המלכים של איטליה 2: יקירת המאפיה

חלמתי על דם לעיתים קרובות.

נהרות של דם, ממלאים את פי וחונקים אותי. מטביעים אותי ואת כל מי שיקר לי, בלי שום תקווה לגאולה.

החלומות התחילו עוד בתקופה שהייתי חייל פשוט, עדיין תחת עינו הפקוחה ובהדרכתו של אבי. בימים ההם, הבן של הבוס לא קיבל פטור מהמשימות המזוויעות ביותר. לא, הם השתמשו במשימות האלו כדי לחשל אותי, להפוך אותי מילד לגבר.

גבר שיהיה מסוגל לעמוד בראש אחד מארגוני המאפיה המסוכנים ביותר בעולם. הנדראנגטה.

לא הייתה לי שום ברירה, לא הייתה לי אפשרות לבחור בחיים אחרים. לאורך השנים מילאתי פקודות ומעולם לא העזתי להפגין אפילו שמץ של חולשה. עינויים והרג נהפכו לטבע שני עבורי, עבודה שלמדתי לאהוב. רכשתי לעצמי כבוד מצד אחיי לנדרינה ויראה מצד האויבים שלי. הלחשושים נשמעו מאחוריי בכל מקום שאליו הגעתי, והסיפורים על אכזריותי עשו להם כנפיים.

וכל זה הסב לאבי גאווה.

הוא אמר לי את זה לעיתים קרובות, במיוחד אחרי שראה אותי ברגעיי הנוראיים ביותר. קראו לו לצפות כשנהייתי להוט מדי עם הסכין שלי, כשהדם של האויב צבע באדום כל חלק וחלק בי, כאילו הייתי השטן. וכך נולדה האגדה ושמה איל דיאבולו. ביתור איברים, הוצאת קרביים, חיתוך מעיים... את הכאב שגרמתי לאחרים החזיר לי אבא שלי באהבתו.

זה נהפך למעגל הקסמים שלי, עוד הרג כדי להרוויח עוד שבחים, עד שביעותי הלילה כמעט לא אִפשרו לי לישון כלל. גם שנים אחר כך עדיין ישנתי שלוש או ארבע שעות בלילה, לפני שהתעוררתי מכוסה בזיעה קרה וצרחה מטפסת במעלה גרוני. ואז הייתי קם ועושה ספורט, רץ עד אפיסת כוחות.

אלה היו חיי לפני שהיא הגיעה. היה לי יותר ממה שרוב הגברים יעזו לחלום שיהיה להם, אפילו אם התשישות ליוותה כל רגע של ערות. אז זה הספיק לי. לא הייתי מחליף את החיים שלי תמורת מצפון נקי.

ואז היא הגיעה. עם כל האש והחוצפה והחיוניות שלה. והחלומות הרעים? הם נעלמו כשהייתי איתה. במשך כמה שבועות מאושרים נהניתי מהפוגה מהשדים של העבר ומהשינה הכי טובה שהייתה לי זה שנים.

ואז הרחקתי אותה מכאן.

החלומות חזרו, אבל הם נעשו גרועים יותר, כי עכשיו הם כללו גם אותה. הדולצ'צה שלי, לבדה ומפוחדת, גופה מדמם לנגד עיניי, ואין לי איך לתקן את זה. לסיוטים שלי לא היה אכפת שפרנצ'סקה בגדה בי, שהיא לא הייתה האדם שהאמנתי שהיא. לא. הסיוטים שלי נהנו לענות אותי ולהוציא אותי מדעתי לילה אחרי לילה, לדחוק אותי אל קצה גבול היכולת שלי.

וגם הבן שלי הופיע בחלומות, ובכל פעם מצאתי אותו מת. הם תמיד הרגו אותו לפני שהספקתי להציל אותו, הותירו את גופו חסר חיים והשאירו לי למצוא אותו כך. הילד הטוב שלי, נשחט כמו חזיר.

כל כך הרבה דם. כל כך הרבה מוות.

קי מָלֶה קוֹמִינצָ'ה, פֶּג'ו פינישֶה.

מה שמתחיל רע, ייגמר גרוע יותר.

אלה החיים שבחרתי. ולא משנה מה יקרה, אין דרך חזרה מזה.