האחרים 4: חקוק בעור

פרק 1 יום השמש, חמישה בג'וּיִין

מתוקת הדם שינתה את פני הדברים. אתה השתנית בגללה. אנחנו סקרנים לגבי בני האדם שהתקבצו סביב החצר שלך, אז ניתן לך קצת זמן להחליט כמה מהאנושי הטרה אינדג'ין ישמרו.

◊ ◊ ◊

סיימון וולפגארד, מנהיג חצר לייקסייד, בהה בתקרת חדר השינה שלו. כמו בלילות האחרונים גם הלילה מילות האזהרה, או בעצם האיום, הדירו שינה מעיניו.

אבל לא רק המילים מנעו ממנו לישון. דחיינות היא תכונה אנושית, ובמהלך השבוע האחרון הוא גילה שדחיינות יכולה גם לנשוך. ז־אבים לא דוחים דברים. כשללהקה דרוש מזון, חבריה יוצאים לצוד. הם לא מחפשים תירוצים או מתעסקים בזוטות שלא מחייבות טיפול מיידי. הם פשוט מטפלים במה שצריך ובמה שנחוץ.

רציתי שמג תחלים מהחתך שעשתה בשבוע שעבר. רציתי לתת לה זמן לפני שאבקש ממנה לקחת חלק בנטל ההחלטות האלה. היא פורצת הדרך שמגלה נתיבים חדשים כדי שקסנדרה סנגווי אחרות יוכלו לשרוד. בכל עשרים וארבע שנות חייה היא לא קיבלה שום החלטה, ועכשיו היא פתאום אמורה להחליט את כל ההחלטות החשובות האלה, שמשמעותן יכולה להיות חיים או מוות עבור... מי? נביאות דם אחרות? כל בני האדם החיים בת'אסיה?

סיימון נהם, כאילו זה מה שיפחיד את המחשבות ויסלק אותן. הוא התהפך, עצם עיניים וטמן את פניו בכרית, נחוש בכל זאת לישון עוד קצת. אבל המחשבות היו ציידות מעולות וטרפו את שנתו.

ניתן לך קצת זמן להחליט כמה מהאנושי הטרה אינדג'ין ישמרו.

במהלך השבוע האחרון הוא המציא תירוצים לעצמו וליתר האגודה העסקית של החצר, וחבריו אפשרו לו להיאחז בתירוצים הללו, מפני שאף אחד מהם — לא ולאד, לא הנרי ולא טס — לא רצה לומר למג מה באמת מונח כעת על הכף. אבל הוא ממש לא יכול להרשות לעצמו להתייחס בקלות דעת לזמן — בדיוק כמו לעורה המוזר, הפגיע של מג.

סיימון הסתובב לצד האחר ובהה בחלון. כשהרים את ראשו, אוזניו השתנו לאוזני ז־אב, והזדקפו כדי לקלוט טוב יותר קולות מבחוץ.

דרורים. הציוצים הישנוניים הראשונים שבישרו את עלות השחר, כשהשמיים החלו להפוך משחור לאפור.

בוקר.

הוא הסיט מעליו את הסדין שהסתבך סביבו ומיהר אל חדר האמבטיה כדי להשתין. כשרחץ ידיים, הוא הציץ מעבר לכתפו ובחן את גבו. האם הוא זקוק למקלחת? הוא הרכין את ראשו ורחרח את עצמו. היה לו ריח של ז־אב בריא. אז הוא יתקלח אחר כך, כשיצטרך להתמודד עם יותר ממישהי אנושית אחת, שהיתה החברה המיוחדת שלו. חוץ מזה, גם היא לא תספיק להתקלח.

הוא התחיל להתרחק מהכיור, ואז נעצר. לדלג על מקלחת זה דבר אחד, אבל הפה האנושי מפיק בבוקר ריחות חזקים שלא מעודדים קרבה.

הוא מרח משחת שיניים על המברשת ובחן את ההשתקפות שלו במראה בזמן שצחצח שיניים. שיער כהה שהלך ונעשה פרוע — הוא יצטרך לטפל בזה לפני שאורחי החצר יגיעו. עור שהשחים קצת מכל העבודה בחוץ בלי חולצה. ועיני ענבר של ז־אב. בעור אנושי או בצורת הז־אב, העיניים לא השתנו.

הוא שטף את פיו ועמד להחזיר את מברשת השיניים לארונית שמעל הכיור. ואז הביט בהשתקפות שלו והרים את שפתיו כדי לחשוף את השיניים.

לא, העיניים לא השתנו כששינה צורה לז־אב, אבל...

הוא שינה את ראשו לראש ז־אב, מרח עוד משחה והבריש את מערכת השיניים האחרת, הטובה יותר. ואז הוא נהם, מפני שפֶּה של ז־אב לא מותאם לשטיפה ויריקה. בסופו של דבר הוא מצא את עצמו גוחן מעל הכיור, שופך כוסות של מים על שיניו ולשונו כדי שאף אחד לא יחשוב שפיו מעלה קצף.

"בפעם הבאה אני לועס ענף כרגיל," הוא רטן כששב לצורה אנושית לגמרי.

הוא חזר לחדר השינה ולבש ג'ינס וחולצת טריקו. לאחר מכן הלך לחלון והצמיד את פניו לרשת. קריר בחוץ מספיק בשביל גרביים, נעלי ספורט וסווטשרט, מאחר שהם ילכו בקצב של מג, לא בקצב שלו.

הוא סיים להתלבש, לקח את המפתחות מהכלי שעמד על השידה ויצא מהדירה דרך הדלת שפנתה למסדרון האחורי שחלק עם מג. הוא פתח את דלת המטבח שלה בזהירות. לפעמים היא משתמשת בבריח כאמצעי ביטחון נוסף, ואם ישבור בטעות את הדלת שלה, זה יגרום לצרות.

הוא גרם למספיק צרות כששבר את הדלת שלה בכוונה.

בלי בריח. טוב מאוד.

סיימון החליק למטבחה של מג, סגר את הדלת בשקט והלך אל חדר השינה שלה.

החלון היה פתוח חלקית, והבריזה הקלילה שנכנסה דרכו שיחקה בווילונות שלהקת הנקבות — החברות האנושיות של מג — עזרו לה לקנות ולתלות. אור הבוקר נכנס אף הוא מהחלון ואִפשר לו לראות בבירור את האישה המכורבלת תחת השמיכות.

היה לה קר? אם היה נשאר איתה אתמול בלילה, לא היה לה קר.

"מג?" הוא התקרב בזהירות, מפני שכשהיא נבהלת היא בועטת כמו אייל, ודחף קלות את כתפה. "הגיע הזמן לקום, מג."

היא רטנה והתחפרה מתחת לשמיכות עד שרק קצה ראשה נראה.

תגובה לא נכונה.

סיימון הושיט יד כדי לבלום בעיטה אפשרית, והקפיץ אותה כמה פעמים על המזרן בעזרת היד האחרת שהניח על מותנה.

"מה? מה?" מג התאמצה להתיישב, אז כדי לעזור הוא תפס את זרועה ומשך.

"הגיע הזמן לקום."

"סיימון?" היא סובבה את ראשה ומצמצה אל החלון. "עדיין חושך." היא צנחה חזרה על המיטה וניסתה למשוך חזרה את השמיכות.

הוא תפס אותן, ובתום משחק משיכות קצר היא התיישבה שוב.

"לא חושך. רק מוקדם," הוא אמר. "קדימה, מג. נצא לטיול."

"עוד לא בוקר. השעון המעורר לא צלצל."

"את לא צריכה שעון מעורר. יש לך דרורים, והם אומרים שהגיע הבוקר."

היא לא הגיבה, לכן הוא משך אותה על רגליה והוביל אותה מחוץ לחדר, לאורך המסדרון ועד לחדר האמבטיה.

"את ערה מספיק להשתין ולצחצח שיניים?"

היא סגרה לו את הדלת בפנים.

סיימון הניח שהתשובה היא כן. הוא חזר לחדר השינה שלה, והוציא בשבילה את הבגדים שתצטרך. או לפחות את רובם. מתברר שזכר לא אמור להוציא בגדים תחתונים של נקבה, אלא אם כן הוא בן זוגה. וזכרים לא אמורים לראות את הבגדים התחתונים של הנקבה, אלא אם כן היא רוצה בכך.

הוא לא הבין למה עושים כזה עניין מהוצאת בגדים נקיים מהמגירה. הריח של בגדים תחתונים היה מעניין הרבה יותר אחרי שהנקבה לבשה אותם.

סביר להניח שנקבות אנושיות לא ירצו לשמוע את זה.

בזמן שחיכה הוא סידר את המיטה, יותר כדי למנוע ממג להיכנס אליה שוב מאשר מתוך צורך בסדר וניקיון. חוץ מזה, הוא נהנה לנשום את ריחה העולה מהסדינים.

למה אתמול בלילה הוא חשב שיהיה רעיון טוב לישון בצורתו האנושית, במיוחד כשהמשמעות היא שיהיה עליו לישון לבד? אם היה משנה לצורת הז־אב שלו, כמו שעשה בדרך כלל, הוא היה יכול להישאר עם מג ולהתכרבל לידה במיטה שלה.

בסדר, הוא לא חשב שלהישאר בצורה אנושית למשך הלילה זה רעיון טוב, רק תרגול הכרחי. שישה ז־אבים מלהקות האדירונדק עמדו להגיע לחצר לייקסייד בשבוע הבא כדי להתנסות במגע ותקשורת עם בני אדם, כפי שלא יכלו לחוות בטריטוריה שלהם. שלושה מתוכם היו בוגרים שכבר התמודדו עם בני האדם שחיו בעיירות סביב הרי האדירונדק. שלושת האחרים היו צעירים שסיימו את שנתם הראשונה בלימודים ממוקדי אדם, שנועדו להכשיר אותם לתפקיד של משגיחים על בני האדם המתגוררים בת'אסיה.

הפיקוח על בני האדם, שמטרתו לוודא שהם מכבדים את ההסכמים שאבותיהם עשו עם הטרה אינדג'ין, היה תפקיד מסוכן. האחרים אולי ראו בבני האדם בשר חכם — והם אכן גם בשר חכם — אבל הם גם טורפים פולשים שמנסים להשתלט על שטחים בכל הזדמנות שנקרית בפניהם. ובניגוד למה שטענו הגורמים הרשמיים בממשלתם, בני אדם לא דואגים לרווחתם הכללית של בני מינם. בני האדם שהשתייכו לתנועת בני אדם בראש ובראשונה ייללו על מחסור במזון בת'אסיה והאשימו בכך את הטרה אינדג'ין. אבל לאמיתו של דבר אותם חברי בב"ב היו אלה שמכרו את עודפי המזון שבמחסנים לברית האומות של קל־רומנו לשם רווח, ואז שיקרו בנוגע לכך. השקרים הללו הובילו לעימות בלייקסייד ולמותם של השוטר לורנס מקדונלד וקריסטל קרואוגארד. במעשים הללו, בני האדם משכו את תשומת ליבם של הטרה אינדג'ין שבדרך כלל נמנעו ממקומות שבשליטת בני אדם, כל עוד כוונותיהם היו טובות.

אותם ילידי אדמה ששכנו עמוק בארץ הפראית, החליטו שבני האדם המתגוררים בת'אסיה הפרו אמון, וכל ההסכמים בין בני האדם לאחרים עלולים להתבטל. סביר להניח שאכן יבוטלו. כבר עכשיו היו מגבלות על סוגי המטען שספינות השטות על פני האגמים הגדולים יכולות להוביל. היו הגבלות על סוגי בני האדם שיכולים לנוע בין עיר אנושית אחת לאחרת. הממשלות האנושיות שהיו אחראיות על ענייני בני האדם ברמה האזורית נאבקו להתמודד עם המגבלות. אם ספינות לא יוכלו להוביל אוכל וסחורות מאזור אחד לאחר, אם רכבות לא יוכלו להעביר מזון ודלק לערים שזקוקות להם, מה יעלה בגורלם של כל בני האדם החיים ביבשת?

אם בני האדם שאמורים להיות האחראים היו לומדים קצת מההיסטוריה של ת'אסיה, הם היו יודעים מה יקרה לבני האדם. הטורפים הפולשים על שתי רגליים יוכחדו, והאדמה תיתבע חזרה על ידי ילידי האדמה, הטרה אינדג'ין, האחרים.

אבל זה לא יהיה פשוט כפי שהיה לפני כמה מאות שנים. אז, כמעט שום דבר שבני האדם בנו או השתמשו בו לא היה מותיר אחריו פגיעה באדמה אילו ננטש. כיום יש בתי זיקוק שמעבדים את הנפט הגולמי שנשאב מהאדמה. כיום יש מתקנים לאחסון דלק. כיום פועלות תעשיות שאם ייזנחו, עלולות להזיק לאדמה. כמה נזק ייגרם אם המתקנים והתעשיות הללו ייהרסו או יינטשו?

לסיימון לא היו תשובות, והטרה אינדג'ין שהשגיחו על הארץ הפראית — הישויות הקדמוניות, המסוכנות, שהסתירו את טבע הטרה אינדג'ין האמיתי שלהן בצורות עתיקות כל כך שלא היו להן שמות — לא יטריחו את עצמם בתשובות. גם אם כל דבר אחר ייעלם מהעולם כדי לפנות מקום לחדש שיוכל להיוולד מההרס והשינוי, הם עדיין יתקיימו.

הטרה אינדג'ין משני־הצורה, כמו הז־אבים והד־ובים, הנ־יצים והע־ורבים, התייחסו לצורות האלה כאל הבכירים, מילה מרוככת יחסית למה שהיו באמת הישויות האלה — השיניים והטפרים של נמיד.

מג יצאה מחדר האמבטיה, ונראתה קצת יותר ערנית והרבה פחות שמחה לראות אותו. והיא תהיה אפילו פחות שמחה כשתגלה למה הוא רצה לצאת לטיול הזה.

"תתלבשי, מג. אנחנו צריכים לדבר."

היא הצביעה על דלת חדר השינה.

הוא היה מנהיג החצר והיא היתה עובדת של החצר, כך שהיא לא היתה אמורה לחלק לו הוראות, אפילו כאלה שאינן מילוליות. אבל הוא למד שכאשר מדובר בבני אדם, ההיררכיה של הלהקה לא תמיד נשמרה בתוך המאורה. כלומר, מג היתה הדומיננטית במאורה שלה, ויכלה להתעלם מכך שהוא הדומיננטי בכל מקום אחר.

הוא יצא מהחדר וסגר את הדלת, ואז הצמיד את אוזנו לעץ. מגירות נפתחות, מגירות נסגרות. תנועה.

"זוז מהדלת, סיימון."

היא נשמעה מעוצבנת במקום ישנונית. עכשיו, אחרי שהצליח לגרום לדורבן לזקור את קוציו, כמו שאומרים, הוא הלך למטבח ובדק את הארונות והמקרר כדי לוודא שיש לה מספיק אוכל של אנשים. חצי ליטר של חלב; כמה ביסים של גבינה — אולי יותר, במונחים של נגיסות אנושיות; קערה קטנה של תותים — החלק שלה ממה שהיא והנרי ברגארד קטפו אתמול; חצי כריך עטוף מביס קטן, בית הקפה של החצר.

בארון היתה צנצנת עם אפרסקים משומרים, צנצנת של רוטב ספגטי וקופסא של ספגטי.

"אם אתה מחפש את שאריות הפיצה, אכלתי אותה אתמול בלילה," אמרה מג כשנכנסה למטבח.

סיימון סגר את הארון. האם זו כמות אופיינית של אוכל שבני אדם מחזיקים ברשותם בחודשי הקיץ? הכמות היתה דומה לזו שאצלו במטבח, אבל הוא בדרך כלל צד את הארוחה שלו ואוכל אותה טרייה, ומאכלים אחרים הם רק השלמה של דברים שהוא נהנה מטעמם או מועילים לצורה האנושית שלו.

"רצית משהו לאכול?" שאלה מג.

"אחר כך." הוא יצא מהמטבח וירד במדרגות האחוריות שהובילו לדלת החיצונית, יודע שהיא תלך אחריו. אחרי שיצאו הוא לקח את ידה ושילב איתה אצבעות, דרך של מגע וחיבור שהם התחילו לפני שבוע, אחרי הנבואה שדיברה על קהילת ריבר רואד.

"העשב רטוב," אמרה מג. "לא כדאי שנלך על הדרך?"

סיימון נענע בראשו. הדרך היתה רחבה מספיק לכלי רכב והקיפה את החצר במעגל פנימי. והבוקר היא נדמתה לו אנושית מדי.

איך להתחיל? מה להגיד?

הם עברו על פני גינת הירק המורחבת של המתחם הירוק, שהיה המתחם היחיד בחצר שבו התגוררו מינים שונים זה לצד זה. כדי לעזור לבני האדם שעבדו בחצר, האחרים הסכימו לתת להם חלק מהיבול בתנאי שישתתפו בעבודה. לפחות אדם אחד בדק את הגינה מדי יום, ודאג שלצמחים יש מספיק מים — ולנקבות במיוחד היו עיני נ־ץ בכל הנוגע לאיתור עשבים שוטים.

הוא הבחין בפיסת פרווה בקצה הגינה, אבל לא אמר למג. משהו הגיע לכרסם את השתילים והפך לארוחה של מישהו אחר.

"רצית לדבר," אמרה מג. "בקשר להגבלות? חדשות לייקסייד פרסמו הרבה כתבות בנוגע להגבלות שהוטלו על בני אדם."

"הרבה יללות על צרות שהם הביאו על עצמם," נהם סיימון.

"אנשים פוחדים. הם לא יודעים מה תהיה משמעות ההגבלות עבור המשפחות שלהם."

"אפשר לסמוך על בני האדם שינסו לבנות סכר שלם מכמה זרדים. ההגבלות די ברורות. כל מי שמשתייך לתנועת בני אדם בראש ובראשונה אינו מורשה לעבור דרך הארץ הפראית. הכבישים ומסילות הרכבת הם מחוץ לתחום עבור חברי התנועה."

"וספינות?"

סיימון נענע בראשו. "כל המים בת'אסיה שייכים לטרה אינדג'ין. הספינות שמפליגות באגמים ובנהרות עושות זאת בהסכמה שבשתיקה. כך זה היה מאז ומתמיד." והאלמנטליות הידועות כחמש האחיות כבר אמרו שספינות שישוטו על פני האגמים הגדולים ללא הסכמתן לא יגיעו ליעדן. טוב, הספינה אולי תגיע, אבל הצוות לא. אחרי הכול הטבעת הספינה תזהם את האגם, עם כל הדלק, השברים והפסולת. סביר יותר שיניחו לספינה להיסחף אחרי שיפרקו ממנה את המטען הקל יותר להעברה. והצוות יהפוך לארוחה של הטרה אינדג'ין שיטפלו במלאכת סילוק המטרד האנושי מהמים.

"מה לגבי אוכל?" שאלה מג. "לפי הדיווחים בעיתונים ובטלוויזיה אי אפשר יהיה להעביר אוכל מאזור אחד לשני."

"או שהם משקרים כדי לעורר בעיות, או שהם עסוקים בצעקות מכדי להקשיב." מבחינת האחרים, חוסר הקשבה היה אחת הסיבות המרכזיות לכך שבני האדם, כמין, הגיעו למצב שבו הם נאלצים ללמוד לקחים קשים: הם התעלמו מנשיכות האזהרה. "תראי, מג, שום דבר לא ישתנה במסחר בין אנשי החיים הפשוטים, האינטואיטיבים והטרה אינדג'ין, וזה כולל את כל ההתיישבויות האנושיות שבשליטה שלנו. כל מזון שמגיע מחוות בשליטה אנושית יידרש לאישור של מפקחים אינטואיטיבים או מהטרה אינדג'ין, לפני שהמגדלים יורשו לשלוח אותו מאזור לאזור. אנחנו עושים את זה כדי לוודא שבני אדם לא יוכלו לשקר שוב לגבי מחסור במזון, בזמן שבעצם הם מוכרים אותו לבני אדם בחלקים אחרים של העולם." הוא פלט נשיפה. "אבל זה לא הנושא שאנחנו צריכים לדבר עליו. החצר הזאת — יותר נכון, קבוצה נבחרת מתוכה — קיבלה משימה מהבכירים, ילידי האדמה שמשגיחים על הארץ הפראית. והקבוצה הנבחרת הזו כוללת גם אותך, מפני שאת זו ששינית את המצב."

"אני?" רגליה של מג כמעט כשלו. "מה עשיתי?"

סיימון חייך. "פשוט היית את."

מג קורביין, המקשרת האנושית של חצר לייקסייד, היתה קסנדרה סנגווי — נביאת דם שראתה חזיונות בכל פעם שהעור שלה נחתך. היא מצאה את דרכה במקרה ליללת הקריאה הטובה בעיצומה של סופת שלגים בחיפוש אחר עבודה, אחרי שברחה מהאדם שהיתה שייכת לו ושחתך אותה למטרות רווח. היא הגיעה אליהם פגיעה וחסרת ניסיון כמו גור צעיר, ועבדה קשה ללמוד את תפקידה כמקשרת אנושית ולא פחות מכך כדי ללמוד איך לחיות. כמה מבני האדם שעבדו עבור החצר התקבצו סביבה — עזרו לה, לימדו אותה ואף הגנו עליה. וזה שינה את מערכת היחסים של אותם בני אדם עם האחרים.

סיימון הרצין. "כמה מהאנושי הטרה אינדג'ין ישמרו? זה מה שאנחנו צריכים להבין."

מג עצרה. "מה הכוונה?"

"זה הדבר הנוסף שאנחנו צריכים להבין." הוא משך את ידה כדי שתתחיל לזוז, אבל היא רק עמדה ובהתה בו, עיניה אפורות כצבעם של שמי הבוקר.

"כמה מהאנושי תשמרו? מה אתה אמור להחליט? אם הטרה אינדג'ין בצורה אנושית יוכלו לשמור ברשותם דברים כמו אצבעות ואגודלים? מפני שאצבעות ואגודלים שימושיים מאוד. הנרי הוא פַּסל. הוא לא ירצה להסתדר בלעדיהם. גם אתה לא."

סיימון בחן אותה. אולי למוח האנושי באמת לוקח יותר זמן להתעורר בהשוואה למוח של טרה אינדג'ין. ברגע שהוא עצמו התעורר, הוא היה ער לגמרי. הוא פיהק, התמתח והיה מוכן מייד לשחק או לצוד או אפילו להתמודד עם העבודה האנושית שדרשו ממנו הפעילות של האגודה העסקית ויללת הקריאה הטובה, חנות הספרים שניהל עם ולאדמיר סנגווינטי. אבל נראה שאף על פי שמג היתה מזן מיוחד של בני אדם, למוח שלה לא היה כפתור להתעוררות מיידית.

אבל הוא ישן איתה ברוב הלילות, והוא ידע שהיא בדרך כלל לא עד כדי כך איטית. אז אולי דרורים הם קריאת השכמה מספקת לגוף, אבל המוח זקוק לשעון מעורר מכני? או שזה היה הבדל בין זכרים ונקבות אנושיים? הוא יצטרך לשאול את קארל קובלסקי, שהיה בן הזוג של רותי סטיוארט וכן אחד מהשוטרים שצוותו לעבוד עם החצר.

הוא התחיל ללכת שוב ומשך את מג איתו לאורך כמה צעדים, לפני שהתחילה לנוע בעצמה.

"העניין הוא לא הקליפה." סיימון חבט על החזה שלו באצבעות יד אחת. ואז, מפני שזו היתה מג והם למדו יחד דברים רבים שקשורים בבני האדם, הוא סיפר לה יותר ממה שהיה מספר לכל בן אדם אחר — הוא סיפר לה על הפחדים שלו. "באופן מסוים כן מדובר בקליפה. נמיד עיצבה את ילידי האדמה כטורפים הדומיננטיים שלה, והמשכנו להיות דומיננטיים מפני שלמדנו מהטורפים האחרים שממלאים את העולם שלנו. אנחנו מסגלים לעצמנו את הצורות שלהם כדי שנוכל להשתלב ולצפות בהם, ללמוד איך הם צדים, איך הם חיים. אנחנו סופגים הרבה מהטבע שלהם רק מכך שאנחנו חיים באותה הצורה. לא את הכול. אנחנו קודם כול, ותמיד, ילידי האדמה. אבל מפני שצורות החיות הפכו לחלק ממה שמועבר הלאה לצעירים שלנו, ז־אב של הטרה אינדג'ין כבר לא דומה לד־וב של טרה אינדג'ין, או נ־ץ או ע־ורב. הצורות הללו קיימות כבר הרבה מאוד זמן — וצורות כמו השארקגארד אפילו יותר."

הם הלכו בשתיקה במשך דקה.

"אתה מפחד שתהפוך אנושי מדי?" שאלה מג.

"כן."

"זה לא יקרה," היא אמרה בנחרצות ולחצה את אצבעותיו. "אתה ז־אב, וגם כשאתה לא ז־אב במראה זאבי, אתה עדיין ז־אב. אמרת את זה בעצמך. זה לא ישתנה רק כי אתה נראה אנושי או מנהל חנות ספרים."

סיימון חשב על מה שאמרה מאחורי מה שאמרה.

מג לא רצתה שהוא יהיה יותר אנושי. היא נזקקה לכך שהוא יישאר ז־אב. מפני שמג בטחה בז־אב בדרכים שבהן לא בטחה בזכר אנושי.

הוא הרגיש קלילות שלא היתה בו קודם לכן. העבודה בחצר, במיוחד עבור טרה אינדג'ין שנאלץ לשהות זמן רב כל כך בסביבה אנושית, היתה מסוכנת בשל החשש המתמיד לספוג יותר מדי מהצורה האנושית ולא להתאים עוד לבני מינך. זה הדאיג אותו, במיוחד לאחרונה — כשהקרבה שלו לבני אדם נהייתה אישית. אבל מג לא תאפשר לו להפוך לאנושי מדי, מפני שהיא זקוקה לכך שישמור על טבעו וליבו של ז־אב.

הוא הגניב אליה מבט. אל עורה הבהיר, עיניה האפורות והצלולות, לחייה הוורדרדות ושערה השחור הסמיך שהיה קצוץ קצר כל כך, והיה רך ונעים כמו פלומה של גור. היא היתה נמוכה ורזה, אבל כבר התחילה לפתח בהדרגה שרירים של ממש מתחת לעורה העדין.

כמה אנושי יהיה אנושי מדי בשביל מג?

סיימון ניער מעליו את המחשבה. היו לו מספיק אתגרים כרגע.

"אתה לא צריך לדאוג ממה שאתה עלול לספוג מהחברים האנושיים שלנו," אמרה מג בשקט. "הם אנשים טובים."

"איך את יודעת?"

"הכרתי אנשים לא טובים." תזכורת קודרת למקום שגדלה ואוּמנה בו, ושבו חתכו אותה למטרות רווח.

הוא הנהן כדי שתדע ששמע אותה. "אנחנו צריכים לחשוב על מה אנחנו רוצים לשמור, מה נהיה מוכנים לעשות בעצמנו אם בני אדם לא יהיו בסביבה."

היא הביטה בו במבט חד, וקולה רעד כשאמרה, "זה יקרה? בני אדם לא יהיו?"

"אולי." הוא לא אמר "ייכחדו", אבל מג היתה חכמה מספיק לשמוע את המילה בכל זאת. והוא לא אמר לה שחצר לייקסייד היתה הסיבה לכך שהבכירים עדיין לא החליטו כך לגבי בני האדם החיים ביבשת ת'אסיה.

"אני יכולה לדבר על זה עם רות, מרי לי ות'רל?"

"הן אנושיות, מג. הן ירצו לשמור הכול."

"בני אדם זקוקים להרבה דברים שאני לא יודעת עליהם. במשך עשרים וארבע שנים חייתי במתחם כרכוש, התגוררתי בתא מרגע שהייתי גדולה מספיק כדי להיות לבד, ואני לא זוכרת איך הבנות חיו לפני שהיו בוגרות מספיק להתחיל באימונים. ואתה יודע מה החצר צריכה, אבל ברור שגם זה לא הכול."

"על פי ההסכמים עם בני האדם, בחצר אמור להיות כל מה שיש לבני האדם באותה עיר, אז אם זה לא בחצר, סימן שבני אדם לא ממש זקוקים לזה." ההנחה שלו התבססה על אמת מסוימת, אך היא היתה שברירית כמו קרח דק והיתה קורסת אם היו מעמידים אותה למבחן. שניהם ידעו את זה. "חוץ מזה, אם תספרי ללהקת הנקבות, רותי ומרי לי יספרו לבני הזוג שלהן, שהם שוטרים."

"שנמצאים בסביבה לעיתים קרובות ועוזרים מאוד," טענה מג.

הוא לא היה יכול להתווכח עם זה. קארל קובלסקי ומייקל דיבייני התאמצו להבין את הטרה אינדג'ין והיו בחורים נחמדים, אפילו בהתחשב בכך שהיו בני אדם. ולורנס מקדונלד, שוטר נוסף ובן הדוד של ת'רל, נהרג לא מזמן כשקבוצה של בני אדם ואחרים יצאה לשוק הדוכנים בלייקסייד כדי לתת לקרואוגארד הזדמנות לקנות קצת נוצצים ואוצרות קטנים. אותו טיול נחמד הסתיים כשחברים מתנועת בני אדם בראש ובראשונה התקיפו את הקבוצה שלהם. כמעט כולם חוץ מוולאד נפצעו במהלך הקרב, ומקדונלד וקריסטל קרואוגארד נהרגו.

"אתה צריך לבקש הצעות גם מסטיב פרימן," אמרה מג.

"מג..."

"הבכירים האלה לא אמרו שאסור לך לשאול בני אדם, נכון?"

הוא נאנח. "לא, הם לא אמרו. אבל אנחנו צריכים להיזהר ולא לחשוף את זה בפני הרבה בני אדם. בני האדם ששייכים לבב"ב הם האויבים שלנו. הם התפשטו בעיירות בכל רחבי ת'אסיה, והם הסיבה שהבכירים בוחנים את בני האדם ביבשת כולה, במקום לחסל את הרוע בעיר אחת ולתבוע בחזרה את האדמה."

כמובן, הוא כבר אמר לשלושה בני אדם מה מונח על הכף. הוא חשב שאפשר לסמוך על קפטן בורק ועל לוטננט מונטגומרי, אבל הוא לא הכיר את האדם השלישי שהיה בפגישה כשסיפר להם על המגבלות. גרג אוסאליבן עבד עבור המושל של אזור צפון־המזרח, וייתכן שכבר עכשיו יש אויבים של הטרה אינדג'ין שמתכננים את המהלך הסופי שיטה את הכף.

אם זה יקרה, זו לא תהיה הפעם הראשונה שבני אדם נעלמו מחלק מהעולם, וסיימון היה בספק אם זו תהיה הפעם האחרונה.

ומכיוון שהאפשרות הזו היתה כמו מפולת סלעים שאיימה על כולם, היה עכשיו הכרחי עוד יותר להבין כמה מהאנושי כדאי שהטרה אינדג'ין ישמרו.

"בסדר," הוא אמר. "דברי עם להקת הנקבות. אבל תסבירי להן שהמידע הזה מסוכן."

"בסדר גמור." מג עצרה פתאום ולחשה, "ארנבת."

ארנבת? פיו של סיימון התמלא רוק. לא שהיה לו סיכוי גדול לתפוס ארנבת בצורה האנושית שלו. הוא הסתכל סביב. הוא הריח את הארנבת, אבל לא ראה אותה. ואז הבחין שמג בהתה בגוש חום בעשב במרחק צעד מהם. זה היה יכול להיות סלע או חלק משורש של עץ שבלט מהקרקע — אבל לאלה לא היו אוזניים.

הוא נאנח באכזבה. סתם ארנבת קטנה. לא יותר מביס אחד.

מג נסוגה ומשכה אותו איתה.

"נכון שהיא חמודה?" היא לחשה, מתקדמת לכיוון המתחם הירוק.

"לא תחשבי שהיא חמודה אם היא תאכל את כל הברוקולי שלך," אמר סיימון.

"היא לא תעשה את זה. נכון?"

"ברוקולי ירוק, והיא ארנבת."

מג התנשפה כשהדביקה את הקצב שלו. "טוב, היא עדיין חמודה."

וסביר להניח שיתאפשר לה להמשיך לגדול, מכיוון שכרגע היא לא היתה גדולה מספיק להפוך לארוחה של ממש לאף אחד.

סיימון לא ציין את זה מכיוון שחשד שמג העדיפה לחשוב על הארנבת כחמודה ולא כעל חטיף פריך.