האחיות – סוכנות בילוש

1

"כבודו," אמרתי. "הלקוח שלי הוא אמן."

באולם בית המשפט הדהדו רחשי שיחותיהם החרישיות של לקוחות, שחיכו בתאי ההמתנה עם עורכי הדין שלהם, ושל בני משפחותיהם, שנכנסו ויצאו מבעד לדלתות הכפולות הרחבות. למשמע דבריי השתררה דממה באולם. השופט מקווין השעין את סנטרו על כף ידו והרים גבה שעירה אחת. 

"המשיכי, רונדה," אמר השופט בזמן שהתמוגגתי מהדממה הדרמטית שיצרתי. כולם הביטו בי - לשם שינוי החיזיון נבע ממילותיי ולא מהופעתי. 

עם הגודל שלי – 118 קילוגרמים, חלקם שרירים שטיפחתי בעבודה קשה וחלקם שומן שתחזקתי במשך זמן רב – אין טעם לנסות להיטמע בקהל. השיער הוורוד היה הגוון האחרון בקליידוסקופ צבעים מתחלף, שעיטר את הכרבולת הגלית בשיער המגולח למחצה שלי, ותמיד לבשתי חולצות של להקות רוק מתחת לז'קט הרשמי, שעטיתי כשהגעתי לבית המשפט. 

"מר ריס דונובן הוא נצר לשושלת ארוכה של אמנים," אמרתי והחוויתי בידי לעבר הלקוח שלי, שישב כפוף ומפוחד בכיסאו. "אימא שלו, ורוניקה, היא מנפחת זכוכית מוכשרת. אבא שלו צייר דיוקנאות למכירה ברחוב הראשי של ליטלטון כשהיה צעיר. במשך כל שש־עשרה שנותיו על פני האדמה, הבחור הצעיר הזה שמע מהוריו הרצאות על חשיבות האמנות ככלי למתיחת ביקורת על הבלי האנושות, ו-"

"גברתי." השופט מקווין רכן לעברי בכיסא העור הגדול שלו. "את לא מתכוונת לספר לי שמה שאדון דונובן הצעיר עשה היה איזה סוג של אמנות מיצג, נכון?"

שיעול נשמע מפאתי האולם הצפוף. הצליל היחיד שנשמע בחדר. ריס דונובן הצעיר כסס את ציפורניו ונראה כמי שמקווה שהאדמה תיפתח ותבלע אותו.

"הרשה לי להמשיך," אמרתי. "אני בדיוק צוברת תאוצה."

"מתיק הראיות שיש לי כאן," אמר השופט והרים דף מהדפים הפרושים לפניו, "אני מבין שהאדון דונובן הצעיר הודאג כל כך מתוכניותיה של אימו להינשא לבן זוגה, שהוא מילא את מערכת ההשקיה של מועדון הגולף הלאומי של קולורדו בצבע אדום וכוונן אותה כך שהממטרות יופעלו באמצע הטקס שלהם, בחלקה התשיעית. האומנם?"

"זה נכון, כבודו," אמרתי.

"אני מבין," הוא הנהן. "ותוכניתו הגאונית פעלה כמתוכנן, כתוב כאן. הוא התיז צבע אדום על כל האורחים שנכחו בחתונה, וגרם לטקס להיראות כמו מרחץ דמים אלים."

השופט הרים תצלום, שנראו בו אורחי החתונה המבועתים, הנוטפים, שהצלם צילם רגעים לאחר שהממטרות החלו לפעול. זה נראה כמו סצנה מתוך סרט אימה.

"זאת בהחלט תמונה מרשימה, כבודו," אמרתי. "יש שיאמרו, תמונה נועזת. יש שיאמרו, מלאת השראה."

"הוא הצליח גם לפגוע בשבעה־עשר שחקני גולף שעמדו בתחנות שונות לאורך המסלול."

"אדון דונובן לא העלה בדעתו שכל מערכת ההשקיה מחוברת," אמרתי. "הוא חשב שהצליח לבודד את החלקה התשיעית, שבה נערכה החתונה."

אולם בית המשפט כולו הפנה את מבטו אל מרשי הצעיר, שפכר את אצבעותיו הארוכות והדקות. בשורה הראשונה בקהל ישבו אימו ואביו החורג החדש ונראו מותשים. הם כבר סלחו לו, אבל זאת הייתה עבודה קשה. ראיתי את ההבעה הזאת על פני הורים רבים מספור במהלך הקריירה שלי. 

"ידוע לך שאני תומך בביטוי אמנותי על כל גווניו, רונדה." מקווין מיקד את מבטו בשיער הוורוד שלי ובחולצת מטאליקה שלבשתי. "אבל את מותחת כאן את הגבול."

"הילד כעס," אמרתי. "הוא רצה לבטא את הכעס שלו. נכון, אנשים רבים נצבעו תוך כדי כך, אבל הם נצבעו אדום, כבודו. צבע התשוקה. צבע האהבה! צבע הדם, החיים, ההמשכיות, התאווה. זוהי בחירה מושכלת, אני בטוחה שכולם יוכלו להסכים על כך, והביצוע הוביל לחיזיון מרהיב. כבודו, איזה קיום היה לאקספרסיוניזם מודרני לולא ג'קסון פולוק היה נחוש להתיז צבע על כל מה שנמצא במרחק שלושה מטרים ממנו?"

השופט החניק צחוק ונענע בראשו.

"הנזקים למגרש הגולף, למערכת ההשקיה ולשחקני הגולף שנמצאו שם מוערכים בעשרות אלפי דולרים," אמר השופט לאחר שהחזיר לעצמו את הבעת הפנים הרצינית. 

"אנחנו מודעים לכך, כבודו, ומרשי חש חרטה עזה על מעשיו."

השופט הביט בי וחשב לרגע. חיוך קטן ריקד על שפתיו.

"אני מעריך את היצירתיות שלך, רונדה, בניסיונך להציג כאן היום את פעולותיו של מר דונובן כאילו היו משהו חוץ מאשר טמטום טהור," מקווין אמר תוך כדי כתיבת פסק הדין בספר הגדול המונח לפניו. "הצלחת לשעשע אותי וזה אינו הישג פעוט. ארבע מאות שעות שירות קהילתי." השופט נופף בידו לסמן שסיימנו כאן. "ותאמרי לארטיסט שלך, שישמור להבא את האמנות שלו בתוך תחומי הסטודיו שלו."

הסתובבתי וחייכתי אל מרשי, אבל גם ההומור שלי, כמו של השופט, היה קצר ימים. כבר זיהיתי את הלקוח הבא שלי, אדם צעיר ונאה, לבוש חליפה כחולה יקרה, מובל אל האולם מחדרי המעצר. בניגוד לעבריינים הקטינים, שישבו כפופים בשורה עצבנית ומבוהלת על הספסל מאחורי המעקה, תאד פורסטר היה אזוק. שוטר ליווה את תאד פורסטר לקצה השורה ושחרר אותו מאזיקיו, ואני הרגשתי אימה מתהווה במרכז בטני כשניגשתי לברך לשלום את הנער המסוכן ביותר ברשימת המיוצגים שלי.