המדריך השלם למחלות לב

דברי פתיחה מאת סיוון רובינסון

אתם יודעים, בימים אלו שבהם כולנו קנאיים כל כך לחום הגוף, נחרדים מכל שיעול וגירוד, הגעתי למסקנה שזה נורא מוזר.

אנחנו מקפידים כל כך על תחזוקה גופנית יומיומית – אוכלים את האוכל הנכון, מרימים משקולות, עושים ספורט בשביל לחץ הדם (וזו רק ההתחלה), אבל מנגד מזניחים לגמרי כל סוג של תחזוקה נפשית, שלא לדבר על רוחנית. לתחזוקה יומיומית מהסוג הזה כמעט אין סיכוי אצלנו.

אנחנו מקפידים כל כך ללכת לביקור חד־שנתי או יותר אצל הרופא ולא מעלים בדעתנו להתחיל טיפול אצל פסיכולוג. אנחנו מקפידים על כך שמיץ התפוזים שלנו יהיה נטול כימיקלים אבל לא מתרגלים התבוננות. פשוט, בריאות נפשית־רוחנית זה לא מה שאנחנו מגדירים כ"בריאות". מחלות הלב היו מאז ומעולם מקופחות בברכות יום ההולדת, וכשמאחלים למישהו "לבריאות" אחרי אפצ'י לעולם לא מתכוונים אליהן.

אבל למרות זאת, מחלות הלב יכולות להרוג. הרי אלו הגאוותנות והכעס שדוחפים אותנו לעשות שטויות בכביש, וזו השנאה העצמית ששולחת אותנו לשתות יותר מדי או להסתבך עם החוק, ואלו הן העצירות הרגשית והריקנות שדוחפות אותנו לסמים קשים. מחלות הרגש הרגו אותנו מאז ומעולם, אבל אנחנו קראנו לזה "תאונת דרכים" או "גיל ההתבגרות".

לכן זה משגע אותי, מכעיס אותי ומעציב אותי כשאנשים בימינו עדיין מביעים בורות בכל הנוגע למחלות הלב. כשאני שומעת אנשים שעדיין מעזים להגיד לי שכל המחקר של ד"ר ברוך גרשנבאום היה לא יותר מניסוי מדעי מבולבל.

אבל הלוא החיים עצמם הם ניסוי מדעי מבולבל, אם תשאלו אותי, ומי שמתנגדים עושים זאת כי הם חולים בעצמם ואם ייתנו למחקר הזה אישור זה יהיה כמו להגיד – כן, אנחנו חולים בכל דקה ודקה מהחיים שלנו.

זו בדיוק הסיבה שהחלטתי לפרסם את הניסוי המדעי הזה, וב"ניסוי מדעי" אני מתכוונת לחיים של ברוך.

מעולם לא סיפרתי לאיש מה קרה לי שם עם ד"ר גרשנבאום, זוכה פרס הנובל לחקר מחלות הלב ומחבר "המדריך השלם למחלות לב". הזיכרונות האלו היו שלי, וחשבתי שאם אחלוק אותם הרי שברוך יהיה כבר קצת פחות שלי ויותר של העולם. יש סודות שאני אוהבת לשמור, כי הם נותנים לי מין חוצץ מהעולם במין אופן נעים כזה. זה משונה, אבל ההרגשה היא שהם מעמיקים את המסתורין, כאילו אומרים – מה שאתם רואים זה לא כל מה שיש.

אבל לאחרונה, כשהעולם כולו נתקף שפעת, עצב ומיגרנה (ככה זה, נעשינו כפר גלובלי קטן. מגפת עצב קטנה התפרצה בדרום קוריאה וכולנו חולים) בן הזוג שלי, איתי, החל לעודד אותי לפרסם את הסיפור.

הוא טוען, ובצדק, שזה לא רק הסיפור של ברוך ושלי, אלא סיפורן של מחלות הלב באשר הן. זהו סיפורם של החיים, שחלקנו מכירים ואולי לא. זהו סיפורם של הרגשות שאף מדען אינו מחוסן מפניהם, זוכה פרס נובל ככל שיהיה.

ובמובנים מסוימים, זה גם הסיפור שלי.

התקווה שלי בספר הזה היא שאולי בעקבותיו יקומו רבים ואמיצים, יתחילו לתחזק את עצמם באמת, ישמעו מוזיקה אירית או יאכלו שוקולד בשמש. ד"ר גרשנבאום חזה שיום אחד אנשים יתאספו בקבוצות־אימונים בפארק כדי ללמוד לשמוח יחד, ותמיד אמר שזה חשוב יותר מספורט. לשם כך ציינתי בספר כמה מהמתכונים המפורסמים שלו נגד מחלות לב ידועות. אבל למרות זאת, אני ממליצה לכם שלא לעבוד לפי המתכון: תעבדו עם העיניים, תבשלו עם החשק, וככה תרקחו את התרופות שיבריאו את הלב שלכם בכל פעם מחדש.

אני אסכם ואגיד שלא משנה כמה אדם נראה חולה, תמיד ישנה תקווה, ואת זה לא אני החלטתי – ניסים רפואיים קורים מדי יום, אפילו במקרים הקשים ביותר.

סיוון רובינסון

30.7.2019

נ.ב.

(אני אוהבת נ.ב.ים כאלו, הם משאירים סיכוי להפתעה בכל מקום).

אם אי פעם תפגשו מישהו שנראה שהוא ממש לא רוצה שיאהבו אותו, תזכרו שבן־אדם הוא אף־פעם לא מה שהוא נראה מבחוץ, וגם אף־פעם לא מה שנראה מבפנים.