הכי רחוק שאפשר

שלום שלום, אני מאוד מקווה שזאת כתובת האימייל הנכונה, השטרודל בפתק שאמא נתנה לי לא כל כך ברור, הוא קצת מכסה את האותיות שאחריו ואני לא לגמרי בקיא בכל ענייני האינטרנט האלה שגם ככה עולים לי בקשיים רבים (זה המכתב הרביעי שאני כותב לך אחרי שכל השאר נמחקו בגלל קפיצות של סימבה על המקלדת!) ונוסף על הקשיים הטכנולוגיים מטרידים אותי גם קשיי הניסוח משום שבכל פעם אני מתלבט מהי הפתיחה הנאותה (נדב היקר? נדבי'לה? נדבי? כל פנייה לא נכונה עשויה להיראות נלעגת לבני הדור הצעיר!) וזמן להתלבט אין לי כי הטקסי אמור להגיע בכל רגע: אני יוצא ממש בעוד דקות ספורות למסע ולא יודע אם אוכל בכלל להתחבר בחו"ל במחשב הנייד או בטלפון הנייד או השד יודע במה, כי מה שפועל בארץ בקלות מתקלקל מעשה שטן בארצות שמעבר לים.

בכל מקרה אמא פגשה אותי במקרה באיזה אירוע ואמרה לי שאתה מתגייס בקרוב (אני מקווה שלא התגייסת כבר! הפתק הוא מלפני שבועיים ומצאתי אותו באמצע הפספורט שלי, מכל המקומות בעולם) ושאתה קצת מודאג ושפוף וחושש מן העתיד ושצריך לצלצל אליך או לכתוב לך קצת מילות עידוד, וסליחה אם אני מעלה כאן על הכתב דברים שלא הייתי צריך לגלות.

מכל מקום הנה אני כותב לך, ובזמן שאני כותב מטרידה אותי המחשבה שאולי כבר התקשרתי אליך בעצם ואולי כבר עודדתי אותך במילים טובות ונדיבות, ואם כך היה קבל את התנצלותי על ההטרדה הכפולה, או שאולי רק חלמתי שאני מתקשר אליך? לפעמים אני מנהל שיחות חשובות בזמן השינה ואחר כך שוכח שלא התקיימו מעולם.

אם לא צלצלתי אז אנא קבל את המכתב הזה עם כל שפע מילות העידוד והחיזוק והנחמה שהיית רוצה לקבל איתו, ואני מ

***