היום הזה

היכטה עגנה בנמל פיומיצ'ינו. הכפילה של הבחורה שלי עדיין הייתה על הסיפון. המשימה שלה הייתה פשוטה, היא רק הייתה צריכה להישאר בסביבה. "תביא את לאורה במכונית ותשלח אותה אליי," אמרתי ברגע שדומיניקו ענה לטלפון. הוא היה ברומא.

"תודה לאל." הוא נאנח. "היא כבר עולה לי על העצבים." שמעתי אותו סוגר דלת. "היא שאלה עליך."

"אל תצטרף אליה," אמרתי, מתעלם מדבריו. "ניפגש בוונציה. תנוח קצת."

"אתה אפילו לא מתכוון לשאול מה היא אמרה?"

דומיניקו לא התכוון להניח לנושא. שמעתי את השעשוע בקולו. "אני אמור לשאול?" שאלתי באדישות, אף שעמוק בפנים השתוקקתי לשמוע על מה הם דיברו.

"היא מתגעגעת אליך." בבטני התגבשה פקעת. "זאת דעתי, לפחות," הוא הוסיף.

"תוודא שהיא תצא לדרך." ניתקתי וצפיתי בים. האישה הזאת גרמה לי לחוש חרדה. שוב. התחושה הייתה זרה עבורי מכדי להבין את מקורה. לא הצלחתי להשתלט עליה.

שחררתי את הכפילה של לאורה, אך הוריתי לה להישאר בסביבה מפני שלא ידעתי אם אזדקק לה שוב. אם המידע על מאטוס היה מדויק, פלביו חזר לאי לאחר שיריתי בידיו. עד כה הכול היה שקט, כאילו כל האסון שהתרחש ב'נוסטרו' מעולם לא קרה. פיסות המידע שקיבלתי לא הספיקו לי, לכן שלחתי את אנשיי לאסוף מידע נוסף. הם אימתו את הגרסה של החוקרים הפרטיים.

במהלך ארוחת הצהריים ניהלתי שיחת ועידה עם אנשים מארה"ב. רציתי לוודא שהם יגיעו לפסטיבל הסרטים בוונציה, רציתי לפגוש אותם פנים אל פנים. הייתי צריך לרכוש כלי נשק כדי להמשיך לסחור במזרח התיכון, והעסקה דרשה את נוכחותי.

"דון טוריצ'לי?" ראשו של פביו הגיח מבעד לפתח הדלת. הרמתי יד לפני שניתקתי. "מיס ביל נמצאת על הסיפון."

"אז תודיע לקפטן שאני רוצה לצאת לדרך," אמרתי והתרוממתי על רגליי. פסעתי במעלה המדרגות אל הסיפון העליון והבטתי סביב. היא עמדה שם, האישה שלי, לבושה כמו ילדה מתבגרת. קפצתי את אגרופיי ואת שרירי הלסת. מכנסיה הקצרצרים והחולצה החושפנית לא היו בגדים שהתאימו לבת זוגו של בוס במאפיה הסיציליאנית.

"מה, לעזאזל, את לובשת? את נראית כמו..." השתתקתי כשהבחנתי בבקבוק השמפניה הריק למחצה. היא הסתובבה בבהלה, התנגשה בי וקפצה לאחור על הספה. שיכורה שוב, חשבתי.

"אני אלבש מה שבא לי, אם לא אכפת לך," היא פלטה ונופפה בזרועותיה. המחווה המגושמת גרמה לי לחייך. "עזבת אותי בלי לומר מילה, ואתה ממשיך להתייחס אליי כמו אל בובה שבה אתה יכול לשחק בכל פעם שמתחשק לך." היא כיוונה אליי אצבע כשניסתה להתרומם שוב. "אז היום לבובה שלך מתחשק לשחק לבד." היא רכנה קדימה, חלצה את נעליה ומעדה.

"לאורה!" אמרתי ופרצתי בצחוק שלא הצלחתי להחניק. "לעזאזל, לאורה!" הצחוק שלי הפך לשאגה כשראיתי כמה קרובה היא הייתה אל קצה הסיפון. שעטתי לעברה. "תעצרי!"

או שלא שמעה אותי, או שבחרה שלא לשמוע. לפתע היא החליקה, הבקבוק נפל מידה כשהיא התנגשה במעקה ונפלה לים.

"אוי, פאק, לא!" התחלתי לרוץ. חלצתי את נעליי במהירות וקפצתי בעקבותיה לתוך המים. למזלנו, 'טיטאן' שטה במהירות נמוכה ביותר ולאורה נפלה בצידה הימני ולא בחלקה האחורי, באזור המנועים. כעבור רגע החזקתי אותה בזרועותיי.

פביו ראה את כל ההתרחשות ומייד עצר את היכטה. הוא זרק אליי חבל ומשך את שנינו בחזרה אל היכטה. לאורה לא נשמה. אחוז טירוף, התחלתי לבצע בה החייאה. הלחיצות והנשימות אל תוך פיה לא עזרו כלל. "תנשמי, לעזאזל איתך!"

התחלתי לאבד אותה. המשכתי ללחוץ חזק יותר על החזה שלה ולנשוף אוויר לתוך ריאותיה. "תנשמי!" צעקתי באנגלית, מתוך מחשבה לא הגיונית שאולי היא תעשה כדבריי אם אומר זאת בשפה שהיא מבינה. לפתע היא שאפה אוויר בשקיקה והקיאה.

ליטפתי את לחייה והתבוננתי בעיניה העצומות למחצה בזמן שהיא ניסתה להתמקד בפניי. הרמתי אותה ופסעתי לעבר התא שלנו.

"שאקרא לרופא?" פביו שאל.

"כן, תשלח מסוק."

מתחת לסיפון הנחתי אותה על המיטה וסקרתי אותה בעיניי, נואש לוודא שהיא בסדר.

"מה קרה?" היא לחשה.

כמעט התעלפתי מהקלה. ראשי כאב וליבי הלם בפראות. כרעתי ליד המיטה וניסיתי להירגע. "נפלת מהספינה למים. תודה לאל שלא הפלגנו במהירות גבוהה כשזה קרה, אבל זה לא משנה את העובדה שכמעט טבעת. פאק, לאורה, אני רוצה להרוג אותך, אך בה בעת אני אסיר תודה על כך שאת בחיים." שמטתי את ראשי וקפצתי את שרירי הלסת. כאב הראש העוצמתי מנע ממני לחשוב בהיגיון.

אצבעותיה העדינות נגעו בלחיי והרימו את פניי, נאלץ להתבונן בעיניה. "הצלת אותי?"

"יש לך מזל שהייתי קרוב אלייך. אני לא רוצה אפילו לחשוב על מה היה עלול לקרות לך. למה את כזאת עקשנית ולא צייתנית?" הפחד שהרגשתי כשאמרתי את המילים האלה היה חדש לגמרי עבורי. מעולם לא הרגשתי כך כלפי מישהי.

"אני חייבת להתקלח," היא אמרה.

כמעט פרצתי בצחוק. היא כמעט איבדה את חייה והדבר היחיד שעליו חשבה היה המלח שהותירו המים על עורה. הייתי המום, אך חשתי תשוש ולא התחשק לי לריב. הדבר היחיד שהיה חשוב לי זו העובדה שהיא הייתה לידי, כדי שאוכל להרעיף עליה נשיקות ולגונן עליה מפני כל העולם. לא יכולתי לדמיין מה היה קורה אם היכטה הייתה שטה במהירות גבוהה.

מייד הצעתי לשטוף אותה והיא לא התנגדה, לכן נכנסתי לחדר האמבטיה כדי לפתוח את ברז המים באמבטיה ואז חזרתי אל החדר כדי לעזור לה לפשוט את הבגדים. הייתי מרוכז ולא חשבתי על מה שאני עתיד לראות; רק בהמשך הבנתי שהיא שוכבת על המיטה מולי, עירומה. למרבה ההפתעה, גיליתי שהיא לא מעוררת בי את הרגשות שציפיתי להם. הדבר היחיד שהיה חשוב הוא שלאורה בחיים.

הרמתי את לאורה בזרועותיי ופסעתי לעבר חדר האמבטיה. המים היו חמים. הושבתי אותה באמבט, התיישבתי מאחוריה והשענתי את גבה על חזי, מצמיד את פניי לשערה.

הייתי כעוס, מבוהל, וגם אסיר תודה. לא היה צורך בדיבורים ובטח שלא הייתי זקוק לעוד מריבה. פשוט התענגתי על נוכחותה. לא מודעת למחשבותיי, היא הצמידה את לחייה אל עורי. ללאורה לא היה מושג שכל מה שקרה בימים האחרונים, קרה בגללה, ובינתיים התחלתי להבין שהכול עמד להשתנות.

ידעתי שמעתה והלאה אתקשה לנהל את עסקיי מכיוון שאויביי גילו את נקודת התורפה שלי, האישה שאחזתי בזרועותיי. לא הייתי מוכן מספיק למה שצפן העתיד, ואולי שום דבר לא יכול היה להכין אותי לזה.

שטפתי את גופה לאט ובדממה. לא חוויתי זקפה, ונראה שהדבר הפתיע אותה. אפילו לא ניסיתי לגעת בה באופן שהיה עשוי להתפרש כארוטי.

אחר כך ניגבתי את גופה במגבת והנחתי נשיקה על מצחה לאחר שהשכבתי אותה במיטה. לאורה נרדמה עוד לפני ששפתיי הספיקו להיפרד מעורה. בדקתי את הדופק שלה, לפתע חששתי שהיא איבדה את ההכרה. למרבה המזל, הוא היה יציב. למשך זמן מה פשוט עמדתי שם והתבוננתי בה.

אחר כך שמעתי את רעש המסוק המתקרב. לרגע הייתי מבולבל, אך נזכרתי שעדיין היינו קרובים יחסית אל קו החוף.

לאחר שקרא את המסמכים הרפואיים שלה, הרופא אמר שחייה של לאורה לא נתונים בסכנה מיידית. הודיתי לו וחזרתי לתא.

הלילה היה חמים ושקט, ושקט היה בדיוק מה שהייתי זקוק לו באותו רגע. הסנפתי שורה והתענגתי על כוס מהאלכוהול האהוב עליי לפני שנכנסתי אל הג'קוזי המהביל. אחרי שהוריתי לאנשי הצוות להישאר מחוץ לטווח ראייה, שחררתי אותם ואז נרגעתי ונהניתי מבדידותי. לא חשבתי על משהו מיוחד. על שום דבר מלבד הרוגע שסביבי, ובתוכי. לפחות למראית עין.

חלפו כמה דקות לפני שראיתי משהו בחושך. לאורה עמדה דוממת בחלוק הלבן שלה והביטה סביבה. זה היה משמח. אם היא התעוררה, כנראה הרגישה יותר טוב. "ישנת טוב?" שאלתי. קולי הבהיל אותה. "אני רואה שאת מרגישה טוב יותר. תרצי להצטרף אליי?"

היא חשבה למשך רגע קצר, עיניה מקובעות עליי. לא נראה שהיא ניסתה להחליט מה לעשות כיוון שללא היסוס נתנה לחלוק להחליק מגופה וליפול על הרצפה.

היא התיישבה מולי כשהיא עירומה. התענגתי על המראה ולגמתי מהכוס שלי. למשך זמן מה לא אמרתי דבר, פשוט התבוננתי בפניה היפות והעייפות במקצת. שערה היה פרוע ושפתיה נפוחות מעט. לפתע היא זזה והפתיעה אותי כשהתיישבה על ברכיי וכרכה סביבי את זרועותיה. איברי הגיב מייד.

כששיניה נשכו את שפתי התחתונה, יצאתי מדעתי. היא התחילה לזוז ולחכך את איברה בגופי. לא היה לי מושג לאן זה יתקדם, אבל לא התחשק לי לשחק במשחקים שלה. לא עכשיו, לא אחרי שכמעט איבדתי אותה. לשונה החליקה לתוך פי, ומתוך דחף תפסתי בישבנה בחוזקה.

"התגעגעתי אליך," היא לחשה.

האמירה הקצרה הזאת טלטלה אותי. כל גופי התקשה. לא היה לי מושג למה אני מגיב כך. התרחקתי והבטתי בפניה. הבעתה הייתה רצינית. לא יכולתי להרשות לה להרגיש את חולשתי. לא הייתי מוכן להיפתח כך בפניה עדיין, לחשוף את העובדה שלא ידעתי מה קורה לי.

"האם זו הדרך שלך להראות לי כמה התגעגעת אליי כי הרגשת לבד, או שאולי זו הדרך שבה בחרת להודות לי על שהצלתי את חייך? כי אם זה מה שזה, אז בחרת בדרך הגרועה ביותר להראות לי את תודתך או את הבדידות שלך. אני לא רוצה בך ככה. לא אשכב איתך עד שתהיי בטוחה שאת רוצה אותי; לא כי היה לך עצוב להיות לבד, ולא כי את מרגישה שאת חייבת לי טובה."

רציתי שהיא תתרחק. רציתי שתחושת אי־הנוחות תתפוגג. היא שיגרה אליי מבט מגנה, אך התחושה בתוכי לא נעלמה, רק התעצמה. מה קורה לי, לעזאזל? חשבתי כשהיא זינקה מתוך הג'קוזי, רצה לאורך הסיפון ובדרך הרימה את החלוק שלה.

מה אתה עושה, דפוק שכמוך? נהמתי על עצמי ונעמדתי. אתה מקבל את מה שרצית מההתחלה, ואתה מרחיק אותה? המשכתי למלמל לעצמי בשפת האם שלי כשהתחקיתי אחר עקבותיה הרטובים של לאורה.

ליבי הלם כי עמוק בפנים ידעתי מה יקרה כשאמצא אותה. ראיתי שהיא התגנבה לתוך התא שלי וחייכה. נכנסתי וראיתי אותה בגבה אליי בזמן שחיפשה את מתג האור.

הדלקתי את האור והיא הסתובבה בבהלה. טרקתי את הדלת בחוזקה, כיביתי את האור, ניגשתי אליה והתרתי את חגורת החלוק שלה בתנועה מהירה. החלוק נפל על הרצפה. חיכיתי בסבלנות. הייתי צריך להיות בטוח במה שאני עושה, אף שבפעם הראשונה בחיי, לא היה לי מושג. התחלתי לנשק אותה, והיא נישקה אותי בחזרה בחושניות.

הרמתי אותה בזרועותיי ונשאתי אותה אל המיטה. היא שכבה מולי, אור המנורה החלוש מאיר את גופה המושלם. חיכיתי להזמנה, ואז קיבלתי אותה. היא הרימה את זרועותיה ושילבה אותן מאחורי ראשה, מחייכת אליי כאילו הזמינה אותי להיכנס לתוכה.

"את יודעת שברגע שנתחיל, לא אהיה מסוגל לעצור?" שאלתי בהבעה רצינית, "אם נחצה את הגבולות שוב, אני אזיין אותך, בין שתרצי בזה ובין שלא."

"אז תזיין אותי."

היא התיישבה, עיניה הגדולות ריתקו אותי אל מקומי. "את שלי עכשיו ואשמור אותך לנצח," נהמתי באיטלקית וגהרתי מעליה. עיניה התכהו. התאווה עמדה לקרוע את הגוף הגמיש שלה. ידיה לפתו את ישבני וקירבו אותי אליה. חייכתי. היא השתוקקה לטעום אותי.

"תקשור את הידיים שלי," היא ביקשה, "ותעניש אותי בעונש שבחרתי אז."

הבטתי לתוך עיניה. מילותיה רוקנו את האוויר מריאותיי. האישה שהייתה עתידה להפוך לאם ילדיי התנהגה כמו זונה. לא יכולתי להאמין שהיא רצתה להתמסר לי כך. הייתי מאושר, אך גם מפוחד. השלמות שלה עוררה בי אימה.

"את מבקשת ממני להתייחס אלייך כאל זונה. זה מה שאת רוצה?"

"כן, דון מאסימו."

מילותיה החרישיות והכניעות שלה העירו את השד שבתוכי. כל שרירי גופי התקשו, אבל נותרתי רגוע ובשליטה. כשהיא ביקשה ממני שאהיה מי שאני, כל הרגשות השליליים התפוגגו.

לאט אבל בטוח, חדרתי לתוך פיה וגמרתי כמעט באותה השנייה שבה עיניה מצאו את עיניי. הרגשתי שאיברי נצמד אל דופן גרונה, אך נכנסתי עמוק אף יותר והרגשתי את תחושת הלחץ שכה אהבתי. הייתי שרוי באקסטזה וכשלאורה הצליחה להתמודד עם כל האורך של איברי, התגאיתי בה. ירכיי החלו לנוע בעדינות, רק כדי לבדוק כמה היא תצליח לקחת בפיה. היא הייתה מדהימה. היא לקחה את כולו.

"אם בשלב כלשהו תפסיקי ליהנות, תגידי לי. פשוט תוודאי שאני יודע שאת לא מתגרה בי מעבר ליכולת שלך," אמרתי.

היא לא התנגדה. היא התמסרה אליי בכל הווייתה. "אותו הדבר לגביך," היא השיבה אחרי שהתרחקה לשנייה.

כששפתיה שוב עטפו את הזין שלי, היא הגבירה את הקצב. ידעתי שהיא משחקת איתי ונהנית מכך. היא הייתה מלאת תשוקה בזמן שניסתה להוכיח לי משהו. זיינתי את גרונה והיא רצתה עוד. המחשבה דחקה אותי אל גבול האקסטזה. עשיתי כמיטב יכולתי כדי לבלום אותה, אך ללא הועיל.

האורגזמה שטפה אותי כמו גל. לא רציתי בכך. לא עכשיו, לא מהר כל־כך. התרחקתי בזמן שהתנשפתי בכבדות וניסיתי לבלום את פרץ הפורקן. לאורה חייכה חיוך של ניצחון. החלטתי לשים לזה סוף.

דחפתי אותה אל המיטה וסובבתי אותה על בטנה. לא יכולתי להסתכל. לא בפעם הראשונה. לא רציתי לגמור מהר מדי, וידעתי שזה יקרה אם אראה את ההתלהבות על פניה.

הכנסתי לתוכה שתי אצבעות וחשתי סיפוק כשגיליתי שהיא רטובה לגמרי. לאורה גנחה והתפתלה תחתיי, ושוב התחלתי לצאת מדעתי. אחזתי באיברי וחדרתי באיטיות אל הפתח הצר שלה. היא הייתה חמה, רטובה, וכולה שלי. נצמדתי אליה וקפאתי במקומי, רוצה להתענג על הרגע. יצאתי ונכנסתי שוב, חזק יותר. הבחורה שלי גנחה בקולניות כשסבלנותה אזלה. היא רצתה שאזיין אותה חזק ומהר. ירכיי החלו לנוע במהירות. זיינתי אותה חזק ככל שיכולתי, אך היא לא הסתפקה בכך. היא צעקה וכעבור רגע נשימתה נעתקה. האטתי את הקצב והרמתי את ירכיה כדי לראות את הפרס שלי בכל הדרו. כשגבה התעקל ראיתי את הפתח הכהה ולא הצלחתי להתאפק. ליקקתי את האגודל והתחלתי לצייר מעגלים סביב הפתח האחורי.

"דון..." היא לחשה בבהלה, אך לא נסוגותי.

"תירגעי, בייבי. אנחנו נגיע גם לזה, אבל לא הפעם."

היא לא התנגדה לאצבעי המטיילת עליה, ושמחתי מכך שהיא לא ראתה את החיוך הרחב שעל פניי. הבחורה שלי אהבה סקס אנאלי. היא באמת הייתה מושלמת.

נשמתי עמוק ואחזתי בירכיה בזמן שחדרתי עמוק לתוכה שוב ושוב, מזיין אותה חזק וללא רחמים. רכנתי והתחלתי ללטף את הדגדגן שלה, וכעבור רגע הרגשתי שגופה התכווץ סביבי. היא קברה את פניה בכרית בזמן שצעקה משהו שלא הבנתי, ואני הסתערתי בכל הכוח כשהרגשתי שהיא הגיעה לשיא.

בסופו של דבר, לא יכולתי להתמודד עם העובדה שלא ראיתי את פניה. הייתי מוכרח לראות את הפורקן בעיניה. סובבתי אותה, נצמדתי אליה וכרכתי את זרועותיי סביב גופה כשהמשכתי לזיין אותה, מרגיש את העוויתות הקצביות של גופה.

שפתיה נפשקו, אך לא פלטו צליל. האורגזמה שלה נמשכה זמן רב ואיברה כמעט שבר את הזין שלי. לפתע גופה התרפה והיא נפלה על המזרן. האטתי את הקצב ונעתי בעדינות, אוחז בשורשי כפות ידיה. היא הייתה מותשת. שילבתי את זרועותיה מעל ראשה, יודע שהיא תתנגד למה שתכננתי לעשות.

"תגמור לי על הבטן," היא ביקשה בקול צרוד, "אני רוצה לראות את זה."

"לא." עצמתי את עיניי והדפתי לתוכה עוד כמה פעמים בכוח. התפוצצתי, מרגיש איך גלי הפורקן מציפים אותה.

זה היה התיזמון המושלם בחודש להרות. כאילו כל היקום רצה שהיא תיכנס להיריון. היא נאבקה בי וניסתה להדוף אותי, אך הייתה חלשה מכדי לגבור עליי. לאחר שגמרתי התמוטטתי עליה, חם ומיוזע.

"מאסימו, מה פאקינג עשית?" היא זעקה, "אתה יודע טוב מאוד שאני לא משתמשת בגלולות!"

היא המשיכה לנסות להשתחרר מאחיזתי, ואני לא הצלחתי להסתיר את סיפוקי. "גם ככה אי אפשר לסמוך על הגלולות. יש לך אמצעי מניעה. רואה?" הצבעתי על זרועה. מכשיר המעקב שהוריתי לשתול בזרועה היה דומה בגודלו לשתל למניעת היריון, כמו זה שהיה לאנה, לכן ידעתי שהיא תיפול בפח. "ביום הראשון שלך אצלי, כשעדיין ישנת, הזמנתי רופא כדי שישתיל לך את זה. לא רציתי להסתכן. זה מגן עלייך מפני היריון למשך שלוש שנים, אבל תוכלי להסיר אותו בתום השנה, אם תרצי."

לא יכולתי להפסיק לחייך לנוכח המחשבה שאחרי הלילה הזה ייתכן שבני יתחיל לגדול בתוכה.

"תתרחק ממני!" היא פלטה בכעס.

בחרתי להתעלם מבקשתה. "אני מצטער, בייבי, אבל גם אם הייתי רוצה, אני לא חושב שהייתי מסוגל להתרחק ממך. יהיה קשה לזיין אותך מרחוק." הזזתי את שערה ממצחה. "כשראיתי את הפנים שלך בפעם הראשונה, הייתי המום. לא רציתי לראות אותך; לא רציתי לחזות שוב במה שקרה לי, אבל לאחר זמן מה, כשהדיוקנאות שלך היו כבר תלויים בכל מקום בבית שלי, נעשית חלק ממני, לאורה. את ואני דומים מהרבה מאוד בחינות."

אם הייתי מסוגל לאהוב, זה היה הרגע שבו התאהבתי באישה ששכבה מתחתיי על המיטה. הבטתי בה והרגשתי שמשהו בתוכי השתנה.

"בלילה הראשון שלך אצלי בבית, ישבתי לצד המיטה והבטתי בך עד שהשחר עלה. יכולתי להריח את הריח שלך, לחוש בחום הגוף שלך. היית אמיתית, היית בחיים, ושכבת במיטה שלי. גם לאחר שעלה הבוקר לא הייתי מסוגל להתרחק ממך. פחד לא רציונלי תקף אותי, שאם אצא מהחדר, לא אמצא אותך כשאחזור."

לא היה לי מושג למה סיפרתי לה את כל זה, פשוט רציתי שהיא תדע עליי הכול. בקולי נשמעה נימה של פחד. מצד אחד רציתי שהיא תפחד ממני, אבל מצד שני, רציתי שהיא תדע את האמת.