הבטחה תמימה

סזאריו די סילבסטרי לא הצליח לישון.

אירועים שהתרחשו בחודשים האחרונים הביאו אותו לפרשת דרכים אישית, שם פעל בנחרצות מוּלדת. הוא סילק מחייו את התפל על מנת להתמקד במה שהיה באמת חשוב, רק כדי לגלות שאף-על-פי שעבד ללא לאות כדי להפוך לטייקון עשיר ברמות חריגות, הוא לא השקיע כל מחשבה בחייו האישיים. החבר הקרוב היחיד שעליו סמך בצורה מלאה היה סטפנו, בן הדוד שאיתו גדל. נשים רבות עברו במיטתו, אבל היתה רק אישה אחת שאהב – והוא התנהג אליה בחוסר תשומת לב כזו עד שהתאהבה במישהו אחר. הוא היה בן שלושים ושלוש, ומעולם אפילו לא התקרב לחתונה. מה זה אומר עליו?

האם היה זאב בודד מטבעו או פשוט פחד מהתחייבויות? הוא גנח בקול, מעוצבן מהזרם המתמיד של מחשבות פילוסופיות שטרדו אותו לאחרונה, כיוון שכל חייו עד היום הוא היה איש מעש ולא הוגה דעות: ספורטאי מעולה, איש עסקים דינמי וקר מזג. הוא התייאש מהשינה, לבש מכנסיים קצרים וחצה את הווילה המרוקאית הנפלאה שלו, אדיש לפאר ולמותרות של אורח חיים שלאחרונה איבד מחשיבותו. הוא מילא כוס במים קרים וגמע אותם בצמא.

כפי שהודה באוזני סטפנו, בגילו הוא כבר רצה ילד, אבל לא עם סוג הנשים שאהבו כסף יותר מכל דבר אחר. כי אישה כזו תחנך את ילדה לפי אותם עקרונות רדודים ותועלתניים.

"אבל זה לא מאוחר מדי עבורך להקים משפחה," סטפנו הצהיר בשכנוע. "דבר לא חקוק באבן, סזאריו. תעשה מה שאתה רוצה, לא מה שאתה חושב שאתה אמור לעשות."

הוא שמע את הצליל הצורם של טלפון הנייד שלו וחזר לקומה עליונה, תוהה מי מעובדיו חשב שזה הכרחי להתקשר אליו באמצע הלילה. אבל לא היה שום דבר טיפשי בשיחה הנכנסת מריגו קסטלו, ראש האבטחה שלו. ריגו התקשר לומר לו שהוא נשדד: ציור, רכישה חדשה שלו ששוויה כחצי מיליון ליש"ט, נגנב מהולסטון הול, בית הכפר האנגלי שלו, והגניבה היתה כנראה עבודה מבפנים. כעס רב הציף אותו לשמע המסקנה. הוא שילם לעובדים שלו משכורות נדיבות והתייחס אליהם היטב ובתמורה ציפה לנאמנות. כשיימצא האשם לבסוף, סזאריו יוודא שייענש בכל חומרת הדין...

אבל תוך מספר דקות, כעסו ועצבנותו שככו לרמה נסבלת, וחיוך חמור התחיל למשוך את זוויות פיו הנאה כשהתחיל לחשוב על הביקור הבלתי נמנע עכשיו בבית הכפר האליזבתני היפה שלו. שם הוא ללא ספק ייתקל במדונה היפה מאוד של האורוות, כי סוסיו נזקקו לתשומת לבה המלאה. ושלא כנשים הרבות שהכיר שנראו לו בנות חילוף, למדונה האנגלייה היתה תכונה יחידה במינה: היא היתה האישה היחידה שאי פעם סירבה לסזאריו די סילבסטרי... ולגמרי הרתיחה ותסכלה אותו. פגישה אחת לארוחת ערב והוא הפך להיסטוריה, נדחה על ידי אישה בפעם הראשונה בחייו, ועדיין לא היה לו מושג מדוע. בשביל סזאריו, שהיה מטבעו תחרותי מאוד, היא תישאר תמיד תעלומה ואתגר...

ג'ס, ברונטית קטנה ורזה בעלת שיער ארוך כהה ומתולתל שנאסף לזנב סוס פרקטי, המשיכה לפטפט בצורה מרגיעה כשהפעילה את המספריים הגדולים על פרוותו הסבוכה של הכלב המבוהל.

לא היתה ברירה אלא לעשות את העבודה. גופו השדוף עד כאב של כלב הרועים התגלה, ופיה הרך והמלא של ג'ס התקשה; סבלם של בעלי החיים תמיד העציב אותה והיא למדה להיות רופאה וטרינרית-מנתחת כדי לעשות כל מה שיכלה על מנת לעזור לשלומם.

העוזרת המתנדבת שלה בסופי השבוע, תיכוניסטית בלונדינית יפה, עזרה להחזיק את הכלב יציב. "מה שלומו?" קיילי שאלה בדאגה.

ג'ס נעצה בנערה מבט עצוב. "לא רע לגילו. הוא כלב זקן. הוא יהיה בסדר אחרי שאטפל בפצעים שלו ואאכיל אותו קצת."

"אבל קשה מאוד למצוא לכלבים הזקנים בתים חדשים." קיילי נאנחה.

"לעולם אין לדעת," ג'ס אמרה באופטימיות נחרצת, אף-על-פי שהיא בעצם ידעה היטב. השבט הקטן של הכלבים שהיא הצילה אישית בשנים האחרונות היה קבוצה מעורבת, כל אחד מהם היה זקן או נכה, או סבל מבעיה התנהגותית. מעט מאוד אנשים היו מוכנים לתת סיכוי לכלבים כאלו.

כשג'ס התחילה בעבודה הראשונה שלה בכפר צ'רלבורי סנט הלנס, היא התגוררה מעל הקליניקה הווטרינרית שבה עבדה. אבל היא נאלצה למצוא לעצמה דיור אחר כשהשותף הבכיר בקליניקה החליט להרחיב את העסק והפך את הדירה הקטנה למשרדים. לג'ס היה מזל למצוא ממש בפאתי הכפר קוטג' מוזנח עם מבחר של צריפים. אף-על-פי שביתה לא נראה טוב במיוחד והציע רק את הנוחות הבסיסית ביותר, הוא כלל גם שני שדות, ובעל הבית הסכים שתפתח שם בית מחסה קטן לחיות. אף-על-פי שהרוויחה משכורת טובה, היא היתה תמיד מרוששת כי כל אגורה שהרויחה הוּצאה על מזון חיות ועל אספקה רפואית. ובכל זאת, היא עשתה מה שאהבה לעשות והיתה מאושרת מכפי שהיתה אי פעם בחייה. אבל היא תהיה הראשונה להודות שתמיד העדיפה חיות על בני אדם. ביישנית, מתקשה חברתית ולא נינוחה עם גברים אחרי שאירוע טראומטי באוניברסיטה השאיר אותה עם צלקות פיזיות ומנטליות, ג'ס עשתה מאמץ ליצור קשר עם בני אדם, אבל הרגישה לגמרי בנוח עם ההולכים על ארבע.

קול של מכונית שנעצרה בחוץ הביא את קיילי אל דלת הצריף. "זה אבא שלך, ג'ס."

ג'ס הרימה את מבטה בהפתעה; רוברט מרטין רק לעתים נדירות בא לבקר אותה בסופי השבוע. בעצם, לאחרונה היא ראתה את אביה פחות מהרגיל, וכשראתה אותו הוא נראה שקוע בעבודה בצורה חריגה. אבל בדרך כלל כשהיה מבקר, עזר בתיקון המלונות והגדרות. גבר שקט בשנות החמישים לחייו. הוא היה בעל טוב ואב טוב עוד יותר, כי בעוד שאר בני משפחתה האמינו שג'ס היתה אמביציוזית מדי כשחלמה להיות וטרינרית, רוברט עודד את בתו בכל שלב ושלב של הדרך. אהבתו ותמיכתו היו עוד יותר משמעותיים עבור ג'ס כשחשבה על כך שעל אף שהיה האב היחיד שהכירה, לא היה לו כל קשר עם הולדתה. זה, מכל מקום, היה סוד שידעו רק מתי מעט מחוץ לחוג המשפחה.

"אני אתקדם עם ההאכלה," קיילי הציעה, כשהגבר אפור השיער והחסון הנהן לעברה ונכנס אל הצריף.

"אני אהיה איתך עוד רגע, אבא," ג'ס הבטיחה, והתכופפה אל הכלב על מנת לטפל בפצעיו במשחה אנטיביוטית. "זה לא אופייני לך לקפוץ ביום ראשון בבוקר..."

"אני צריך לדבר איתך. האם תהיי בכנסייה מאוחר יותר? לעתים קרובות יש לך משמרת ערב בסופי השבוע," הוא אמר בחספוס, ומשהו מוזר בקולי גרם לה להרים את ראשה, עיניה האפורות-בהירות שואלות.

היא הקדירה פנים כיוון שאביה נראה חיוור ומתוח ומבוגר מגילו. "מה קרה?" היא שאלה בחשש. היא לא ראתה אותו נראה כה מבוהל מאז שאמה אובחנה כחולת סרטן לפני שנה.

"תסיימי עם החולה שלך קודם."

ג'ס השתלטה במאמץ על הפחד שהתנחשל בתוכה. אלוהים אדירים, האם הסרטן של אמה חזר? זו היתה המחשבה החרדה הראשונה שלה, וידיה רעדו קמעה כשסיימה את מלאכתה. אבל ככל שידעה, אמה לא היתה אמורה לעבור עכשיו בדיקות, והיא גערה בעצמה שמיהרה כל כך לצפות לחדשות רעות. "היכנס לבית וחכה לי. אני לא אתעכב," היא אמרה לו נמרצות ודיכאה את חששותיה.

היא הכניסה את הכלב לתוך מכלאה, היכן שמזון כבר הוכן עבורו והתבוננה לרגע בכלב שהסתער על מה שהיה בבירור הארוחה האמיתית הראשונה שלו בשבועות האחרונים. אחרי שעברה בחדר האמבטיה וקרצפה את ידיה, היא מיהרה אל הבית ואל המטבח, שם רוברט מרטין כבר ישב לשולחן העץ החבוט.

"מה קרה?" היא שאלה במתח, חרדה מדי לאמה מכדי לנסח את פחדה במילים.

אביה הרים את מבטו, עיניו החומות מלאות באשמה ובחרדה. "עשיתי משהו מטופש, באמת-באמת מטופש. אני מצטער להביא את זה לפתחך, אבל אני לא מסוגל עדיין לספר לאמך," הוא התוודה במתח. "היא עברה כל כך הרבה לאחרונה, ואני פוחד שהעסק הזה יגמור אותה..."

"פשוט תוציא את זה... ספר לי מה קרה," ג'ס לחצה בעדינות, יושבת מולו, משוכנעת שהוא מגזים כיוון שלא יכלה לדמיין אותו עושה משהו חמור. הוא היה גבר ישר, בעל הרגלים מתונים, אהוב ומכובד על ידי מכריו ושכניו. "מה עשית שהוא מטופש כל כך?"

רוברט מרטין הניד בראשו המאפיר בכבדות. "ובכן, קודם כול, לוויתי הרבה כסף מהאנשים הלא נכונים..."

עיניה של בתו נפערו לרווחה כי ההסבר שלו הפתיע אותה. "כסף זו הבעיה? נכנסת לחובות?"

הוא נאנח בעייפות. "זו היתה רק ההתחלה. את זוכרת את החופשה שאליה לקחתי את אמך אחרי הטיפול שלה?"

ג'ס הנהנה לאט. אביה סחף את אמה לשיט שהיה חופשת החיים עבור זוג שמעולם לא הרוויח מספיק על מנת לצאת לחופשות רחוק מהבית. "הופתעתי שיכולת להרשות זאת לעצמך, אבל אמרת שהכסף בא מחסכונותיך."

התזכורת ביישה אותו, ורוברט הניד בראשו. "שיקרתי. מעולם לא היו חסכונות. מעולם לא הצלחתי לשים כסף בצד כפי שקיוויתי כשהייתי צעיר יותר. בתור משפחה תמיד היינו קצרים בכסף."

"אז בוודאי לווית את הכסף לשיט – ממי לווית?"

"מאחיה של אמך, סם וולץ'," רוברט הודה באי רצון, והתבונן בפניה שהתכווצו בכעס.

"אבל סם מלווה בריבית קצוצה – אתה יודע זאת! המשפחה של אימא הם חבורה גרועה ושמעתי אותך מזהיר אנשים אחרים לא להסתבך איתם," ג'ס הזכירה לו ברגש. "מאחר שידעת את זה על סם, איך יכולת ללוות ממנו?"

"הבנק סירב לתת לי כשפניתי אליהם. דוד סם היה האופציה היחידה שלי, וכיוון שהצטער שאמך חלתה, הוא אמר שיחכה עם ההחזר ההלוואה. הוא היה נחמד מאוד, הגיוני מאוד. אבל עכשיו בניו השתלטו על העסק שלו, ולג'ייסון ומרק יש גישה אחרת לגמרי לאנשים שחייבים להם כסף."

ג'ס גנחה בקול וכבר התחילה לשאול את עצמה איך תוכל לעזור כשלא היו לה כל חסכונות משל עצמה. התובנה הזו גרמה לה להרגיש אשמה מאוד, מכיוון שהרוויחה יותר מהוריה או משני אחיה הצעירים ובכל זאת לא היתה בעמדה להציע עזרה. אבל אולי, היא חשבה בקדחתנות, אולי היא תוכל להשיג הלוואה.

"הסכום המקורי שלוויתי גדל וגדל עם הריביות. וג'ייסון ומרק לחצו עלי כמעט כל יום במשך חודשים," הוא אמר לה בכבדות. "עקבו אחרי במכונית כשעבדתי, צלצלו אלי בכל שעות היממה, הזכירו לי כל הזמן כמה אני חייב להם. זה היה סיוט להסתיר את העסק הנבזי הזה מאמך. ג'ייסון ומרק התישו אותי – הייתי נואש להוריד אותם מגבי! לא היתה לי כל תקווה להחזיר להם את הכסף בקרוב, אז כשהציעו לי עסקה – "

ג'ס נעצה בו מבט נבוך וקטעה אותו, "עסקה? איזה סוג עסקה?"

"הייתי טיפש ארור, אבל הם אמרו שהם יוותרו על החוב אם אעזור להם."

הבעת הפחד והחרטה על פניו של אביה גרמה לג'ס להיות כה מתוחה עד שסבלה מבחילה. "מה למען השם עזרת להם לעשות?"

"הם אמרו לי שהם רצו לצלם את הולסטון הול מבפנים ולמכור את התמונות לאחד מהמגזינים שעוסקים בסלבים... את יודעת, הסוג שאימא שלך קוראת," רוברט אמר, בכל העמימות של גבר שמעולם לא גילה עניין בפרסומים כאלו. "את יודעת איך ג'ייסון תמיד התפאר שהוא צלם ממש טוב, ומרק אמר שהתמונות יהיו שוות הון. לא ראיתי נזק אמיתי בכך."

"לא ראית בזה נזק?" ג'ס חזרה בתדהמה. "לאפשר לזרים להיכנס לביתו של המעסיק שלך?"

"לא אעמיד פנים שלא ידעתי שמר די סילבסטרי לא יאהב זאת. אני יודע איך הוא באשר לפרטיותו. כמובן שאני יודע," אביה הודה באומללות. "אבל גם חשבתי – בטעות שאין כל דרך שיידע שאני אחראי להכנסת ג'ייסון ומרק לתוך הבית, או אפילו שהם אלו שחדרו פנימה."

ג'ס הבינה לבסוף וזינקה מחוץ לכיסאה, הבעת אימה על פניה. "אוי, אלוהים, הפריצה לאחוזה... הציור שנגנב! האם היית מעורב בשוד?" היא שאלה באי אמון. "האם זו אשמתך שזה קרה?"

"באותו ערב נתתי לג'ייסון ומרק את קוד האבטחה ואת כרטיס המפתח לבית," רוברט הודה ברעד, פניו אפורות כשהסתכל עליה בתחנונים. "אני באמת האמנתי שהם רצו רק את הצילומים, ג'ס. לא היה לי מושג שהם מתכוונים לגנוב משהו, אבל אני חושד עכשיו שהכול היה מתוכנן ושהייתי אידיוט כשבלעתי את הסיפור שהאכילו אותי."

"אתה חייב ללכת למשטרה עכשיו ולספר להם מה שאתה יודע!" ג'ס הכריזה.

"אני לא אצטרך... המשטרה תגיע אלי בקרוב," רוברט ענה בקדרות. "בליל אמש גיליתי שמערכת האבטחה של מר די סילבסטרי כה מתוחכמת עד שיועץ טכנולוגיית המידע שהוא מביא יוכל לאתר באיזה קוד אבטחה של איזה עובד נעשה שימוש כדי להיכנס אל האחוזה ולנטרל את האזעקה. כנראה לכולנו יש קודים אישיים, כך שהבוס יידע עד מהרה שזה הייתי אני."

קפואה עד לשד עצמותיה מהחדשות, ג'ס דיכאה צמרמורת. היא הזדעזעה; לא היה טעם להעמיד פנים אחרת. בני דודה, ג'ייסון ומרק וולץ', ללא ספק תמרנו את אביה על מנת להשיג גישה לאחוזה. הם לחצו עליו במתכוון עם ביקורים מאיימים באשר לחוב שלא יכול היה להחזיר, ואז פנו אליו במה שנראה כהצעה פשוטה וקטנה. אביה היה נאיבי שבלע את הסיפור שלהם שרצו רק להשיג גישה כדי לצלם. אבל בסך הכול באמת היה נאיבי, היא חשבה בכאב, שרת לא משכיל באחוזת הולסטון, שעד השיט מעולם לא הרחיק יותר משמונים קילומטר ממקום הולדתו, או עבד בסביבה אחרת.

"האם הוולצ'ים גנבו את התמונה?"

"אני לא יודע דבר על מה שקרה באותו לילה. אני פשוט מסרתי את הקוד ואת כרטיס המפתח, שאותו החזירו דרך תיבת הדואר עוד לפני שקמתי בבוקר המחרת," הוא הודה בכבדות. "שבוע אחר כך, ג'ייסון ומרק הזהירו אותי לסתום את הפה. מאוחר יותר, כשדיברתי איתם על השוד, הם התעקשו שלא היה להם כל קשר לכך ושיש להם אליבי לאותו ערב. אני לא בטוח שאני יכול לראות אותם בתור גנבי אמנות בינלאומיים. אני תוהה אם הם העבירו את הקוד ואת המפתח לשימושו של אדם אחר. אבל אין לי מושג."

ג'ס חשבה בדאגה על סזאריו די סילבסטרי, התעשיין המיליארדר האיטלקי, שאביה יואשם באחריות לגניבת הציור שלו. הוא לא היה אדם שיתעלם מפשע כזה וגם לא היה אדם סלחני. כמה אנשים בכלל יאמינו לגרסה של אביה? או לכך שלא זמם מרצונו ביחד עם בני הדודים של אשתו? העובדה שעבד כמעט ארבעים שנה באחוזת הולסטון לא תעמוד לזכותו, כמו גם העדר תיק פלילי או המוניטין הטוב שלו. השורה התחתונה היתה שפשע רציני מאוד בוצע כאן.

כשאביה נפרד ממנה והפציר בה לא להזכיר את העניין לאמה, הקדירה ג'ס פנים באי הסכמה. "אתה צריך לספר לאימא על כך ובמהירות," היא התנגדה. "אם המשטרה תגיע בלי שתדע על כך, ההלם שלה יהיה גדול עוד יותר."

"הלחץ עלול לגרום לה לחלות שוב," רוברט טען בדאגה.

"אתה לא יודע זאת. לא משנה מה יקרה, אין ערבות לכך," ג'ס הזכירה לאביה את דברי האונקולוג אחרי סיום תכנית הטיפול של אמה בשנה שעברה. "אנחנו צריכים להתפלל ולקוות לטוב."

"אני אכזבתי אותה..." רוברט הניד בראשו לאט, עיניו הכהות מלאות בדמעות. "זה לא מגיע לה."

ג'ס לא אמרה דבר מכיוון שלא היו לה מילות נחמה; העתיד באמת נראה קודר. האם כדאי לה לפנות אל סזאריו די סילבסטרי ולדבר לטובת אביה? לרוע המזל, כשחשבה על מערכת היחסים המביכה שהיתה לה עם סזאריו די סילבסטרי, זה לא נראה רעיון מבריק. היא יצאה איתו פעם לארוחת ערב. כשהזמין אותה, לא היתה לה ברירה אלא להסכים מתוך אדיבות, כיוון שאביה הועסק על ידו וגם כיוון שהיה הלקוח החשוב ביותר שלהם בקליניקה הווטרינרית. פניה עדיין בערו כשנזכרה בערב הנורא שבו כל מה שיכול להשתבש, השתבש. עכשיו היא שנאה לבקר את האורוות של הולסטון הול כשסזאריו היה בבית. הוא תמיד גרם לה להרגיש נבוכה, והביטחון המקצועי שלה צלל בסביבתו.

לא שהיה גס אליה. בעצם, היא מעולם לא פגשה מישהו עם נימוסים כה מלוטשים. היא לא יכלה להאשים את האיטלקי המהוקצע גם בהטרדה, כי הוא לעולם לא הזמין אותה שוב מאז. אבל תמיד היה גוון אירוני ביחסו אליה שגרם לה לתחושת אי נוחות, כאילו היתה דמות מצחיקה בשבילו. היא מעולם לא הבינה מדוע הזמין אותה לצאת מלכתחילה. אחרי הכול, היא לא דמתה כלל לנשים הדקורטיביות במיוחד והפלרטטניות שנראו בדרך כלל בחברתו: בלייניות, נשות חברה וכוכבניות.

סזאריו די סילבסטרי היה ידוע לשמצה באשר למין הנשי, וג'ס היתה מודעת מאוד לעובדה. אחרי הכול, הוריה היו שכנים של סוכנת הבית הקודמת שלו, דוט סמית'רס. הסיפורים שדוט סיפרה על מסיבות פרועות ונשים מופקרות שהוטסו כדי לבדר את אורחיו העשירים הפכו לאגדה בכפר, והיוו חומר לכמה כתבות אמצע בצהובונים בשנים שעברו מאז שהמיליארד האיטלקי קנה את אחות הולסטון. יותר מפעם אחת, ג'ס עצמה ראתה את סזאריו די סילבסטרי כששתי נשים או יותר מתחרות על תשומת לבו ולא היתה לה סיבה לפקפק בשמועה שפה ושם הוא נהנה מיותר מאישה אחת במיטתו בו זמנית.

אז, לאור המידע הזה, מעולם לא היתה אפשרות שג'ס תרצה הזמנה לסעוד עם סזאריו. אפילו ללא העדויות השערורייתיות על אורח חייו התאוותני, היא היתה משוכנעת שהוא היה שייך לליגה אחרת לגמרי ממנה מבחינת מראה ומעמד, והאמינה ששום דבר טוב לא יכול להתפתח ממערכת יחסים שהתבססה על חוסר שוויון. לדעתה, אנשים שבאים מצורות חיים כה שונות אמורים לכבד את הגבולות שהפרידו ביניהם. אמה שלה, אחרי הכול, שילמה מחיר כבד על כך שבחרה לבוז לגבולות הללו כשהיתה בשנות העשרה שלה.

והאמונה של ג'ס באשר למעמדות החברתיים רק הודגשה על ידי הפגישה הקטסטרופלית. סזאריו לקח אותה למסעדה קטנה ואקסקלוסיבית, והיא הבינה עד מהרה שהיא לבושה פחות טוב מכל הסועדות האחרות. הוא נאלץ לתרגם עבורה את התפריט היומרני שנכתב בשפה זרה. במהלך הארוחה היא נאבקה במבוכה להבין אילו חלקים של הסכו"ם הלכו עם אילו מנות, והיא עדיין הסמיקה כשנזכרה שאכלה את הקינוח שלה בכפית ולא במזלג כפי שעשה סזאריו.

אבל שיא הערב חייב להיות ההזמנה שלו שתבלה איתו את הלילה, אחרי נשיקה אחת בלבד. סזאריו די סילבסטרי לא היה סתם מהיר עם נשים, המהירות שלו היתה על-קולית. אבל ההתחלה הזו אתו הרגיזה אותה ופגע בדימוי העצמי שלה. האם עשתה עליו רושם כה זול ונגיש שחשב שתקפוץ למיטה עם גבר שבקושי הכירה?

בסדר, אז הנשיקה היתה נפלאה. אבל המיניות המסנוורת שהטביעה אותה רק העצימה את נחישותה לא לחזור על החוויה המסוכנת. היה לה יותר מדי כבוד עצמי ושכל ישר מכדי לצלול לפרשייה עם רודף שמלות עשיר. מערכת יחסים כל כך לא מאוזנת תוכל להוביל רק לאומללות, שאת תוצאותיה ראתה כבר בקרב משפחתה. יש להניח שלו היתה שוכבת עם סזאריו באותו לילה, הוא היה מסמן וי ברשימת כיבושים דוחה, ולעולם לא היה מזמין אותה לצאת איתו שוב.

בכל מקרה, בשנים האחרונות ג'ס פחות או יותר ויתרה על דייטים לטובת קיום פחות מסובך. הצער היחיד שלה בנושא היה שהיא אהבה ילדים, וכבר בנערותה חלמה להפוך לאם לילד משלה. עכשיו, כשיום הולדתה השלושים ואחד היה במרחק חודשים ספורים בלבד, היא חששה שאולי לעולם לא יהיה לה תינוק ועשתה את המקסימום כדי ליהנות משני ילדיו הקטנים של אחיה. היא גם הבינה שבמובנים רבים חיות המחמד שלה לקחו את מקומם של צאצאים ברגשותיה. פעם או פעמיים היא שקלה את האפשרות להיות אם יחידנית, אבל נרתעה מהאתגר המלחיץ להיות הורה יחיד, במיוחד כשכבר עבדה שעות ארוכות ולא חברותיות. ילדים גם אמורים להרוויח מנוכחותה של דמות אב בחייהם, ובתרחיש שכזה לא תוכל להציע להם את האפשרות; היא לא חשבה שזה הוגן להפיל על אביה את נטל הציפיות שלה.

בבוקר המחרת, אחרי לילה של קשיי שינה, ג'ס הלכה אל המרפאה, שם בדקה את החולה המאושפז היחיד, חתול עם מחלת כבד. אחרי שביצעה מלאכות שגרתיות, היא קיבלה מקרי חירום שכללו הכול: מדג זהב בצנצנת שהגיע ללא רוח חיים, ועד כלב שנאלצה לשים מחסום על פיו כדי לטפל בו ותוכי בריא שסבל מנשירה.

בלילה היא שכבה ערה ודאגה בקשר לאביה כמעט עד עלות השחר. אמה, שרון, לא צלצלה, והיא ידעה שהדבר העיד כל כך שאביה עדיין לא גייס מספיק אומץ לספר לאשתו שהוא בצרות. לבה של ג'ס שתת דם למחשבה על כאבה וחרדתה של אמה כשתבין את המצב. האם והבת היו תמיד קרובות מאוד.

ג'ס לא ממש האמינה שפנייה אישית אל סזאריו די סילבסטרי תעזור לאביה. אחרי הכול, מדוע שיהיו לדבריה השפעה עליו? מצד שני, אם היה ולו סיכוי זעיר שהיא תוכל לעזור היא ידעה שהיא חייבת למשפחתה לנסות. היא כבר היתה מודעת לכך שסזאריו הגיע לבריטניה בערב הקודם, והשלימה עם העובדה שהיא חייבת לפנות אליו במהירות האפשרית.

ביום רביעי היא היתה אמורה לערוך בדיקה של סוסות ההרבעה באורוות של הולסטון, והיא תכננה לעשות את הצעד שלה אז. ביחד איתה הגיעו חצי משבט הכלבים שלה, כי היא חילקה אותם תמיד לשניים ולקחה לסירוגין כל יום קבוצה אחרת. היום היו איתה ג'ונסון, קולי עם שלוש רגליים ועין אחת אחרי תאונה קשה עם מכונה חקלאית, דוזי, שהיה לשעבר כלב מרוצים שסבל מנקרולפסיה ונרדם בכל מקום, והאגס, כלב צייד שנעשה חרדתי בצורה קיצונית בכל פעם שג'ס נעלמה מעיניו.

סזאריו ידע שג'סיקה מרטין היתה על אדמתו ברגע שראה את שלושת הכלבים המוזנחים מחוץ לשער שהוביל את חצר האורווה הגדולה שלו. הוא חייך למראה המוכר, בעודו תוהה בעצלתיים מדוע הכבידה על עצמה עם חיות שנדחו על ידי אנשים אחרים; היה קשה למצוא חבורה פחות מושכת של חריגים. כלב הצייד המרופט ייבב ועשה מהומות כאילו היה פעוט מגודל, הגרייהאונד נרדם בשלולית, בעוד הקולי נצמד לקיר בפחד, רועד מפחד בתגובה לרעש של מכונית שבכלל לא היתה קרובה אליו.

כשראש הסייסים שלו, פרקינס, מיהר לקראתו, סזאריו הציץ מעבר לאיש שהיה בגיל העמידה, ועיניו הכהות התמקדו על דמותה של האישה השברירית שהיתה עסוקה בחיטוט בתיק הווטרינרי שלה כדי להוציא ממנו זריקת חיסון. הצצה בפרופיל הקלאסי הטהור של ג'סיקה מרטין העניקה לסזאריו עונג לא פחות מההתבוננות במדונה בציור רנסנס. היא בורכה בעור מעודן בצבע שמנת, היו לה תווים מעודנים אבל חזקים ופה חושני שהיה יכול לככב בפנטזיות של כל זכר אדום דם. והערת השוליים לרשימת התכונות הללו היו עיניים מדהימות בצבע אפור בהיר וזוהר, בהירות ככסף בתאורה מסוימת, ושיער שחור ארוך ומתולתל שאותו אספה תמיד מאחור. היא לעולם לא התאפרה, או לבשה משהו נשי אם יכלה להימנע מכך, אבל לא משנה מה לבשה, קומתה הנמוכה, מבנה העצמות היפה שלה והחמוקיים המרומזים שלה העניקו לה הופעה מושכת בצורה יוצאת דופן.

לבושה במכנסי רכיבה דהויים, מגפי עבודה וז'קט עמיד במים, שהיתה אמורה לזרוק לפני שנים, היא היתה האנטיתזה החיה והנושמת של טעמו הרגיל של סזאריו בנשים. סזאריו היה תמיד פרפקציוניסט ועושר והצלחה גדולים עוד העמיקו את הנטייה הטבעית שלו. הוא אהב את הנשים שלו מתוחכמות, מטופחות ולבושות היטב. בכל פעם שראה אותה הוא הזכיר לעצמו את העובדות הללו ותהה לגבי עוצמת המשיכה שלה עבורו. האם זה פשוט כיוון שסירבה לו פעם ודנה אותו למקלחת קרה במקום לעונג של השבעת המשיכה ההדדית שלהם? כי על אף התכחשותה לכך וניסיונה להסתיר זאת, המשיכה ביניהם היתה הדדית. הוא ידע זאת כשהסתכלה עליו מעבר לשולחן הארוחה שלהם ומאז בכל פעם שעשתה מאמץ להתחמק מעיניו או לשמור אותו במרחק בטוח. או שגבר כלשהו עשה עבודה טובה וקלקל את היחס שלה אל המין הגברי כולו, או שהיתה לה בעיה עם אינטימיות.

אבל החשדות שהיו לו כלפיה לא ציננו כלל את ההשפעה שהיתה לה עליו בעוד המכנסיים נצמדו לירכיה הדקות והשריריות ואל ישבנה החצוף. תוריד ממנה את הבגדים והיא תהיה התגלמות השלמות. בזמן שהכובד המעורר בחלציו תקף אותו, שיניו הלבנות והמושלמות של סזאריו חרקו מאחורי פיו המעוצב והתקיף. אלוהים אדירים! הוא עבר מהנאה מהמראה לתסכול, כיוון שמעולם לא היה בחור שנהנה להסתכל בלי הזכות לגעת. תשוקה מרחוק לא היתה הסגנון שלו. היא בכלל לא היתה הטיפוס שלו, הוא הזכיר לעצמו, והוא נזכר בפגישה שהגיעה אליה לבושה בשמלת אוהל שחורה ובקושי דיברה. היא לא ידעה אפילו איך לדבר אליו. תסתכלו עליה עכשיו, מעמידה פנים שלא הבחינה בו כדי לעכב ככל שתוכל את הרגע שבו תצטרך להתייחס אליו.

ג'ס היתה כמעט משותקת מהמודעות לנוכחותו הקרובה של סזאריו די סילבסטרי. לפני בואו היא הבחינה בפעילות הקדחתנית של עובדי האורווה, שהקפידו לוודא שהכול נראה טוב לקראת הביקור של הבוס, והיא גם לא יכלה להחמיץ את שאגת המנוע של הפרארי שלו, כי בעוד שגברים אחרים היו כנראה בוחרים ברכב ארבע על ארבע על מנת להתנייד בדרכים של האחוזה, סזאריו נסע לכל מקום במכונית ספורט יקרה. היא הפנתה לאט את ראשה להסתכל עליו כשדיבר עם דונלד פרקינס, ובשבריר השנייה הזה של החופש היא גמעה את מראהו לרוויה ומעבר לזה.

סזאריו היה כה חתיך שאפילו אחרי שנתיים של חשיפה אליו, מראהו הנאה והכריזמטי עדיין ריתק אותה. להוציא צלקת זעירה על רקתו הוא היה ללא פגם, הכרה שרק הזכירה לה את הצלקות הגופניות שלה. סזאריו היה בגובה של יותר ממטר שמונים והיה לו מבנה הגוף הגבוה, הרזה והחזק של אתלט. אפילו בבגדי יומיום כפריים הוא נראה אלגנטי כאילו ירד ממסלול של תצוגת אופנה, ובגדיו, שהיו מחויטים בצורה מושלמת, הדגישו את כתפיו הרחבות, מותניו הצרים ורגליו הארוכות והשריריות. שערו השחור היה מסופר קצוץ, ולעורו היה הגוון הזהוב של השמש הים תיכונית. אפו הצר והיהיר, עצמות הלחיים המפוסלות והגאות שלו ופיו הציני והחושני היו מעוצבים בצורה כזו עד שכשהסתכלה עליו הרגישה צורך מיד להסתכל עליו שוב. היא חזרה לבצע את עבודתה ותהתה בקדחתנות מה תגיד לו על אביה. העובדה שרוברט עדיין התהלך חופשי העידה כנראה שתפקידו בשוד עדיין לא התגלה.

"ג'סיקה..." סזאריו מלמל חלקות, מסרב לקבל את ההתעלמות שלה.

נבוכה, לחייה סמוקות, כי הוא היה האדם היחיד בעולם שהתעלם משמה המקוצר והשתמש בשמה המלא, ג'ס הפנתה את ראשה אליו. "מר די סילבסטרי..."

סזאריו התרשם בעל כורחו מן העובדה שסוף סוף ביטאה את שמו נכון בלי למעוד על ההברות כשיכורה. היא פשוט התעלמה מהזמנתו החוזרת לקרוא לו בשמו הפרטי, ושמרה על מרחק קריר ממנו. ואז פרקינס ביקש את עצתה באשר לסוס עם פגיעה בגיד שלא הגיב טוב לחבישה עם קרח, והיא התלוותה אליו אל האורוות כדי לבדוק את הסוס. סולדז'ייר היה סוס יקר, וראש הסייסים היה אמור להתקשר אליה קודם כדי שתוכל להזריק לו תרופות אנטי דלקתיות, אבל ג'ס לא יכלה להביא את עצמה לבקר את החלטתו לפני המעסיק שלו.

"היית צריך להתייעץ עם ג'סיקה ביום שבו הפציעה התרחשה," סזאריו העיר, מבחין בקלות בטעות.

ג'ס סיימה את המשימות שלה והלכה לאט לעבר השער המקומר שהוביל אל מחוץ לחצר. לצערה, הפעם, כשלשם שינוי היתה מקדמת זאת בברכה, סזאריו לא עשה כל ניסיון לעכב אותה ולפצוח איתה בשיחה. לבסוף, היא אספה את כוחותיה, הסתובבה לאחור ואמרה ללא שום הבעה ובמתח שגרם לקולה להישמע צרוד מהרגיל, "הייתי רוצה להחליף איתך מילה, סזאריו..."

סזאריו נעץ בה את עיניו הכהות, ולא הסתיר את ההפתעה שלו מן העובדה שעשתה שימוש בשמו הפרטי. הצבע הכתים שוב את לחייה, והיא לפתה באצבעות מכווצות את תיקה, חשה אי נוחות עזה תחת מבטו המרוכז. כמובן שהוא לטש בה עיניים, גבה אחת שלו התרוממה כמו סימן שאלה כיוון שלא עלה בדעתו מה היא רוצה. אחרי הכול, היא דיברה איתו לעתים נדירות ביותר, אם יכלה להתחמק מכך.

"אני אהיה איתך עוד רגע," הוא ענה בקולו העמוק והמודגש.

ושום רגע מעולם לא נמתח כל כך בשביל ג'ס כשעמדה ביחד עם הכלבים מאחורי השער וחיכתה לו. גרוע מכל, עדיין לא היה לה מושג מה היא מתכוונת לומר לו...