המאפיה של מדינת ניו־יורק 1: אימפריית פיתוי

1 לוקה

סנט אונופריו — נפת ויבו ולנטיה, קלבריה

דלת המכונית נפתחה וגבר נכנס למושב האחורי לידי. "יש לנו בעיה רצינית, דון בנטי," אמר דון רוסי וטרק את הדלת. "משטרת הפיננסים מתכננת לעצור אותך."

רוסי היה ראש הנדראנגטה הנוכחי במחוז שלנו, אבל הוא היה ידוע בנטייה שלו להפרזות. לא היה שום סיכוי שהם יעצרו אותי.

משטרת הפיננסים אחראית על המאבק בפשיעה הכלכלית באיטליה. הם היו קוץ בתחת שלנו מאז ומעולם, אבל רובנו מצאנו דרכים להתנהל איתם. רק בוסים טיפשים ועצלנים מוצאים את עצמם בכלא — ואני לא הייתי אף אחד מהדברים האלה.

"קאצָטָה," בולשיט, אמרתי בשלווה. "אני משלם להם כדי לדאוג שזה לא יקרה."

"זה היה נכון לפני שהחלטת לזיין את אשתו של קולונל פלמיירי."

פלמיירי? למה העניין הזה בכלל מוזכר עכשיו? שכבתי עם סיניורה פלמיירי לפני שנה, כשהיא פנתה אליי במסעדה. בדרך כלל אני לא מזיין נשים זרות, גם אם הן יפות, אבל היא ממש לחצה. הסקס היה נחמד, אבל לא משהו בלתי נשכח. "לא ידעתי מי היא כשעשיתי את זה. לא היה לי מושג שהיא נשואה."

"זה לא משנה. היא יודעת מי אתה והיא סיפרה לפלמיירי שהזדיינתם כדי לתקוע לו אצבע בעין. כדי להתנקם הוא החליט להפוך אותך ליעד ובשקט, בשקט בנה את התיק נגדך."

"זאת הפעם הראשונה שאני שומע על זה. אין מצב שיש לו ראיות מוצקות."

"אבל יהיו לו. עצרו את בן הדוד שלך ניקולו בלוצרן. הוא נתפס בהעברת משלוח. הם מחזירים אותו לרומא ופלמיירי מתכנן להשתמש בו נגדך. הם רוצים שהוא ילשין עליך."

מֶרדָה! חרא. אני הולך לרצוח את איש הקשר שלי במשטרת הפיננסים שלא חשב להזהיר אותי על כל זה. ישר אחרי שארצח את בן הדוד שלי. "אני אטפל בזה."

"בטח שתטפל. אבל יכול להיות שלא יהיה צורך. פלמיירי רוצה לזרוק לך גלגל הצלה."

הסתכלתי החוצה מהחלון וחשבתי. יכול להיות שפלמיירי אסף עליי מידע, אבל גם אני ידעתי דברים עליו. הקפדתי לערוך מחקר על כל אחד מהאויבים שלי. אחרי שגיליתי שהאישה שגררה אותי למיטה היא אשתו של פלמיירי, ניסיתי להבין למה. את התשובה לשאלה הזאת עדיין לא מצאתי, אבל למדתי להכיר כל היבט אחר בחייו של הקולונל. היו שני דברים שהוא היה לגמרי בלתי מתפשר לגביהם — השנאה שלו למאפיה האיטלקית וחוסר הנכונות שלו לקבל שוחד.

אז לא הבנתי למה שהוא יציע לעזור לי. "למה?"

דון רוסי עשה פרצוף זועף והקמטים מסביב לפה שלו העמיקו. "זה פאקינג משנה? זה יכול להציל את כולנו מהבעיה."

"לי זה משנה. אני לא סומך עליו. מה הוא רוצה שאני אעשה?"

"הוא רוצה שתמצא את פלביו סֶגרֵטוֹ ותביא אותו לרומא."

זה היה אפילו יותר מבלבל. פלביו סגרטו היה אגדה בדרום איטליה. בשלב מסוים הוא היה סגן בוס חסר רחמים, אבל לפני עשר שנים הוא נעלם אחרי שגנב כסף מכמה מהנדרינות, ומאז כולנו חיפשנו אחריו. "למה סגרטו?"

"אתה זוכר כשהבת של פלמיירי נרצחה לפני שנתיים?"

"ברור." הילדה בת השבע התפוצצה במכונית בדרך לבית הספר. אלו היו החדשות הבוערות באותה תקופה. פלמיירי פיתח אובססיה לתיק וניצל כל רגע פנוי לחקירה. כל הסימנים הראו שהוא מאשים את המאפיה. "אז?"

"זאת הייתה התנקשות של סגרטו."

 "קֶה קאצוֹ? מה לעזאזל? אין מצב. למה שסגרטו יצא מהמסתור שלו כדי להרוג את הבת של פלמיירי?"

"אין לי מושג, אבל פלמיירי אומר שיש לו הוכחה שזה היה סגרטו," אמר רוסי.

"לא יכול להיות. אם סגרטו היה יוצא מהחור שלו, הייתי יודע."

"כן, המודיעים שלך הם שם דבר, אבל אנחנו לא בעמדה שאנחנו יכולים להתווכח עם משטרת הפיננסים. בוא ניתן לפלמיירי את סגרטו בתמורה לניקולו ואז נתנער מכל העניין. כי אם ניקולו ידבר, אתה תלך לכלא וזה יסכן את כולנו. זה רע לעסקים."

הפכתי בכל המידע הזה בראש שלי ובחנתי את האפשרויות מכל הצדדים. אני לא אדם שפועל בפזיזות. אני מתכנן, רוקם מזימות ומסתמך על היגיון. זה אחד מהדברים שהובילו להצלחה שלי כמי שעומד בראש אחת ממשפחות הפשע הכי חזקות שיש. רגשות הם דבר מסוכן וחינכו אותי להימנע מהם.

בדממה שהשתררה רוסי שאל, "אתה יודע איפה סגרטו נמצא?"

"לא בדיוק."

"מה זה אומר?"

"שמעתי שיש לו בת שגרה בניו־יורק."

רוסי חבט בדלת המכונית בכף ידו. "פּוֹרקָה פּוּטָנָה! איזה זין. כל הזמן הזה ידעת איפה למצוא את הבת שלו? למה לא השתמשנו בה כדי למצוא אותו?"

"כי אין ביניהם קשר קרוב. מאז שגיליתי שהיא קיימת לפני שלוש שנים לא היה אפילו דיווח אחד על מפגש ביניהם."

"אם ככה זה יהיה סתם בזבוז זמן למסור אותה למשטרת הפיננסים."

"לא בהכרח," אמרתי. "אם נביא אותה לפלמיירי, סגרטו ישמע על זה ויעשה הכול כדי להחזיר אותה." כאבא בעצמי, ידעתי שככה זה עובד. היו לי שני בנים והייתי מוכן ללכת עד לגיהינום ובחזרה בשביל כל אחד מהם.

"זה מוצא חן בעיניי." רוסי סידר את החפתים שלו והחזיק בידית הדלת. "תדאג שזה יקרה."

"אין בעיה. אני אשלח מישהו לניו־יורק למצוא אותה —"

"לא! אתה תטפל בזה בעצמך, באופן אישי. אין כאן מקום לטעויות."

סידרתי את השעון שלי ונאבקתי לשמור על קור רוח. "לנסוע לבצע את המשימה הזאת בעצמי יהיה גם טיפשי וגם מסוכן. אני אמסור את המיקום שלה ברגע שיהיה לי אותו, ומישהו מהאנשים של פלמיירי יוכל להביא אותה לרומא."

"לא. פלמיירי לא רוצה שמשטרת הפיננסים תדע על זה. זה עניין אישי, לא מקצועי רשמי. אנחנו צריכים לעשות את זה בשקט, אחרת הוא יבטל את העסקה עם בן הדוד שלך."

נאנחתי בכבדות. הייתי מאוד לא מרוצה.

רוסי המשיך ללחוץ על הנקודה. "אתה רוצה להסתכן, לתת לניקולו להיות בכלא? תהיה חכם, לוקה. תיקח איתך כמה אנשים שאתה צריך כדי לשמור על עצמך ותיסע לניו־יורק. ואז תעלה את הבחורה על מטוס כמה שיותר מהר."

חרא עליי. מסתמן שאני טס לאמריקה הערב.