היורש הבלתי חוקי

"פול, זה ממש לא רעיון טוב!"

לוסי נעצה בו מבט זועם כשהצמיד אותה אל הקיר במסדרון שמחוץ למסעדה במלון, היכן שקודם לכן היא הזמינה לארוחה אותו ומנהל בכיר נוסף ממגזין "וואו".

הייתה תקופה שלוסי עצמה הייתה מוזמנת לארוחות כאלו, אבל עכשיו היה שפע של צלמי אופנה מצוינים וכולם היו זקוקים לעבודה. אחרי חוזה יוקרתי אחד עם חברת "פאן קוסמטיקה", חברה בת של תאגיד "תעשיות סינקלר", חוזה שהיא לא הייתה בטוחה שיחודש בעוד שלושה חודשים בגלל שהצלם רוי ביילי החליט שגם הוא מעוניין בו – לוסי הייתה זקוקה מאוד לחוזה עם "וואו" אם היא לא רצתה למצוא את עצמה נאלצת לצלם חתונות ותינוקות.

אבל היא בהחלט לא הייתה זקוקה לעבודה ב"וואו" – או בכל מקום אחר – עד כדי כך שתסכים ללכת למיטה עם אחד המנהלים הבכירים במגזין רק על מנת לזכות בה.

הצעיר משני המנהלים, פול ברידג'ר, השמיע כמה רמיזות במהלך הערב – אף על פי שהוא גם הזכיר שיש לו אישה ושני ילדים בביתו בהמפשייר. מכל מקום, לוסי חשבה שהיא הדפה את ההערות באלגנטיות בלי להזיק מדי לאגו הגברי שלו, ואחרי הארוחה נפרדו ממנה שני הגברים והבטיחו שיהיו בקשר.

אלא שפול חזר בחזרה, ועכשיו ניסה לשדל אותה, אחרי שעזבה את המסעדה ושילמה חשבון ענק ש"הרפר-אוניל בעירבון מוגבל" בקושי יכולה להרשות לעצמה.

"נו, בחייך," הוא אמר והתקרב אליה עוד יותר. "את יודעת ששידרת לי הזמנה לאורך הערב כולו." פול חייך בביטחון והצמיד את ירכו אל רגלה.

לוסי נרתעה בגועל. מה שהיא הייתה צריכה לעשות היה לסטור לפול בפנים ולהגיד לו בדיוק מה היא חושבת עליו! מה שהיא נאלצה לעשות, כדי לא לעשות סצנה במקום ציבורי, היה לסיים את המצב בשקט ובמהירות ככל האפשר...

היא השמיעה מה שניסה להיות צחוק קליל ודחפה אותו ממנה בשובבות. "אני באמת לא חושבת שזה ימצא חן בעיני אשתך, נכון?"

עיניים כחולות הצטמצמו בפנים שלא היו בלתי מושכות – רק נשואות! "אשתי לא תדע על כך! או שמא?" הוא הוסיף בחשד, ועכשיו ידיו כבר הכאיבו לכתפיה כשהצמיד אותה יותר בתקיפות אל הקיר.

לוסי לחלחה שפתיים שהתייבשו לפתע. "זה תלוי – "

"במה?" פול נהם.

"תסלחו לי...?"

פניה של לוסי הסמיקו במבוכה כשהבינה שהיא ופול חוסמים את היציאה מהמסעדה, ואחד מהסועדים האחרים ממתין לעבור אותם.

לוסי שלחה אליו הצצה מהירה ושמה לב תחילה לגובהו של האיש, מכיוון שהיה יותר ממטר ושמונים. הוא היה כנראה באמצע שנות השלושים לחייו, עם שיער כהה וארוך מדי, ועיני פלדה אפורות ונוקבות, השיזוף – והמבטא האמריקאי המושך – העידו שהגיע ממקום חם יותר ולא מאנגליה המעוננת והרטובה אפילו ביוני. חליפת הערב השחורה והיקרה שלו ביחד עם חולצת המשי הלבנה הדגישו את רוחב כתפיו, כמו גם את חזהו השרירי, מותניו הצרים ורגליו הארוכות.

ההבעה המעט נגעלת בעיניו החודרות כשסרקו את לוסי ופול לא הייתה בדיוק מעודדת. אבל לוסי החליטה שהיא תוכל להתמודד עם זה מאוחר יותר – ברגע זה היא הייתה זקוקה להצלה!

"דיוויד! כמה נפלא לראות אותך שוב!" היא העניקה לאיש חיוך קורן וניצלה את ההפתעה של פול על מנת להתכופף מתחת לזרועו ולהתרחק ממנו, כשהיא משלבת את זרועה בזרועו של האמריקאי הגבוה. "פול בדיוק עומד לעזוב. נכון, פול?" היא הוסיפה במכוון.

"אני – " הוא מצמץ, והעביר את מבטו הזועם מלוסי אל הגבר הגבוה שעמד לצידה ביהירות. "כן, אני בדיוק עוזב," הוא רטן ושלח בלוסי מבט אחרון לפני שצעד אל היציאה מהמלון.

רגליה של לוסי נחלשו ובמשך מספר שניות כל שהצליחה לעשות היה לדבוק בזרועו של הגבר שעמד עכשיו לצידה. גבר שהיא מעולם לא ראתה קודם!

גבר שהתבונן בה עכשיו בגבות מורמות. "דיוויד?" הוא שאל ביובש.

לוסי עיוותה את פניה בהתנצלות. "אני באמת מצטערת על כל זה. חבר לעבודה יצא משליטה," היא הסבירה, אף על פי שמבט הזעם האחרון של פול גרם לה לפקפק שהיא עשויה לעבוד אי פעם עם המגזין. "א – האם אנחנו מכירים אחד את השני?" היא הוסיפה. מסיבה כלשהי, האיש נראה לה קצת מוכר.

בכל הקשור לסין הוא מעולם קודם לא פגש את האישה. הוא בהחלט היה זוכר אותה לו פגש בה!

סין ישב קודם לבדו אל השולחן במסעדת המלון כשראה את הצעירה נכנסת, תשומת הלב שלו נלכדה כשראה אותה מתעכבת קצרות בכניסה למסעדה העמוסה, ואז הולכת להצטרף אל השולחן שאליו ישבו שני גברים ושוחחו. פיו התהדק באי רצון כשניזכר שמבטו לא היה המבט הגברי היחיד שרותק אל הנענוע החושני של אגנה כשהלכה.

היא הייתה כנראה בשנות העשרים המאוחרות, בערך בגובה מטר שבעים וחמישה, הוא ניחש, עם שיער שחור משיי וארוך מאוד שהתנוצץ בגוונים כחלחלים כשנפרש על כתפיה והתלתל לאורך גבה. עיניה בצבע כחול עמוק היו מוקפות בריסים שחורים וארוכים-ארוכים, עורה היה בצבע מגנוליה מושלם וללא דופי, אפה קטן וישר, ושפתיה המלאות היו צבועות באותו אדום מלא חיים של השמלה באורך הברכיים. שדיה הגבוהים והליכתה החושנית גרמו לו לתהות אם היא לובשת בגדים תחתונים מתחת לשמלתה.

מבטו של סין נמשך אליה לשארית הערב כשהיא שוחחה במרץ עם שני הגברים בזמן שהם אכלו את ארוחתם. בדרך כלל הוא לא נעץ עיניים בנשים שהוא לא הכיר, אבל היה בה משהו, משהו שמשך אליה את מבטו שוב ושוב. לא שהוא התכוון לגשת אליה או לדבר איתה, אבל הרי לא הוא פנה אליה, נכון?

הוא משך בכתפיו. "אולי זיהית אותי מהמסעדה?"

לוסי הנהנה. עכשיו היא נזכרה שראתה אותו יושב לבדו במסעדה כשהגיעה קודם לכן; עם המראה שלו זה היה בלתי אפשרי לא לשים לב אליו! אבל כשעתידה תלוי על בלימה, לוסי סילקה אותו ממוחה ומיקדה את כל תשומת לבה בשני המנהלים מ"וואו".

"אני באמת מעריכה את עזרתך עכשיו." היא חייכה אליו, חיוך מבריק וחסר עניין.

ידו סגרה קלות על ידה לפני שהספיקה להתרחק ממנו. "את רועדת." הוא הקדיר פנים.

האומנם? כן, היא באמת רעדה. אבל האם זה היה בגלל התנהגותו של פול ברידג'ר, או בגלל שהיא נמשכה אל הגבר שעמד בסמוך אליה, ידו הקרירה אך התקיפה מכסה את ידה?

לוסי צחקה ברעד. "נכון." היא עשתה פרצוף. "פשוט לא ציפיתי לזה." והיא החוותה לעבר גבו המתרחק של פול.

האמריקאי הגבוה התבונן בה בשאלה. "אולי כדאי שתשבי לרגע? ברנדי יכול לעזור."

לוסי התחילה להרגיש שהיא מעט מגוחכת. בסך הכול פול רק ניסה את מזלו, נכון? הוא לא היה מכריח אותה.

"את מדוכדכת," האמריקאי הכריז כשהיא הצטמררה שוב. "יש לי בקבוק ברנדי למעלה בסוויטה שלי – אני רק מציע לך משקה עם כוונות רפואיות," הוא הוסיף ביובש כשראה את ההבעה המאוכזבת של לוסי. "אני חושב שקיבלת מספיק הצעות מגונות לערב אחד."

"סליחה!" לוסי הכריזה, וידעה שהיא מגיבה ברגישות יתר. אחרי הכול, האיש הזה לא היה חייב לבוא לעזרתה, הוא יכול היה לחשוף את היותה זרה מוחלטת עבורו. "לוסי," היא אמרה בצרידות.

"סליחה?"

"שמי לוסי."

"אה." הוא הנהן. "רק לוסי?"

"רק לוסי." הערב כבר הביא איתו מספיק בלגנים בלי שייוודע בציבור שהצלמת לוסינדה הרפר-אוניל הייתה מעורבת בסצנה לא נעימה במלון משובח כמו ההרמוני!

גבות כהות התרוממו מעל העיניים האפורות-בהירות כשהאמריקאי ענה לה בשקט. "אז אני מניח שאני רק סין."

החיוך שלה היה נוגה עכשיו. "שם מעניין."

סין בחן את השלמות המעודנת של הפרופיל שלה – הכחול העמוק של עיניה שהתנוצצו כאבני ספיר, האף הקצר הזה, המלאות של פיה, הסנטר הקטן והמחודד – לפני שהניח למבטו לזוז בדיסקרטיות נמוך יותר אל שדיה מתחת לשמלה האדומה.

"אולי אני פשוט צריכה ללכת לישון. אני מעריכה את ההצעה שלך, ובכל זאת אני לא בטוחה שזה הגיוני מצדי להצטרף אליך עכשיו."

ממש לא אכפת היה לו אם זה הגיוני או לא – עכשיו שהנסיבות אפשרו לו לדבר איתה, לשמוע את החושניות הצרודה של קולה, סין רצה להכיר את האישה הזו. והרבה יותר מקרוב!

פיו התעקל. "אני בטוח שאני אוכל להשיג כמה המלצות על אופיי אם את מוכנה לחכות כאן – "

"עכשיו אתה גורם לי להישמע ילדותית!" לוסי מחתה.

הוא זקר את גבותיו הכהות. "מה את חושבת? את מוכנה לקחת סיכון?"

לוסי חשבה שהעובדה שלגמרי לא העריכה נכון את פול ברידג'ר הראתה בדיוק כמה נאיבית הייתה לגבי גברים. אם היא תקבל את ההזמנה של האיש הזה היא למעשה תקפוץ מן הפח אל הפחת.

אמנם היא מתקרבת לגיל שלושים, אבל עדיין זה לא אומר שהיא מתוחכמת ומבינה גברים. היה בחייה רק גבר אחד שאיתו הייתה בקשרים אינטימיים, כשהייתה סטודנטית לפני שבע שנים, וזה בהחלט לא היה מרגש מדי. כך שלמעשה היא לא הייתה מעוניינת במיוחד לחזור על החוויה.

אבל רק להסתכל על הגבר הזה – גבר שקוראים לו סין, למען השם! – היה מרגש! (המילה sin משמעה חטא, פשע, עוון, ויש לה גם הקשרים מיניים, ראו למשל הביטוי חיים בחטא וכדומה. המתרגמת.)

אוף, למען השם, לוסי, היא גערה שוב בעצמה. מלון הרמוני היה אחד מהאקסקלוסיביים והיקרים בלונדון והאיש הזה היה אורח במלון ולא רוצח סדרתי. חוץ מזה, הוא רק הציע לה כוס משקה כדי להרגיע את עצביה ולא לילה של סקס בלתי מרוסן – ואם הוא יציע לה מין היא תמיד יכולה לומר לא; שלא כמו פול האיש הזה לא נראה כמי שהיה צריך להכריח אישה להיכנס איתו למיטה!

ובכל זאת... "רק כוס ברנדי?"

הוא חייך. "בטח."

לוסי עדיין היססה, חלק ממנה מסוקרן והחלק האחר –

"באמת אין צורך לפחד, לוסי," סין הבטיח לה.

לוסי הסתמרה בהתגוננות כשקלטה שחלק ממחשבותיה כנראה נראו על פניה. "הזהירות שלי לא קשורה לפחד," היא הכחישה. "בדיוק יצאתי ממצב לא נעים אחד – "

"את מאמינה שאני מנסה להביא אותך לחדרי על מנת לפתות אותך?" הוא הרים גבה שחצנית.

"לא, כמובן שלא!" הלחיים של לוסי בערו במבוכה; באיזו צורה היא מתנהגת אל האדם אחרי שבא להצלתה. "אני פשוט לא רגילה ללכת לחדר המלון של מישהו שפגשתי זה עתה." ובמיוחד בהתחשב בנסיבות שהפגישו אותם.

האיש שנקרא סין משך בכתפיו הרחבות. "כל מה שאני מציע זו כוס משקה מחזקת."

האומנם? האם ההזמנה שלו באמת הייתה תמימה כל כך?

"זו סוויטת מלון, לוסי," הוא הוסיף בקוצר רוח. "יש לה סלון משלה, ושום מיטה לא תתגלה לעיניך, אני מבטיח."

עכשיו הוא התחיל לגרום לה להרגיש נאיבית ולא מתוחכמת. "בסדר, אני אבוא," היא החליטה, ועיניה התנוצצו בהחלטיות כשראתה את שפתו מתעקלת בלגלוג.

"אחריך..." סין סימן לה לעקוף אותו בדרך למעליות, מבטו מתענג על מראיה כשהמשי האדום של שמלתה נצמד אל שדיה ואל מותניה, וסנדלי הרצועה הגבוהים שלה מוסיפים לאורך של רגליה הארוכות ממילא. היופי שלה היה מדהים עוד יותר בגלל שנראתה לגמרי לא מודעת לעוצמת המשיכה המינית שלה.

אבל סין היה מודע אליה. לחלוטין. במיוחד כשנכנסו אל החלל של המעלית הפרטית, והקירות מצופי המראות שיקפו בבואות אינספור של לוסי.

"נחמד," היא מלמלה בהערכה שניות אחר כך כשנכנסו אל הסלון המהודר של סוויטת הפנטהאוז. "אתה בטוח שאתה סתם אורח מלון רגיל?" היא הוסיפה בהתגרות.

"די בטוח." סין הנהן. למעשה, הוא לא היה אורח רגיל – הוא היה הבעלים של המלון. או, לפחות, משפחתו הייתה הבעלים. ביחד עם עוד מלונות אקסקלוסיביים כאלו ברחבי העולם, ועסקים רבים נוספים.

לא שהייתה לו כוונה להזכיר את המשפחה שלו או את עסקיהם באוזני לוסי. בעצם, הוא שמח על כך שההכרות שלהם שמרה על אנונימיות של שמות פרטיים. זה היה נעים לדעת שלפגישה המקרית שלו עם לוסי לא היו מטרות נסתרות, אחרי שנים שבמהלכן היה מוקף בנשים שאולי נמשכו אליו, אבל בהחלט נמשכו אל שמו ואל כספו.

בשמונה-עשרה השנים האחרונות היו הרבה נשים בחייו של סין. נשים יפות, מפתות, אינטליגנטיות. אבל האישה הזו, יפה, חמה ומאוד מושכת, הייתה מפתה עוד יותר עבורו בגלל שלא היה לה מושג לגבי זהותו האמיתית...

עיניה של לוסי נפערו לרווחה כשהתבוננה במותרות ובהדר של החדר. היא הייתה בטוחה שהציורים שעל הקירות היו מקוריים, שעלי הזהב שכיסו את התקרה היו אמיתיים, וגם שכיות החמדה שהיו פזורות על פני הרהיטים העתיקים נראו אותנטיים. שתי ספות עצומות היו מרופדות בבד יקר והיא חשבה שהשטיח היה כנראה שטיח פרסי.

השהות בסוויטה הזו למשך לילה אחד עלתה כנראה בערך כמו מה שהרוויחה בשבוע עבודה, אם לא בחודש!

האיש הזה – סין – נראה שונה בסביבה העשירה, והקרין קסם אישי מיני שהרעיד את הפנים של לוסי, הכוח השקט של תנועותיו כשחצה את החדר אל מגש המשקאות גרם לו להראות כמו טורף אלגנטי.

אולי זה לא היה רעיון כל כך טוב, אחרי הכול. כי מעולם לא עלה בדעתה של לוסי שהיא עשויה לא לרצות לסרב ללילה של תשוקה בלתי מרוסנת!

"אז מה אתה עושה בלונדון, סין?" היא שאלה בקלילות כדי לכסות על העצבנות שלה כשהוא באה לקראתה נושא שתי כוסות ברנדי.

"עסקים," הוא אמר בביטול כשהגיש לה את אחת הכוסות, מבט עיניו הכסופות-אפורות לא עוזב את פניה.

"רק עסקים?"

"בעיקר, כן."

לוסי התנשמה והייתה מודעת מאוד לזה שהגבר הזה היה מחוץ לליגה שלה. "והאם אשתך נמצאת איתך באנגליה?"

הוא חייך, שיניו מאוד לבנות בפניו השזופות. "זה היה מתוחכם, לוסי." הוא הנהן בהערכה. "אבל לא הייתי מזמין אותך לסוויטה שלי לו אשתי הייתה מחכה לי בחדר השינה."

תחושת אי הנוחות שלה העמיקה. "אז היא בבית בארצות הברית?"

המבט הכסוף היה ישיר מאוד. "אני לא נשוי, לוסי."

"אה." היא לקחה לגימה מחזקת של ברנדי, מודעת לזה שהוא מתבונן בכל תנועה שלה. כל עמוד השדרה שלה רטט בתגובה להתמקדות המוחלטת של עיניו הכסופות והחודרות.

זה לא היה אמור לקרות, לוסי אמרה לעצמה בתקיפות, כשהלכה לעמוד לפני החלון ולהתבונן בקו הרקיע של לונדון.

"היית רוצה לצאת החוצה אל המרפסת?" הוא הזמין אותה בצרידות, לוקח את הכוס מידה ומניח אותה על שולחן ביחד עם הכוס שלו לפני שפתח את הדלת החוצה וחיכה שתקדים אותו.

למה לא? אוויר הקיץ הקריר אולי יצליח לקרר את המשיכה הפתאומית שלה אליו!

אם כי אולי לא, היא הבינה כשסין, שראה את הצמרמורת הקלה שלה בתגובה לבריזה הפתאומית, הוריד את ז'קט הערב שלו והניח אותו על כתפיה החשופות. האריג היה עדיין חם מגופו, והריח מאפטרשייב יקר ומריח נוסף שהיה גברי מאוד והיה כנראה הריח המיוחד לגבר הזה.

זה גם אפשר ללוסי לקלוט שרוחב כתפיו לא היה תוצאה של חייטות, וגם שרירי החזה והבטן השטוחה שלו לא היו קשורים לגזרה של חולצת המשי הלבנה שלו. הדופק המוגבר שלה כשהתבוננה בו גילה לה בדיוק כמה הייתה רגישה לכל הדברים הללו.

"זה באמת נוף מדהים ביותר!" היא מלמלה בהערכה כשהתבוננה בקו הרקיע המואר של לונדון.

"מדהים," סין חזר אחריה, אבל הוא התבונן בלוסי ולא בנוף שנשקף מהמרפסת.

הוא עמד מאחורי לוסי כשעמדה ליד המעקה, ונהנה לראות את הדרך שבה הרוח השתעשעה בתלתלים הארוכים והכהים של שערה, ואור הירח העניק יופי שמימי לפניה הסגלגלות.

נכון ששניהם נפגשו בנסיבות מוזרות, וסין לא ידע על האישה הזו דבר מלבד שמה, ובכל זאת הוא ידע שהוא רוצה אותה, שרצה אותה מאז הרגע הראשון שראה אותה במסעדה. הוא רצה להיות מולה, עליה, בתוכה, בעוצמה שהוא לא זכר שהרגיש כלפי אישה אחרת לפניה.

"יפה באופן מדהים," הוא אמר בצרידות, וידע שהוא עדיין לא דיבר על הנוף שבו התבוננה בהערצה, שברגע זה הוא לא יכול היה לראות דבר מלבד האישה היפהפייה שעמדה לפניו.

לוסי הסתובבה מעט, וגבותיה הכהות התרוממו בהתגרות. "אפילו לא ידעתי שבמלונות הלונדוניים יש סוויטות כאלו."

"אולי אין בהם." שיניו של סין התנוצצו בחשיכה כשחייך. "הסוויטה הזו שייכת לבעלי המלון," הוא הסביר.

העיניים הכחולות המדהימות התרחבו מעט. "אז אתה מכיר אותו?"

"קצת."

"מספיק טוב בשביל להשתמש בסוויטה שלו, לפחות!"

"לפחות," הוא אישר בלי להתחייב.

לוסי הרגישה עוד יותר מחוץ למים הטריטוריאליים שלה. האיש הזה, סין, היה עשיר ולא רק שהיה נאה במיוחד, הוא הכיר את הבעלים של מלון הרמוני. והדבר כבר מיקם אותו מחוץ לטווח ההיכרויות הרגיל שלה.

"זה בטח נחמד כשיש לך חברים בעלי השפעה," היא ציינה בקלילות.

הוא משך בכתפיו. "יש לזה את הפלוסים שלו."

לוסי הייתה בטוחה שזה בלשון המעטה.

זה ערב מוזר במיוחד, היא חשבה נוגות. בהתחלה היא קיבלה הצעה מגונה מגבר שעבורו היא קיוותה לעבוד, ועכשיו היא נמצאת בסוויטת המלון של אדם שהיה בוודאי יכול לקנות את מגזין "וואו" ללא כל מאמץ.

"אולי נכנס פנימה?" היא הציעה בקוצר נשימה, כשקלטה כמה קרוב אליה הוא עומד.

הדופק שלה עלה מאוד.

אולי היא עבדה קשה מדי? אולי היא שתתה קצת יותר מדי יין עם הארוחה שלה קודם? אולי שבע שנים זו הפסקה ארוכה מדי בין מערכת מינית אחת לשנייה...?

מה שלא תהיה הסיבה, לוסי גילתה שהיא נמשכת מאוד לגבר שהיא הכירה רק בכינויו סין. ומה שהיה גרוע עוד יותר – היא יכלה לראות מהחום הפתאומי במבט הכסוף שסין היה מודע לגמרי לתחושותיה.

"האם את מרגישה טוב יותר עכשיו?" הוא מלמל.

"קצת יותר טוב, תודה."

סין הפך דומם מאוד כשהשגיח בשפתיה המשורבבות של לוסי. אחרי האי נעימות הקודמת האם היא תברח בצעקות אם הוא ינסה לנשק אותה? לא משהו כבד מדי אחרי ההתנהגות של הבריון קודם לכן, סין פשוט היה חייב לדעת אם השפתיים המלאות היו טעימות כפי שנראו!

הוא צמצם את המרחק הקטן ביניהם והתבונן למטה אליה באור הירח. "אפשר...?" הוא שאל בצרידות, והחזיק במבטה לכמה שניות ארוכות עד שהנמיך את ראשו כדי ללכוד בשפתיו את שפתיה.

השפתיים שלה היו חמות ורכות תחת שפתיו, והטעם היה כמו דבש חם. הז'קט של סין החליק מעל כתפיה אל הרצפה כשהעמיק את הנשיקה שלו, כך שהוא היה יכול להרגיש בכל החמוקיים החמימים שלה דרך שתי שכבות המשי שהיו השמלה שלה והחולצה שלו.

הטעם שלה היה נפלא עוד יותר מהמראה שלה!

לוסי הכניסה אוויר לתוך ריאותיה המורעבות כששפתיו של סין עזבו לבסוף את שפתיה, וידעה שהיא אבדה לגמרי ברגע שידיו נעו על גופה כל כך בביטחון.

היא רעדה בתגובה כששפתיו עברו על לחיה עד הלסת שלה, ואז במורד העמוד הארוך של צווארה, כשחיפש ומצא את האזור הרגיש שמתחת לתנוך האוזן שלה. הלשון שלו נעה על בשרה הרועד לפני ששיניו נגסו בתנוך ויצרו תענוג כל כך חריף עד שגבל בכאב.

שדיה של לוסי נעשו לפתע כבדים, הפטמות רגישות מאוד, וירכיה התלהטו בחום עז שהפתיע אותה לגמרי. עד שידעה שהיא חייבת לעצור את הדברים. מיד.

היא התפתלה מעט וידיה נחו לרגע על חזהו כשייצבה את עצמה, לפני שהתרחקה ממנו. "זה לא היה אמור לקרות," היא מלמלה באי נוחות.

מבטו היה שואל. "האם את מצטערת שזה קרה?"

לא, לוסי לא הצטערה. צער בכלל לא היה קרוב לתאר את הרגשות שהגבר הזה עורר בה! האמת היא שלוסי לא זכרה מעולם שהייתה לה תשוקה חזקה כל כך ללכת לאיבוד בתוך הרגע. לשכוח מי ומה היא הייתה ופשוט ליהנות מהכאן ועכשיו.

זו הייתה קליטת מציאות שהחרידה אותה!

"אולי אנחנו צריכים להיכנס פנימה; אני אגמור את הברנדי שלי ואז אעזוב," היא הציעה, הלב שלה פעם חזק כל כך שהיא הייתה בטוחה שהוא מודע לכך.

סין התבונן בה במבט חודר. התשוקה שלו אליה מוקדם יותר הערב, הייתה מיידית ודוחקת, ועכשיו שהוא נישק אותה, גופו כאב לעוד. הוא היה בטוח מאוד, מתגובתה לנשיקתו, שלוסי הרגישה את אותו צורך.

"אנחנו יכולים לפחות להיכנס פנימה?" היא שאלה שוב למול השתיקה המתמשכת שלו. "נהיה פה קצת קר, אתה לא חושב?" וכאילו על מנת להוכיח את דבריה היא רעדה מעט וכרכה את ידיה סביב מותניה הצרים.

סין בחן אותה לאורך כמה שניות ארוכות, מודע לכך שהחיוך של לוסי נראה מאולץ מעט, ושהמבט של עיניה הכחולות כבר לא פגש בעיניו.

לא באמת מפתיע אחרי שכבר הדפה את חיזוריו של גבר אחר הערב!

לוסי צדקה בזה שניסתה להאט את הדברים ביניהם, סין הודה בינו לבינו בקימוט מצח. ועכשיו שהם הכירו אין שום סיבה שלא יזמין אותה לארוחת ערב מחר.

"סין?" היא חזרה.

"כמובן שאנחנו יכולים להיכנס פנימה, אם זה מה שאת רוצה," הסכים סין בחמימות.

"זה מה שאני רוצה."

"את בסדר?" סין שאל.

החיוך שלה היה בהחלט מתוח. "בסדר גמור," היא אמרה.

סין התכופף להרים את הז'קט שלו לפני שהלך פנימה בעקבותיה, וידע שלפני שתעזוב, הוא חייב לעשות את המיטב על מנת לשכנע את לוסי לפגוש אותו שוב...