הסערה שלפני השקט

 הרגע שלפני

הָרֶגַע שֶׁלִּפְנֵי הוּא מִפְּנֵי

וְלִקְרַאת וּבַעֲבוּר.

הָרֶגַע שֶׁלִּפְנֵי הוּא צְפוּנֵי

הֶעָבָר וְסוֹד הַפּוּר.

הָרֶגַע שֶׁלִּפְנֵי – צוּף פְּרָחִים

שֶׁל עָתִיד וּמִתְאַוֶּה.

הָרֶגַע שֶׁלִּפְנֵי – כִּנְצָחִים

מִתְפַּעֲמִים שֶׁל הוֹוֶה.

זריחה

לֹא, אַל תַּקִּישׁ בַּדֶּלֶת,

הִיא פְּתוּחָה

לִקְרָאתְךָ.

שַׂמְתִּי כְּלָלֵי הַמִּשְׂחָק בַּצַּד

וְאֶת הַקְּלָפִים –

בְּיָדְךָ.

אַל תִּשְׁאַל לְעַרְבִי אִם פָּנוּי.

שִׁבְעָה יָמִים לַשָּׁבוּעַ,

וְכֻלָּם שֶׁלְּךָ.

אַל תִּקְבַּע לְדַיֵּק לְשָׁעָה.

כְּבָר מִדֹּק אַחֲרוֹן שֶׁל חֲלוֹם

בְּשֶׁקֶט פּוֹעֵם

אֲחַכֶּה לְךָ.

מָה יוֹסִיף אִם תֹּאמַר לִי

לְאָן וְהֵיכָן

וְאֵיךְ?

כְּשֶׁבָּרַחְתִּי לְאַרְבַּע הָרוּחוֹת,

כְּלוּם לֹא בְּכֻלָּן

מְצָאתִיךָ?

וּכְשֶׁתָּבוֹא אַל תַּקִּישׁ

בְּדַלְתִּי

הַפְּתוּחָה.

אַל תָּבִיא עִמְּךָ שַׁי

אִם אֶמְצָא כָּל מַתְּנוֹת הָעוֹלָם

בְּעֵינְךָ.

גַּם גּוּפְךָ אַל תִּשְׁלַח

אִם לֹא הַנִּדָּח בְּרָבְדֵי נִשְׁמָתְךָ

פֹּה אִתְּךָ.

בּוֹא, הַנַּח עַל כְּתֵפִי

הַטְּרָדוֹת הַקְּטַנּוֹת, הַזָּרוֹת,

וֶאֱסֹף אֶת צִלִּי

אֶל צִלְּךָ.

ולא נשאר ממךָ אלא שיר

וְלֹא נִשְׁאַר מִמְּךָ

אֶלָּא שִׁיר

בְּסֵפֶר קוֹרוֹתַי.

הַמֶּתֶק שֶׁסָּעַר

הָיָה קָצָר,

הַכְּאֵב שֶׁהִתְעַכֵּב

גַּם הוּא עָבַר.

הַפַּחַד, הֶחָרוֹן,

הַמֶּתַח, הַכְּמִיהָה,

הַשְּׁטוּת, הָעִוָּרוֹן,

הַשֶּׁקֶר, הַתְּהִיָּה,

הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁהִתְנַפְּצוּ

אֶל קִיר אִלֵּם,

הָאֳנִיּוֹת שֶׁהִתְקַבְּצוּ

אֶל יָם חוֹלֵם.

הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהִתְפָּרְצוּ

מִתּוֹךְ הַר גַּעַשׁ מְבֻלְבָּל,

הָאֲרָיוֹת שֶׁסָּבְבוּ אוֹתִי

בְּכַחַשׁ מְתֻלְתָּל,

הַנָּהָר אֲשֶׁר בָּעַר

מֵרֶשֶׁף גַּל,

וְלֹא אוּכַּל,

וּבִכְלָל -

כַּמָּה אֶפְשָׁר לִפְסֹעַ עַל

פִּסְגָּה שֶׁל הַר?

וּמָה נוֹתַר אַחַר הַכֹּל

וְאַחֲרֶיִךָ, אַחֲרַי? –

הוּא שֶׁנֶּאֱמַר

בְּפֶתַח שׁוּרוֹתַי:

וְלֹא נִשְׁאַר מִמְּךָ

אֶלָּא הַשִּׁיר

בְּסֵפֶר קוֹרוֹתַי.