היהודי והים

הבית שבנה אביו שנים אחדות אחרי שהתיישב בעיר, נחשב מן הנאים בפורטסמות’. לכל אורכה של הגומחה הרחבה והעגולה בקיר חדר המגורים הותקן חלון גבוה שנשקף אל הגן היפה.

סם הביט בעולם שסיים להאפיר והחל להשחיר, נעץ מבט באורלוגין הגדול שאישר כי אכן פנה היום לערוב. האפלה שירדה הייתה צלולה במיוחד, רק פיסות אחדות של עננים הכתימו את הכיסוי הכהה של השמיים. היה זה מסוג הערבים שסם ציפה להם בקוצר רוח.

הוא לקח לידיו את פנס האיתות הגדול, בעל תריסי הפלדה שאפשרו להסתיר את אורו לחלוטין, והצית בו אש. לאורו טיפס בגרם המדרגות. עשר האחרונות שבהן היו תלולות וצרות והובילו אותו למצפה – מקדש המעט של אביו. זה שלוש שנים היה סם היחיד מבני הבית שהותר לו להיכנס גם בהיעדרו.

המצפה היה מגדל זעיר שפרץ מתוך גג הרעפים. ארבעה חלונות נקרעו בארבע פאותיה של הפירמידה שבראשו. תריסי עץ כבדים הגנו עליהם. הזכוכית הוונציאנית העבה והמשובחת שהותקנה בכל אחד מהם, הייתה צלולה ונטולת כל פגם. במרכז הגג ניצב ליבו של המצפה – הטלסקופ המשוכלל ורב־העוצמה. מאחוריו בילה ג’ושוע בנאדי שעות ארוכות ומענגות בטיול בשבילי הרקיע.

סם היה בן שש כשאביו התיר לו להצטרף לראשונה לתצפית. בהגיעו לגיל עשר, כינה אותו אביו בשמו העברי, שמואל, והתיר לו לעלות גם בלי ליווי. כשתהה סם על השימוש בשם העברי, גיחך האב בגאווה ואמר כי סם הולך בדרכי האמורא שמואל, שאמר: “נהירין לי שבילי דרקיעא כשבילין דנהרדעא”. מאז הקפיד אביו לכנותו שמואל כל אימת שישבו יחד במצפה.

סם פתח את התריס מעל החלון המערבי, ניגב את הזכוכית בזריזות, הציב את הפנס לצד הכיסא והגיף את התריסים. כוכב החמה ונוגה כבר נראו היטב בעין לא מזוינת, וידע שבקרוב יופיע גם מאדים.

בעודו מתרווח על כורסת אביו ונועץ את עינו בעדשה, שמע זעקה איומה שעלתה מגרונה של אישה. עוד זעקות נשמעו וסם זינק על רגליו, ירד במדרגות ושעט לכיוון החצר הנטושה, שממנה עלו הזעקות. הוא פרץ את השער השבור וזיהה שתי דמויות בפינה המרוחקת.מרגע זה השתנו חייו לתמיד.