הסייח השחור

הסייח השחור

לפני כמעט 200 שנה, 1820 ליתר דיוק, נולדה אנה סואל. היא נולדה, גדלה ובילתה את רוב חייה באנגליה. את עיקר חינוכה קיבלה בבית, בגיל 12 כשעברה עם הוריה מנורפוק לסביבת מגורים אחרת החלה ללמוד בבית ספר. שנתיים לאחר מכן החליקה ופצעה בצורה חמורה את 2 הקרסוליים שלה, משפחתה עברה לאזור אחר תוך שהיא מקוה שמזג האוויר ישפר את מצבה, אבל כנראה שטיפול לא נכון שניתן לה הוביל לכך שהפגיעה בקרסוליה הייתה בלתי הפיכה. היא נאלצה להעזר בקביים על מנת לעמוד, ולא הייתה מסוגלת ללכת כלל. את רוב התניידותה עשתה בעזרת מרכבה הרתומה לסוסים.

אמה של אנה הייתה סופרת ילדים, ואנה סייעה לה בעריכת ספריה. ספרה היחיד של אנה יצא לאור בשנת 1877, כשהיא בת 57, היא נפטרה כשנה לאחר צאתו, כשהיא מודעת להצלחה לה הוא זוכה. אף כי הספר נחשב לספר ילדים קלאסי, אנה סואל הועידה אותו בראש ובראשונה לכל מי שמטפל בסוסים, מטרתו הייתה להוביל לטיפול הומני ומתחשב בסוסים תוך הבנתו.

לא פעם אני תוהה מה הופך ספר מסוים לקלאסיקה בעוד אחרים מתפוגגים ונעלמים מתודעת ציבור הקוראים חודשים ספורים אחרי צאתם. באופן אישי אני מוצאת שקלאסיקות נותרות בתודעת הקוראים זמן רב אחרי צאתן, כשהן נאמנות לליבו של הכותב, יש משהו בגישה בלתי אמצעית שנותר על כנו גם שנים רבות לאחר שנכתב. כשמדובר בספרות שנכתבה בלעז, תרגום עדכני ונאמן למקור, הופך את חווית הקריאה בו לרלוונטית גם לקוראים בני ימנו אנו.

את הסיח השחור קראתי בצעירותי, אז הוא היה חלק מסדרת ספרי המופת של כנרת זמורה ביתן: “מרגנית”. לא מעט קלסיקות ספרותיות לילדים תורגמו באותן שנים ויצאו כחלק מאותה סדרה. הספר הנוכחי הוא מסוג הספרים שנותרים בתודעתך בצורה זו או אחרת גם שנים רבות אחרי שקראת אותם. לאחרונה, החליטו הוצאת מודן והוצאת אוקיינוס ליצור את “סדרת הרפתקה”, סדרה בה סופרים ישראלים בוחרים ספר ילדים קלאסי שאהבו ומתרגמים אותו לעברית. כל סופר מסביר באחרית הדבר את הבחירה שלו ואת השפעתו של הספר שתרגם על דרכו האישית והספרותית. במסגרת אותה סדרה יצאו עד עתה 8 ספרי ילדים קלאסיים בתרגום מחדש לעברית.

אלון אלטרס, מתרגם הספר הנוכחי, משורר סופר ומתרגם מאיטלקית, מספר באחרית הדבר לספר שהחיבור שלו לספר של אנה סואל הוא אהבתו לסוסים. זו שליוותה אותו מאז ילדותו. הוא מאמין שיש בספר יכולת ללמד את בני הדור הצעיר אהבה וכבוד לחיות בכלל ולסוסים בפרט, ומקוה שכך יהיה.

והספר, דומה שמדבר לבני כל הגילאים. אני לא יודעת מה הופך ספרות מסוימת למיועדת לילדים בעוד אחרת פונה לאגף המבוגר יותר בקהילה. ספריו של מרק טווין, אלגוריות שנונות שנכתבו לפני למעלה ממאה, נחשבות לספרות ילדים טובה, אבל כמבוגרת אני מוצאת שקריאה חוזרת בהן חושפת בפני רבדים נוספים שלא הבחנתי בהם בעבר. גם הספר הנוכחי של אנה סואל נכנס לאותה קטגוריה.

” זֶהוּ סִפּוּרוֹ הַמֻּפְלָא שֶׁל סְיָח שָׁחוֹר וִיפֵהפֶה שֶׁנּוֹלָד בַּאֲחוּזָה כַּפְרִית שְׁלֵוָה בְּאַנְגְּלִיָּה. יְמֵי יַלְדוּתוֹ הַחָפְשִׁיִּים עוֹבְרִים בַּנְּעִימִים, עַד שֶׁמַּגִּיעַ הַיּוֹם שֶׁבּוֹ הוּא נֶאֱלָץ לְהַתְחִיל לְשָׁרֵת אֶת בְּנֵי־הָאָדָם. בִּמְהֵרָה מִסְתַּבֵּר לוֹ שֶׁחַיָּיו שֶׁל סוּס אֵינָם קַלִּים. בִּנְדוּדָיו הָרַבִּים בֵּין הַשָּׂדוֹת הַיְּרֻקִּים שֶׁל הַכְּפָר וְהָעִיר הַצְּפוּפָה וְהַמְּזֹהֶמֶת, הוּא לוֹמֵד עַל בְּשָׂרוֹ עַד כַּמָּה אַכְזָרִיִּים יְכוֹלִים הָאֲנָשִׁים לִהְיוֹת. בְּמַהֲלַךְ חַיָּיו חוֹוֶה הַסְּיָח הַשָּׁחוֹר רְגָעִים רַבִּים שֶׁל סֵבֶל וְיִסּוּרִים, אַךְ גַּם רְגָעִים שֶׁל נְדִיבוּת וְחֶמְלָה. ”

המקום: אנגליה
התקופה: המאה ה 19

הסיח השחור עוסק בקורותיו של סוס אחד, מימיו כסיח צעיר ועד לשנותיו האחרונות. הוא מספר את סיפורה של התקופה ההיא מבעד לעיניהם של בעלי החיים. היכולת לראות את העולם דרך עיניו של האחר היא תכונה נפלאה שלא רבים מיטיבים לאחוז בה. היכולת לראות את העולם דרך עיניהם של בעלי חיים, מצריכה התבוננות לא מועטה על אורחות החיים שלהם, ועל העולם כפי שהוא נחווה על ידם. אנה סואל, שנאלצה להתנייד רוב שנותיה במרכבה הרתומה לסוסים על מנת להגיע ממקום למקום, בילתה זמן רב בחברתם ולצד לימודי פילוסופיה והרחבת השכלתה בערים שונות באירופה במהלך בחרותה, היא למדה להרגיש את סביבתה. כמי ששהתה זמן רב בקרבת סוסים, חוותה את התנהלותם בעולם בני האדם, ויצאה עם תובנות לא פשוטות באשר ליחס לסוסים באותה התקופה.

ניתן לגזור את תובנותיה של אנה סואל גם לימנו אנו, משום שההתבוננות שלה אינה מוגבלת למקרים הספציפיים אותם הכירה ועליהם כתבה בספרה, אלא יש בהם חדות הבחנה ורגישות שמוטב היה וכל בני האדם היו מגלים אלו כלפי אלו וכלפי הסובב אותם בכלל (ובעלי החיים בפרט).

הספר נוגע בטיבם השונה של בני האדם במגעם עם הסוסים. רוב האנשים שבאים במגע עם הסיח השחור בספר עושים זאת במסגרת עבודתם, אבל גם בתחום זה ניכר הפער העצום בין הגישות השונות לסוסים ולעבודה איתם. אנה סואל מצליחה לעשות את הקשר בין היחס לבעלי החיים להיבטים נוספים בחיי בני האדם השונים הלוקחים חלק בעלילת הספר. החל באלו הרואים בהם סממן חברתי וכלה באלו התופסים אותם כחלק בלתי נפרד מחייהם הכוללים.

נקודה מעניינת שעלה בעת קריאת הספר היא אחוז “תאונות הדרכים” שהיו באותה תקופה למרכבות עם סוסים, כמו בימנו אנו, נהגים שיכורים הובילו מדרך הטבע לתאונות רבות יותר, בין אם תוך כדי פגיעה באחרים ובין אם תוך גרימת נזק לכרכה או לסוס. נקודה נוספת נוגעת לאחריות החברתית שהייתה כלפי בעלי החיים באותה תקופה, שופטים ממונים איזוריים היו בעלי סמכות לדון את מי שפגע בסוסים שלו או של אחרים ואף לגזור עליהם מאסר בפועל. השמירה על זכויות בעלי החיים הייתה חלק בלתי נפרד ממארג החיים היומיומי של החברה האנגלית באותה תקופה, שלצד הכרתה בהכרח לדאוג לשלומם של הסוסים ככלי שמשמש אותם בחיי היום יום שלהם, היא ייחדה מקום גם לדאגה לרווחתם כבעלי קיום נפרד מבעליהם.

אף כי הספר מנוקד ונדמה כי התרגום הנוכחי שלו הופך אותו מתאים לקריאה עצמאית של תלמידי כיתות ג` וד` בבית הספר היסודי, נדמה שמהותו הפנימית, שאלון אלטרס מיטיב להעביר בתרגומו הנוכחי לעברית, הופכת אותו מתאים לבני כל הגילאים, המוצאים שרווחת בעלי החיים נוגעת לליבם.

ראוי לציין אף את איוריה של רוני פחימה, המעניקים למילות הספר נופך נוסף. ואת עיצוב העטיפה המתכתב עם שאר הספרים בסדרה, עליו אחראית בתיה קולטון.
הספר מומלץ מאוד לכל מי שמתגעגע לקלאסיקות ספרותיות מילדותו ונעוריו, ולכל מי שרוצים להעניק לילדיהם חווית קריאה ייחודית ורגישה העוסקת ביחס של האדם אל סביבתו.