הלילה הגורלי

תאודור קאדרוס שילם לנהג המונית. היה ערב חמים של יוני, ותאודור פשט את הז'קט שלו כשהוא צעד לדלת הכניסה הפתוחה של הבית המדורג במרכז שכונת מייפר בלונדון. הבניין הזה נחשב קטן, יחסית למבנים הרבים של החברה המשפחתית הבינלאומית. בבית השתמשה במשך השנתיים האחרונות אחותו אנה, והיא התחלקה בו עם עוד שלוש סטודנטיות מהאוניברסיטה. הוא הכיר את שלושתן, אך אחת מהן, ליז, עזבה לפני חודש, והוא עדיין לא פגש את זו שהחליפה אותה.

חיוך ציני עיקל את שפתיו הנוקשות. ברור שהבחורה החדשה אינה סולדת ממסיבות. בליל שישי הבית היה מואר כמו עץ חג המולד והמסיבה היתה בעיצומה. הוא נכנס לחדר הכניסה, תלה את הז'קט שלו על מתלה הקיר, עקף כמה זוגות מתגפפים והלך לסלון. המוזיקה היתה רועשת וקולות הצחוק עוד יותר. אנה לא היתה אמורה לחשוב שהוא יגיע לפני יום שני, וברור שהיא מנצלת היטב את סוף השבוע האחרון שבו אחיה הבכור לא נושף בעורפה.

הוא לא מאשים אותה. אחרי נסיעה עסקית לדרום-אמריקה למשך חמישה שבועות הוא טס אתמול לניו-יורק וציפה לבלות סוף שבוע ארוך עם חברתו בעשרת החודשים האחרונים דיאן, עורכת דין ניו-יורקית מצליחה. אף-על-פי שתאו היה עייף והיה זקוק למנוחה, דיאן התקיפה אותו: לאן הקשר ביניהם הולך? למה הם לא יכולים רק לשוחח הערב, ולא לשכב?

אחרי הרבה דיבורים הוא הלך לישון לבדו בחדר הנוסף... ובבוקר תאו הוא שאמר 'לא'. הוא היה שישה שבועות בלעדיה ובלי יחסי מין. הוא היה מונוגמי כל עוד הוא היה בקשר עם בחורה, אך למרות שדיאן היתה מקסימה הוא לא היה מוכן לתת לה, או לאף אחת אחרת, להשפיע עליו במניפולציות מיניות. קול פעמוני החתונה נשמע יותר מדי חזק באוזניו, והוא לא הצליח לחמוק ממנו בזמן.

"תאו? מה אתה עושה פה?" אנה אחזה בזרועו ונשאה אליו עיניים חומות המומות. "לא חשבתי שתגיע לפני יום שני."

"אין לך מה לדאוג," הוא אמר בלגלוג. "את יכולה להמשיך עם המסיבה, רק תדאגי שהחברים שלך לא ייכנסו לחדר שלי." אחותו אנה בת העשרים ואחת היתה מסוגלת בהחלט לדאוג לעצמה, אך אביו התעקש שתאו צריך לפקוח עליה עין. אביהם היה יווני, ואמם יוונייה-אמריקאית, ולמרות שאמם היתה אישה מודרנית, אביהם הדגיש את חשיבות המנהגים היווניים המסורתיים. לכן היה לתאו בסיס חלקי בלונדון במשך שלוש השנים האחרונות, והיה לו חדר בקומה העליונה בבית. בבית המשפחה באתונה אנה חיתה חיים הרבה יותר סגורים מאשר בלונדון.

"אין בעיה, אחי..." אנה חזרה לרקוד עם בן-זוגה.

תאו מזג לעצמו וויסקי והסתכל בסלון המואר באור ניאון... לא לטעמו. הוא העיף מבט בשעון היד שלו וראה שהשעה חמישה לחצות, אבל למרבה הצער השעון הביולוגי שלו היה עדיין מכוון לשעון אמריקה, והוא לא היה מוכן לשינה. פיו הנוקשה התעקל בציניות כשהוא הרהר בגחמות הנשים. באלה של דיאן המקסימה במיוחד.

דיאן ידעה מלכתחילה מה תהיה התוצאה. היא היתה עורכת דין יפהפייה, אינטליגנטית וקרייריסטית, בדיוק מהסוג שמצא חן בעיניו, אבל כבר כעבור כמה חודשים היא רצתה טבעת נישואין. אלא שהיא בחרה בגבר הלא נכון. הוא היה רווק והתכוון להישאר כזה בעתיד הקרוב.

הוא העיף מבט בחדר הצפוף. בסוף יולי אנה תסיים ללמוד באוניברסיטה. ואז הבית ישנה את ייעודו לבניין משרדים, מטרה שלשמה הוא נועד מלכתחילה, כשהחברה המשפחתית קנתה אותו. אך כשאנה התעקשה שהיא רוצה לגור במעונות סטודנטים, אביהם סירב בפסקנות. הבית הזה היה פשרה שעליה הסכימו האב ובתו. ובכל זאת, כשהוא הביט עתה באורחים שהתפתלו במה שנראה לו כמו ריקוד פולחן פוריות המוני, תאו הבין את נקודת המבט של אביו.

אך במקביל הוא הבין שלא יהיו לו אכפת אם יהיה צמוד אליו הלילה גוף מתפתל של אישה מתמסרת. אבל הוא לא היה מאלה שיש להם סטוצים, ובוודאי לא עם החברות של אחותו. זה יותר מדי קרוב הביתה. הוא פנה ופילס את דרכו בין האנשים. מה שחסר לו זה כוס קפה, לא עוד וויסקי. הוא התקדם לעבר המטבח.

הוא פתח את הדלת בדחיפה, נכנס וסגר אותה מאחוריו. הוא פנה ונעצר, נטוע במקומו. במשך עשרים ושמונה שנות חייו הוא לא ראה מישהי כמוה...

האישה עמדה כשגבה מופנה אליו ושפכה נוזל צבעוני לכיור. שערה היה שחור כלילה וגלש בגלי משי כמעט עד מותניה. חלקת עור בהירה הראתה את התרחבות אגן ירכיה הנשי ופיסת בד שחורה שרק בקושי היתה יכולה להיקרא חצאית כיסתה ישבן מוצק וגבוה. והרגליים שלה... תאו נשם עמוק ותחב את ידו לכיס; הוא לא התגרה מהר כל-כך מאז היה תלמיד בית ספר מלא בטסטוסטרון. הרגליים שלה לא נגמרו... הן היו ארוכות, מחוטבות ובהירות כמו אבן בהט.

"שלום לך," הוא אמר בעצלתיים בקול גרוני. הצרידות לא היתה מזויפת; די היה בישבנה להתיק את נשימתו, והוא מיהר לצמצם את המרחק ביניהם.

ווילו שמטה את הבקבוק לכיור לשמע הקול הגברי העמוק וסבה על עקביה. שפתיה נפשקו, אך שום קול לא בקע מהן. לעברה התקדם הגבר הכי יפה שהיא ראתה מימיה. גבוה, לבוש במכנסי קפלים בגון שמנת ובחולצה כחולה מכופתרת. הוא היה גדול ושזוף והקרין אנרגיה מחשמלת. שערו השחור החלק היה מסופר למשעי, גם אם ארוך מעט, סגנון שהעניק לו מראה שובב.

הוא היה התגלמות הפנטזיה הרומנטית. העיקול האיטי והאינטימי של שפתיו כשהוא חייך גרם ללב שלה לדהור, והבטן שלה התהפכה באופן מטריד ביותר. לרגע הזמן עמד מלכת, והיא לא ידעה מה לעשות עם עצמה.

היא קראה על אהבה ממבט ראשון, אך היה לה ספק אם יש דבר כזה. ואז מבטה פגש את עיניו והיא ראתה את השתקפותה במעמקים האפלים וידעה שזה נכון. עיניה נפערו ורעד חלף בגופה כשהיא חשבה שמבטו יכול לחדור לנשמתה, כי הקשר היה כל-כך חזק.

היא שמעה אותו מדבר, אך האוויר נכלא בריאותיה, והיא לא היתה מסוגלת להגיב. היא רק בהתה בו, התרגשותה גואה. היא מימיה לא הרגישה ככה; זו חייבת להיות אהבה, היא חשבה מיד. אחרת מה זה יכול להיות? רק הרבה יותר מאוחר היא תבין את הטעות...

כשהבחורה סבה על עקביה תאו היה המום. עיניה הכחולות הצלולות נראו נוצצות, אבל היו צבועות בקו עיפרון שחור עבה ובהמון מסקרה. צללית כחולה מזעזעת כיסתה את עפעפיה העליונים, ופיה היה צבוע באדום לוהט. פניה שהיו מכוסות בשכבה עבה של מייק-אפ היו ניגוד גמור לגוון החיוור של עורה.

כתפיה היו חשופות ובהירות כמו רגליה. מבטו ירד לקימור הקל של שדיה הזקופים שהודגשו על ידי חזייתה הכסופה ומשם לבטנה השטוחה ולשקע הטבור שלה, שאותו הכאילו-חצאית שלה לא הצליחה להסתיר. ואז הוא ראה את התכשיט בטבורה ועצר את נשימתו. למרות האיפור הגרוע, האישה הזו היתה התגלמות המיניות.

"אסור לבחורה יפה כמוך להתחבא במטבח," הוא אמר ונעצר במרחק כמה עשרות סנטימטרים ממנה. "אני תאו קאדרוס, אחיה של אנה, ואת...?" הוא השתתק לרגע והושיט את ידו. הוא הבחין שעיניה הכחולות עוד יותר מדהימות מקרוב, וחשב שלא יכול להיות שהן אמיתיות. אבל באותו רגע לא היה לו אכפת; הגוף שלה לגמרי הטריף אותו. כשהשתיקה התארכה והיא רק בהתה בו הוא הוסיף: "את ישנה פה?" אולי היא הדיירת הסטודנטית החדשה. "או שאת דמיונית, יפהפייה מהאגדות שלא יודעת לדבר," הוא הקניט אותה. הוא חייך, ועיניה המדהימות נפערו. היא מצמצה.

"שמי ווילו, וכן, אני ישנה פה," אמר קול מנומס. יד אלגנטית ודקה הושטה לו. הוא אחז בה ומגעה העביר בו זרם חשמל.

חוק הברזל שלו שאמר שאסור לו להתעסק עם החברות של אנה פרח מבעד לחלון. "את מוכנה לרקוד איתי, ווילו?"

"לא נראה לי שאני יכולה," היא אמרה, קולה חרישי ואיטי. "לא כשכולם ככה פה." והיא הטתה את ראשה לעבר הדלת, שערה הארוך והחלק גולש מעבר לכתפה כשהיא החוותה בראשה.

"אז תרשי לי ללמד אותך את הסגנון שלי," תאו מלמל, והוא לא התכוון רק לריקוד. מתחת לאיפור הכבד תווי פניה היו עדינים, אפה קטן וישר, שפתיה מלאות וחושניות. היא יפהפייה מהממת, הוא חשב. הוא רצה אותה בתשוקה ששיגעה אותו. העובדה שלא היה לה טעם בלבוש נשכחה. גופו השתלט על השכל שלו, ולא היה אכפת לו מכלום.

הוא חיבק אותה, התעלם מפיזוזיהם הנלהבים של יתר הרוקדים, והיא נצמדה אליו כאילו נוצרה למענו. הוא קבר את ראשו בשערה המרהיב והריח ריח של תפוחים רעננים. היה לה ריח אישי מיוחד במינו, שונה מכל בושם שהוא הכיר. הם לא החליפו ביניהם הרבה מילים, בגלל רעש המוזיקה, אבל הוא גילה שהיא לומדת ספרות אנגלית. הוא הצחיק אותה בסיפוריו וגרם לה להיאנח כשהוא ליטף את גופה הדק בכפות ידיו. ולבסוף, כשהוא הזמין אותה לשתות איתו במקום קצת יותר שקט, היא הלכה אחריו, כף ידה הבוטחת בכף ידו.

כשתאו פקח את עיניו הוא מתח את מלוא מאה ותשעים הסנטימטרים של גופו השחום ואנחת סיפוק חמקה מפיו. הוא הרגיש מצוין, אפילו יותר ממצוין – נפלא, והכול בגלל ווילו המקסימה. הוא מיד היה מגורה שוב. היא היתה אשת חלומותיו, והיא הגשימה את כל הפנטזיות שלו. הוא ליקק את שפתיו. הוא עדיין הרגיש את הטעם שלה על לשונו, הרגיש את הפטמות הוורודות ממלאות את פיו ואת רגליה הארוכות עוטפות את גופו. הנרתיק ההדוק שלה. הוא נזכר בקולות הקטנים שהיא השמיעה כשהם גמרו יחד, ואת תגובתה הנלהבת, גם אם מופתעת, כשהוא הוביל אותה לאט לדרכים אקזוטיות יותר של התעלסות. אם היא לא היתה מגיבה בהתלהבות כזו הוא היה חושב שהיא לא שכבה עם גבר לפניו.

כן, טוב שהוא גמר עם דיאן. ווילו היתה הרבה יותר לטעמו. חלופה נהדרת. הוא התהפך הצדה והושיט אליה את ידו, ואז הוא נוכח לדעת שהמיטה ריקה. היא בטח בחדר הרחצה. בשלב מסוים בלילה היא עזבה אותו לזמן קצר וחזרה, פניה נקיות מאיפור. תאו היה המום כשהוא ראה את היופי הטבעי שלה וכבש אותה שוב.

כשהוא חשב על זה עכשיו הוא השליך מעליו את הסדין, הניף את רגליו הארוכות מהמיטה וקם, גופו המרהיב מגורה. ואז הוא נזכר – היא לא בחדר הרחצה. הוא הרגיש כמעט כמו נער שוב, וחיוך רחב של ציפייה האיר את פניו הנאות.

כשאור הזריחה הסתנן לחדר השינה ווילו הסכימה בהתלהבות להצעתו לבלות איתו את סוף השבוע, אך לא תחת עיניה הסקרניות של אחותו. הוא הסכים ונתן לה לחמוק בחזרה לחדרה כדי להתכונן. הוא קבע איתה להיפגש למטה בתשע. תאו היה בטוח ששאר חברותיה של אנה עדיין ישנות לאחר המסיבה, ושהם יוכלו לחמוק מהבית בלי שאף אחד ירגיש.

אף-על-פי שהמחשבה על רחצה משותפת עם ווילו היתה מושכת מאוד, המחשבה על הימים ועל הלילות שמצפים להם היתה עוד יותר מושכת. הוא הסתכל שוב בחיוך במיטה הסתורה, ראה את כתם הדם וקפא...

לעזאזל! לא יכול להיות שהיא היתה בתולה... לא. הוא הניד בראשו הכהה. לא יכול להיות, לא כמו שהיא היתה לבושה אמש. ואולי בגלל שהיא קפצה איתו למיטה שעה לאחר שהם הכירו... בכל מקרה, אנה אמרה לו שהבחורה החדשה לומדת לתואר שני, אז היא אמורה להיות בת עשרים ושתיים לפחות. בטח יש לזה הסבר אחר. הוא הביט בחדר, ורק אז שם לב לשעה: אחת-עשרה. לעזאזל! הוא שב וקילל. הוא התעורר מאוחר מדי, דבר שלא קרה לו בשנים האחרונות. ברור שהג'ט-לג השפיע עליו – וגם ההתעלסות הנמרצת שלו עם ווילו שנמשכה רוב הלילה.

הוא רץ למקלחת ואמר לעצמו שאסור לו להילחץ. לאחר הלילה הנפלא שהם בילו ביחד הוא היה בטוח שהיא עדיין מחכה לו למטה. הראש של תאו היה מלא בתוכניות להכיר לווילו את כל הדברים הטובים בחיים, כולל אותו עצמו. הוא יהיה המורה שלה לאופנה, ייקח אותה למעצבים הכי טובים וילביש אותה באופנת עילית כדי שהיא תוכל להגשים את הפוטנציאל המדהים שלה.

חמש דקות לאחר מכן, לבוש במכנסי ג'ינס ובחולצת פולו שחורה, הוא נכנס בצעד בטוח למטבח. אנה ושתי חברותיה, מגי וג'ו, ישבו סביב השולחן. בחורה רביעית, בלונדינית שאותה תאו לא פגש עד כה ישבה איתן. היא בטח נשארה אצלן לאחר המסיבה, כך הוא הניח.

"היי, תאו. ישנת טוב?" אנה בירכה אותו. "שב ואני אכין לך קפה – נראה לי שאתה זקוק לזה."

תאו עשה כדבריה. הוא התיישב לצדן ליד שולחן עץ האורן השרוט והקשיב לניתוח המסיבה. לבסוף, לאחר שתאו שתה שני ספלי קפה חזק שאנה הכינה, הוא שאל את השאלה שהכי עניינה אותו, וקיווה שהוא לא מעורר את סקרנותה של אחותו. "אז איפה השותפה החדשה? נדמה לי שהיא אמרה שקוראים לה ווילו. גבוהה, עם שער שחור. פגשתי אותה במטבח אתמול בערב."

ארבע הבנות פרצו בצחוק והבלונדינית השיבה: "אני השותפה הרביעית - אמה. ווילו הלכה."

האכזבה היתה כמו אגרוף בבטן, והוא רצה לצעוק: "לאן היא הלכה?" אבל הוא הסתיר את ההלם שלו. ווילו שיקרה לו. היא לא היתה השותפה החדשה, וברור שהיא הלכה בלי לומר לו מילה. הוא אמר לעצמו שאסור לו לדאוג – אחרי הכול, אנה וחברותיה יודעות מיהי. חקירה קצרה תגלה לו היכן ווילו, והוא יוכל למצוא אותה. הוא רצה למצוא אותה.

"היא ואני למדנו יחד באותה פנימייה של הנזירות. היא נחשבה פופולארית בין המשפחות של עובדי משרד החוץ. היא צעירה ממני בארבע–חמש שנים, ולא דיברה הרבה. אני לא מכירה אותה מקרוב. השתדלנו לעזור לה להשתלב אתמול בערב, אבל לא הצלחנו במיוחד; בערך בחצות היא נעלמה לחדר שלה."

תאו שתק. לא לחדרה אלא לחדרו. ההערה על לימודים אצל הנזירות גרמו לו להרגיש נקיפות מצפון. אך תאו לא חשף את מחשבותיו. "לי היא לא נראתה כמו מישהי שלמדה אצל הנזירות, עם העגיל בטבור והחצאית שבקושי כיסתה לה את הטוסיק," הוא אמר בעצלתיים בציניות.

שוב נשמע פרץ צחוק, והפעם אנה ענתה. "זו היתה מסיבה בסגנון זונות וכמרים, אם לא שמת לב, תאו."

"זונות וכמרים..." הוא חזר על דבריה, וקימט את מצחו הנאה. "את רוצה להגיד לי שבכוונה התלבשתן כמו זונות?" הוא שאל בכעס, המום מכך שאחותו יכולה להיות טיפשה כזו. היא בטח יודעת איזה שדר מעביר ביגוד חושפני לגברים.

"כן." אמה חייכה אליו. "אבל זה לא אומר שאנחנו כאלה. אתה יכול להוריד מהפנים שלך את ההבעה הביקורתית של האח הבכור."

הבעיה, כך תאו הבין באיחור, היא שדעתו על ווילו המקסימה אתמול היתה לא מבוססת, והוא לא היה גאה בכך.

"ניסיתי לעזור לווילו בליין כמיטב יכולתי," הוסיפה אמה. "השאלתי לה מדבקה לפופיק וכמה בגדים כדי שהיא תשתלב, אבל..." ואז היא השפילה את מבטה לגופה ושבה והביטה לעבר תאו בהבעה מפתה. "כפי שאתה רואה, אני די קטנה, ולא תיארתי לעצמי עד כמה ווילו גדלה בשנים האחרונות."

תאו נזכר באופן מוחשי מדי בגופה הגבוה והגמיש של ווילו, בעיניה הכחולות המבריקות ובעורה החלק כמשי, וגופו הגיב מיד בהתלהבות. אך השכל החד שלו הזכיר לו גם את פניה לאחר שהיא הסירה מהן את האיפור ואת הכתם על המיטה, וההתלהבות נעלמה באותה מהירות שבה היא התעוררה. כעס ומבוכה מילאו אותו, והוא לא היה רגיל להיות נבוך. כשהוא הרגיש שהוא שוב יכול לסמוך על הקול שלו הוא שאל לפתע: "אז ווילו לא לומדת איתך באוניברסיטה?" הוא קם. לפתע מילאה את תאו תחושה מבשרת רע שמה שהוא עומד לשמוע לא ימצא חן בעיניו.

"חס וחלילה," אמרה אמה וצחקקה. "היא הגיעה הנה רק כי אבא שלי מכיר את גברת בליין שנים; היא עובדת במשרד החוץ ומוצבת כרגע בהודו. בכל מקרה, אבא שלי שאל אותי אם נוכל לארח את ווילו ללילה, כי אימא שלה לא רצתה שהיא תהיה לבדה במלון בלונדון, במיוחד כי זה היה יום ההולדת השמונה-עשר שלה. היא עזבה את בית הספר רק אתמול והיתה צריכה לעלות על טיסה מהיתרו הבוקר כדי להצטרף לאמה."

"למה אתה כל-כך מתעניין בה, תאו?" אנה שאלה, עיניה החומות המלאות בעליזות נחות על פניו. "לא יכול להיות שהיא מצאה חן בעיניך... במיוחד בהתחשב בזה שדיאן המקסימה התקשרה אינספור פעמים הבוקר. נדמה לי שווילו ענתה על הטלפון האחרון ממנה לפני שהיא הלכה, ואני הדפתי את כל היתר. כדאי שתחזיר צלצול לדיאן: היא התחילה להישמע לחוצה."

אבל הלחץ שלה לא היה קרוב לזה של תאו. הבטן שלו התהפכה והוא כעס לפתע על ארבע הבחורות המגחכות, אבל עוד יותר מאשר עליהן, הוא כעס על עצמו. תאו לא האמין שהוא היה עד כדי כך מרוכז בעצמו ופיתה נערה יפהפייה ותמימה בלי לחשוב פעמיים. איך הוא היה עד כדי כך עיוור ולא שם לב שמתחת לאיפור ולבגדים המזעזעים, ווילו בת שמונה-עשרה בקושי?

"תאו," דחקה בו אנה, "אתה מתקשר לדיאן, או לא?"

"לא. נפרדנו, ואם היא תתקשר תגידי לה שיצאתי." תאו שמח שהוא מצא תירוץ והרגיש שאט נפש כשהוא יצא מהמטבח ומהבית כרוח סערה.