד לקיים יחסי מין בדרך זו אינו עניין של "קוצי-מוצי". זהו תרגול אמיתי, ממש כלימוד נגינה בפסנתר. בתחילה, נדמה לכם שלעולם לא תצליחו לנגן מוסיקה של ממש. אצבעותיכם פשוט אינן מתנועעות כפי שהייתם רוצים שינועו. לכן, מורה הפסנתר שלכם נותן לכם להתאמן בסולמות מוסיקליים, ולבצע את אותם תרגילים שוב ושוב. אתם מתאמנים ונאבקים, עושים שגיאות ולומדים. במהרה, אתם מוצאים עצמכם מבצעים ללא מאמץ קטעים שקודם לכן אפילו לא יכולתם לדמיין שתוכלו אי פעם לנגן. בנקודה כלשהי, אם אתם מרפים כראוי, והופכים לכלי שקוף, כלי שדרכו יכולה לנוע בחופשיות רוח היצירה, מוסיקה של ממש מתחילה להופיע דרך אצבעותיכם.

דרך אצבעותיכם, דרך קלידי הפסנתר, מתחילה לשטוף אל לבו של המאזין משמעות, תובנה מעמיקה, אולי אפילו דבר-מה מקודש, בלתי ניתן לתיאור. יום אחד אתם מגלים שדרך הנגינה המיוחדת שלכם מעבירה איזו הרגשה עמוקה מלבבכם ללבם של המאזינים, הרגשה שאין להגותה במלים. גאוניותה של הווייתכם העמוקה, שהיא גם הזרימה השוטפת של האהבה האלוהית, מתחילה לבטא את עצמה דרככם, גם אם הטכניקה שלכם איננה מורכבת.

אפשר ללמד קוף לנגן על פסנתר. ניתן לתכנת רובוט להקיש פזמון פשוט מתוך הזיכרון הדיגיטאלי שלו. אבל מוסיקאי שמנגן עם לב אינו משמיע צלילים בלבד, הוא מעורר את עומק המשמעות וההרגשה הקיימים מעבר למכאניקה של ההקשה על הקלידים הנכונים. רוח המוסיקה מתגלה דרך המדיום של ההופעה שלו או שלה. משמעות עמוקה יותר, שאיננה ניתנת לתיאור במלים, מצליחה איכשהו לעבור דרך ההופעה המוסיקלית – פשוטה ככל שתהיה – נושאת עמה דמעות של הבנה, חיוכי שמחה ופתיחת לב של המאזינים.

דבר מעין זה יכול להתחולל תוך כדי מעשה האהבה. אלא שבמעשה האהבה הפסנתר שעליו אתה מנגן – אהובתך – מנגנת עליך בחזרה. אם מעולם לא חווית אהבה מינית עמוקה, מילותיי עלולות להישמע לך כג'יבריש, כשטויות במיץ, כמילים שאינן אומרות מאום. מכל מקום, מרבית בני האדם חוו לפחות באופן רגעי את החסד הזה – אולי כאשר עברו זעזוע כלשהו או התעוררו – ונפתחו מעבר לתחושת האני המוגבל שלהם, כאשר אחדות הוויה נעלה יותר הפכה לפתע ברורה או נוכחת. רגעי חסד בלתי קרואים אלו עשויים להתחולל במהלך יחסי מין – או במהלך מדיטציה, תפילה, ישיבה לבד או אפילו תוך כדי נהיגה במכונית, האכלת התינוק או הליכה סתמית ברחוב. ספר זה הוא מדריך לטיפוח מודע של גישה ערה, פתוחה ומאחדת ביחסי המין.

מדוע יש לתרגל גישה זו של פתיחות ביחסי המין? מכיוון, שעבור מרבית בני האדם, ואין זה משנה עד כמה הם נאורים בתחומים אחרים של חייהם, חייהם המיניים והרגשיים נשארים בעייתיים. עבור מרבית האנשים, המין מהווה את אחד החלקים המהנים והמתסכלים ביותר בחיים. זו פינת הסתר בה הם מצניעים את סודותיהם המביכים ואת חלומותיהם האסורים. באופן כללי, חיי המין של האדם שייכים להיבטים הפחות מוארים בהווייתו: אפילו לגברים ולנשים שהינם בריאים מבחינה גופנית, מצליחים כלכלית, ומודעים רוחנית, יש תכופות חיי מין מסובכים ובעייתיים למדי.

כאשר אנחנו צומחים מבחינה רוחנית-מינית, אנחנו הופכים להיות מסוגלים לחבוק את התסבוכות ואת הסודות שלנו – שקיימים למעשה אצל כל אחד – ולהפיק מהם מוסיקה. העליות והמורדות בחיי הרגש, כמו גם הפניות החדות והנפתולים בחיי המין אינם נתפסים יותר כמכשולים, אלא כאמצעים המספקים כלי ייחודי דרכו מתנגנת מוסיקה אלוהית של אהבה. מצבו של הכלי שלך – ההיסטוריה של הכאב הרגשי והמיני שלך, ההיסטוריה של התשוקה וההתנגדות – הופכים להיות בלתי רלוונטיים כאשר לבך ולב אהובתך נסחפים אל המעמקים המופיעים מבעד להתעלסותכם. חליל חבוט בידיו של מוסיקאי מחונן מעורר את הלב יותר מאשר חמת חלילים בידיו של מתחזה.

חוסר ההרמוניה בחיינו המיניים נובע לאו דווקא מההיסטוריה האישית או ממצב ה"חליל" שלנו, אלא במידה רבה ממחסור בתרגול עמוק, כזה שמעורר השראה. כבני נעורים, אנו מקבלים את איברי המין שלנו ללא כל הוראות הפעלה – אפילו ללא כל דוגמאות ראויות לציון לאמנות האהבה המעודנת והנעלה – ואנו נאבקים לשרוק את המוסיקה המינית שלנו כמיטב יכולתנו. בדרך כלל, ההתפתחות של העומק והמיומנות המיניים שלנו נעצרת בגיל צעיר – כפי שקרה גם להורינו – ובסופו של דבר אנו מנגנים את אותו לחן פשטני שוב ושוב, עד שאנו זקנים מכדי שיהיה לנו אכפת.

כיצד נוכל להגדיל את יכולתנו לשדר את קסמו של הלב הפתוח באמצעות המוסיקה של אמנות המין? המיומנות היחידה והחשובה ביותר שיש ללמוד לשם כך היא תרגול האהבה, הפתיחות, או ההתמסרות – שהן רק מלים נרדפות לאחדות, לתחושה נטולת עכבות, או להוויה החופשית, שהיא המקור לכל השראה אמיתית. גם אם תתרגלו טכניקות שונות של שליטה בנשימה ובתנועות האגן עד שיתקלף עורכם מעל בשרכם, עדיין לא תיהנו מרגע אחד של אקסטזה מינית אמיתית, עד שלא תסכימו להרפות מכל הגבולות, ולהיפתח מעבר להתנגדות שלכם – אל תוך התפעמות האהבה. מוסיקאי העומד על משמר לבבו אינו מוסיקאי, ומאהב העושה זאת, על אחת כמה וכמה. כיצד תוכל לתרגל להישאר פתוח לרווחה, כאהבה עצמה, במהלך יחסי המין?