העידן הפוסט-אנושי

פרק ראשון

לעבור את המבחן

נועה מנהיים

להכחיד את הקיום האבנורמלי

ברנהרד שטיינהוף היה בן חמישים וחמש כשהגיע למחנה בוכנוואלד בראשית חודש ספטמבר, 1944, ועל שרוולו מתנוסס טלאי ורוד. הוא נמסר לידיו של דוקטור קארל ורנט, מדען דני שהיה חבר בחטיבת המחקר הרפואי של מחנה הריכוז. ורנט היה אחראי על הניסויים שנעשו ב"ריפוי" הומוסקסואליות ושיטותיו כללו סירוס, עיקור ובעיקר השתלתן של "בלוטות" מלאכותיות במפשעתם של ה"פציינטים" שלו, ששחררו לדמם כמויות גדולות של הורמון המין הגברי, טסטוסטרון. הוא ערך את הניסוי הזה על אסיר מס' 21686, שטיינהוף, וכתב עליו כי "פצע הניתוח החלים. אין דחייה של הבלוטה המושתלת. האסיר חש בטוב ומדווח כי חלם על נשים."3 החלופה לחלומות אלו הייתה סיוט.

היינריך הימלר, שעמד בראש המשרד המרכזי למלחמה בהומוסקסואליות ובהפלות, שתי רעות חולות שפגעו בפריון הקדוש של הגזע הארי, קרא "להכחיד את הקיום האבנורמלי" של גברים שמעדיפים את חברת בני מינם, ואף שאין הסכמה על מספר ההומוסקסואלים שאיבדו את חייהם במהלך המלחמה, הרי ששיעור התמותה שלהם היה השני בגובהו מבין קבוצות האסירים. כדי "לטפל" בנטייתם הם עונו, הושפלו, הועבדו בפרך והוטלו עליהם איסורים מיוחדים, כמו החובה לישון כשידיהם מעל השמיכה, דבר שבתנאיו הקשים של החורף האירופי גרם פעמים רבות למוות מחשיפה לקור או לאובדן אצבעות.

טיורינג האיש

חמש שנים קודם לכן, יום לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, התייצב גבר צעיר בשם אלן טיורינג בשעריו של בלצ'לי פארק, האחוזה המפוארת שהייתה לביתם של מפצחי הצפנים הבריטים, חממה של גאונים, אלופי שחמט, מתמטיקאים, פותרי תשבצים ובלשנים (בין אלו שהוזמנו להצטרף היה גם ג'.ר.ר. טולקין, לימים מחבר שר הטבעות). טיורינג, האיש שהניח כשהיה בן עשרים וארבע את הבסיס למדע המחשב המודרני, מפצח צפנים בחסד והומוסקסואל, היה אז בן עשרים ושבע.

העדפותיו המיניות לא היו בעיה באווירה הייחודית והמשוחררת למדי שאפיינה את בלצ'לי באותם ימים קודרים. הוא וחבריו הזכרים שהגיעו ממדגרות לגברים בלבד דוגמת אוקספורד וקיימברידג' (שם למד טיורינג עצמו) של תחילת המאה העשרים, פגשו שם לראשונה נקבות שהיו שוות להם, אינטלקטואלית ומקצועית. תחת הנהגתו של טיורינג התנהל פרויקט פיצוח ה"אניגמה", מכשיר הקידוד הגרמני היעיל עד אימה שאפשר לוורמכט לשלוח ולקבל אלפי מסרים ביום.

בעוד הצבא הבריטי נאבק במכונת המלחמה הגרמנית ניהלו תושבי בלצ'לי פארק מלחמה משלהם במכונה, וניצחו. בתקופתו של טיורינג פוענחו 84 אלף מסרים מדי חודש, שניים בדקה, לפעמים רבע שעה בלבד אחרי ששודרו. הבריטים שמרו את עובדת פענוח האניגמה בסוד מוחלט אף מבעלי בריתם, האמריקאים, עד אמצע שנות השבעים. היסטוריונים מודרניים מעריכים כי טיורינג ומפצחי הצפנים של בלצ'לי פארק קיצרו את משך המלחמה בשנתיים עד ארבע שנים והצילו בכך את חייהם של עשרות מיליונים. ההומוסקסואל שנלחם במלחמת מוחות מול רודפי ההומוסקסואלים, ניצח.

מבחן טיורינג

כחמש שנים לאחר תום המלחמה, בשנת 1950, פרסם טיורינג מאמר שכותרתו הייתה "משחק החיקוי", ושנקודת המוצא שלו הייתה שעשוע סלון פופולרי. כדי להשתתף בו יש צורך בחוקר ובשני נבדקים — גבר ואישה. השניים יוצאים מהחדר ועונים על שאלותיו של החוקר בכתב בלבד. הגבר מנסה להוליך את החוקר שולל ואילו האישה עונה לו בכנות. מטרתו של המשחק הייתה לקבוע, בהתבסס על שאלות בלבד, מיהו הגבר ומיהי האישה.

מה יקרה, תהה טיורינג במאמרו, אם את מקומו של הגבר יחליף מחשב. האם יצליח החוקר לזהות שלא עומד לפניו אדם אלא בינה מלאכותית? המבחן, שזכה לכינוי "מבחן טיורינג", נועד לדייק את השאלה "האם מכונות מסוגלות לחשוב?" והוא כתב עליה כי "אני מאמין שהיא כה חסרת טעם עד שאין לכבד אותה בדיון" (Turing, 1950, p. 441).

נקודת המוצא של טיורינג, שנשענה, למען הנוחות וההבנה, על משחק שהיה מוכר לציבור הרחב, פורשׂת מניפה של שאלות מהותיות הרבה יותר: האם ניתן להחליף גבר במחשב? האם ניתן לתכנן ולתכנת מחשב שיהיה לא רק "אנושי" אלא גם "גברי", עד שיוכל להוליך שולל את החוקר, או שאפשר לתכנת את הגבר לתת לחוקר תשובות שיובילו אותו לאשר את גבריותו (ואת אנושיותו)? החיקוי שנח בבסיס ההצעה ההיפותטית של טיורינג, שנכתבה שנים לפני שנבנה המחשב הראשון, אינו בוחן רק את איכותו של המחשב אלא גם את אנושיותו של החוקר שלו.

זהו אינו רק מבדק של המחשב, אלא גם של מי שיצר אותו, והוא מכוון זרקור אל הציפיות וההנחות המוקדמות שלנו לגבי מה שאנו תופסים כ"גבר" ו"אישה", "אדם" ו"מכונה". קשה לדעת בדיוק איזה תפקיד מילאה ההומוסקסואליות של טיורינג, שמעולם לא הוסתרה, בניסיונותיו להבין את טבעו של החיקוי, וכיצד יכול המבדק לקבוע האם מי שעובר אותו הוא בן למגדר כזה או אחר, בפרט, ובן למין האנושי, בכלל.

מחזהו של יו ויטמור משנת 1986, לשבור את הצופן, מציע כי ההומוסקסואליות של טיורינג צפנה את הסוד לגאונותו המתמטית, ליכולתו לחשוב מחוץ לקופסאות ולארונות של תקופתו צרת המוחין. התקופה הזו התקיפה את טיורינג. כשלהבות המלחמה דעכו ופינו את הדרך לגחלים הלוחשות של המלחמה הקרה, שקעה בריטניה במיתון קשה וסבלה ממחסור חמור בידיים עובדות בשל מיליוני הצעירים שאיבדו את חייהם על אדמת אירופה.

הומוסקסואליות כאיום

נטייתו המינית של טיורינג — שעד אז הייתה נסבלת בקושי, בתנאי, כמובן, שלא מממשים אותה באמצע הרחוב ומפחידים את הסוסים — הפכה לאיום ממשי על מדיניות הפרו ורבו החדשה של ממשלת אנגליה, באותו אופן שבו איים עצם קיומם של הומוסקסואלים על תוכניותיו של הנאציזם ליישוב אירופה בתוצרי רחמה של האישה הארית הטהורה. ובעוד שאלפים מנושאי הטלאי הוורוד מוצאים את עצמם משוחררים ממחנות הריכוז רק כדי להירדף על ידי החוק הגרמני, שהמשיך לראות בנטייתם עניין פלילי, מצא עצמו אלן טיורינג על הכוונת של השירות החשאי הבריטי. אנשי השירות חשדו שהסובייטים מבקשים לאתר בכירים הומוסקסואלים ולסחוט אותם תמורת סודות מדינה, ולא היו רבים באותן שנים שראשם הכיל סודות רבים יותר מזה שלו. טיורינג איבד את עבודתו במטה התקשור הממשלתי, הסיווג הביטחוני שלו בוטל ו"עוזר מחקר" חדש בשם פיטר, שכפי הנראה השתייך ל־MI6, החל מתלווה אליו לעבודה מדי יום כדי לפקוח עליו עין.

במכתב לידידו נורמן רוטלדג' כתב טיורינג, "אני חושש כי יהיו מי שישתמשו בעתיד בהיקש הבא: טיורינג מאמין שמכונות יכולות לחשוב. טיורינג שוכב עם גברים. לפיכך מכונות אינן יכולות לחשוב" (לוויט, 2007, עמ' 12). חוסר היכולת לחשוב על טיורינג שלא בקשר לשותפיו למיטה גרם להעמדתו לדין בעוון "מוסר קלוקל" בשנת 1952, לאחר שהודה בקיום יחסי מין עם גבר. הוא נשלח לעבור טיפול ניסיוני בריפוי ההומוסקסואליות שלו. בצעד שנדמה כיום כלקוח מיומני הטיפול של דוקטור קארל ורנט, החל טיורינג מקבל זריקות אסטרוגן לדיכוי החשק המיני, גרסה פרימיטיבית של סירוס כימי. הן גרמו לו להשמין, להצמיח ניצני שדיים וכפי הנראה לסבול מדיכאון ושינויים חריפים במצב רוחו.

"אין ספק כי בעקבות הפרשה איהפך לאדם שונה," כתב באותו מכתב לרוטלדג', "אם כי עדיין לא גיליתי איזה אדם בדיוק" (שם, שם). הוא החל לכתוב סיפור קצר. גיבורו היה מדען הומוסקסואל המפתח תיאוריה בדבר מסע בין־כוכבי, בעוד המדינה שעבורה עשה שירות כה מכריע מתייחסת אליו יותר ויותר כאל חייזר.

ויתור על המחשבה הדיכוטומית

הזרות הזו אפשרה לטיורינג נקודת מבט ייחודית, כזו שמצאה מכנה משותף עם האחר המוחלט, המחשב. האם הוא עצמו היה מצליח להונות את החוקר במבחן שהגה, לשכנע אותו שהוא "גבר" ולא "אישה", באופן שבו הגדירה הסביבה הפטריארכלית וההטרו־נורמטיבית שלו את התפקידים הללו? הוא מעולם לא ניסה. הוא לא ביקש לשכנע איש שאיננו מי שביקש להיות, גבר או אישה, הוא לא העמיד פנים ולא התבייש בזהותו המינית.

הוא גם לא התאושש מהעינוי ההורמונלי שנכפה עליו, ושאילץ אותו להיות מישהו אחר, לחיות חיים של חיקוי, מוגבלים ולא מספקים. בגיל ארבעים ואחת הוא נמצא מת בביתו. ליד מיטתו נמצא תפוח נגוס, ולפי הסברה, משוח בציאניד. הוא לא הותיר אחריו מכתב, רק תיאוריות קונספירציה שמאשימות את הממשלה בחיסולו, יסודות איתנים לבנות עליהם את מדע המחשב המודרני ומבחן שמאפשר להבחין בין מי שהוא אדם אמיתי למי שאיננו, מבחן שאנשי תקופתו שלו, על פני אירופה כולה, כשלו בו לא אחת.

אך המורשת שלו חיה וקיימת במרחב שנבנה בעזרת המכונות שאת קיומן התיאורטי התווה — החלל הווירטואלי — זה שמאפשר גמישות מגדרית מרבית ודרכי חיקוי והתחזות לאינסוף. זהו חלל שבו השאלה האם מי שהעלית ברשתך הוא גבר "אמיתי" או אישה "אמיתית" ניצבת שכם אל שכם לצד תהיות עמוקות הרבה יותר אשר למשמעותה ולחשיבותה של האמת הזו. בשנים שחלפו מאז שהתפרסם "משחק החיקוי" זכה טיורינג להתנצלות פומבית ולחנינה מלכותית, ולמרות ניסיונות חוזרים ונשנים, שום מחשב עוד לא הצליח לשטות בחוקריו ולהצליח במבחן שהגה.

ואולי הבעיה טמונה בעצם הרצון שלנו לשקול ולבחון את עולמנו במונחים של "גבר" ו"אישה", "אדם" ו"מכונה", במקום לקבל את העובדה שהרוח במכונה של טיורינג היא רוחנו שלנו ולרוח הזו אין מגדר ואין גבולות. את מאמרו המכונן ההוא חתם טיורינג באמירה הנבואית, שגם היום, שישים ושש שנה מאז שכתב אותה, נושאת עמה נימה בלתי ניתנת לחיקוי של אמת: "אנו יכולים לראות רק מרחק קצר קדימה, אבל אנו יכולים לראות שיש שם עוד הרבה שיש לעשות" (Turing, 1950, p. 460).

ביבליוגרפיה

לוויט, ד' (2007). האיש שידע יותר מדי: אלן טיורינג והמצאת המחשב (תרגום: י' סלע שפירו). תל אביב: אריה ניר.

Turing, A. M. (1950). Computing machinery and intelligence. Mind, 59(236), 433-460.

3 מתוך מכתב של ורנט שנמצא בארכיון בוכנוואלד. כל הציטטות המתורגמות הן בתרגום המחברת.