הנסיך הקטן

1

כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שֵׁשׁ, רָאִיתִי פַּעַם בְּסֵפֶר עַל יַעֲרוֹת הָעַד צִיּוּר מַדְהִים שֶׁנִּקְרָא "סִפּוּרִים שֶׁקָּרוּ בֶּאֱמֶת". בַּצִּיּוּר רָאוּ נְחַשׁ בּוֹאָה בּוֹלֵעַ חַיָּה גְּדוֹלָה. הִנֵּה עֹתֶק שֶׁל הַצִּיּוּר הַזֶּה.

בַּסֵּפֶר הָיָה כָּתוּב: "נַחֲשֵׁי הַבּוֹאָה בּוֹלְעִים אֶת טַרְפָּם בִּשְׁלֵמוּתוֹ, בְּלִי לִלְעֹס אוֹתוֹ. אַחַר כָּךְ הֵם לֹא מְסֻגָּלִים לָזוּז, וִישֵׁנִים שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים עַד שֶׁהֵם מְסַיְּמִים לְעַכֵּל אֶת הָאֲרוּחָה."

 חָשַׁבְתִּי הַרְבֵּה עַל הַרְפַּתְקָאוֹת בַּגּ'וּנְגֶּל, וַאֲפִלּוּ הִצְלַחְתִּי גַּם אֲנִי לְצַיֵּר בְּעִפָּרוֹן צִבְעוֹנִי אֶת הַצִּיּוּר הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי. צִיּוּר מס' 1. וְכָכָה הוּא נִרְאָה:

 הֶרְאֵיתִי אֶת יְצִירַת הָאָמָּנוּת שֶׁלִּי לַמְּבֻגָּרִים וְשָׁאַלְתִּי אוֹתָם אִם הַצִּיּוּר שֶׁלִּי מַפְחִיד אוֹתָם. 

הֵם עָנוּ לִי, "מָה כָּל כָּךְ מַפְחִיד בְּכוֹבַע?"

אֲנִי לֹא צִיַּרְתִּי כּוֹבַע. צִיַּרְתִּי נְחַשׁ בּוֹאָה שֶׁמְּעַכֵּל פִּיל. לָכֵן צִיַּרְתִּי אֶת הַנָּחָשׁ מִבִּפְנִים, כְּדֵי שֶׁהַמְּבֻגָּרִים יַצְלִיחוּ לְהָבִין. תָּמִיד צָרִיךְ לְהַסְבִּיר לָהֶם הַכֹּל. צִיּוּר מס' 2 שֶׁלִּי נִרְאָה כָּכָה: 

הַמְּבֻגָּרִים יָעֲצוּ לִי לֹא לְבַזְבֵּז אֶת הַזְּמַן עַל צִיּוּרֵי נְחָשִׁים ־ מִבַּחוּץ אוֹ מִבִּפְנִים, וּבִמְקוֹם זֶה, לְהִתְעַנְיֵן בְּגֵאוֹגְרַפְיָה, בְּהִיסְטוֹרְיָה, בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְדִקְדּוּק. וְלָכֵן כְּבָר בְּגִיל שֵׁשׁ וִתַּרְתִּי עַל עָתִיד מַזְהִיר שֶׁל צַיָּר. אִבַּדְתִּי אֶת הַבִּטָּחוֹן אַחֲרֵי הַכִּשָּׁלוֹן הַצּוֹרֵב שֶׁל צִיּוּרִים מס' 1 וּמס' 2 שֶׁלִּי. הַמְּבֻגָּרִים אַף פַּעַם לֹא מְבִינִים בְּעַצְמָם שׁוּם דָּבָר, וְזֶה מַמָּשׁ מְעַיֵּף אֶת הַיְּלָדִים לְהַסְבִּיר לָהֶם הַכּוׁל שׁוּב וָשׁוּב.

מִשּׁוּם כָּךְ הָיִיתִי חַיָּב לִמְצֹא לְעַצְמִי מִקְצוֹעַ אַחֵר, אָז לָמַדְתִּי לְהָטִיס מְטוֹסִים. טַסְתִּי כִּמְעַט בְּכָל הָעוֹלָם. וּבֶאֱמֶת לִמּוּדֵי הַגֵּאוֹגְרַפְיָה עָזְרוּ לִי מְאוֹד. יָדַעְתִּי לְהַבְחִין בְּהֶרֶף עַיִן בֵּין סִין לְבֵין אָרִיזוֹנָה. זֶה מְאוֹד מוֹעִיל כְּשֶׁתּוֹעִים בַּדֶּרֶךְ בַּלַּיְלָה. 

 בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים קָשַׁרְתִּי קְשָׁרִים רַבִּים עִם אֲנָשִׁים רְצִינִיִּים מְאוֹד. זְמַן רַב חָיִיתִי עִם מְבֻגָּרִים. הִכַּרְתִּי אוֹתָם מִקָּרוֹב. זֶה לֹא שִׁפֵּר בְּהַרְבֵּה אֶת דַּעְתִּי עֲלֵיהֶם.

 כְּשֶׁפָּגַשְׁתִּי מְבֻגָּר שֶׁנִּרְאָה לִי קְצָת עִם רֹאשׁ פָּתוּחַ, נִסִּיתִי עָלָיו אֶת צִיּוּר מס' 1 שֶׁלִּי, שֶׁשָּׁמַרְתִּי אִתִּי כָּל הַשָּׁנִים. רָצִיתִי לָדַעַת אִם הוּא בֶּאֱמֶת מִישֶׁהוּ שֶׁמֵּבִין עִנְיָן. אֲבָל תָּמִיד הִגִּיעָה הַתְּשׁוּבָה, "זֶה כּוֹבַע." וְאָז לֹא הָיִיתִי מְדַבֵּר אִתּוֹ לֹא עַל נַחֲשֵׁי בּוֹאָה, לֹא עַל יַעֲרוֹת עַד וְלֹא עַל כּוֹכָבִים. נִסִּיתִי לְהִכָּנֵס לָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ. דִּבַּרְתִּי אִתּוֹ עַל בְּרִידְג', עַל גּוֹלְף, עַל פּוֹלִיטִיקָה וְעַל עֲנִיבוֹת. וְהַמְּבֻגָּר הַזֶּה שָׂמַח מְאוֹד לְהַכִּיר בֶּן אָדָם נָבוֹן כָּל כָּךְ כָּמוֹנִי...