היקום

השואל: מה שלומך היוצר?

היוצר: שלומי טוב, ומה שלומך?

השואל: שלומי מצוין, ורציתי לשאול אם יש חדש בחייך?

היוצר: ובכן, ברצוני לכתוב יצירה מוזיקלית חדשה.

השואל: אוהו, מעניין מאוד. ובאיזה סגנון אתה מתכוון לכתוב אותה, אם יורשה לי לשאול?

היוצר: בוודאי, אענה בשמחה. אכתוב אותה בסגנון המוזיקה הקלאסית.

השואל: יפה מאוד. אך האם אינך חושש שהיצירה לא תהיה יפה דייה?

היוצר: כלל וכלל לא.

השואל: ומניין הביטחון הזה?

היוצר: משום שהיצירה שלי נועדה לשרת את היקום.

השואל: לשרת את מי? מיהו ה"יקום" הזה, וכמה הוא הולך לשלם לך על היצירה הזו...

היוצר: לא, לא, לא. לא "מי", אלא "מה". ה"יקום" הוא המסגרת הגדולה ביותר שניתן לחשוב עליה, ולתפוס אותה במחשבה שלנו בכלל.

השואל: נשמע מרתק ומסתורי בו זמנית. מה יש בו ביקום הזה? כיצד הוא בנוי, ממה הוא מורכב?

היוצר: היקום בנוי ומורכב מחלקים רבים, אך פועל תמיד לפי עקרונות זהים.

השואל: ומה הם אותם חלקים ועקרונות אלו, תוכל להצביע לי עליהם?

היוצר: ובכן, הנושא כלל לא קצר, האם אתה בטוח שתרצה להיכנס לשיחה ארוכה כל כך עכשיו?

השואל: כן, יש לי זמן ואני לא ממהר. ואם לא נספיק לסיים את השיחה היום, נוכל לשוב ולהיפגש מחר בערב כאן במזרקה ולהמשיך אותה.

היוצר: מצוין. אם כך נתחיל. ראשית, עלינו לשאול אם יש איזשהו קיום לדבר מה, או שאין קיום לשום דבר.

השואל: ולמה השאלה הזאת חשובה?

היוצר: שאלת הקיום היא חשובה ביותר, משום שאם אחד מאלו: היצירה, או אנחנו, או מישהו שייהנה מהיצירה - לא יהיו קיימים - ממילא אין ליצירה הזו כל משמעות.

השואל: לא ממש הבנתי מדוע, אך קודם לכן, לשם מה צריך משמעות?

היוצר: קודם כול, עלינו לקבוע מהי משמעות.

השואל: מהי משמעות באמת?

היוצר: משמעות היא עבורי יצירת שינוי בעולם, שמעורר יופי אצל היוצר עצמו או אצל אחרים.

השואל: אני מקבל את הקביעה שלך.

היוצר: ובכן, שאלת האם היצירה שלי תהיה יפה, נכון?

השואל: כן.

היוצר: ותשובתי אליך היא שאם אין משמעות בעולם, היצירה שלי לעולם לא תוכל להיות יפה. מסכים עד כאן?

השואל: מסכים. אך איך כל זה קשור ליקום?

היוצר: ובכן, כדי שאני אדע בוודאות שהיצירה שלי אכן תהיה יפה, אצטרך לדעת קודם כול מהי יצירה, ואם נכון הוא שלכל יצירה יש משמעות. אם שני התנאים הללו מתקיימים, היצירה שלי תהיה יפה בהכרח.

השואל: בסדר, זה נשמע הגיוני, אך איך ניתן לקבוע את שני התנאים הללו?

היוצר: אז אני אומר לך. קודם כול עניין המשמעות הוא הנחת יסוד. כלומר עלינו להסכים שנינו ולהניח שיש בכלל משמעות בעולם.

השואל: לצורך העניין אקבל את ההנחה הזו.

היוצר: אם אנחנו מסכימים על כך, השאלה הבאה שעלינו לשאול היא מהי יצירה, ועל גבי זה, אם כל יצירה היא יפה, כלומר אם לכל יצירה יש משמעות.

השואל: ומהן התשובות לשאלות אלו?

היוצר: אז ככה. בשביל לדעת מהי יצירה עלינו להגדיר מסגרת כלשהי, שרק בתוכה אנו קובעים מהי יצירה. ונקבע גם כי כל יצירה במסגרת הזאת תהיה יפה.

השואל: כלומר נניח שיש מסגרת כלשהי שקובעת מהי יצירה, ונניח נוסף לכך שבמסגרת הזאת כל יצירה תהיה יפה?

היוצר: בדיוק!

השואל: הכול טוב ויפה, אבל איך נדע אם מסגרת כזאת קיימת באמת או שהיא רק פרי דמיוננו?

היוצר: שאלה טובה! ישנן יצירות יפות בעולם, האם אתה מסכים על כך?

השואל: מסכים.

היוצר: והאם היצירות האלה נכתבו במסגרת כלשהי?

השואל: אני מניח שכן.

היוצר: אם אנו מניחים שהן נכתבו במסגרת מסוימת ושהן אכן יפות, אנו יכולים להניח גם כי קיימת מסגרת ליצירות יפות באופן כללי.

השואל: מקובלת עליי ההנחה הזאת.

היוצר: ובכן, אם כל היצירות בעולם שלנו נוצרו על ידי בני אדם, והעולם שלנו מורכב מאין-סוף גורמים יחידים, ונוסף להם גם מגרמי טבע כמו השמים וכוכבים לרוב, אז המסגרת שבתוכה נוצרו היצירות צריכה להיות גדולה מאוד. כמו כן עלינו להניח לא רק שהיצירה עצמה תהיה יפה, אלא שהיא יכולה גם לומר משהו לאחרים ולהשרות עליהם יופי.

השואל: אני מניח כך.

היוצר: אם כך, עלינו להניח שבמסגרת שלנו יש משמעות תמידית, או לפחות משמעות כלשהי.

השואל: מקבל את ההנחה הזאת.

היוצר: לכן נקבע את המסגרת הגדולה ביותר שקיימת, והיא תהיה היקום.

השואל: למה המסגרת חייבת להיות כל כך גדולה?

היוצר: היא חייבת להיות כה גדולה כי אנחנו צריכים מקום שבו כל אחד מהגורמים האין-סופיים של העולם יכול להשפיע על תהליך היצירה, שתהיה יפה או למנוע בכלל את היווצרותה. למשל, האמצעים שנדרשים בשביל ליצור את היצירה, ההשראה שמחוללת את היצירה, היכולת להפיץ אותה בעולם, כל אלו מושפעים מגורמים אקראיים. אם ישנן יצירות יפות שהצליחו - ואנו מקבלים את ההנחה שהן נוצרות בתוך מסגרת, ולא קרו מתוקף מזל בלבד, כלומר שהיו מושפעות מגורמים אקראיים - אנו צריכים למצוא גם דרך לקבוע את המסגרת הזאת ולבטל את גורם האקראיות שביצירה.

השואל: אני חושב שאני מבין, אם יש אקראיות - אין משמעות. בכל זאת אשמח שתרחיב לי עוד.

היוצר: ראה נא, כל יצירה בעולם אקראי נידונה לכישלון, משום שכל אחד מאין-סוף הגורמים האקראיים יכול לגרום לה להיכשל, ובסופו של דבר היצירה, וכל היופי וההצלחה שלה, שהיא היכולת להגיע לאחרים ולהשרות אצלם את היופי, נשארים בידי חסדו של המזל בלבד. אנו מנסים למצוא מערכת או מסגרת שבתוכה כל היצירות יהיו יפות ויצליחו תמיד, כלומר ישרו את היופי שלהן אצל אחרים תמיד. מערכת או מסגרת כזאת חייבת להיות גדולה מאוד משום שהיא חייבת לכלול את כל הגורמים האין-סופיים של העולם ושל מערכות הטבע, בשביל להכניס סדר באקראיות ולקבוע שאין זה רק מזל. מסגרת ברורה שבתוכה ניתן ליצור בחופשיות, ולדעת בוודאות שהיצירה שלך תהיה משמעותית, כלומר יפה ומוצלחת. כדי להכניס את כל הגורמים האין-סופיים לתוך המשוואה של היצירות בעולם החופשי והמורכב, אנו נשתמש במסגרת הגדולה ביותר שקיימת, והמסגרת הזאת תהיה היקום.

השואל: ומדוע היא חייבת להיות המסגרת הכי גדולה?

היוצר: זאת משום שגם גרמי הטבע והשמים יכולים להשפיע על ההצלחה של היצירה, ולשמש כעוד גורמים אקראיים בתוך המערכת. לכן המסגרת לא יכולה להיות רק של העולם, או של האדם הבודד, היא צריכה להיות של משהו גדול הרבה יותר. היא צריכה לכלול את כל הגורמים כולם ולא להשאיר אפילו גורם אחד שיכול להשפיע באופן אקראי ולהוות מקור לחשיבה בצורה של מזל. המערכת הזאת חייבת להיות היקום עצמו, וזאת גם משום שאין דבר גדול יותר מאשר היקום עצמו, שאנחנו יכולים לתפוס במחשבה. משמע, אפשר לקבוע את היקום כמסגרת שהיא הגדולה ביותר שקיימת, ולאחר מכן לבנות אותה ואת המרכיבים שלה עד שנגיע ליכולת ליצור יצירה יפה באופן ודאִי ונטול מזל.

השואל: נשמע מצוין.

היוצר: מחשבה על מסגרת שכזאת מעלה המון שאלות, משום שיש המון גורמים בתוך המערכת הזאת. אנו נצטרך להבנות את היקום מההתחלה עד הסוף, ולכלול את כל החלקים והמרכיבים שלו. לאחר שנסיים לעשות זאת נוכל להגדיר מהי יצירה ומהו יופי, ולמה שהיצירה תצליח, כלומר שתשרה יופי גם אצל אחרים.

השואל: אך עדיין לא הצלחתי להבין מדוע דרושה מערכת או מסגרת שכזאת.

היוצר: שאלת אותי אם היצירה שלי תהיה יפה, נכון?

השואל: נכון.

היוצר: ובכן, אני כבר יודע שהיא תהיה יפה, משום שאני מבין את המערכת הזאת, המערכת של היקום.

השואל: אז משום שאתה מבין את המערכת של היקום אתה יודע שהיצירה שלך תהיה יפה?

היוצר: בוודאי.

השואל: איך תדע שהנחותיך אכן נכונות?

היוצר: כל הבנה היא פרי של הניסיון. לכולם יש ניסיון כלשהו ביצירה, אלא שאני מצאתי את ההסבר. עכשיו, כשאני מבין את הכלל והנוסחה שנכונים לכל היצירות היפות והמוצלחות, אני יכול להמשיך ליצור יצירות שהן רק כאלה.

השואל: אז זו בעצם הבנה, ולא רק תיאוריה כללית.

היוצר: כן.

השואל: אז גם אני רוצה להבין, משום שגם אני רוצה שהיצירות שלי תהיינה יפות ומוצלחות.

היוצר: אין בעיה, לשם כך תצטרך להבין את התיאוריה או את ההבנה שמאחורי היקום עצמו.

השואל: ואחרי שאקבל את ההבנה הזאת, מה ארוויח מכך?

היוצר: הרווח יהיה שתדע איך ליצור יצירות יפות ומוצלחות באופן תמידי. תוכל תמיד לדעת מתי היצירה שלך תהיה יפה ומוצלחת ומתי לא, כי תדע אם היא נכנסת למסגרת או לא. נוסף לכך תדע איך ליצור וכיצד להביא את היצירה שלך לכדי שלמות. כל תהליך היצירה מקופל בתוך המערכת או המסגרת הזו.

השואל: נשמעת מצוין, הידיעה הזאת.

היוצר: כן הידיעה הזו מועילה מאוד.

השואל: אך לא הבנתי עדיין איך בדיוק זה עובד, כל הרעיון של הניסיון ושל ההבנה.

היוצר: לכולנו יש ניסיון כלשהו, מסכים?

השואל: מסכים.

היוצר: לכל אחד, בהתאם לגיל, יש ניסיון כלשהו ביצירת יצירות, מסכים?

השואל: אהה.

היוצר: לכל הניסיונות הללו ביצירה יכול להיות מכנה משותף, לפחות לכל הניסיונות היפים והמוצלחים.

השואל: אני מתחיל להבין. אז יש בעצם כלל שמאחד את כל היצירות היפות והמוצלחות, כאשר אנחנו קובעים ומגדירים את המינוח "מוצלחות" כ"יצירות שגורמות ליופי גם אצל בני אדם אחרים".

היוצר: בדיוק.

השואל: ואתה יודע את הכלל המאחד הזה, ולו אתה קורא - "התיאוריה של היקום"?

היוצר: אכן.

השואל: נשמע טוב, אך קשה לי לדמיין שבאמת קיים כזה דבר. ומהן ההשלכות של הידע הזה, אם הוא בכלל אפשרי מבחינת קיומו. ואם הוא אפשרי, למה הוא אפשרי בכלל? כלומר איך הגעת אל הידע הזה?

היוצר: אני אגלה לך. יצרתי בחיי כמה דברים; חלקם היו יפים ומוצלחים וחלקם לא. ניסיתי למצוא גורם או כלל שמאחד את כל היצירות היפות והמוצלחות, ואמנם לאחר חשיבה מרובה מצאתי.

השואל: ומה הייתה נקודת ההתחלה שלך, אם אפשר לשאול?

היוצר: בהחלט. נקודת ההתחלה שלי הייתה הרגש, כלומר כל יצירה שהייתה טובה החלה ברגש.

השואל: ואיך אתה קובע מהו הרגש בדיוק?

היוצר: זו בדיוק התיאוריה, הרעיון של היקום. הוא הוא הקובע מהו רגש.

השואל: מעניין. אז האם יש רגש טוב ורגש רע? כלומר רגש שמוביל ליצירה טובה ורגש שמוביל ליצירה לא טובה?

היוצר: יש ויש. ישנם רגשות שנובעים ממקום עמוק וכן, ויש כאלו שהם שטחיים מאוד. למשל, הרצון לעשות משהו יפה באמת, כמו איזשהו מעיין בנפש שחייב להישפך החוצה. לעומת רעיון שמקורו בכסף או בפרסום, שלא יוכל להביא לידי יצירה יפה ומוצלחת, כלומר יצירה טובה. כך הניסיון שלי מלמד אותי לפחות.

השואל: טוב, זה נשמע הגיוני.

היוצר: לאחר שהיו לי שני קריטריונים - רגש טוב מול רגש רע - התחלתי לנתח את הרגש הטוב, לבדוק איך הוא בנוי, אם יש לו מכניקה, אם יש לו מבנה וחוקיות. ובאמת, לאחר כמה שנות מחשבה הגעתי למסקנה שיש חוקיות כזאת. לאחר שהבנתי את החוקיות הרחבתי את התיאוריה עד שהגעתי ליקום עצמו. הרי אין זה מספיק לדעת מהי יצירה טובה, כלומר מהו הרגש הטוב. חשוב לדעת גם שהיצירה יכולה להתבצע בפועל. בשביל זה צריך להכניס עוד גורמים, כמו האקראיות של העולם, או בני אדם אחרים, או הכוכבים והשמים, או אפילו להכניס את אלוהים בעצמו.

השואל: האם אלוהים הוא חלק מהיקום?

היוצר: מבחינתי ומבחינת התיאוריה שלי אלוהים קיים והוא חלק מהיקום. היקום בנוי בשבילו. כשאלוהים צומח הנפש שלו גדלה ממש כמו של בני אדם. הוא גם יוצר, או אולי קוראים לזה "בורא". אלוהים הוא יחיד, והוא הישות הגדולה ביותר שקיימת. הוא האין-סוף, מבחינת הגודל שלו. הוא בורא את העולם ומנהל אותו.

השואל: מעניין מאוד, והיכן האדם בסיפור הזה?

היוצר: האדם הוא מעין "צֶלם אלוהים". ביכולתו של האדם ליצור ולברוא בדיוק כמו שאלוהים עושה זאת. ההבדל היחיד הוא שהבריאה של האדם מחולקת לחלקים, ליצירות אחדות, ולעומת זאת הבריאה של אלוהים היא בריאה אחת גדולה ומתמשכת. האדם יכול לצייר, לפסל ולהלחין מוזיקה, ולעשות את הדברים האלה באותם פרקי זמן, אך אלוהים בורא את כל העולם בבת אחת. הוא אחד והבריאה שלו אחת היא. האדם גם משתף את היצירות שלו עם בני אדם אחרים וחולק איתם את החיים, כלומר בא במגע ובשותפות עם ישויות שמקבילות לו. לעומת זאת, לאלוהים אין מקבילות. אלו ההבדלים, ויש גם קווי דמיון, שהם: אלוהים יוצר יצירה, ועוד ועוד יצירות שבכל פעם מתבססות על היצירה הקודמת. כלומר היצירות שלו גדלות, וכך גם הוא גדל. האדם גם הוא יוצר יצירות ומתקדם ומתפתח וגדל, כלומר הנפש שלו גדלה. לאלוהים יש נפש, ולאדם יש נפש. האדם יכול ליצור יצירה יחסית פשוטה, ואז ליצור יצירה מורכבת יותר שמכילה את היצירה הפשוטה הקודמת, וכך להמשיך הלאה עד ליצירות גדולות מאוד וליצירות מופת.

השואל: אני מבין את הרעיון.

היוצר: שום יוצר אינו מתחיל מיד מיצירת המופת שלו. הוא יוצר בתחילה דבר פשוט, ולאחר מכן דבר מעט יותר מורכב שמכיל את הדבר הפשוט ועוד רעיון נוסף. המבנה הוא היררכי. אנחנו מתחילים מאוסף של דברים פשוטים ואז מחברים אותם לאוסף של דברים מעט יותר מורכבים שמכילים את הדברים הפשוטים וכן הלאה, עד שאנחנו מגיעים ליצירה אחת גדולה. אלא שזה לא נגמר כאן, כי יהיו לנו עוד יצירות, ואז נכתוב ספרים של יצירות, ואז נכתוב אוספים של ספרים של יצירות. וכל אחת מאלה יכולה להיחשב ליצירה משל עצמה. זו היררכיה שיכולה להימשך עד אין-סוף, שלא לדבר על סוגי היצירות השונות. כלומר אנחנו יכולים להתפתח בבישול, בכתיבה, במוזיקה, בציור וכן הלאה. מספר האפשרויות ליצירה הוא עצום בעולם שאנחנו חיים בו, ותמיד נוספות אפשרויות חדשות.

השואל: כן. המבנה ההיררכי הזה נשמע הגיוני, אולי ככה אנחנו לומדים ומתפתחים, צוברים ניסיון והנפש שלנו גדלה. אף שעוד לא קבענו מה היא בדיוק הנפש, אלא רק דיברנו על הרגש הטוב והרע.

היוצר: נכון, נגיע לזה. זוהי כבר שאלה מתקדמת. לפני שאנחנו מגיעים לנפש אנחנו צריכים להבין מה אנחנו בכלל - הרי משהו צריך ליצור, מה זה הדבר הזה שיוצר - ומהי המציאות שלנו, של הקיום. עליי להסתכל מנקודת מבט אישית וכללית גם יחד. אישית הכוונה להבין את הדברים מבחינה החוויה האישית שלנו, וכללית הכוונה להבין את הדברים כאילו הם תמונה מרוחקת שאנחנו מסתכלים עליה ומבינים אותה מבחוץ אלינו.

השואל: כן זה הגיוני, הרי זה לא מספיק שאנחנו מבינים משהו באופן אישי, אנחנו צריכים להבין גם את ההסתכלות מבחוץ, כלומר לא רק את מה שאנחנו "מבינים" בחוויה שלנו, שהיא פנימית לגמרי, אלא מה אחרים מבינים כשהם מסתכלים עלינו. שתי ההסתכלויות האלה מקבעות את הרעיון במציאות בצורה חזקה יותר. אחת מהן לא מספיקה, צריך להבין הן אישית והן כללית, וצריך לדעת שיש התאמה ביניהן.

היוצר: בדיוק. קלעת לנקודה.

השואל: אם כך, כל הדבר הזה יוצר תיאוריה שהיא דמוית תיאוריה מדעית.

היוצר: אתה מתחיל להיכנס חזק לעניינים. המדע באמת עוסק בדיוק בזה, אך ההבדל הוא שאת התיאוריה המדעית ניתן להוכיח על ידי כלי מדידה, ואת התיאוריה שלנו אני לא חושב שניתן להוכיח בכלי מדידה, שכן איך אפשר למדוד אם בן אדם יצר יצירה טובה ויפה?

השואל: אני מבין, אז זו תיאוריה שהיא מדעית מבחינת ההסתכלות שלה, אך לא יכולה לעולם להיכלל תחת הקטגוריה של המדעים.

היוצר: כל תיאוריה שניתן לשחזר אותה דרך הסתכלות אישית וכללית, ושיוצרת הבנה אצל מי שלומד אותה, היא תיאוריה מדויקת. המדע עוסק בתיאוריות מדויקות, ולפעמים גם לא מדויקות, אך תיאוריות שניתן למדוד בכלים מדעיים. כל תיאוריה אחרת היא תיאוריה של הרוח, כלומר פילוסופיה.

השואל: אז התיאוריה הזאת היא תיאוריה פילוסופית?

היוצר: כן, בדיוק.

השואל: מהי בדיוק תיאוריה פילוסופית?

היוצר: תיאוריה פילוסופית היא בראש ובראשונה מטפיזיקה.

השואל: אז מהי מטפיזיקה?

היוצר: מטפיזיקה היא "הסתכלות" אל מעבר למה שאנחנו רואים, או שאפשר לומר, מעבר לטבע. כלומר יש מה שאנחנו רואים, שהוא הטבע, למשל כיסא, שולחן ובית. את כל אלו אנחנו רואים, אך אנחנו רואים גם המון כיסאות והמון שולחנות והמון בתים. המטפיזיקה היא תורת היש, הקיים. המטפיזיקה לא מדברת על הכיסא המסוים שאנחנו רואים, היא מדברת על כיסאות באופן כללי. למשל, במקום להסתכל על כיסא מסוים ולקרוא לו כיסא או הכיסא שלי, אפשר לומר שיש כיסאות, או שיש בכלל דבר כזה שמכונה "כיסא". המטפיזיקה בונה את המציאות של מה שקיים, מה שנמצא, בעולם שלנו, בעולם שאנחנו רואים בו.

השואל: אז התורה שלך היא מטפיזיקה בעצם?

היוצר: בוודאי.

השואל: ומה עם יחסים? כלומר לא מספיק להגיד מה יש, אלא צריך להגדיר גם את היחסים בין הדברים הקיימים.

היוצר: המטפיזיקה יכולה גם להגדיר את היחסים בין מה שקיים, וליצור מעין סכמה מופשטת של המציאות שאנו חיים בה. אחת המטפיזיקות הידועות, למשל, היא על קיומם של בני אדם, החי, הצומח והדומם. המטפיזיקה יכולה להגדיר גם את היחסים. למשל, השמש קיימת, כדור הארץ קיים והירח קיים. הירח מסתובב סביב כדור הארץ, וכדור הארץ מסתובב סביב השמש. גם צורת הסיבוב והמרחקים ביניהם יכולים להיחשב לחלק מהמטפיזיקה.

השואל: האם כל ישות יכולה להיכלל בתוך המטפיזיקה?

היוצר: בהחלט. כל ישות שאנחנו יכולים לראות בטבע יכולה להיות קיימת במטפיזיקה. זה יכול להיות קיום של בתים, כבישים, כסף ובני אדם. זו יכולה להיות מחשבה, חוויה או בחירה. כל דבר שאנחנו יכולים להתייחס אליו מהסתכלות על הטבע או על חיי היום-יום.

השואל: האם יש תנאים כלשהם לקיומה של מטפיזיקה?

היוצר: מטפיזיקה היא בעלת משמעות, ויוצרת הבנה רק כאשר יש קישור בין מושגים ויחסים מופשטים לבין חוויות שאנחנו חווים או שחווינו. אחרת המטפיזיקה תהיה חלולה, לא תהיה לה משמעות.

השואל: זה מעלה שאלה גדולה יותר, מהי בעצם "הבנה"?

היוצר: אנסה להסביר זאת בדרך שבה אני מבין את זה, כלומר מבין את ההבנה... אם אני אקבע את המונח בית, כאשר מימיי לא ראיתי בית - המילה תהיה חלולה וחסרת משמעות. לא תהיה לי הבנה אמיתית שלה, אלא רק אדע שקיים מונח מופשט כזה, לא אדע לייחס אותו לשום דבר במציאות. הבנה היא הקישור בין חוויות שראינו בפעם הראשונה, וקישור שלהן למילים וליחסים מופשטים. למשל, בתוך בתים יש כיסאות, שולחנות וכוסות. זה בעצם אוסף של מילים ויחסים. אך אם לא ראיתי בית, שולחן, כיסא וכוס מימיי, לא אבין מהם היחסים האלו ולא תהיה להם שום משמעות. גם ההפך הוא נכון. אם אני אראה בית, כיסא, כוס ושולחן, אבל לא יהיו לי המילים והיחסים ביניהם, אלא רק הזיכרון של החוויה הראשונית שלי, גם לכך לא תהיה משמעות, וגם זאת לא תהיה הבנה.

השואל: אם הבנתי נכון... אפשר לומר שההבנה היא הקישור בין היחסים המופשטים לבין הזיכרונות הראשונים שלנו, שהם דברים שחווינו ונחתמו בזיכרון שלנו?

היוצר: אפשר לומר כך.

השואל: האם כל מטפיזיקה היא מוחלטת, כלומר האם היא מתקיימת תמיד?

היוצר: המטפיזיקה היא לא בהכרח מוחלטת. היא יכולה להיות מדויקת יותר ומדויקת פחות. היא יכולה להכיל מונחים נצחיים והיא יכולה להכיל מונחים אפשריים, כלומר שלפעמים מתקיימים ולפעמים לא. היא יכולה להכיל פעולות לוגיות ומתמטיות, והיא יכולה להכיל גם הסתברות.

השואל: ומה עם ההבנה?

היוצר: ההבנה, לעומת זאת, היא מוחלטת. לפי האמונה האישית שלי הבנה היא רגולרית. דבר רגולרי הוא דבר שמתקיים תמיד, באופן קבוע. אני באופן אישי מאמין בשלמות הטבע. אם ההבנה לא רגולרית הטבע אינו מושלם.

השואל: אני מבין. אז זה אומר שכל דבר שאנחנו מבינים - אנחנו נבין אותו לנצח, כלומר הוא יישאר כאמת רגולרית.

היוצר: כך בדיוק.

השואל: האם המטפיזיקה שלך היא דבר שניתן להבין אותו?

היוצר: זאת בתנאי אחד - רק אם אנחנו חווים את החוויות שהן בבסיסה של המטפיזיקה, ואז יוצרים את היחסים שמקשרים בין החוויות, אז תיווצר מטפיזיקה בעלת משמעות, כלומר ההבנה של המטפיזיקה ולא רק המטפיזיקה עצמה.

השואל: אז נשאלת השאלה, האם כל דבר שאנחנו מבינים גם משרת אותנו?

היוצר: אענה לך בשאלה, מה כוונתך ב"משרת"?

השואל: כלומר האם טוב לנו להבין?

היוצר: ההבנה משרתת את הרצון. כלומר קודם כול אנחנו צריכים לרצות משהו, ואז ההבנה תעזור לנו להגיע לרצון שלנו ולהגשים אותו בעולם.

השואל: ומהו הרצון?

היוצר: לשם כך נצטרך להיכנס לתוך המטפיזיקה עצמה.

השואל: אז אני מציע שנתחיל.