הגשם את חלומך

 הקדמה

הספר שאתה עומד להיכנס אליו הוא יותר מאסוּפּת סיפורים מופלאים ושיעורי חיים עָצמתיים. הגשם את חלומך הוא קנקן שמכיל קוד אלגנטי. זה כלי תודעתי מתקדם ומתמיר-הכרה שבכוחו להפיח חיים בחלומותיך הגדולים ביותר ובתשוקות חייך הכמוסות. דרך רצף קריאה קל שהוא התערובת הנכונה בדיוק של הרפתקה מסחררת וביוגרפיה אינטימית, דראגוס ברטסאנו משתף עם קוראיו את סיפור חייו במערב אירופה והחיפוש שלו אחר מימוש שאיפותיו הכמוסות עד שחלומותיו האמיתיים החליפו את המאבק שהוא ידע בעברו. וזה השָֹלב שבו הקסם מתחיל!

בעת שעיניך קולטות את הכתוב, המילים מציתות במוחך את ריקוד האור שפותח את הסכר לאמונותיך המעצימות ביותר. בצומת הדרכים הזה, שבּוֹ ההכרה שלך מתחברת עם ניסיון חייו של אדם אחר, אתה מתמיר את הרעיון שלך לגבי מה שאפשרי בחייך. כשאתה עושה את זה, אתה מכניס לכלל פעולה את ההיסט התודעתי ההכרחי להגשמת החלומות שלך. כל זה מבוסס על מדע בדוק ומוצק. הנה מה שאני מתכוון:

כוחה של היכולת לראות את הבלתי אפשרי

ב-26 ביולי 1852 הגשים האצן הבריטי צ'רלס וסטהול דבר שנחשב בלתי אפשרי באותם ימים. תוך שהוא רץ בגשם שוטף על מסלול מירוצים בלונדון הציב וסטהול את הזמן הרשמי לריצת מייל על תוצאה מהממת של ארבע דקות ו-28 שניות. למרות העובדה ששיאו עתיד להישבר עוד 31 פעמים בחלקה האחרון של המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, כל שיא חדש שיפר בהפרש זעום את הזמן המקורי. אבל כל אותם רצים מהוללים לא הצליחו לשבור את קו המטרה החמקמק של ארבע דקות בריצת המייל. במשך יותר ממאה שנים סברו כל המומחים – האמינו וקיבלו כעובדה – שארבע דקות הוא הגבול העליון (או נכון יותר, התחתון) שמעֵבר לו אדם לא יכול לרוץ למרחק מייל. זה התקבל כעובדה מוכחת שעצמות הגוף האנושי ושריריו פשוט לא בנויים לשאת את גופו מהר יותר מזה. זאת אומרת, עד שהבלתי אפשרי קרה ב-6 במאי 1954.

באותו יום, לראשונה בהיסטוריה האנושית, שבר הרץ הבריטי רוג'ר בניסטר את מחסום ארבע הדקות "הבלתי אפשרי" בריצת המייל. בניסטר חצה את קו הסיום בזמן מנפץ הפרדיגמות של 3 דקות ו-59.4 שניות. זאת הנקודה שבּהּ סיפור ריצת המייל ממחיש את התמה של הספר הזה. אף על פי שלקח לבניסטר 102 שנים לשבור את השיא המקורי משנת 1852 ולרדת בריצת המייל אל מתחת לרף ארבע הדקות, מרגע שהוא עשה את זה לקח לשיא שלו 46 יום בלבד להישבר מחדש. הפעם הוא נשבר על ידי הרץ האוסטרלי ג'ון לאנדי, שהעמיד את השיא על 3 דקות ו-57.9 שניות. לא זו בלבד שמחסום ארבע הדקות הבלתי אפשרי נשבר, הוא נשבר פעמיים תוך פחות משבעה שבועות!

כשאנחנו קוראים על שיאו של רוג'ר בניסטר, וכיצד השיא נשבר שוב ושוב, השאלה שעולה היא זו: מה השתנה כדי לעשות את השיאים החדשים לאפשריים? אורכו של המייל לא השתנה – הוא נשאר כל הזמן ועודנו 5,280 רגל. גופיהם של הרצים לא השתנו – הם עדיין התאמנו, אכלו והתעמלו כפי שעשו שנה קודם לכן. הגורם שהשתנה הוא אמונתם של הרצים לגבי המייל עצמו, והיחס שלהם אליו. רק אחרי שהתחולל אותו היסט עָצמתי בחשיבה היו האתלטים יכולים להגשים את חלומם להיות האדם המהיר ביותר עלי אדמות.

המפתח

על מנת שתקבל את העובדה שדבר מה אפשרי בחייך דרוש לך קטליזטור תודעתי, זרז שיחולל את השינוי בחשיבה – סיבה להאמין שדבר מה הוא אפשרי. וכך, כשמחסום ארבע הדקות נשבר בפעם הראשונה, וההישג הבלתי ייאמן הוגשם לעיני רצים אחרים, זה סיפק סיבה מהסוג הזה. מרגע שהיה ברור לכּוֹל שבן אנוש אכן מסוגל לרוץ מייל בפחות מארבע דקות, שזה לא נבצר מכוחו של הגוף האנושי, נפתח הקוד הרגשי עבור אנשים אחרים לעשות אותו דבר. השיא נשבר פעם אחר פעם, כשכמה מהשיאים נשברים על ידי אותם רצים שקבעו אותם קודם לכן!

אני משתף את ההיסטוריה של ריצת המייל כדי להמחיש עיקרון רב-עָצמה של הפוטנציאל האנושי. המפתח שעשה את הדבר אפשרי לשבור את שיאו של רוג'ר בניסטר הוא זה: כשאתה עֵד לכך שאדם אחר מצליח לעשות מה שהאמנת בעבר שהוא בלתי אפשרי – רואה את הדבר במו עיניך או דרך המילה הכתובה – זה משחרר אותך לעשות אותו דבר... ומעֵבר לכך.

מרגע שאתה מקבל ומאמץ את ההכרה שדבר מה אפשרי בשבילך, אתה מכניס לכלל פעולה רצף של תהליכים רגשיים ופיזיולוגיים בגופך שתומכים באותה קבלה. כך אתה חורג מעבר למגבלות העבר שלך, ומממֵש את הפוטנציאל האנושי המרבי שלך. תגלית מדעית מהעת האחרונה מספרת בדיוק כיצד העיקרון הזה פועל, וממחישה את הפוטנציאל הגלום בו לגבי חיינו.

כשעדות היא חוויה

בשנת 2004 פרסמו מדענים איטלקים את תוצאות מיזם מחקרי שתיאר מדוע הייתה לריצת השיא של רוג'ר בניסטר השפעה חזקה כל כך על רצים אחרים. התגלית, שראתה אור בסקירה השנתית של מדעי המוח, הייתה קיומם של תאים בעלי התמחות מיוחדת במוח שנקראים נוירוני מַרְאָה.

נוירון מראָה פועל בתגובה לשני סוגים שונים מאוד של התנסויות:

• כשאתה עובר חוויה בעצמך

• כשאתה עֵד למישהו אחר שעובר חוויה

במילים אחרות, התגלית גילתה שמוח האדם אינו יודע להבדיל בין צפייה במישהו אחר עובר התנסות, או חוויה, לבין התנסות עצמית באותה חוויה! אבל אנחנו לא זקוקים למחקר מדעי שיאמר לנו את זה. אפילו בלי הבנה טכנית לגבי המנגנון, אנחנו חוֹוים לעתים מזומנות את כוחם של נוירוני מראה – לדוגמה, כשאתה צופה במשחק כדורגל בשבת אחר הצהריים.

גם אם אתה יושב על כורסה או על ספה בחדר האורחים שלך, כמעט חסר תנועה, גופך רחוק מלהיות שקט. צופים באירועי ספורט חוֹוים תופעות גופניות כאילו הם אלה הרצים ומשַֹחקים על המגרש - תסמינים כמו קצב לב מוגבר, מתח שרירים, נשימה מואצת והזעה. למרות העובדה שאתה יושב בלא תנועה וצופה במשחק מִנוֹחוּת הכורסה שלך בבית, מבחינתם של נוירוני המראה שלך זה כאילו אתה על המגרש.

כשאתה צופה, עֵד או קורא משהו שאתה מזדהה אתו רגשית, המוח שלך משחרר אותם כימיקלים חזקים, כמו אדרנלין, אנדורפינים, דופאמין וסרוטונין, שהיה משחרר לוּ היית עובר בעצמך את הדבר שאתה רואה או קורא עליו. התגלית של נוירוני המראה מסבירה מדוע הגשם את חלומך הוא ספר כה חזק, שמאיר את הפוטנציאל הגלום בו לחייך היום.

כשאתה קורא את מסע התגליות של דוקטור ברטסאנו, נוירוני המראה שלך פועלים כאילו אתה זה שעובר את החוויה – כאילו זה אתה שפורץ מחיצות ומחסומים, מנפץ תפיסות מקובעות וחי את החלומות בעצמך. זה כוחם של העמודים שיבואו להלן – הם מזמינים אותך אל מעֵבר לגבולות עברך דרך התנסות חווייתית בסיפורו של אדם שחרג אל מעֵבר לגבולות העבר שלו.

כוחו של חלומך

לכל אחד יש חלום. לאחדים יש חלומות גדולים לשנות את העולם בקנה מידה רחב. אחרים פשוט חולמים למצוא אדם אחר שיאהב ויקבל אותם כפי שהם. בלי קשר לגודל החלום, חלומותינו והאמונות שהם מבוססים עליהם משפיעים על כל דבר, מבחירותיך בתחום הרומנטי, בני זוג לחיים, הרגעים האינטימיים ביותר של חייך והדרך שאתה פותר את בעיותיך, עד הקריירה שאתה בוחר בה, וענייני בריאות, חיים ומוות.

כולנו חולמים. השאלה היא כיצד אנחנו מעוררים את החלומות היקרים ללבנו והופכים אותם למציאות בחיינו. הגשם את חלומך הוא סיפור מסעו של דראגוס ברטסאנו אל היעד הזה בדיוק. כיצד הוא עשה את זה? התשובה ממתינה לך בעמודים הבאים.

גרג בריידן

מחבר רבי-המכר

על פי רשימות עיתון הניו יורק טיימס