הנערה שסרבה להיכנע

"הוולנטינו של משלוחי הוורדים שוב פנוי," הת'ר גייל העירה, מסתובבת על כיסא המחשב שלה כדי לחייך אל איוי. "הוא בדיוק הזמין תמרים, פאדג' (סוג של ממתק מתוק במיוחד, המתרגמת.) ושלושה תריסרים של ורדים לאישה הנוכחית שלו. זו הפרידה האופיינית שלו. תשמעי ממני, הוא בדיוק מחק אותה מהספר השחור הקטן שלו."

איוי ט'ורנטון גלגלה עיניים בתגובה לעניין התאוותני שאשת המכירות שלה גילתה בחיים הרומנטיים של ג'ורדן פאוול. איוי פגשה אותו פעם אחת, מאוד בקצרה, בתערוכה האחרונה של הציורים של אמה. זה היה לפני שנתיים, קצת אחרי שאביה הלך לעולמו והיא התחילה להסתגל לניהול חוות הוורדים בלעדיו.

לצערה של אמה, איוי לבשה לפתיחה ג'ינס קרועים, וממש לא ניסתה להתחרות עם נשות החברה שהשתתפו באירועים כאלו. מסיבה מוזרה כלשהי, ג'ורדן פאוול ביקש להכיר אותה, דבר שלא היה נעים לאמה שנאלצה להודות בקיומה של בת שלא עשתה כל מאמץ להיות ייצוגית.

היה עניין סקרני בעיניו, כנראה בגלל שהיא לא השתייכה לקהל האופנתי. המפגש היה קצרצר. הדוגמנית היפהפייה שחיבקה את זרועו משכה אותו משם במהירות, אחוזת קנאה שהפנה את תשומת לבו לאישה אחרת, אפילו לרגע.

אפשר היה להבין אותה.

לשמור אותו לעצמה היה בוודאי יעד ראשוני מבחינתה.

לא רק שהאיש היה מיליארדר, הוא גם השפריץ משיכה מינית – עיניים כחולות וסקסיות, גזרה גברית מושלמת, קול והתנהגות מקסימים ופה חושני במיוחד, שהתעקל בשעשוע כשדיבר עם איוי. ללא ספק, עם עושרו ומראהו, העולם וכל מי שבתוכו היה עבורו מושא לשעשוע.

"כמה זמן ארך הרומן הזה?" היא שאלה, יודעת שהת'ר נהנתה לעקוב אחרי הפרשיות שלו. ג'ורדן פאוול היה הבזבזן הגדול ביותר ברשימת הלקוחות הפרטיים של חוות הוורדים.

הת'ר חזרה בהתלהבות לרישום במחשב. "בואי נראה... לפני חודש הוא הזמין סוכריות גומי ביחד עם הוורדים, מה שאומר שהוא רצה לרמוז לה להיות יותר קלילה ופשוט לכייף. היא כנראה לא קיבלה את הרמז, ולכן הפרידה. חודש קודם זה היה פאדג' של רום וצימוקים, מה שמצביע על השלב של סקס פרוע."

"את לא יכולה לדעת את זה," איוי מחתה ביובש.

"הגיוני שכן. הוא תמיד מתחיל עם פאדג' שוקולד כשהוא שולח לאישה ורדים בפעם הראשונה. ברור שזה שלב הפיתוי."

"אני לא חושבת שהוא צריך לפתות מישהי," איוי מלמלה, וחשבה שרוב הנשים יפלו לרגליו בשמחה, אם יקבלו את העידוד המינימלי ביותר.

הת'ר לא הייתה מוכנה לזוז מהמסקנות שלה. "כנראה שלא, אבל אני מניחה שחלק משחקות את הקשות להשגה במשך זמן מה," היא הסבירה. "ואז הוא שולח ורדים עם פאדג' אגוזי מקדמיה, שאומר לה שהיא מטריפה אותו ושתבוא לעשות איתו כיף. האחרונה לא קיבלה את מתנת המקדמיה." (משחק מילים: NUTS - אגוזים וגם משוגע, המתרגמת.)

"ולכן כיבוש קל," איוי אמרה.

"ישר למיטה," הת'ר הסכימה. "וזה היה לפני... כמעט שלושה חודשים. הוא לא נשאר איתה זמן רב."

"האם הוא אי פעם היה עם מישהי זמן רב?"

"לפי המחשב, שישה חודשים היה המקסימום בינתיים, וגם זה קרה רק פעם אחת. בדרך כלל הוא עומד על חודשיים עד ארבעה."

היא סובבה את כיסאה לכיוון של איוי, שישבה אל שולחן המשרד שלה, מנסה להכניס את המוח שלה למצב עבודה, אבל מוסחת דעת בגלל השיחה שנגעה בנקודות כואבות משיחת הטלפון האחרונה של אמה. עוד תערוכה בגלריה. עוד מנה של עצות למכור את חוות הוורדים ולהשיג לעצמה חיים בסידני בין אנשים מעניינים. התעקשות על סיבוב של קניית בגדים כך שתוכל להתגאות בהופעתה החיצונית של בתה.

הבעיה הייתה שהיא ואמה היו שייכות לעולמות שונים, מצב שהיה כזה ככל שאיוי הייתה מסוגלת לזכור. הוריה מעולם לא התגרשו, אבל חיו את חייהם בנפרד, בעוד שאיוי גדלה בחווה עם אביה, אמה הגשימה את הצורך שלה בפעילות תרבות בעיר. גינון לא עניין אותה כלל והיא דרבנה את איוי לעתים קרובות להשאיר את העניין מאחריה ולחוות את החיים במלואם, דבר שמבחינתה היה כנראה אינסוף מסיבות עם אינסוף פטפוטים ריקניים.

איוי אהבה את החווה. היא הייתה מה שהכירה, המקום שבו היה לה נוח. והיא אהבה את אביה, אהבה אותו על כך שהתחלק איתה בחווה, שלימד אותה הכול עליה. אלו היו חיים טובים, שהייתה בהם תחושת סיפוק והישג. הדבר היחיד שהיה חסר בהם היה גבר שהיא תוכל לאהוב, ויותר חשוב, כזה שיאהב אותה בחזרה. היא חשבה, האמינה... אבל לא, בן לא תמך בה כשהייתה זקוקה לתמיכה.

"הי, אולי ייצא לך לפגוש את ולנטינו שלנו שוב בפתיחה של אמך! והוא יהיה חופשי הפעם!" הת'ר אמרה וזקרה את גבותיה בקונדסיות.

"אני מאוד מפקפקת באפשרות שגבר כזה יגיע לבד," איוי ענתה לה, שופכת צוננים על ההשערה המגוחכת שלה.

זה לא עמעם את הגישה העליזה של הת'ר לאפשרויות. "אי אפשר לדעת. אני בטוחה שתוכלי לסובב לו את הראש אם תפזרי את שערך ותתקשטי קצת. את חושבת שרואים שיער אדום-זהוב נפלא כשלך לעתים קרובות? אם לא תקלעי אותו לצמה, מסת השיער בוודאי תלכוד את עיניו."

"ומה אם כן?" איוי הטעינה את קולה בספקנות. "את חושבת לרגע אחד שג'ורדן פאוול יתעניין בנערת חווה? או, מאידך, שאני אהיה מעוניינת להיות האישה הבאה ברשימה שלו?"

הת'ר לא נרתעה, הטתה את ראשה הצידה בהרהור, עיניה בצבע האגוז מתנוצצות בשובבות. שערה החום היה מסופר בתספורת א-סימטרית והיא תחבה את הקווצה הארוכה יותר מאחורי אוזנה, כפי שעשתה תמיד לפני שנכנסה עמוק לעבודה. היא הייתה נפלאה בעבודה שלה, אדם חם וידידותי מטבעו, ואף על פי שהייתה מבוגרת בשנתיים מאיוי – כמעט בת שלושים, הגיל שבו תכננה לעשות ילד – הן הפכו חברות קרובות מאז הת'ר התחתנה עם בארי גייל שהיה אחראי לחממות.

היא רצתה לעבוד גם היא בחוות הוורדים, ועם כישורי המחשב שלה הייתה נכס חשוב לעסק. איוי הודתה למזלה הטוב שהת'ר נחתה מהשמים בדיוק כשהתעורר הצורך במישהו שיעשה את עבודת המשרד. זה היה זמן מלחיץ מאוד אחרי שאביה אובחן כסובל מסרטן שלא ניתן לניתוח. אף על פי שידעה שהמחלה שלו סופנית, היא לא הייתה מוכנה למותו. הצער, החלל הפתאומי בחייה... בלי הת'ר היא לא הייתה מסוגלת להמשיך להפעיל את הכול ולשמור על המוניטין האמין של החברה.

"נראה לי שג'ורדן פאוול עשוי להיות מוכן לחוויה חדשה וזה יוכל להיות טוב גם עבורך, איוי," היא אמרה ונהנתה להיות פרובוקטיבית.

איוי צחקה. "אפילו אם אני אלכוד את עינו, אני לא חושבת שאני מסוגלת לעמוד בנפילה שבאה אחרי ההתרוממות. אני מכירה את המוניטין שלו, זוכרת?"

"בדיוק! מי שהוזהר מראש מוכן לבאות. הוא לא ישבור לך את הלב כי את מודעת לכך שהוא ימשיך הלאה. לא היית בחופשה במשך שלוש שנים, ולא היה לך קשר עם גבר מזה שנתיים. הנה את, מבזבזת את שנות הפריחה שלך בעבודה, ואם תמשיכי עם זה, תשכחי איך לעשות כיף. אני בטוחה שג'ורדן פאוול יוכל לתת לך תקופה טובה – כיף גדול, סקס טוב, ממש משהו שתיהני להתפלש בו זמן מה. בהחלט שווה, ולו רק כדי לקבל זווית ראייה אחרת על החיים."

"חלומות באספמיא, הת'ר. אני לא יכולה לדמיין את ג'ורדן פאוול הולך בקו ישר אלי, אפילו אם הוא יגיע לגלריה לבד." היא משכה בכתפיה. "ובקשר לשאר, חשבתי לעשות איזה טיול עכשיו שהכול הולך חלק בחווה. הסתכלתי על מוסף התיירות של עיתון סוף השבוע אתמול ו..."

"זהו זה!" הת'ר קראה בהתלהבות, קופצת על רגליה. "האם יש לך את העיתון של אתמול?"

"בפח האשפה."

"ראיתי בדיוק את הדבר בשבילך. חכי! אני אמצא את זה."

כמה דקות מאוחר יותר היא חילצה את מדור הסגנון של העיתון מהפח והניחה אותו בטפיחה על שולחנה של איוי כשהוא פתוח בעמוד האופנה עם הכותרת – אלמנט הזוהר.

"דיברתי על חופשה, לא על בגדים," איוי הזכירה לה.

הת'ר טפחה באצבעה על פני התמונה שבה הדוגמנית לבשה מקטורן פייטים שחור עם חגורת עור רחבה סביב המותניים, חצאית מיני ורודה, ונעלי פלטפורמה גבוהות עם רצועות שאליהן קשורות חתיכות בורוד, צהוב וירוק סביב הקרסוליים. "אם תלבשי את זה לתערוכה של אימא שלך, את תוציאי לכולם את העיניים."

"בטח! החצאית הוורודה הזו ביחד עם שיער בצבע גזר? את משוגעת, הת'ר."

"לא, אני לא. בחנויות יהיו צבעים אחרים. את יכולה לקנות ירוק במקום ורוד. זה ילך עם העיניים שלך ועדיין יתאים לנעלים. זה יהיה נפלא עליך, איוי. את גבוה ורזה מספיק בכדי ללבוש את זה."

היא הצביעה שוב. "ותראי את העגילים השחורים והארוכים האלו. הם יהיו נפלאים אם תלכי בשיער פזור כמו הדוגמנית. זה יראה נפלא על רקע המקטורן. הארנק השחור הוא גם חובה."

"כנראה עולה הון," איוי מלמלה, מרגישה פיתוי לראות את עצמה בלבוש כל כך עוצר נשימה, אבל לא מסוגלת לדמיין את עצמה לובשת אותו לכל מקום אחר בעתיד. בגדים כאלו פשוט לא נלבשו כאן. החווה הייתה במרחק של מאה קילומטרים מסידני, בעמק שהיה פעם חוות רועים אבל הפך ליישוב של משקים חקלאיים קטנים. בכל האירועים החברתיים באזור הנורמה הייתה לבוש מאוד יומיומי.

"את יכולה להרשות לעצמך," הת'ר התעקשה. "החווה גרפה המון כסף במכירות של יום ואלנטיין. אפילו אם זה לבוש לאירוע אחד בלבד, למה לא? האם לא אמרת שאימא שלך רוצה שתבואי לפתיחה הפעם בלבוש אופנתי יותר?"

איוי העוותה את פניה בתגובה. "כדי שאשתלב, לא כדי שאתבלט."

הת'ר חייכה. "טוב, אני אומרת שתצפצפי עליה וגם על ג'ורדן פאוול אם הוא יופיע."

איוי צחקה. זה היה מאוד מפתה. לסתה של סשה ט'ורנטון תצנח כשתראה את בתה לבושה כמו נימפה אופנתית. זה עשוי אפילו להשתיק את זרם העצות הביקורתיות שאיוי קיבלה מאמה כל פעם שנפגשו.

אשר לג'ורדן פאוול – לא הייתה כל ודאות שהוא יהיה שם, אבל... זה יהיה כיף לגלות אם היא תוכל למשוך את הגבר הסקסי ביותר באוסטרליה. זה יעשה לאגו הנשי שלה טוב, לכל הפחות.

"בסדר! תכנסי למחשב ותגלי מרשימת הקמעונאים היכן אני יכולה לקנות את זה," היא אמרה להת'ר. למה לא? רק הפעם! היא יכולה להרשות את זה לעצמה.

"כן!" הת'ר הכתה את האוויר באגרופיה, חטפה את המגזין וחזרה בריקודים אל המחשב שלה, כשהיא מפזמת שיר ישן של להקת אבבא.

איוי לא יכלה שלא לחייך. אם היא מתכוונת להשתגע מספיק כדי ללבוש את החליפה הזו, היא צריכה לקנות אותה במהירות הגדולה ביותר האפשרית, כך שיהיה לה זמן לתרגל את ההליכה בנעליים המשוגעות האלו. הפתיחה הייתה בערב שישי הקרוב, הקוקטיילים בשש בגלריה. היו לה רק ארבעה וחצי ימים כדי להתכונן.