הכל באשמת הבושה – חלק ב

פרק 1 ריקרדו

״לוסיאנה בסדר גמור,״ אני אומר בטלפון.

בייחוד כרגע.

רגליה באוויר ואני בולע אותה.

לא התכוונתי לענות לטלפון כשדלוקה התקשר... בעיקר כשמתחשבים בעובדה שהפה שלי עסוק בדברים נעימים – אבל לרגע קצר ראיתי את הפחד חולף על פניה היפהפיות.

החלטתי להסיח את דעתה ולהדוף את כל פחדיה.

ומאיך שהיא מלקקת את שפתיה ומטלטלת את ירכיה – הייתי אומר שהתוכנית שלי עובדת לא רע.

דלוקה עדיין באיטליה – עושה רק אלוהים יודע מה והוא לא יחזור בחודשים הקרובים... ולו רק בגלל שיותר מחצי מהאחוזה שלו זקוק לשיפוץ מאסיבי.

הוא עדיין מתקשר כמה פעמים בשבוע, אבל מלבד זאת הכול היה נפלא בחודש האחרון. אני מקווה שדלוקה יפגוש איזו אישה באיטליה וישכח מלולו... אבל יש לי תחושה שזה לא יקרה.

לא שוכחים בחורה כזו... בזה אני די בטוח.

עוד לא דיברנו על מה נעשה כשהוא יחזור... זה משהו שאנחנו לא מצפים לו בשמחה... בגלל סיבות מובנות מאליהן.

אני יודע שאצטרך למצוא משהו... בקרוב.

אבל לעת עתה? אני מחליק את הלשון שלי לתוכה ורואה איך פיה נפער בצורת מעגל.

היא עומדת לגנוח ולצעוק אבל אני מצמיד אצבע לשפתיה ומזכיר לה להיות בשקט.

היא נועצת בי מבט שיכול לחתוך זכוכית. אני מחזיר בכך שאני מוציא את לשוני מהכוס שלה ומדביק נשיקות ארוכות ואיטיות על החלק הפנימי של ירכיה; אני עוצר במכוון כשאני מגיע לנקודה שבה היא רוצה אותי יותר מכל.

היא מתנשפת ומשרבבת שפתיים, אבל אני שולח לעברה חיוך שחצני וממשיך במסע שלי. אני אוהב להתגרות בה כמעט כמו שאני אוהב... לטעום אותה.

היא משתגעת לגמרי כשאני עושה את זה ואני מת על כל רגע ורגע.

״יש בעיות במועדון?״ דלוקה נובח בעברו השני של הקו.

״לא,״ אני אומר כשאני שותל נשיקות על עצם האגן שלה. ״הכול בסדר.״

אני מרכין את ראשי כך שאני שוב ישירות מעל הכוס שלה. אני מרים את ראשי לעברה ומחייך. ״האמת, פאקינג מושלם.״

היא מסמיקה ואני ממקד את תשומת ליבי במסלול הנחיתה הקטן והסקסי שלה. ידיה נקפצות לאגרופים והיא פולטת נשימה צרודה כשאני מחליק את לשוני במקום. ואז היא אומרת ללא קול את המילה – ״בבקשה״ כשהיא נושכת את השפה התחתונה המלאה שלה.

עיני האיילה שלה נוצצות ומלאות תשוקה וזה גומר אותי.

אני מפשק בלהיטות את הכוס שלה ומנשק את הדגדגן שלה, עד שגבה מתקמר והיא מושכת בשערי כאילו חייה תלויים בזה ואז גומרת לי על הפרצוף.

אני צופה בה בשעשוע כשהיא מתרוממת, מושכת את הסדין על גופה ומושיטה את ידה אל שידת המיטה כדי להוציא קונדום מהמגירה. ״תזיין אותי עכשיו״ היא אומרת ללא קול כשהיא משליכה אליי את הקונדום.

אני מצביע על הטלפון והיא מכווצת את עיניה ומצביעה עליי לפני שהיא שוב אומרת ללא קול, ״אני צריכה אותך בתוכי.״

הזין שלי מפרכס והיא מנצלת את ההזדמנות ומורידה את הסדין כדי לחשוף את השדיים שלה בפניי.

כן, עם זה קשה להתווכח.

היא יודעת בדיוק מה הציצים הזקופים האלה עושים לי. בשילוב עם הכוס הנוטף שלה והמבט היוקד שהיא שולחת לעברי ברגע זה... אני לגמרי מחוסל.

אני אעשה בשמחה כל דבר שהיא תרצה – כולל להפוך אותה לשלי כשדלוקה בטלפון.

למעשה, אני מת לעשות את זה ויש לי תחושה שגם היא רוצה בזה.

אני משעין את הטלפון על כתפי ולובש את הקונדום. היא מתקרבת אליי ואני לא מהסס ויונק את אחת הפטמות שלה לפני שאני נע אל השנייה ויונק גם אותה.

יבבה זעירה בוקעת מבין שפתיה והיא מייד מניחה את ידה על פיה.

״מה זה היה?״ דלוקה נובח.

״הטלוויזיה, סליחה,״ אני אומר ויורה בה מבט מזהיר.

היא נושכת את שפתה התחתונה ומשפילה את מבטה.

אני מנשק אותה וטופח על אחוריה בשובבות. ״תסתובבי,״ אני אומר לה בלי קול. כשהיא עושה כדבריי, אני שם את הטלפון על שקט. ולפני שהיא מספיקה למצמץ, אני מחליק את אחת מידיי אל הכוס שלה ובשנייה אני מכסה את פיה. ״את תשתקי כדי שאוכל לתת לך לגמור על הזין הגדול שלי?״

היא מהנהנת בלהיטות ואני מכופף אותה על המיטה כדי שהתחת הקטן והחצוף שלה יזדקר באוויר. אני חייב לשאוף אוויר כשאני מתבונן במה שנגלה לעיניי, בעוד שערה הארוך גולש משני עברי ראשה כמו מסך של פיתוי.

אלוהים אדירים. זה החומר שממנו עשויים החלומות.

היא מקשתת את גבה ומרימה את אגנה גבוה עוד יותר באוויר. המראה מקשה עוד יותר את הזין שלי ואני נושך את מפרק אצבעי כשאני משמיע קללה.

אני כורך את שערה סביב ידי וחודר לתוכה בהדיפה אחת. אני שמח ששמתי את הטלפון על שקט מפני שאני זה שגונח הפעם.

היא מביטה בי מעבר לכתפה וקורצת אליי. ואז היא מכניסה לפיה את אחת מאצבעותיי ומתחילה למצוץ אותה.

כן, הבחורה שלי יודעת לתת לא פחות מאשר לקבל. ברור עכשיו מי מסחרר את מי.

אני נוגח לתוכה חזק יותר והיא מטלטלת את התחת העגלגל שלה לעומתי.

החיכוך בינינו פאקינג לא ייאמן. ״הלו? אתה שם?״ דלוקה צועק.

אני משפיל את מבטי, מתרכז בזין שלי שמחליק לתוך הלהט החם שלה ומחייך. אני לוחץ על כפתור ההשתקה של הטלפון במהירות ומכחכח בגרוני. ״כן.״

אני מיטלטל לתוכה בכוח והאשכים שלי מכים בדגדגן שלה. אני מהדק את אחיזתי בפיה ומבליע בכף ידי את זעקתה.

דלוקה משמיע איזה חרא בנוגע למועדון; משהו שאני בטוח שהוא אמר לי כבר אלף פעם בעבר.

לולו מתחילה לרעוד ולפרכס והכוס שלה סוחט אותי כל כך טוב כשהיא גומרת – אני לגמרי יוצא מדעתי.

דלוקה ממשיך לפלוט את הזבל שלו ברקע, אבל אני מתעלם ממנו כי כשאני יוצא קצת החוצה... אני רואה את העסיס של לולו על כל הזין שלי.

פאקינג שיט.

״אני אטפל בזה. אני חייב לסגור,״ אני אומר לפני שאני מנתק לו.

האשכים שלי מתרוממים ואני הודף לתוכה פעם אחת אחרונה לפני שאני מתמוטט עליה, נוטף זיעה. ״אלוהים, לולו.״

היא מצחקקת ומתהפכת כדי להביט בי. ״ספר לי משהו שאני לא יודעת. אני חושבת שאני עדיין ממשיכה לגמור.״

אני גונח וקובר את פניי בצווארה, שואף את ניחוח הווניל והדובדבנים שאני אוהב כל כך.

״חבל שהערב יש קרב במועדון,״ היא אומרת. ״כל מה שהייתי רוצה זה להישאר איתך במיטה.״

״אני יודע, בייבי. אבל ככל שזה ייגמר יותר מהר, נוכל לחזור הנה יותר מהר.״

היא נושקת לי ואני שוקע בשפתיה הרכות.

אם הייתי יכול לבחור רק דבר אחד שאוכל לעשות עד יומי האחרון – זה יהיה הדבר.

לנשק אותה.

כמעט לא האמנתי לה שהנשיקה הראשונה שלנו הייתה גם הנשיקה הראשונה שלה... אבל כשלחייה החלו להעלות סומק והיא התמלאה מבוכה, ידעתי שהיא אומרת את האמת.

אז סיפרתי לה אמת משלי... שהיא אולי מעולם לא התנשקה... אבל שבשבילי היא הנשיקה הטובה ביותר.

״אני אוהבת אותך,״ היא לוחשת בין נשיקה לנשיקה. ״כל כך.״

אני מחליק על לחייה באגודלי ומנשק את תנוך אוזנה. ״ואני אוהב אותך.״

היא מחייכת אליי חיוך קטן שאינו מגיע לעיניה.

חזי מתכווץ מפני שאני שונא את המחשבה שהיא עצובה. ״מה קרה?״

״כלום.״

וכשאני מביט בה, היא אומרת, ״אני פשוט מצטערת שאנחנו לא יכולים לספר לכולם עלינו.״

״למה את מתכוונת? ג׳קסון וטיירון יודעים עלינו.״

היא מושכת את הסדין ומתכסה. ״כן, אני לא מתכוונת אליהם.״

אשמה שוטפת אותי מפני שאני יודע שהיא ראויה ליותר מזה.

למרות שהמצב נפלא – ג׳קסון וטיירון עדיין חושבים שאנחנו בקטע לא רציני וששנינו ממשיכים להיפגש גם עם אחרים.

אמרתי ללולו שאספר להם את האמת, אבל היא פסלה את הרעיון, כי אם הם יפלטו אי פעם משהו בטעות ויספרו עד כמה העניינים בינינו רציניים, ולוק או מישהו אחר ישמע – וזה יגיע לאוזניו של דלוקה... אז הלך עלינו.

ואז אמרתי לה שדיברתי עם דלוקה ואמרתי לו שסיפרתי לכולם במועדון שאנחנו זוג כדי להגן עליה.

היא אמרה שזה לא טוב ושעדיף לגרום לדלוקה להמשיך לחשוב שאנחנו לא מסתדרים. ככה הוא לא יחשוד בשום דבר.

ואז היא הזכירה לי מה יקרה אם הוא אי פעם באמת יחשוד שמשהו קורה בינינו.

הוא ינקום בי דרך טיירון וג׳קסון: הוא יפגע בהם או ירצח אותם.

לא הייתה לי ברירה אלא להסכים איתה... מפני שהיא צודקת.

ואני שונא את זה.

היא קולעת את שערה לפקעת על ראשה וקמה. ״אני הולכת להתקלח ולהתארגן לקראת הקרב הערב.״

אני מושיט את ידי אליה למשוך אותה למיטה, מפני שפתאום צצה במוחי מחשבה נוספת. ״מישהו מטריד אותך במועדון?״

אני לא מחמיץ את ההיסוס בעיניה לפני שהיא מנופפת בידה ואומרת, ״מה? לא. הכול בסדר.״

בולשיט... ואני יודע בדיוק מי הבן זונה שעושה את הבעיות.

זה האפס הזה... לוק. אני כל הזמן תופס אותו מסתכל עליה כשהוא מלטף לעצמו את הזין ומלקק את שפתיו.

אמרתי לו פאקינג להפסיק עם זה וחשבתי שהוא הבין אותי, אבל נראה שלא.

לרוע המזל, מאחר שהוא אחד מאנשיו של דלוקה... נדמה לו שלולו ואני לא באמת זוג ושהכול בבחינת עבודה בעיניים.

ברור שאני לא יכול להגיד לאפס הזה שזה לא ככה, מפני שהוא ישמח מאוד לספר לדלוקה את האמת.

עם זאת, אני יכול להזכיר לזבל הזה את מקומו במועדון שלי ולהזהיר אותו שוב בכל הנוגע ללולו... הפעם באמצעות אגרופיי. ״אני אטפל בלוק.״

עיניה מתרחבות. ״כן, רעיון מעולה. אני בטוחה שדלוקה לא יחשוב שזה מעורר חשד. תראה, בייב – הוא כבר יודע איך לוק מסתכל עליי. זה ככה מאז שהייתי ילדה.״ היא מושכת בכתפיה כמי שמקבלת את הדין. ״דלוקה לא מודאג מזה מפני שלוק יודע שדלוקה יהרוג אותו אם הוא יעבור את הגבול.״

זעם מתעורר עמוק בתוכי מפני שאני רוצה להיות זה שיגן עליה... לא הוא.

היא מקמטת את אפה. ״למרות שהוא כן מצליח להיות דוחה במיוחד בחדר ההלבשה, שבו, למרבה הנוחות, אין מצלמות מעקב.״

היא הולכת בכיוון חדר האמבטיה. ״אבל אני מסוגלת לטפל בזה.״ היא עוצרת ומחייכת אליי. ״יש לי ימנית מפחידה... זוכר?״

כשאני לא מחייך בחזרה, היא מגלגלת את עיניה ונכנסת לחדר האמבטיה. אחרי רגע אני שומע את המים זורמים במקלחת.

אני נעמד ונלחם בדחף לחבוט באגרופי בקיר.

פאק על כל זה... אני אחבוט באגרוף שלי בפרצופו של לוק אחרי הקרב הלילה.

אני כובש את הדחף הנוסף שמרים את ראשו.

מאחר שלולו מעסיקה אותי עכשיו בלילות, אני לא להוט לעזוב אותה... חלף חודש מאז ביקרתי במחסן עם אמיליו.

הוא לא שאל אותי על כך, אבל אם אתבקש לנחש, אומר שהוא ודאי חש הקלה.

רגש האשמה הורג אותי... אבל כשאני מביט בלולו, כל החרא הזה נעלם מפני שהיא גורמת לי אושר.

וזה לא רק בזכות הסקס המדהים – אלה השיחות, האופן שבו ליבי דוהר כשהיא נמצאת איתי בחדר אחד, האמיתות הקטנות שאנחנו חולקים זה עם זה כל לילה לפני שאנחנו נרדמים.

העובדה שאני מצליח בכלל להירדם מלכתחילה.

היא כל מה שמעולם לא ידעתי שאני צריך.

כשהיא יוצאת מחדר האמבטיה, אני מושך אותה אליי לעוד נשיקה ואז מושיט את ידי לתיק האימונים שלי.

״אני הולך עם ג׳קסון לחדר הכושר. הערב יש קרב רציני ואני רוצה לוודא שהוא מוכן.״

היא מטה את ראשה ומביטה בי. ״אתה עצבני.״

אני לא יודע איך היא מצליחה לקרוא אותי כאילו הייתי ספר פתוח כשאף אחד אחר לא יכול... אבל זו עובדה.

אני מחליט להתוודות. ״הוא נלחם הערב במתאגרף. הבחור שוקל שבעה קילו יותר ממנו... אני יודע שזה לא נשמע הרבה, אבל בהתחשב בכך שג׳קסון הוא לוחם אומנויות לחימה ולא מתאגרף – אני רוצה שהוא יהיה מרוכז.״

אני משפשף את עורפי. ״יש לי אמון ביכולות שלו... אני פשוט–״

״אתה לא מסוגל לא לדאוג בגלל שאכפת לך מהם,״ היא מסיימת את המשפט במקומי.

״כן. אלוהים, אני נשמע כזה חנון.״

היא צוחקת וכורכת את זרועותיה סביב עורפי. ״בכלל לא. אני חושבת שזה סקסי. אני חושבת שרק גבר אמיתי דואג לאחרים יותר מאשר לעצמו. יש לטיירון ולג׳קסון מזל שיש להם אותך.״ היא משפילה את מבטה. ״מפני שהאמת היא שהם לא היו נשארים בחיים בלעדיך. דלוקה היה הורג אותם כמו את שאר הלוחמים שהיו לפניהם.״

שילוב של זעם וצער שועט בדמי והיא מקללת בשקט. ״אני מצטערת, ריקי. אני כל הזמן שוכחת–״

אני מסיר מעליי את ידיה ונסוג. ״זה בסדר. נתראה אחר כך.״

אני יוצא בלי להוסיף דבר.

ללולו אולי קל לשכוח שהייתי לוחם במועדון של דלוקה... אבל אני לעולם לא אשכח.

בדיוק כפי שלעולם לא אשכח שראיתי את כל הלוחמים סביבי מתים כמו זבובים.

אמיליו טעה כשאמר שהאנס במחסן היה האדם הראשון שרצחתי... מפני שבכל ערב שבו הייתי בכלוב נאלצתי להרוג את המתחרה שלי.

וכמו שזכרתי את הילדה הקטנה עם העיניים בצבע האגוז, שראתה את אבי רוצח את גרהם, וכמו שזכרתי עד כמה אימי שנאה אותי... לעולם לא אשכח גם את התחושה ההיא.

מפני שבכלוב... הייתי חזק.

התייצבתי מול דלוקה, ועם כל מהלומת אגרוף ועם כל עצם ששברתי בקרבות בכלוב הוכחתי לו שטעה.

לא הייתי פחדן.