א
היית צעירה מגילי עכשיו. התיישבת על הקרש ואחזת בשרשרות המתכת. אני עמדתי מאחורייך ודחפתי את הנדנדה. מדוע התרגשתי כל כך? ומדוע אני עדיין זוכר את זה? אולי כי עד אז היה רק אסור או צריך, ונדנדה היא לא אחד מן השניים. אולי בגלל הערב שהפתיע אותנו, ועוד לא מצאנו מקום ללינת לילה, ואחי הקטן אמר: “אם רק אבא היה כאן עכשיו," ואחותי שמה יד על פיו (“אל תגיד"). על עץ סמוך רקדו שני סנאים, ואני קיוויתי שיום אחד אוכל לדבר אתך.
ב
כל בוקר מתחיל בקרב, גם במכולת של זילברמן, שם הוא נלחם על שארית הגבינה הצהובה. הוא יודע שיעברו עוד שבועיים עד שאדון זילברמן יקבל את חבילת הגבינה החדשה, העטופה בדונג האדום־מבריק, ואבא חייב שתהיה לו לשבּת גבינה צהובה. “יותר חשוב מהדג," יאמר למר זילברמן, וזה יענה לו: “אבל כאן גברת מיכאלוב היתה קודם, גם היא רוצה גבינה צהובה." גברת מיכאלוב תניד בראשה, ופקעת שערה המגולגל על קדקודה תאיים ליפול, אך לא, היא תסתכל על כף היד הלבנה, חסרת האצבעות, ותאמר: “לא נורא, שייקח הוא, זה הרי לא עניין של חיים ומוות."
(“תחתוך לי בלי הקצה, מכאן," אבא יסמן למר זילברמן.)
ג
“ואיפה נשארו האצבעות?"
“כבר אמרנו לך אלף פעם, בקרב ההוא על הגבעה."
ד
“שני חברים הלכו בדרך, בים בם בום, אחד קיבל מכה בברך," אבא שר, הגבינה הצהובה נעולה באגרוף היד השלמה, צעדיו רחבים וכבדים, וחיוך על פניו. בקרב של בוקר יום חמישי הוא ניצח.
“די עם השיר הזה," את אמרת לו כשהוא פתח את הדלת, ועל שפתיו הבית השני או השלישי, זה שקודם עמדה בו פרה ועשתה מה שעשתה.
“שני חברים הלכו בדרך, בים בם בום."
“אתה תעיר את התינוק," אמרת לו.
הוא ממשיך לזמזם בלחישה דקה: “אחד קיבל מכה בברך!"
“יחיאל, אתה מוכן להפסיק לשגע אותי? כאילו לא מספיק הלילה המסויט הזה, עם הבכי שלו והצעקות שלך."
את יודעת בדיוק מי הם שני החברים שיצאו לדרך. שנים את חיה עם שניהם. הם מסתובבים אצלך בבית; ישנים במיטה שלך.
הרמת את הקול. “תפסיק עם הזמזום הזה עכשיו, יחיאל, אני מזהירה אותך."
אבא פרס את הגבינה הצהובה לפרוסות דקות ומדויקות; האגודל והזרת נעוצים בגוש הקשה. “לכל אחד יש שלוש פרוסות," אמר לך. וכעבור רגע: “רינה, את שומעת אותי? שלוש פרוסות לכל אחד."
הנחת את המגהץ על הקרש, קיפלת את הסדין וצבטת את הקפל לאורכו בין שתי אצבעות. “כן, יחיאל, שמעתי. אתה יכול לקבל את החלק שלי. עכשיו יש לך שש פרוסות."
אבא חזר ומנה את פרוסות הגבינה. “את אל תעשי לי טובות," אמר לך וסידר את הפרוסות זו על זו, עטף את כולן בנייר אפייה והכניס למגירת הפלסטיק הסדוקה שבמקרר.
“יחיאל, תכין בבקשה לאבינועם ואורנה פרוסות עם הגבינה הצהובה, שיהיה להם להפסקת עשר."
“זה לשבּת," אבא פסק. “קניתי את זה לארוחת הבוקר של שבת."
ניתקת מהחשמל את המגהץ והנחת אותו על הרצפה. בצעדים נמרצים נכנסת למטבח ודחפת את אבא הצִדה. הוא זז וּויתר. “אל תבלבל לי את המוח," אמרת לו, ולנו קראת: “ילדים, מי רוצה שאני אשים לו בלו־בנד בפרוסה עם הגבינה הצהובה?"
“אני! אני! אני!"
Aviva –
האצבעות על הגבעה
“האצבעות על הגבעה” הוא ספר ביכורים בשל המשרה על הקורא אווירה מלנכולית במהלך קריאתו.
לולא ידעתי מה גילו של המחבר, הייתי משערת כי הוא שרוי בשלהי העשורים השביעי או השמיני לחייו ומתבונן ממקומו הנוכחי על האדם שהיה לפני מספר עשורים.
החוט המקשר בין הסיפורים השונים בספר הוא תחושת החמצה הבאה לידי ביטוי בכל סיפור באופן שונה. שלושת הגיבורים בסיפורים השונים בספר הם גברים הנמצאים במיטב שנותיהם, אם יש להם ילדים הללו בוגרים כבר ויכולים לעמוד ברשות עצמם, והוריהם המחליפים אתם תפקידים בערוב ימיהם מעוררים בהם זיכרונות מן התקופה בה המצב היה הפוך.
חובבי סיפורים קצרים יאהבו את ספר הביכורים הזה המצריך מקוראיו אורך רוח במהלך הקריאה. אני ממליצה עליו בחום.
שאול –
האצבעות על הגבעה
ספר מצוין. שלוש נובלות, כל אחת מהן מעניינת וכתובה נפלא. ספר ביכורים שאינו כתוב כמו ספר ביכורים אלא כמו יצירה של סופר בשל ומנוסה. ממליץ מאד.
לימור –
האצבעות על הגבעה
ספר נפלא, אומנם הספר הראשון של הסופר איתן דרור פריאר מיועד בעיקר לחובבי הסיפורים הקצרים מומלץ.