האליטה של ריידוויל 1: כוונות אכזריות

פרק 1

"תוריד את הידיים שלך ממני!" אני הודפת את כתפיו הרחבות של טרנט ומרחיקה אותו כמה צעדים. הוא מייד משתלט על המרחב ודוחף את פניו אל פניי. "ההצגה הקרירה שלך נמאסה עליי, יקירתי," הוא לועג ומדגיש את המילה האחרונה כדי שלא יהיה לי ספק שהוא לועג לי.

מבחינה חיצונית, טרנט בחור מהמם – שיער בלונדיני זהוב, עיניים כחולות אפורות מרשימות, לסת גברית נחושה, עצמות לחיים גבוהות וגוף מרשים וחטוב בכל המקומות הנכונים – אבל האדם שמאחורי החזות הזאת דוחה וחסר תקנה לחלוטין.

תאמינו לי שניסיתי. ברגע שהבנתי שאני תקועה עם הדושבג הזה, עשיתי כמיטב יכולתי להוציא ממנו את המרב.

אבל אי אפשר להוציא משהו שלא קיים.

טרנט לא בחור נחמד.

טרנט לא בחור הגון.

טרנט מגלם את כל מה שרע בחברה שאנחנו חיים בה וכל דבר שאני רוצה לברוח ממנו בצרחות.

אבל אין לי שליטה על החיים האלה, ואני על הרכבת הדוהרת הזאת, אף שאני רוצה לקפוץ ממנה בכל הכוח.

ידיו ננעצות עמוק במותניי, והוא דוחף את העוררות הגלויה שלו אל בטני. אני מתאמצת מאוד לכבוש את הגועל שאני מרגישה. אף שמפתה אותי ללחוץ לו עוד על הכפתורים, הוא שתה, ואני זוכרת מה קרה בפעם האחרונה שרבנו בזמן שיכרות. רעד עולה בגווי, כשאני נזכרת בו דוחף את הזין שלו לפי בזמן שהוא מרתק אותי למיטה וישבנו לוחץ על חזי בשעה שהוא מזיין לי את הפה בלי רחמים.

איך בחור יכול להיראות כמו מלאך ולהתנהג כמו שטן? טרנט מתחכך בי, שורט את חזי ומזיל ריר על צווארי.

במבט ראשון פיו דורש נשיקה, עד שהוא פותח אותו ומנפץ את האשליה בארס הקבוע שניתז מפיו.

טרנט הוא בחור עשיר סטריאוטיפי. מפונק, שחצן וחלקלק. החיים שלו דבש, והוא קיבל הכול על מגש של כסף. נדמה לו שהחרא שלו לא מסריח. כמעט כולם מכרכרים סביבו כדי לתת לו את כל מבוקשו, בעיקר גדודי הנשים שנלחמות על מקום זמני במיטתו, והאגו שלו מרחף אי שם בחלל.

לכן הוא לא מבין למה אני לא מגלה בו עניין, למה אני מתעבת אותו. בעיקר מאז שהתארסנו ונקבע שנצעד יחד לכנסייה בשנה הבאה.

"מספיק!" אני הודפת את חזהו ומרחיקה את פיו הדוחה ממני. "אבא שלי בבית, ובצרחה אחת הכול יסתיים," אני מאיימת.

הוא מצמצם את עיניו, ופיו מתעקל בחיוך זדוני. "שכחת שאבא'לה היקר שלך ארגן את עסקת הנישואים הזאת? או את הסיבה שהוא יעשה הכול כדי לוודא שהיא מתקיימת?" הוא צועד קדימה ושוב משתלט על המרחב בינינו.

אני תוקעת אצבע בחזהו הנוקשה. "שכחת שאבא שלך היה זה שהתעקש שאישאר בתולה עד ליל הכלולות?" אני מביטה בחיוכו המרושע ושולחת אליו חיוך זחוח. "או אולי הוא שינה את הכלל עתיק היומין, כי אתה לא יכול לשמור את הידיים הפולשניות שלך לעצמך?" אני מרימה את הסנטר. "תתקשר לאחת היזיזות שלך. אני בטוחה שהן ישמחו מאוד למצוץ לך."

טרנט מחייך ומוציא את הטלפון שלו. הוא מצמיד אותו לאוזנו. אני משלבת את זרועותיי על חזי ומחכה להעמדת הפנים.

מה שמצחיק הוא שבאמת נדמה לו שאכפת לי.

יש לי חדשות בשבילו – לא מזיז לי בכלל.

"אני צריך את התחת שלך," הוא נובח לתוך הטלפון ולא מנסה להסוות שמדובר בהזמנה לזיון ולא יותר. "לא, רושל, אני ממש מתכוון שאני צריך את התחת שלך. הערב אני ממלא לך את כל החורים, בייבי. תתכונני."

מניאק. הוא יודע בדיוק מה אני חושבת על הכלבה הזאת.

אני חושקת שיניים ומשתדלת מאוד לכבוש את הרוגז.

אני יודעת שטרנט מזיין מהצד. והרבה. והאמת היא שלא אכפת לי. מצמרר אותי לחשוב מה היה קורה אם לא היו לו יזיזות. אף שכריסטיאן מונטגומרי התנה בהסכם הנישואים שלנו, שנוהל עליו משא ומתן כשהייתי בת עשר – כן, עשר – שאישאר בתולה עד ליל הכלולות, טרנט לא מפסיק להציק לי לגבי סקס כבר שנתיים. אני מעדיפה לפשוט לעצמי את העור מאשר להתמסר לו, לכן אני הודפת אותו כבר שנתיים.

מדי פעם אני מרגישה נדיבות ומוצצת לו.

בדרך כלל הוא פשוט לוקח את מה שהוא רוצה.

הוא בן זונה אנוכי שאינו מתחשב בצרכיי, לכן זה אומר שהוא מזיין לי את הפה, מכריח אותי לבלוע, בזמן שהוא מושך לי בשדיים כמעט עד זוב דם.

זה הרבה יותר גרוע כשהוא משתכר, לכן יש לי מושג מה יחכה לרושל כשהוא יגיע אליה.

אבל אין בתוכי שמץ של רחמים. רושל היא הדבר הכי קרוב לאויבת מושבעת שיש לי בתיכון ריידוויל, וטרנט יודע עד כמה אנחנו מתעבות זו את זו. זאת הסיבה שהוא התקשר אליה במכוון בנוכחותי.

שמירה על מראית עין היא חובה אם אתה צאצא לאחת המשפחות הנחשבות האלה. זה מוטבע אצל טרנט, דרו, צ'ארלי ואצלי מגיל קטן. ואבא שלי הוא הדוגמה המושלמת לאדם שמתנהג כמו זונה ממין זכר מאחורי דלתיים סגורות בעודו מציג חזות של אזרח מושלם ושומר חוק.

כולם יודעים שטרנט מזיין מהצד, אבל כל עוד הוא דיסקרטי, הכול בסדר.

גם דרו מאורס, אבל הוא מתייחס לארוסתו בכבוד, ואילו צ'ארלי לא משפיל את עצמו לסקס עם תיכוניסטיות. אבל אם הם רוצים לזיין בחוץ כשבא להם, הם מקבלים טפיחות על השכם.

ג'יין ואני בקושי מצליחות לנשום בלי שמישהו ינשוף בעורפנו.

ג'יין פורד היא החברה הכי טובה שלי – החברה היחידה שלי – והיא גם ארוסתו של דרו.

התאום שלי ואני מיועדים לנישואי שידוך לאחר שנסיים את הלימודים, כמה שבועות לאחר יום הולדתנו השמונה־עשרה, בזכות ה"עסקאות" שאבא שלנו סגר עם שאר האבות באליטה.

טרנט מנופף בכך בפניי, וזו לא התנהגות ג'נטלמנית.

בדרך כלל לא אכפת לי.

אבל רושל מורטת לי את העצבים. מותחת גבולות ובודקת אותי. היא שולחת אליי מבטי שנאה כשהבחורים לא מסתכלים. מעוללת תרגילים ילדותיים, כמו לדחוף דברים מוזרים לתא שלי. היא חושבת שהיא שווה משהו רק כי טרנט מזיין אותה לפעמים. אבל לפעמים היא שימושית.

כמו עכשיו.

אם טרנט חושב שאשנה את דעתי כי הוא מתכוון לזיין את האויבת שלי, מחכה לו הפתעה. "תבלה, חתיך," אני אומרת ומחייכת אליו בנועם. "ותוודא שאתה מכוסה. לא כדאי שתידבק באיזו מחלת מין."

טרנט מניף את ראשו לאחור וצוחק. "מקנאה, מה?"

לא. ממש לא.

הוא תופס את זרועי ומושך אותי אל גופו הנוקשה. "אני אזרוק את הכלבה. פשוט תפתחי את הרגליים היפות שלך בשבילי ותני לי למלא אותך." הוא נושך את שפתי התחתונה וגורר אותה בין שיניו עד זוב דם.

"בחיים לא אעשה איתך סקס מרצוני." אני מנסה להיחלץ מזרועותיו, אבל אין טעם כי הוא חזק מדי. הוא יכול לגבור עליי בקלות, וזה קרה יותר מדי פעמים. "אתה דוחה אותי," אני מביטה בו בזעם וצופה בנחיריו רושפים, כשהוא תופס בכוח במעלה זרועותיי. "תצטרך לכפות את עצמך עליי אם תרצה, כי אני לא מתכוונת לעשות לך חיים קלים."

אצבעותיו ננעצות בעורי ופוצעות אותי, אבל אני מסרבת להזדעק, להפגין סימני חולשה. "את אומרת את זה כאילו זה ידחה אותי." הוא דוקר את בטני עם הזקפה שלו, בזמן שאחת מידיו גולשת כדי לחפון את ישבני. "כאילו שזה יעצור בעדי." אצבעותיו דוקרות את חריץ ישבני מבעד לבגדים, ואני מתכווצת. "אין כמו סקס שנאה." פיו מסתער על פי, ואני מצמידה את שפתיי ומונעת ממנו גישה, מסרבת להשיב לו נשיקה. נשיקתו הופכת אלימה, פיו מכאיב, והוא נושך את שפתיי, מקיז עוד דם, אבל אני לא נסוגה.

אני רגילה למשחק שלו.

כשהוא מתנתק, עיניו כמעט שחורות מרוב זעם. הוא תופס את מפשעתי ולוחץ בכוח, עד שכאב מפלח את ליבת גופי. "זה שלי. ואני אזיין אותך. אני אקרע לך את הצורה לגזרים, עד שההתנגדות שלך לא תהיה שווה כלום." הוא הודף אותי בעוצמה שגורמת לי לאבד שיווי משקל וליפול ארצה.

ייתכן שהוא יממש את האיום כשיגלה שאני לא טהורה, אבל כשאגיע לגשר הזה אעבור אותו.

"מה נסגר, אחי?" דרו מתפרץ לחדר שלי והודף את טרנט. פניו הנאות מאדימות מרוב כעס. "כמה פעמים אני צריך להגיד לך?!" הוא צורח ומושיט את זרועו כדי לעזור לי לקום על רגליי. התאום שלי עוטף אותי בתנוחה מגוננת ומזדעף נוכח הדם שעל שפתיי. "תפסיק עם השטויות האלה או שגמרנו, טרנט. אני רציני הפעם."

טרנט שולח חיוך משועשע אל דרו. "אתה מדבר כאילו יש לך זכות החלטה בנושא. אנחנו בסיפור הזה לתמיד. אתה תקוע איתי, לא משנה אם אתה או אחותך הכלבה אוהבים את זה."

"אסור לך לדבר ככה אל אַבּי. ולא ארשה לך להתייחס אליה ככה."

טרנט מביט בדרו. "היא שלי, ואני יכול לעשות איתה מה שבא לי. אל תתערב. אני לא אומר לך מה לעשות עם ג'יין."

"כי אני מתייחס לג'יין בכבוד," משיב דרו ומעביר יד בשערו החום כהה.

טרנט מגחך. "אתה כזה כוסית. לא ברור לי למה אתה רוצה לכבול את עצמך לכוס אחד לכל החיים." טרנט טופח על שכמו ומנענע את הראש. "אתה צריך לזיין כמה שיותר בחורות לפני שתתמסד."

"איכס," אני צועדת אל שני הבחורים המתקוטטים. "אתה דוחה. הם אוהבים זה את זה, זו הסיבה." אני יודעת שהרעיון זר לו, אבל קשה לי שהוא מתנשא על אחי. כאילו מגיעה לו מדליה על כך שהוא רב זיין. "לך, טרנט." אני דוחפת אותו אל הדלת. "לך אל הבהמה הזאת ותזיין לה את התחת. תראה אם אכפת לי."

"אתה הולך לרושל?" שואל דרו בהרמת גבה.

"אחותך לא פותחת בשבילי את הרגליים כרגיל, ואני כולי אש," הוא קורץ אליי. "למזלה של רושל."

"היה בינינו הסכם," מוחה דרו, וזו הפעם הראשונה שאני שומעת על זה. "ואתה כבר מפר אותו."

"אתה החלטת שאני צריך להיפטר מרושל. אני לא הבעתי שום דעה בעניין." הוא ניגש אל הדלת, ומתח מתפוגג מעל כתפיי. "שכנע את אחותך היקרה להירגע, ואשקול את זה," הוא אומר מבעד לכתפו לפני שהוא יוצא. קול נעליו מהדהד במסדרון הרחב כשהוא מסתלק.

דרו מסתובב לאיטו ובוחן אותי בזריזות. "הוא פגע בך באיזה מקום?" הוא שואל ומוציא ממחטה ממכנסיו המחויטים כדי לנגב בעדינות את שפתי.

הבחורים היו באיזה אירוע במועדון ג'נטלמנים במרכז העיר עם האבות שלהם. לכן דרו לבוש כמו ללוויה וטרנט שיכור. אני שונאת את היחס לנשים בחוגי האליטות, אבל לפעמים אני שמחה שלא כוללים אותנו בדברים האלה.

אני מזדעפת. "אתה מוכרח לשאול?" אני מרימה את שרוולי השמלה שלי אל כתפיי ומלטפת באצבעי חבורה שכבר מתפשטת במעלה זרועותיי.

טרנט אף פעם לא משאיר סימן במקום בולט.

מראית עין והכול.

זה עוד מכנה משותף לו ולאבא שלי. זה והגן הפסיכי. למרבה המזל, התכונה הזאת פסחה על דרו, אף שהוא שחצן ואובססיבי לכוח כמו אבינו היקר, לכן ברור שהוא ירש חלק מהדי־אן־איי.

אני רוצה לחשוב שיש בי יותר מאימא.

דרו משפשף את מצחו המתוח. "הוא עצבני בגלל הנסיעה הקרובה."

הבחורים נוסעים בסוף השבוע לפרקהרסט, מחנה אימונים מחורבן של האליטות שהם משתתפים בו כמה פעמים בשנה. אומנם הבחורים ילמדו באוניברסיטה לאחר סיום התיכון במאי הבא, אבל הם יקבלו תפקידים רשמיים בעסקי המשפחה ויצטרכו לעמוד במחויבויות פומביות, ומחנה האימונים הזה שאורך חודש הוא חלק מההכנה שלהם.

"אל תמציא בשבילו תירוצים," אני אומרת, מסתובבת ומרימה את השיער.

דרו פותח את רוכסן השמלה שלי ומשפיל את עיניו החומות והחמימות ארצה כשאני פושטת אותה ולובשת כותונת לילה עשויה משי. "אני לא. את לא מבינה איזה לחץ מוטל עלינו."

אני מסתובבת אליו, ועיניי בוערות. "אל תדבר איתי על לחץ! לך לפחות יהיו קריירה וחיים! אילו בחירות יש לי?" אני מנופפת בידי.

"את תלמדי באוניברסיטה, וכריסטיאן מונטגומרי הסכים לחכות עד שתקבלי את התואר לפני שתצטרכי להוליד יורש."

"אני אמורה להרגיש אסירת תודה?" אני צועקת, אף שאני מוציאה עצבים על האדם הלא נכון.

"שום דבר לא יחסר לך, אבי." הוא עוטף בעדינות את פניי. "ואת וטרנט תולידו ילדים יפהפיים."

אני הודפת אותו ונגעלת מהמפנה בשיחה. "לך מפה, דרו. אני לא יכולה לשמוע את זה הערב."

פניו נדרכות. "תפסיקי להיות כלבה יללנית," הוא מתעצבן. "את יודעת כמה חשובה הברית עם בני מונטגומרי. שנינו צריכים למלא תפקיד."

אני מרימה את שמיכות המשי במיטתי הענקית, נכנסת פנימה ורוצה שהיום הזה כבר ייגמר. "אני יודעת, דרו. אני שומעת את זה כל החיים שלי. אני לא צריכה שכל הזמן תזכיר לי."

"בטח שכן," הוא אומר ומתיישב על צד מיטתי ומאבד את מעט הכעס שנשאר בו. "כי יש בך יותר מדי מאימא, ואני מבין כמה את רוצה למרוד." הוא מכסה אותי כמו שעשה לאחר שאימא מתה והיו לי סיוטים באופן קבוע. אבל אז הוא היה נכנס למיטה ונשכב לידי. "אבל את לא יכולה, אבי. תפסיקי להתנגד לטרנט. תני לו את מה שהוא רוצה, והוא ישתנה. הוא רק רוצה שתאהבי אותו."

"הוא רק רוצה לזיין אותי," אני עונה.

"זה כזה דבר נורא?"

"הזין שלו רקוב עד היסוד, והמגע שלו מעורר בי צמרמורת, אז התשובה היא כן." דרו נאנח. "אולי אם הוא לא היה תוקפני איתי כל הזמן. אולי אם הוא היה מכבד אותי כמו שאתה מכבד את ג'יין, המצב היה משתנה, אבל זה לא קורה."

אף שמשפחת פורד אינה מהמשפחות המייסדות, הם זוכים לכבוד במעגלים הנחשבים באליטה, בחוג הפנימי, לכן אבא היה להוט לכרות ברית רשמית איתם.

נישואים בין שתי המשפחות יבטיחו זאת.

אבא של ג'יין גם התעקש על סעיף הבתולים, אבל דרו וג'יין דלוקים זה על זה ולא הצליחו לחכות. בניגוד אליי, ג'יין מעריצה את אבא שלה, והיא לא רוצה לאכזב אותו, לכן אפילו שהיא כבר שוכבת עם אחי, אבא שלה לא יודע.

בכל פעם שג'יין ישנה אצלנו, ההורים שלה מניחים שהיא איתי, אבל היא בדרך כלל ישנה במיטה של דרו. אבא שלי מעודד את זה, כי הוא אוהב להשיג יתרון על מר פורד, והוא סוטה מין. חדר הסקס הפרטי במרתף שלנו מעיד על כך.

כשאני רואה את אחי וג'יין יחד, מאוהבים ומאושרים כאילו אף אחד אחר לא קיים בעולם מלבדם, אני מרגישה דקירת קנאה מוזרה. אם טרנט ואני היינו מאוהבים, הייתי שמחה להכניס אותו למיטה שלי. אבל אני מתעבת את טרנט במלוא מובן המילה ובחיים לא אסכים לשכב איתו מרצוני.

"פשוט אל תעשי משהו מטופש, אחותי," דרו נושק למצחי. "כבר איבדנו את אימא, ואני לא מוכן לאבד גם אותך."

"לא תאבד," אני משקרת, מתיישבת ומחבקת אותו. "אבל אני גם לא אהיה שק החבטות של טרנט."

"תקבלי אותו, אבי," מפציר בי דרו. "זה יקל על החיים של כולם."

וכשאחי סוגר את הדלת מאחוריו, אני תוהה אם יש היגיון בדבריו, ואולי עליי לשנות מעט את תוכניתי.