אני רוצה לפתוח באמירת תודה לך, יקרה. כן, לך, שאוחזת בספר ברגע זה ממש; ולהודות לך על כך שבחרתי בי ללוות אותך במסע החדש לירידה במשקל. אני מודה לך, מכיוון שאני חשה שהשליחות שלי בהפצת הידע מתחזקת עם כל הצטרפות של אישה, בין שדרך הקורס הדיגיטלי, דרך שידורי ה-Live או דרך הספר הזה; ואני מודה לך שבחרת להצטרף אלינו.
אני מאמינה בך, מבלי להכירך, ויודעת שאם הגעת עד הלום, את בשלה ומוכנה לצאת לדרך חדשה שהכותרת שלה היא ירידה במשקל. עם זאת, אף על פי שעניינו של הספר ממוקד בנושא הזה, אני חייבת לפתוח בפנייך אפשרויות נוספות ולציין שהשיטה והכלים שתלמדי לאורך המסע המרתק שאליו אנחנו יוצאות היום יתאימו עבור כל תחום אחר שתרצי לחולל בו שינוי בחייך.
אני מניחה שאם הגעת הנה, בוודאי ניסית כבר שיטות שונות לירידה במשקל, שהבטיחה לך תוצאות שלא הגיעו או שהגיעו ולא נשמרו. אני מכירה את הדרכים המפותלות והמתסכלות, כי צעדתי בכמה מהן, בדיוק כמוך. נפלתי וקמתי, ושוב נפלתי, ושוב ושוב; עד שפילסתי לעצמי נתיב חדש שהתייחס אל המכלול. התוצאה המספרית הייתה הפחתה של 33 קילו בתקופה של שישה חודשים בלבד. אבל היא לא הסתכמה בכך. השינויים שהתרחשו בחיי, ושאולי לא בלטו בהתחלה כמו הירידה במשקל, היו הרבה יותר עוצמתיים עבורי. בעניין הירידה במשקל, זכיתי להמון פידבקים על הצטמקותי המהירה מהסביבה, אבל אני מודה שבמשך זמן רב, כששאלו אותי שוב ושוב — איך זה קרה? זה עורר בי מיד תהייה ורצון גדול להבין — האם יש קשר בין הדרך שבה אני הצלחתי, אחרי אין-ספור ניסיונות, לבין הדרך רצופת הניסיונות של אלה ששואלות אותי איך עשית זאת?
וכך יצאתי בעצמי למסע בירור מעמיק ... בדקתי תוכניות ואפשרויות קיימות לירידה במשקל וחיפשתי תשובות לשאלות, הרחבתי את ידיעותיי בקורסים שונים, פקפקתי ולצד זה הבנתי והסקתי מסקנות, ערכתי מחקר עצמאי ולצד זה קראתי אין-ספור מחקרים מרחבי העולם, עד שיכולתי לגבש תובנות שביססו את השיטה שלי לירידה במשקל דרך המיינדסט.
בצניעות אוסיף שבכך לא הסתיימה הלמידה שלי. תמיד הייתי אוטודידקטית והסקרנות והצמא שלי להבין לעומק את הדברים הובילו אותי לגבש את כל הידע והכלים שעזרו לי לתהליך שלם שאותו אני מעבירה הלאה; ומודה על כך שבכל יום אני זוכה ללמוד משהו חדש ועל כך שיש לי אפשרות להרחיב את ידיעותיי עוד ועוד. אני מאחלת לך וגם לי שנוכל להמשיך ללמוד כל עוד אפשר.
השיטה שלי לירידה במשקל אינה מתמקדת בתפריט, אינה סופרת קלוריות וגם אינה מבוססת על תרכובות של מזונות מסוגים שונים. השיטה שלי מבוססת על תפיסת עולם רחבה בהרבה, ובלי לבטל שיטות אחרות, היא טומנת בחובה מסע מרתק של שינוי. הגישה הזו לגמרי מוכיחה את עצמה כסוד לירידה במשקל, מעבירה את הכוח לידיים שלך ומאפשרת לך לנהל את תהליך הירידה במשקל ללא מאבק. לא עוד מלחמה ברצונות ובחשקים אל מול שולחן עמוס מאפים או אל מול עוגת גבינה עתירת תוספות מתקתקות. זה לא שהפיתויים לא יופיעו, וזה גם לא אומר שלא יהיו אתגרים. אבל ההתייחסות שלך אליהם תשתנה פלאים.
אני מזמינה אותך להזיז את עדשת המצלמה האישית ולהתבונן בתהליך מזווית שונה לגמרי, שלא הכרת בשום מקום ושבכל זאת מוכרת לך מהקשרים אחרים או מנקודות זמן שונות בחייך.
את בוודאי מכירה מקרוב את האתגר שבעמידה אל מול פיתוי זה או אחר, כשאת נאחזת בכל כוחך בטכניקת דיאטה כלשהי, וכשנראה שהכול ברור ומובן לך; ובכל זאת את נשברת, מרימה ידיים וחוזרת לנקודת ההתחלה המתסכלת, או גרוע מכך, נסוגה לאחור ומעלה קילוגרם נוסף. אז למה זה לא מצליח לך? איך זה יכול להיות שאת מבינה את התורה על כל פרט ופרט בה, ובכל זאת כשמגיע הרגע ליישם את התוכנית בפועל, את “נופלת למוקשים״ בלתי צפויים.
תהליך הירידה במשקל שעברתי במשך שישה חודשים, והמחקר שנלווה אליו במשך עוד כמה שנים, הם חלק משמעותי, שמתוכו הפקתי את הכלים שאני רוצה להעביר אלייך באהבה. כולי תקווה שאת מה שתקבלי, תעבירי הלאה. אל תחששי לספר לעולם על הדרך. יהיו ספקנים שאולי יפקפקו בעניין. זה לא מכיוון שהם רוצים להכשילך, אלא מכיוון שהם אינם מודעים לאפשרות אחרת. ואת, יקרה, עומדת להיות ההוכחה לכך שאפשר לרדת במשקל באמצעות שינוי תפיסת העולם — מיינדסט.
הסיפור שלי מתחיל אי אז לפני כעשרים שנים, במה שהגדרתי בזמנו כפריחה של חיי. יצאתי לעצמאות במלוא מובן המילה, ארזתי מזוודות ונסעתי להרפתקה שנמשכה שבע שנים בארצות הברית. שם הכרתי את בעלי, ואיתו עליתי חזרה ארצה. הקריירה שלי בארץ בתחום הביטוח פרחה, וטיפסתי מעלה בדרגות הניהול. העומס בעבודה היה עצום, אבל לא ייחסתי לכך חשיבות. ייתכן שהיוקרה סנוורה אותי. אבל מעבר לכך, אין לי ספק שהרצון להצליח ולעמוד באתגרים היה עיקר העניין. עניתי לכינוי “וורקוהולית״; ואף נהניתי לייחס לעצמי את התואר. אבל עם הזמן החלה לחלחל לתוכי תחושה מתסכלת ובלתי ברורה. התחושה הזו הייתה שקטה כמו ערוץ שזרם מתחת לפני השטח, ובתחילה לא הבחנתי בה ביום-יום.
הייתי כל כך עסוקה בלרצות את המנהלים, את העובדים ואת הקולגות, עד ששכחתי בדרך לרצות את עצמי. לא ראיתי שלמעשה ממרומי מעמדי, אני מתפקדת כלא יותר מאשר בובה על חוט ומקריבה את האושר שלי לטובת אחרים. הריקנות החלה לכרסם אותי מבפנים, ואת הסדקים שהיא יצרה בתוכי ושהחלו לבצבץ החוצה, סתמתי והסוויתי בכל דרך אפשרית. אפשר גם לומר שהתעלמתי מהם, ולא באמת הייתי מודעת לכך ששכחתי את עצמי מאחור.
השינויים קרו בהדרגה, אולם שדה העבודה שלי הפך בן יום לשדה קרב קשוח, כשאני פועלת בניגוד לעקרונותיי האישיים, נאמנה לארגון, בלי שאוכל להסביר לעצמי מדוע אני ממשיכה לסחוב את המשקל הזה על גבי. על הקושי בעבודה הצטרף אתגר נוסף ומשמעותי — הרצון להיכנס להיריון שלישי, וטיפולי פוריות שנעו בין תקווה לבין ייאוש. את הסל הכבד הזה סירבתי להניח. ייחסתי זאת להיותי לוחמת אופטימית, שמאמינה בכך שבסופו של דבר יסתדרו הדברים, ובאמת באחד הימים הופיעה סנונית ראשונה של תקווה, כשהתבשרנו על כך שנכנסתי להיריון המיוחל. אבל התקווה התפוגגה כעבור זמן קצר בהפלה שלוותה באכזבה גדולה. מלוחמת אופטימית הפכתי ללוחמת זועמת, ואת כעסי וזעמי זרעתי סביב. לימים הבנתי את הביקורת הקשה שיצאה מתוכי ושריססה את כל מי שנמצא בסביבתי. הייתי כמו רוח סערה שכלואה בתוך מצב אקלים מבורדק. לא ראיתי עד כמה קשה לי, ולא ראיתי עד כמה אני קשה לסביבה. הייתי עייפה, מחוסרת אנרגיה, נואשת ושבורה. חיפשתי דרך החוצה.
אחד הרגעים המכוננים בחיי התרחש בעת שנסעתי עם קולגה מהמשרד לגיבוש מנהלים בים המלח. באותה נסיעה התבשרתי בטלפון על שמועות ששברו את ליבי, והדיסוננס שנוצר בין היציאה לגיבוש כיפי לבין האנרגיה השלילית היה גדול מכדי שאוכל להכיל או לקבל אותו. ברגעים האלה הגענו לפיתול בין הרים, והים נגלה לנגד עינינו. הרגע הזה היה עוצמתי כל כך, ולפתע יצא מתוכי קול חדש. פתאום נאמרו דברים שלא הבנתי מדוע הם נאמרים, מי אומר אותם ומאיפה זה הגיע. אמרתי לקולגה שלי: “הם רצו להביא אותנו למקום הכי נמוך בעולם, אבל מכאן אני אגיע הכי גבוה שאפשר. תזכור את זה״.
היה לי ברור שאני לא מתכוונת להישאר לגיבוש, בטח שלא ללון במלון. החלטתי להוריד במלון את הקולגה שלי ולחזור באותו רגע את כל הדרך חזרה הביתה — למקום הבטוח שלי. סובבתי את ההגה, ועזבתי את המקום. בשלב זה התחיל תהליך השינוי. אז לא ידעתי שכך זה עומד להיות, וגם לא ידעתי שעוד דרך ארוכה לפניי. אבל באותו יום גמלה בליבי החלטה ראשונה, שלא לקבל יותר את המצב כפי שהוא, לחלץ את עצמי מאותה מציאות ולברוא לעצמי דרך חדשה.
האינטואיציה שלי הדהדה כקול שני מתוכי ואמרה לי שברגע שאמצא את הדרך, איכנס להיריון. בחודש האחרון לעבודתי, כשכבר פעלתי לשינוי מהותי במקום העבודה, החלטתי לבקר בקבר רחל אימנו בפעם הראשונה בחיי. התפללתי בכל ליבי להיכנס להיריון בהקדם ולזכות בהתחלה חדשה. בתוך פחות משבועיים ממועד הביקור בקבר, התבשרנו שאני בהיריון וידעתי שהתפילה שלי נענתה.
עזבתי את העבודה כשאני בהיריון, וחשבתי שבנקודת הזמן הזו אוכל סוף-סוף לצאת מהמבוי הסתום. אבל המפלט הזה התגלה כאכזבה גדולה. השקט שעטף אותי בבית היה לא מוכר ושונה לחלוטין מכל מה שידעתי. לא ידעתי מה עושים כשאין שיחות טלפון קולניות, עומס ולחצים. בתוך זמן קצר התחלתי לטפס על הקירות ולשאול שאלות כגון מה אני ומי אני. השחרור שלו ייחלתי הביא איתו את קולות הספק והפחד מהלא נודע. יום אחד הייתי בסחרחורת של עשייה, וביום המחרת התרוקן הכול. דממה.
כל רעיון שהיה לי לצאת לדרך חדשה לא הצליח להמריא מעבר לדפי האקסל. ניסיתי לחפש אחר קצה חוט שיוביל אותי לקריירה חדשה, ולכן הלכתי למוכר והידוע והתחלתי ללמוד ביטוח בצורה מקצועית במטרה לפתוח סוכנות משלי, משהו שאנהל בדרך שלי. אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא באמת מה שאני רוצה לעשות, שגם אם אחזור לעשות את אותו הדבר, אפילו בשביל עצמי — זה לא ימלא אותי באמת. באחד מרגעי התסכול שלי מצאתי את עצמי עומדת מול המראה ואומרת:
“סוכנות את רוצה לפתוח? אפילו לרדת במשקל את לא מצליחה״.
זה כאב. בפעם הראשונה הרגשתי שהכאבתי לעצמי ואמרתי משהו שאסור היה לי לומר. אבל זו הייתה נקודת האל-חזור. החלטתי שמיד לאחר הלידה אעשה מהלכים משמעותיים וארד במשקל. הרגשתי שאם “אתפוס את עצמי בידיים״ ואחזיר את השליטה לחיי, אוכל להשיג הכול.
הלידה המיוחלת הגיעה, ובן אחי האהוב התקשר לאחל לי מזל טוב. לאחר שבירך אותי הוא שאל אם אני יודעת איזה יום היום. בתמיהה השבתי בשלילה, ואז הוא אמר, בלי לדעת את המשמעות האדירה של העניין, שהיום מתקיימת ההילולה של רחל אימנו. אין לי דרך לתאר מה הרגשתי באותו רגע. הסמליות הייתה שקופה כמו זריחת השמש. הרגשתי שהלב שלי מתרחב, והבנתי שבתי היא המתנה שקיבלתי מרחל. לימים הבנתי את המשמעות העצומה של הלב המתרחב בתהליך הירידה במשקל. אולם אז לא ידעתי שבאותו רגע רכשתי כלי נוסף לירידה במשקל, שמבוסס על עיקרון חשוב שהוא כוח המגנט. היכולת הזו נתנה לי הזדמנות למשוך לחיי אנרגיות רחבות לב בדיוק כמו האנרגיה שהייתה בתוכי, והאנרגיות שביקשתי לעצמי באותו זמן שלחו מסר שביטא את הרצון העצום שלי לרדת במשקל.
כמובן, אז עוד לא הבנתי את הקשר בין שני הערוצים שהתקיימו באותו זמן בחיי בעת ובעונה אחת — ירידה במשקל ומציאת נתיב של קריירה. במילים אחרות, חשבתי על העניין כשני צדדים של אותו מטבע. מצד אחד רציתי להשיל ממני את הקילוגרמים העודפים שהצטברו על גופי מהיריון אחד לאחר וייחלתי להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמי; מצד אחר חיפשתי את הדרך לקריירה חדשה. לרגע לא חשבתי שמדובר באותו מסלול.
כפי שפתחתי, הירידה במשקל הייתה אתגר לא מפוצח עבורי. ניסיתי מכול וכול, ולעיתים זה אפילו קרה, אבל כעבור פרק זמן קצר עליתי שוב את הקילוגרמים שהצלחתי להשיל, ולפעמים אף יותר. הרגשתי שקרש סמוי תקוע בין גלגליי, ולא יכולתי לזהות מהו.
בה בעת היו לי רעיונות נפלאים לקריירה חדשה, ואף העליתי אותם על טבלאות אקסל ומסמכים. הם היו רעיונות בראשיתיים, שלא התפתחו לדבר ממשי. שברי רעיונות ופיסות של מחשבות, שהובילו לתחושת תסכול שהלכה והתגברה. בדמיוני לא רציתי לעמוד שוב מול המראה ולהטיח בעצמי את האשמה — אם לא הצלחת בזה, איך תצליחי בזה? לכן הפסקתי להתמקד בחיפוש העצמאות שלי, והחלטתי להתמקד בבניית חוסן — “האני החזקה״ — מתוך אמונה ברורה שההשראה תגיע. ואכן, באחת מריצות הבוקר שלי התחילה להדהד בי המחשבה שכמאמנת אישית, אחד הכישרונות שלי הוא להוביל אנשים להצלחה. בו-בזמן מצאתי את עצמי מתאהבת באורח החיים החדש והבריא שסיגלתי לעצמי. חשבתי שאולי אוכל להשיב לכל אותן נשים ששואלות אותי על ההצלחה שלי, בכך שאלמד אותן לעשות זאת בעצמן.
התחלתי לחקור שיטות חדשות לפילוס דרכי החדשה בשני ערוצים. למרות הקולות ששמעתי סביב, הפנימיים והחיצוניים, שאמרו לי, “מה קשור? אין לך ניסיון. בסך הכול הצלחת בעצמך, זה לא מחייב שתצליחי לעזור למישהי אחרת״ וכדומה. החלטתי להישמע לאמונה החדשה שנבראה בתוכי. החלטתי להרכיב לעצמי תבנית חדשה של אנרגיה חיובית, שיוצאת מגבולות המוכר; לחזק את עצמי באמונה בדרך שמעולם לא צעדתי בה — ולהגיע אל היעד.
עם יד על הלב, ובמבט לאחור, היו לי כל הסיבות שבעולם להפסיק, לוותר ולנטוש את הנתיב המחודש הזה. לא הרבה סביבי האמינו בו. הלידה הביאה הביתה גורה קטנה ומתוקה שהצטרפה לאחיה הרועשים, החיים עצמם לחצו מכל כיוון אפשרי, ואני הייתי עדיין עייפה, אבודה ומותשת.
יכולתי להרים ידיים, זה היה הדבר הפשוט ביותר לעשותו. יכולתי לחזור לכורסת הנוחות שמציעים לנו החיים בנדיבות. למרות זאת החלטתי בעקשנות בריאה שהפעם אדבק במטרה. בכל יום, כשבעלי חזר מהעבודה, ולא משנה עד כמה הייתי שחוקה ועייפה, מסרתי לידיו את הקטנטנה, הפקדתי בידיו את הילדים השובבים, ולמרות הבכי שקורא לי ויושב על מצפוני יצאתי לריצה. זו גם הזדמנות מצוינת להודות לבעלי האהוב על כך שתמך בתהליך שעברתי והיה חלק משמעותי ממנו; תהליך שהתחיל בירידה במשקל והמשיך לקריירת החלומות שלי. אין לי ספק שבלעדיו לא הייתי מצליחה לעשות זאת.
וכך, לראשונה, החלטתי שאני דואגת לעצמי, ושאני סומכת על בעלי שיצליח להתמודד עם המולת הערב. המשכתי והתמדתי, ובכל פעם הבטתי אל הדמות שנשקפה אליי במראה שבמעלית, לבושה בבגדי ספורט, ואמרתי לה: “את עושה את הדבר הנכון ביותר״. ידעתי שהאימון האמיתי איננו עצם הריצה, אלא שאני מאמנת את התודעה ומייצרת תבניות חדשות של מחשבה והתנהגות.
חצי שנה של עקביות נשאה את הירידה במשקל — 33 קילוגרמים שנשלו מגופי.
היו לא מעט ימים שבהם עמדתי שוב המראה, מוכיחה לעצמי את היפוך המחשבה, שהנה הצלחתי לרדת במשקל ושזה אות להצלחות אפשריות נוספות. בכל זאת, עדיין לא מצאתי את קצה החוט שיוביל אותי להבנה מקצועית. אבל בשלב הזה נקודת המבט שלי כבר הייתה שונה לגמרי.
את כל הזמן שלי הקדשתי ללמידה: מקורסים של מודעות ותודעה רחבה ועד סדנאות שנברו במנגנוני הפעולה והחשיבה. הלמידה עשתה לי טוב, ולאט-לאט נבנו יסודות, שנלקחו מפה ומשם, וחיברתי בין תאוריות שונות ובין תהליכים אישיים שעברתי בשנים האחרונות. ראיתי איך עולם המדע מוכיח את כל העולם הקבלי והרוחני באופן שלא ניתן להתכחש לו וגיליתי שהתהליך שעברתי מסמל כל כך הרבה מתוך עקרונות התורות שלמדתי. אני ההוכחה החיה לכך שתודעה משנה מציאות.
הלמידה והתובנות האישיות החלו להתגבש, ומשהו בתוכי זעק להוציא את השיטה הזו לאור, להעביר אותה הלאה לכמה שיותר נשים, שיֵדעו שזה אפשרי. הרצון הזה הלך והתחזק ככל שאנשים שאלו אותי, כמעט מדי יום, איך הצלחתי לרדת במשקל בזמן קצר כל כך. השאלה החוזרת הציתה חמימות טובה בתוכי, שיצאה החוצה בשטף של אהבה. התחלתי לדבר את הסיפור, התחלתי לגבש את ההסבר שהיה עדיין בחיתוליו. האימון היום-יומי על מתן התשובה לשאלותיהם של הסקרנים סביבי אפשר לי להבין בכל פעם טיפה נוספת בים התובנה הרחבה.
הרצון לשתף בידע שהחל להתגבש נבלם לא פעם על ידי קול פנימי בטוח שצץ ממעמקי תת-המודע, שקרא לי להפסיק להפיץ את השמועה. הוא העלה ספקות וערער את הביטחון שלי בתודעה החדשה. הוא פרש בפניי את כורסת הנוחות והציע שאחזור לנעלי הבית הישנות ואשקוט על שמריי. הוא גרם לי לתהות מה יגידו עליי שאיני באה מהתחום, שכולן רוצות בסופו של דבר תפריט או שיטות מוכרות וידועות ושאולי אף אחת לא תרצה בכלל להקשיב לי.
כחוקרת תודעה הבנתי שזה הגורם שתוקע את הקרש בין הגלגלים שלי. היה זה תת-המודע. הוא זה שניסה לעצור את הכרכרה. אבל אני עברתי כבר כברת דרך, וקולה של התודעה החדשה כבר היה חסון בהרבה. הפעם לא הייתי מוכנה לוותר, אף לא לרגע. התודעה קראה לי להוציא לאור את התובנות שלי ולחלוק אותן עם העולם.
ידעתי שאותם קולות שהדהדו בי בזמן ריצות הבוקר וקראו לי להשתמש בכישרונות ובידע שלי, ולהפיץ אותם לעולם, כדי להוביל נשים נוספות לשינוי טוב וחיובי בחייהן, היו בסופו של דבר ההשראה שקיבלתי מהבורא, ושעליי לבטוח בה ובעצמי.
קולו של תת-המודע לא שקט, הוא ממשיך בשלו גם היום; זהו הטבע שלו. את הנתון הזה לא אוכל לשנות. אבל עם השנים למדתי כיצד לצמצם את עוצמתו, להנמיך את הווליום שלו ולהעצים במקומו קולות חדשים. תת-המודע שלי לא הכיר את הגרסה החדשה שיצרתי לעצמי. הוא לא ידע שאני מכוונת לצורה חדשה של חשיבה ואמונות. הוא לא ידע שכבר אין לו סיכוי למשוך אותי מטה כפי שהצליח לעשות בעבר, שנים על גבי שנים.
הקולות המעכבים באו גם מסביב, ממכרים וקרובים שמתוך רצון אמיתי ודאגה הציעו שאישאר במסלול המוכר. הם לא רצו להכשיל אותי או פקפקו ביכולותיי, להפך. הם פשוט האמינו שאני יכולה לבחור במסלול רציני הרבה יותר ולא הכירו דרך אחרת. כידוע, מה שאינו מוכר — מאיים, והבחירה הטבעית ביותר עבורי מבחינתם הייתה לחזור לנתיב היחיד שהכרתי. אולם אני ידעתי שהם מדברים מתוך תפיסת המציאות שלהם וניסיון העבר שלהם, וזה אינו בהכרח ניסיון העתיד שלי.
הפסקתי להקשיב לקולות מבחוץ וגם לקולות המרסנים מבפנים, והלכתי אחר הקול שעודד אותי להמשיך ולהתמקד בדרכי החדשה. המשכתי לצאת לריצה בכל בוקר, והמשכתי לגבש את החלום שלי, שהתחיל לקרום עור וגידים. החלום הזה כבר לא היה פיסת מידע או שברי רעיונות, אלא הלך והתעבה לכדי שיטה ממשית.
כדי לחזק את האמונה בשיטה שלי, התחלתי לפעול. יצרתי קבוצת פיילוט של נשים שלא הכרתי, והתחלתי לאמן אותן. בשלב הזה נוצרה לראשונה השרשרת ששזורה במשנה שלי: מחשבה-אמונה-פעולה. המעגליות הזו יצאה לדרך לראשונה.
היו לי מחשבות מפותחות על הדרך, הייתה לי אמונה חזקה שגברה על הרעשים מבחוץ, וקבוצת הפיילוט הייתה הביטוי של הפעולה.
ידעתי שאני רוצה שכל מי שתעבור אצלי את התהליך תרוויח לא רק ירידה במשקל, אלא גם עולם שלם של הזדמנויות שייפתח בפניה. בדיוק כפי שהשיטה שלי יצרה עבורי מציאות של ירידה במשקל, היא תיצור עבורי מציאות של עצמאות והצלחה. הלוא החוקיות היא אותה חוקיות, בדיוק כפי שתלמדי ותגלי בספר הזה.
בד בבד עם אימון הנשים דייקתי את עצמי בקורס משמעותי ביותר עבורי, “עין הבדולח״ של הרב יובל אשרוב. בקורס הזה התבהר לי באופן מובהק לראשונה עד כמה הייתי שיפוטית וביקורתית, הן כלפי עצמי והן כלפי אחרים. אני זוכרת שבקורס עלה הדימוי שנשמע כפידבק כלפיי, והוא ש״צריך ללכת לידי כמו על ביצים״. החיבור בין החוץ לבין הפנים התגבש באותם לימודים, ולצד זה התחלתי להבין את החיבור בין עולם הרוח לבין עולם המדע. הבנתי לראשונה שהתהליך החיצוני של השלת 33 קילוגרמים נבע ממשהו עצום בהרבה, שאינו קשור אך ורק לפעולות של “עשה ואל תעשה״ אלא עמוק בהרבה; תהליך הנובע מבפנים ומהדהד החוצה בעוצמות אדירות.
באותו זמן למדתי הרבה מעבר לתהליך עצמו, והרחבתי את המעגלים להבנת האנרגיות, הרצונות והפעולות.
כשהקורס שלמדתי והאימון שיישמתי בפיילוט הלכו זה לצד זה, התחילה להיבנות התוכנית העסקית שלי. לראשונה היא עלתה מעל לפני השטח, מעבר למטרה, האסטרטגיה ודרכי הפעולה. בניתי מתכונים, צילמתי סרטונים, יצרתי פרופיל ברשת החברתית והתחלתי לדבר את “האני החדשה״ שבראתי.
לא פעם נפערו סדקים באמונה, וחששתי שאולי לא אצליח להעביר את המסר שלי ושאולי לא תהיה מי שתרצה לשמוע אותו ושאר קולות שבאו ממעמקי תת-המודע ושהזהירו אותי שוב שאני לא במסלול הנכון. אך מה שחיזק אותי וגרם לי להמשיך בשלי היה התהליך הפנימי שעברתי, וההבנה שחלק מהתהליך נמשך בעצם הוצאת התוכנית העסקית שלי אל הפועל. הירידה במשקל לא הייתה שלמה ללא ההמשכיות המתבקשת לצאת החוצה ולבשר את הבשורה לנשים אחרות.
בכל זאת, חלפה עוד שנה של תהליך בנייה שבה עוד המשכתי להעמיק ולדייק את הידע ואת הבנת התהליך. רציתי לצאת עם השיטה החוצה כשהיא יציבה וברורה. חקרתי ולא ויתרתי, עד שיצרתי תהליך מובנה שכולל את כל המושגים, משלב בין כל העולמות ומוגש בצורה שניתן לעכל אותה — כשהמיקוד הוא הירידה במשקל.
זה שנים שאני מובילה נשים בהצלחה בתהליך שינוי תודעתי לירידה במשקל. זו שיטה שאינה מתנפצת ביום אחד אלא מבססת דרך חיים חדשה, כזו שהן יכולות לאמץ לחייהן. חלק נכבד ביותר מהנשים שיוצאות איתי לדרך מתמקדות במטרה שאיתה הגיעו מלכתחילה — לרדת במשקל, ובהמשך מגלות את ההשפעה של השיטה גם על מעגלים נוספים בחייהן. כשזה קורה, ברור לי שה״אסימון נפל״, בדיוק כמו שקרה אצלי, כשהבנתי שהמישור הראשון של ירידה במשקל שזור במישור השני של הקריירה העצמאית שבניתי לעצמי. החיבור בין השניים הוכיח שעצמאות במסלול אחד מתקיימת גם במסלול השני.
אני מציעה לך לצאת לדרך עם שאיפה ברורה, כמו זו שהתחוורה לי באותו יום מול המראה. רציתי לעשות שינוי, והייתי מוכנה במאה אחוז לקפוץ למים ולנקוט את הפעולות שיידרשו לשם כך. המוכנות שלי לא הייתה חלקית, לא שמונים אחוז וגם לא תשעים אחוז. יצאתי לדרך כשאני נחושה לחלוטין להגשים את השאיפה שלי. התשוקה הזו הבוערת במלואה, גם אצלך, היא משמעותית כל כך, מכיוון שכפי שאת זוכרת ציינתי את הרעשים ואת קולות הרקע שאיימו להשיב אותי אל הדרך המוכרת. אבל הבערה שלי הייתה כל כך עוצמתית, שהם לא הצליחו לגבור על קולה של השאיפה.
זה מה שאפשר לי לצאת לריצה כשהטמפרטורות צנחו, כשקולות ילדיי שבוכים שאישאר עלו וכשהעייפות איימה להכריע ולהחזיר אותי אל תוך הפיג׳מה והפוך. היעד היה כל כך ברור לי, ששום קול לא היה יכול להניא אותי מלצאת. את השאיפה והרצון העז תגברתי באמצעות מדיטציה יום-יומית, שעזרה לי לחזק את המנטרות שבחרתי לעצמי. אחריהן דאגתי לפתוח כל יום בהכרת תודה, בהמשך לתפילת “מודה אני״, שהרחיבה לי את הלב. ומכאן היה פשוט יותר לצאת לאימון ריצה וליום מלא בעשייה ובהתקדמות, כי היה לי בסיס איתן של תודעה.
לא היה לי מורה דרך בתהליך הזה. אני יכולה להעיד על עצמי שתמיד הייתי אוטודידקטית, ולכן הפכתי למורת הדרך של עצמי. השיטה שלי נועדה להדליק לך את האור ולסייע לך לעבור את המקטע הראשון וכל מקטע נוסף שתבחרי. המטרה שלי היא להבנות בתוכך את מורת הדרך שלך, שקיימת גם בך; וכמו כל מנטורית טובה, היא תמיד נמצאת שם איתך, כי זו את. כשתרצי, את תמיד מוזמנת לפתוח שוב את הדלת ולהתחזק שוב מהתובנות, מהעדכונים ומהחידושים שבהם אני מציידת את השיטה לא פעם. למדתי להיות מורת הדרך של עצמי, ואני מזמינה אותך לקבל את הכלים שיהפכו גם אותך למורת הדרך של עצמך. בנוסף, אני ממליצה בחום לשוב ולקרוא את הספר הזה בהזדמנויות שונות, או לבחור מתוכו פרקים שרלוונטיים למצב שבו את נמצאת, לחוסר שאת חשה וכדומה. אני יכולה להבטיח לך שהקריאה החוזרת תחשוף בפנייך בכל פעם דבר חדש, כי כל קריאה מקלפת שכבה נוספת של הבנה; מה שהבנת בפעם הראשונה ילך ויעמיק בהבנה שלך בפעם השנייה והשלישית וכן הלאה. הספר הזה אינו חד-פעמי. הוא נכתב עבורך, כך שילווה אותך במסע שלך בכל לילה מחדש.
הספר הזה פותח בפנייך דלת לחולל שינוי בחייך שנקודת המוצא שלו היא השראה, ולא סבל או חוסר ברירה. אני מזמינה אותך להדליק את האור בחייך ולפעול לא מתוך כאב, אלא מתוך עוצמה אישית שתהפוך אותך להיות הגרסה הטובה ביותר שלך.
בדרך אצייד אותך בכלים חשובים, שאחת מהן היא האמונה הברורה. האמונה תמיד הייתה חלק חזק ומשמעותי בחיי. אולם למדתי להכיר בעוצמות שלה מעל קברה של רחל אימנו זצ״ל. זה היה בתפילה שבה ביקשתי להיכנס להיריון. האמנתי בכל ליבי שכך יהיה, וכך באמת קרה. אמונה ראשונה בראה אמונה שנייה, שילדה את בתי ובראה לצידה אמונות ברורות ונכונות לי. כך, למרות הקרש שנתקע לא פעם בגלגלי הכרכרה שניסיתי להוביל, הצלחתי להמשיך לנוע. עם הזמן גיליתי שהתהליך אינו חייב להיות קשה, שאני לא חייבת להילחם; אני יכולה ומסוגלת להניע גלגלים אחרים, והתנועה קלה ופשוטה.
וכך, בזכות העובדה שלא נתתי לרעשי הרקע לחסום אותי זכיתי להשפיע על מאות נשים להצלחה בירידה במשקל אך הסיפוק הכי גדול שלי הוא לקבל מהן פידבקים שבהם הן משתפות אותי איזה שינויים מבורכים ומדהימים הן מצליחות לחולל בחיים הפרטיים שלהן בתחומים שונים בזכות השינוי התודעתי שעברו בתהליך!
כולנו עוברים משברים כאלו ואחרים בחיים וכשאנחנו יודעות לצאת מתודעת קורבן ולהתקדם לתודעה של יצירה ושליטה בחיים שלנו, זה הניצחון הכי גדול! ניצחון הרוח על החומר כך שללא ספק היום אני יכולה לומר שאני זוכה להגשים את השליחות שלי בחיים וזו הזכות שניתנה לי להשפיע ולהוביל נשים אחרות להגשים את עצמן.
היום אני נהנית לעמוד מול עצמי במראה ולהביט בגרסה שדמיינתי לנגד עיניי, שניצבת “בשר ודם״ מולי; גרסה שהייתה חלום והפכה למציאות. את מוזמנת לדמיין את הגרסה המחודשת שלך ולצאת איתי לדרך ההגשמה, זו שתביא גם אותך לעמוד בעוד חודשים אחדים מול המראה ולצפות בהתגשמות המציאות מתוך כוחן של המחשבה, האמונה והפעולה.
מאז, בזכות העובדה שלא נתתי לרעשי הרקע לחסום אותי זכיתי ללוות אלפי נשים להצלחה בירידה במשקל והרבה מעבר לכך. הסיפוק הכי גדול שלי זה לקבל מהן פידבקים שמוכיחים לי שוב ושוב עד כמה התהליך שאציג בפנייך בספר זה משנה חיים!
רגע לפני שאת צוללת פנימה, אני רוצה לשלוח אלייך מסר אישי ולחזק אותך. אני רוצה לומר לך שלא משנה באיזו נקודה את נמצאת כרגע בחייך, את יכולה ומסוגלת לעשות שינוי. את יכולה לבחור בכל מציאות שתרצי לברוא לעצמך. את יכולה להגשים את כל אותן משאלות לב שאת שומרת לעצמך. לכן אמצי את עקרונות הספר הזה והשקיעי בתהליך שייחשף בפנייך. אני בטוחה לגמרי שהמאמץ ישתלם לך.
מקווה שתאפשרי לספר הזה להיות כל מה שהוא יכול להיות עבורך.
שלך באהבה, לימור
מירה חזן (verified owner) –
ספר שלא ניתן להבין את המסר של הסופרת. כמו פילוסופיה שלא מובנת.