המדריך היהודי 2: חג הפסח – חלק א’

שְׁמוֹת הַחַג וּטְעָמָיו

עוֹלִים לָרֶגֶל

בחג הפסח מְצַוָּה התורה על כל איש ואישה מישראל "לַעֲלוֹת לָרֶגֶל" ולהביא תרומה מהיבול החקלאי לבית המקדש בירושלים. "מִצְוַת הָעֲלִיָּה לָרֶגֶל" הקדומה משותפת לכל "חַגֵי שְׁלֹשֶׁת הָרְגָלִים" כמפורט קודם.

וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם

בספר "שְׁמוֹת", כ"ג, פסוקים י"ד-ט"ז, נאמר כך:

"שָׁלשׁ רְגָלִים תָּחוֹג לִי בַּשָּׁנָה, אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמוֹר, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם".

מָתַי זֶה קָרָה?

חג הפסח הראשון בחגי ישראל, נחגג לזכר "יְצִיאַת מִצְרַיִם" שהיתה בשנת ב' אֲלָפִים תמ"ח, שנת 2448 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, לפני כ־3,328 שנה.

כַּמָּה זְמַן חוֹגְגִים?

על פי הנאמר במסורת, ביום ט"ו בְּנִיסָן השתחררו כל בני ישראל מעבדות מצרים. שישה ימים אחר כך, ביום כ"א נִיסָן התרחש לעיניהם "נֵס קְרִיעַת יָם סוּף" שבו טבעו חיילי מצרים. לכן, אנו חוגגים את חג הפסח במשך שבוע ימים מהשחרור ועד לנס הגדול.

מדוע פסח?

לחג הפסח שמות רבים, השם "פֶּסַח" מקורו בקרבן הנקרא "קָרְבָּן הַפֶּסַח" שהוקרב בבית המקדש בערב חג הפסח. בְּ"לֵיל הַסֵּדֶר" חייבת כל משפחה בישראל לאכול "בָּשָׂר צְלִי אֵשׁ" כזכר לקורבן זה, כנאמר: "זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה'".

חַג הדִּילּוּג

השם "פֶּסַח" הוא מלשון "פָּסַח (דִּילֵּג)", כנאמר בספר "שְׁמוֹת", י"ב, כ"ז:

"אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל".

חַג הַמַּצּוֹת

הוא השם המקראי של החג, כנאמר בספר "שְׁמוֹת", י"ב, ל"ט:

"וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם, עוּגוֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ".

חַג הַחֵרוּת

שם החג בתפילות "זְמַן חֵרוּתֵנוּ", ובתחילת הגדת הפסח נאמר:

"עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה... עַתָּה בְּנֵי חוֹרִין".

אָבִיב נִצְחִי

חג הפסח נקרא "חַג הָאָבִיב" כי לעולם הוא חל באביב, כנאמר בספר "דְּבָרִים", ט"ז, א':

"שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה'".

חַג הַגְּאוּלָּה

על פי המסורת, גאולת עם ישראל לעתיד לבוא תתרחש בחודש נִיסָן, כנאמר בַּגְּמָרָא, מַסֶּכֶת "רֹאשׁ הַשָּׁנָה", א':

"בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לִגָּאֵל".

אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב

המילה "פֶּסַח" היא מלשון צמד המילים "פֶּה־סַח". אמירת "הַגָּדַת הַפֶּסַח" היא "מִצְוַת עֲשֵׂה בְּדִיבּוּר", הפה מדבר והלב הולך אחרי הדיבור.

חַיִּים וּמָוֶת בְּיָד הַלָּשׁוֹן

המילה "סַח" בגימטריא = 68, כמו המילה "חַיִּים". כידוע, "הַפֶּה הַסָּח (הַמְּדַבֵּר)" הוא בעל השפעה רבה ולעתים קטלנית, כנאמר על ידי חז"ל:

"הַפֶּה (הַדִּבּוּר) מֵחַיֶּיה אוֹ הוֹרֵג".