העלמה אלזה

mendelebooks

 

 

"את באמת לא רוצה להמשיך לשחק, אֶלזֶה?" - "לא, פאוּל, אני לא יכולה יותר. Adieu. - להתראות, גברתי הנכבדה." - "אנא, אלזֶה, אמרי גברת סיסי. ומוטב פשוט סיסי." - "להתראות, גברת סיסי." - "אבל למה את כבר הולכת, הרי עד ה-dinner יש לנו עוד שעתיים שלמות." - "שחקי אַת עם פאול 'סינגל', גברת סיסי, היום באמת לא נעים בחברתי." - "הניחי לה, גברתי, היא לא מאירה פנים היום. אגב, אלזֶה, מאוד מתאים לפנים שלך לא להאיר. והאפודה האדומה מתאימה להן אפילו יותר." - "אני מקווה שבכחולה תמצא אצלי יותר מאור פנים, פאול. Adieu."

זו הייתה פרישה מוצלחת. אני מקווה שהם לא חושבים שאני מקנאה, השניים. אני מוכנה להישבע שיש ביניהם משהו, בין הדודן פאול לסיסי מוֹר. אבל לא אכפת לי, כלל וכלל לא. - הנה, אפנה עוד פעם לאחור ואנופף להם בידי. אנופף ואחייך. עכשיו הפנים שלי מאירות? - אלוהים, הם כבר חזרו לשחק. האמת היא שאני משחקת יותר טוב מסיסי מוֹר, ופאול, גם הוא לא בדיוק מָטָדוֹר. אבל הוא נראֶה טוב, אין מה להגיד - עם הצווארון הפתוח והפרצוף של 'ילד רע'. אילו רק היה מצועצע פחות. אין לךְ ממה לחשוש, דודה אֶמָה ...

איזה ערב נפלא! היום דווקא היה מזג אוויר מתאים לעלות לַבקתה רוֹזֶטָה. כמה נהדר הוא מתנשא אל השמיים, הר סימונֶה! - היינו יוצאים לדרך בחמש לפנות בוקר. בהתחלה הייתי מרגישה בחילה כמובן, כמו תמיד. אבל זה עובר. - אין תענוג גדול יותר מהליכה בדמדומי הבוקר. - האמריקאי בעל העין האחת בבקתה נראָה כמו מתאגרף. אולי מישהו הוציא לו את העין במכת אגרוף. ברצון רב הייתי מתחתנת עם מישהו מאמריקה, אבל לא עם אמריקאי. או אולי אתחתן עם אמריקאי, אבל אנחנו נחיה באירופה. וילה בַּריוויֶרה. מדרגות שַַיש שיורדות אל הים. אני שוכבת ערומה על השיש. - כמה זמן כבר עבר מאז שהיינו במֶנטוֹנֶה? שבע או שמונה שנים. הייתי בת שלוש־עשרה או ארבע־עשרה. אח, כן, אז עוד היה מצבנו טוב יותר. - האמת היא שטיפשי שדחינו את הטיול. הרי עכשיו כבר יכולנו להיות פה בחזרה. - בארבע, כשהלכתי לטניס, מכתב האקספרס מאימא שהמברק הודיע עליו עוד לא הגיע. אולי גם עכשיו לא, מי יודע. בקלות הייתי יכולה לשחק עוד סֶט אחד. - למה הם מברכים אותי, שני הצעירים האלה? הרי אני לא מכירה אותם בכלל. הם הגיעו למלון אתמול ובארוחות הם יושבים משמאל לחלון, במקום שקודם ישבו בו ההולנדים. הודיתי להם בחוסר נימוס? ואולי אפילו בגאוותנות? אבל הרי אני לא גאוותנית. איך אמר פרֶד בדרך הביתה מ'קוֹריוֹלָנוּס'? מלאת שמחה, לא, מלאת גאווה, גֵאה. אַת גֵאה, אלזֶה, לא גאוותנית. - מילה יפה, "גֵאה". תמיד הוא מוצא מילים יפות. - למה אני הולכת כל־כך לאט? מה, אני פוחדת מהמכתב של אימא? נכון, הוא לא יהיה משמח כנראה. אקספרס! אולי אני שוב צריכה לחזור הביתה. אוּף. איזה מין חיים - למרות אפודת משי אדומה וגרבי משי. שלושה זוגות! הדודה העשירה מזמינה את הקרובה הענייה. עכשיו היא כבר בטח מצטערת על זה. שאאשר לךְ בכתב, דודה יקרה, שאפילו בחלום אני לא חושבת על פאול? אח, על אף אחד אני לא חושבת. אני לא מאוהבת. באף אחד לא. ואף פעם עוד לא הייתי מאוהבת. גם באלברט לא, אף־על־פי ששבוע שלם דימיתי לי שאני מאוהבת בו. אני חושבת שאני לא יכולה להתאהב. זה מוזר, בעצם. כי אני דווקא חושנית. אבל גם גאה ולא מאירה פנים, תודה לאל. הפעם היחידה שאולי הייתי מאוהבת באמת הייתה כשהייתי בת שלוש־עשרה. בְּוַאן דייק - לא, בעצם בְּאַבֶּה דֶה גְרִיֶיה וגם במארי רֶנאר. וכשהייתי בת שש־עשרה, כשהיינו בוֶֶרְתֶרְזֶה. - לא, לא, זה לא היה כלום. מה הטעם להיזכר בזה, הרי אני לא כותבת זיכרונות. אפילו לא יומן כמו בֶּרתָה. פרד נחמד בעיניי, לא יותר. אולי אילו היה אלגנטי יותר. האמת היא שאני סנובּ, כן. גם אבא חושב ככה, והוא צוחק עליי. אח, אבא יקר, כמה דאגות אתה גורם לי. האם הוא בגד פעם באימא? בלי ספק. הרבה פעמים. אימא די טיפשה. עליי אין לה מושג. גם לאחרים לא. פרד? - כן, מושג יש לו, אבל לא יותר. - ערב יפהפה. כמה חגיגי נראה המלון. מרגישים: כולם פה אנשים שאין להם דאגות וטוב להם בחיים. אני למשל. חה־חה! חבל. הייתי צריכה להיוולד לחיים בלי דאגות. כמה יפה זה היה יכול להיות. חבל. - הַר סימונֶה אפוף זוהַר אדום. פאול היה אומר: זוהר אַלפּיני. מה פתאום, בכלל לא זוהר אַלפּיני. אפשר לבכות מרוב יופי. אח, למה צריך לחזור אל העיר!

"ערב טוב, העלמה אלזֶה." - "נושקת את ידֵך, גברתי הנכבדה." - "שיחקת טניס?" - הרי היא רואה, אז למה היא שואלת? "כן, גברתי הנכבדה. שיחקנו כמעט שלוש שעות. וגברתי הנכבדה עוד מטיילת?" - "כן, טיול הערב היומי שלי. רוֹלֶוֶג. הדרך עוברת יפֶה כל־כך בין כרי האחו. במשך היום השמש כמעט חמה מדי. " - "כן, כרי האחו כאן נהדרים. בייחוד באור הירח מהחלון שלי."

"ערב טוב, העלמה אלזֶה. נושק את ידֵך, גברתי הנכבדה." - "ערב טוב, אדון פוֹן דוֹרְסדֵיי." - "שיחקת טניס, העלמה אלזֶה?" - "איזה מבט חד, אדון פון דוֹרְסדֵיי!" - "אל נא תלגלגי, אלזֶה." - למה הוא לא אומר 'העלמה אלזֶה'? - "מי שנראית יפָה כל־כך עם המחבט, מותר לה מן הסתם גם ללכת אִתו בתור תכשיט." - חמוֹר, לא אענה לו על זה. "שיחקנו כל אחרי־הצהריים. לצערי היינו רק שלושה. פאול, גברת מוֹר, ואני." - "בעבר הייתי שחקן טניס מושבע." - "ועכשיו כבר לא?" - "עכשיו אני כבר זקן מדי." - "זקן? מה פתאום. במַרִינְלוּסט היה שבדי אחד בן שישים וחמש ששיחק כל ערב משש עד שמונה. ושנה קודם לכן אפילו השתתף עדיין בתחרות." - "טוב, אני עוד לא בן שישים וחמש, תודה לאל, אבל אני גם לא שבדי, למרבה הצער." - למה למרבה הצער? זו כנראה הלצה בעיניו. הכי טוב שאחייך בנימוס ואסתלק. "נושקת את ידֵך, גברתי הנכבדה. Adieu, אדון פון דוֹרְסדֵיי." כמה עמוק הוא משתחווה ואילו עיניים הוא עושה. עיני עגל. ואולי פגעתי בו בעצם עם השבדי בן השישים וחמש? מילא, לא נורא. גברת וינַאוּוֶר אישה אומללה, כנראה. כבר קרובה לחמישים בוודאי. שׂקי הדמעות האלה, - כאילו בכתה הרבה. אח, כמה נורא להיות זקן כל־כך. האדון פון דוֹרְסדֵיי פורס עליה את חסותו. הנה, הוא מלווה אותה. הוא עדיין נראה די טוב עם הזקָן המחודד שלו שמתחיל להאפיר. אבל לא, הוא לא אדם סימפתי. מתברג באופן מלאכותי למעלה. מה מועיל לך חייט העילית שלך, אדון פון דוֹרְסדֵיי? דוֹרְסדֵיי? אין ספק שהיה לך שֵׁם אחר פעם. - הנה באה הילדונת החמודה של סיסי עם האומנת שלה. שלום לך פְריצי. "Bonsoir, Mademoiselle, vous allez bien?m" - "Merci, Mademoiselle. Et vous?m"י - "מה אני רואה, פריצי, יש לך מקל הרים. מה, את רוצה לטפס על הר סימונֶה?" - "לא, לא, עוד לא מרשים לי לטפס גבוה כל־כך." - "שטויות, פריצי. בשנה הבא כבר ירשו לך. "A bientôt, Mademoiselle." - "Bonsoir Mademoiselle".י

בחורה נחמדה. למה היא אומנת, בעצם? ועוד אצל סיסי. מזל ביש. אלוהים, הרי גם עליי זה עוד יכול ליפול. לא, אני כבר הייתי מוצאת לי משהו טוב יותר. טוב יותר? - איזה יופי של ערב. "האוויר כמו שמפניה," ככה אמר אתמול דוקטור וַאלדְבֶּרג. גם שלשום אמר את זה מישהו. - למה האנשים יושבים בטרקלין במזג האוויר הנפלא הזה? לכי תביני. ואולי הם מחכים כולם למכתב אקספרס? השוער כבר ראה אותי. - אילו הגיע מכתב אקספרס בשבילי הוא היה מביא לי אותו מיד. כלומר, אֵין. תודה לאל. אלך לנוח קצת לפני ה־diner. למה סיסי אומרת dinnerm?י הצטעצעות טיפשית. הם מתאימים זה לזה, סיסי ופאול. - אח, יותר טוב שהמכתב כבר היה מגיע. בסוף הוא יגיע באמצע הארוחה, ואם לא יגיע, יהיה לי לילה לא שקט. גם בלילה שעבר ישנתי רע מאוד. נכון, אלה הימים שלי. בגלל זה גם יש לי הכיווצים ברגליים. היום שלושה בספטמבר. אם כך, כנראה בשישה. אקח היום וֶרוֹנַל. לא, אני לא אתרגל לקחת ורונל, פרד יקירי, אין לך מה לדאוג. במחשבות שלי אני תמיד מדברת אליו כמו אל חבר. - לנסות צריך כל דבר, - גם חשיש. אני חושבת שצוער הצי בְּרַנדֶל הביא אתו מסין חשיש. איך לוקחים חשיש, שותים או מעשנים? אומרים שיש הזיות נהדרות. בְּרַנדֶל הזמין אותי לשתות אִתו - או לעשן - חשיש. ברנש חצוף. אבל בחור יפה.

"העלמה, מכתב בבקשה." - השוער! אם כך בכל זאת! - אסתובב אליו בשאננות גמורה. למה שהמכתב לא יהיה מקרולינה או מבֶּרתה או מפרד או ממיס גֶ'קסון? "תודה רבה." בכל זאת מאימא. אקספרס. למה הוא לא אומר מיד: מכתב אקספרס? "הוֹ, מכתב אקספרס!" אפתח אותו בחדר ואקרא בנחת. - הנה המרקֶזה. כמה צעירה היא נראית באפלולית. בטח בת ארבעים וחמש. איפה אהיה אני כשאהיה בת ארבעים וחמש? אולי כבר אהיה מתה. הלוואי. כמה נחמד היא מחייכת אליי, כמו תמיד. אתן לה לעבור, אנענע קלות בראשי - לא כאילו שאני חושבת לי לכבוד מיוחד שמרקזה מחייכת אליי. - "Buona sera"י. - היא אומרת לי buona sera. אז בכל זאת אני צריכה לקוד קידה לפחות. קדתי קידה עמוקה מדי? הלוא היא הרבה יותר מבוגרת ממני. איזו הליכה נהדרת יש לה. היא גרושה? גם לי יש הליכה יפה. אבל אני יודעת את זה. כן, זה ההבדל. - איטלקי עלול להיות מסוכן בשבילי. חבל שהשחור היפה עם הראש הרומאי כבר עזב. 'הוא נראה כמו פרחח ', אמר פאול. אז מה, אין לי שום דבר נגד פרחחים, להפך. - הנה, הגעתי. מספר שבעים ושבע. דווקא מספר מזל. חדר יפה. עץ אורן שווייצרי. הנה מיטת הבתולים שלי. - כן, עכשיו באמת יש זוהר אלפיני. אבל אילו היה פה פאול הייתי אומרת שלא. האמת היא שהוא ביישן, פאול. רופא, רופא נשים! בדיוק בגלל זה, אולי. שלשום, ביער, כשהיינו הרבה לפני כולם, הוא היה דווקא יכול להעז יותר להתחיל אִתי. אבל אז הייתה לו מזה אי־נעימות גדולה. אף אחד עוד לא התחיל אִתי באמת. לכל היותר בוֶרתֶרזֶה, לפני שלוש שנים, בזמן ששחינו. התחיל אִתי? לא, הוא סתם היה גס. אבל בחור יפה. אפּוֹלוֹ מבֶּלוֶדֶרֶה. אז לא הבנתי את זה בעצם. - טוב, הייתי בת שש־עשרה. האחו הנהדר שלי! שלי! - אילו רק יכולתי לקחת אותו אִתי לווינה. ערפל עדִין. סתיו? כן, ייתכן, שלושה בספטמבר, בהרים.

מה יהיה, העלמה אלזֶה, את לא מתכוונת לקרוא את המכתב סוף־סוף? הרי לא בטוח כלל שהוא נוגע לאבא. אולי קורה משהו אצל אחי דווקא? אולי הוא התארס עם אחת האהובות שלו? עם נערת מקהלה או עם מוכרת כפפות קטנה? לא, לא, זה לא מתאים לו, הוא פיקח מדי. אבל מה אני יודעת עליו בעצם? כשהייתי בת שש־עשרה והוא בן עשרים ואחת היינו איזה זמן חברים ממש. הוא סיפר לי הרבה על איזו לוֹטֶה אחת. ופתאום הפסיק. לוטֶה הזאת בטח פגעה בו. ומאז הוא לא מספר לי יותר כלום. - הנה, הוא פתוח עכשיו, המכתב, ואפילו לא שמתי לב שפתחתי אותו. אשב על אדן החלון ואקרא אותו. זהירות, שלא אפול. מקורות בסן מרטינוֹ מוסרים שבמלון פְרָטָצָה אירעה תאונה מצערת. העלמה אלזֶה ט', צעירה יפהפייה בת תשע־עשרה, בתו של עורך הדין המפורסם ... הם יציינו כמובן שהתאבדתי בגלל אהבה נכזבת, או מפני שנכנסתי להיריון. אהבה נכזבת, איפה!

'ילדתי היקרה' - קודם כול אציץ לראות מה כתוב בסוף. - 'ובכן, שוב פעם, בבקשה, אל תכעסי עלינו, ילדה יקרה, טובה שלי, ואלף תו ...' - אלוהים אדירים, הרי הם לא התאבדו חס וחלילה! לא, כי אז כבר היה מגיע מברק מרוּדי. - 'ילדתי היקרה, האמיני לי, צר לי כל־כך שבאמצע החופשה היפה שלך' - כאילו אני לא כל הזמן בחופשה, לצערי - 'אני קופצת לך עם בשורה רעה כזאת.' - איזה סגנון נורא יש לה לאימא - 'אבל אחרי התלבטות יסודית, באמת אין לי ברֵרה. טוב, אז בקיצור ולעניין, הסיפור עם אבא נהיה דחוף. אני לא יודעת מה לעשות ואיך להסתדר.' - למה כל־כך הרבה מילים? - 'מדובר בסכום מגוחך יחסית - שלושים אלף גולדן,' מגוחך? - 'שמוכרחים להשיג בתוך שלושה ימים, אחרת הכול אבוד.' אלוהים אדירים, מה זאת אומרת? - 'תארי לך, ילדתי האהובה, שהבּרון הֶנינְג,' - מה? התובע הכללי? - 'זימן אליו הבוקר את אבא. את יודעת כמה הברון מעריך את אבא, אוהב אותו אפילו. לפני שנה וחצי, כשגם אז היו הדברים תלויים על חוט השערה, הוא דיבר אישית עם הנושים העיקריים וברגע האחרון עוד הסדיר את העניין. אבל הפעם, אם לא נשיג את הכסף, אין מה לעשות, זה נגמר. וחוץ מזה שאנחנו נשארים בלי כלום כולנו, גם תקום שערורייה שלא הייתה כמוה. תארי לך, עורך דין, עורך דין מפורסם - ש ... - לא, אני לא יכולה לכתוב את זה. כל הזמן אני מתאפקת לא לבכות. הרי את יודעת, ילדתי, הלוא את ילדה חכמה, הרי לא פעם כבר היינו למרבה הצער במצב דומה ותמיד המשפחה עזרה והוציאה אותנו מזה. בפעם האחרונה אפילו היה מדובר במאה עשרים אלף. אבל אז נאלץ אבא לחתום על כתב התחייבות שהוא לא יפנה יותר אף פעם אל קרובי המשפחה, בייחוד לא לדוֹד בֶּרנהַרד.' - די, הלאה, הלאה, לאן זה הולך כל זה? מה כבר אני יכולה לעשות בעניין הזה? - 'היחיד שאולי עוד היה אפשר לחשוב עליו הוא דוֹד ויקטור, אבל הצרה היא שהוא יצא למסע בקוטב הצפוני או בסקוטלנד' - כן, יש לו חיים טובים לבנאדם המגעיל הזה - 'ואי־אפשר להשיג אותו בשום אופן, על כל פנים לא כרגע. עמיתיו של אבא, בייחוד ד"ר ש', שכבר עזר לאבא לא פעם' - אלוהים שבשמיים, לאן הגענו - 'לא בא בחשבון מאז שהתחתן שוב' - נו, אז מה עכשיו, מה? מה אתם רוצים עכשיו ממני? - 'והנה מגיע המכתב שלך, ילדתי היקרה, ובין השאר את מזכירה בו את דוֹרְסדֵיי, שגם הוא מתאכסן עכשיו במלון פְרָטָצָה, וראינו בזה קריצה של הגורל. הלוא את יודעת שלפני שנים היה דורסדיי מבקר אצלנו לעתים קרובות' - לעתים קרובות? לא בדיוק - 'זה שבשנתיים, שלוש השנים האחרונות אנחנו רואים אותו פחות, זה פשוט עניין של מקרה; אומרים שהוא תקוע כהוגן באיזה קשר - בינינו, לא הכי מכובד' - למה בינינו? - 'גם עכשיו אבא עוד משחק אתו ויסט כל יום חמישי במועדון רֶזידַנץ, ובחורף שעבר, במשפט נגד סוחר אמנות אחר, הוא הציל בשבילו סכום הגון. אגב, למה שלא תדעי את זה, פעם אחת הוא כבר נחלץ לעזרתו של אבא.' - תיארתי לעצמי - 'אז היה מדובר בסכום של מה בכך, שמונת אלפים גולדן, - אבל אחרי הכול - בשביל דורסדיי גם שלושים אלף לא נחשבים סכום גדול. לכן עלה בדעתי שאולי תוכלי לעשות לנו טובה ולדבר עם דורסדיי.' - מה? - 'הרי אותך הוא תמיד חיבב במיוחד.' - באמת? לא הרגשתי. אמנם הוא היה מלטף אותי על הלחי כשהייתי בת שתים־עשרה או שלוש־עשרה. 'ממש עלמה, כבר לא ילדה.' - 'כיוון שמאז השמונת־אלפים אבא לא פנה אליו יותר, למרבה המזל, הוא לא יסרב לעשות לו את הטובה הזאת. אומרים שרק ממְכירה של רוּבֶּנס אחד לאמריקאי הוא הרוויח לא מזמן שמונים אלף גולדן. את זה אסור לך כמובן להזכיר.' - אימא, את חושבת אותי לאווזה טיפשה? - 'אבל חוץ מזה את יכולה להיות אתו גלויה לגמרי. מותר לך גם לומר, אם זה יתבקש, שהברון הנינג זימן אותו אליו. ושהשלושים אלף באמת ימנעו את הרע מכול, לא רק באופן זמני אלא לתמיד, בעזרת האל.' - את באמת מאמינה בזה, אימא? - 'כי המשפט של אֶרבֶּסהַיימֶר, שמתקדם יוצא מהכלל, יכניס לאבא בלי ספק מאה אלף, אבל דווקא בשלב הזה, כמובן, הוא לא יכול לדרוש כלום ממשפחת ארבסהיימר. אז בבקשה, ילדתי, דברי עם דורסדיי. אין בכך כלום, אני מבטיחה לך. הרי אבא היה יכול פשוט לשלוח לו מברק, שקלנו את זה ברצינות, אבל אין כמו שיחה פנים אל פנים, ילדתי. הכסף חייב להגיע בחמישה בחודש בשעה שתים־עשרה, דוקטור פ' - מי זה דוקטור פ'? אה, כן, פְיַאלָה - 'איש קשוח. כמובן, יש פה גם טינה אישית. אבל כיוון שלרוע המזל מדובר פה בכספי נאמנות של קטין' - אלוהים אדירים, מה עוללת, אבא? - 'אין מה לעשות. ואם הכסף לא יהיה בחמישה בחודש בשתים־עשרה בצהריים בידיים של פְיאלה, יֵצא צו המעצר, כלומר, עד אז הברון הֶנינג עוד מעכב את הצו. זאת אומרת שדורסדיי חייב להעביר את הסכום לדוקטור פ' טלגרפית באמצעות הבנק שלו. ואז ניצלנו. אחרת, אלוהים יודע מה יקרה. האמיני לי, אין פה שמץ של פגיעה בכבודך, ילדה אהובה שלי. בהתחלה אבא דווקא התלבט. הוא אפילו עשה עוד ניסיונות בשני כיוונים שונים. אבל הוא חזר הביתה מיואש לגמרי.' - מיואש? אבא יכול בכלל להיות מיואש? - 'אולי אפילו לא כל־כך בגלל הכסף אלא בגלל שהאנשים התייחסו אליו באופן משפיל כל־כך. אחד מהם היה פעם החבר הכי טוב של אבא. את יכולה לתאר לך למי אני מתכוונת.' - כלום אני לא יכולה לתאר לי. לאבא היו כל־כך הרבה חברים הכי טובים, ובאמת אפילו לא אחד. וַארְנְסדוֹרף אולי? - 'אבא חזר הביתה באחת, ועכשיו ארבע בבוקר. עכשיו הוא ישן סוף־סוף, תודה לאל.' - אולי יותר טוב שלא יתעורר, זה יהיה הכי טוב בשבילו. - 'מיד בבוקר אביא בעצמי את המכתב לדואר, אקספרס, ואז בטח תקבלי אותו בשלושה בחודש לפני הצהריים.' - איך היא העלתה את זה בדעתה, אימא? הרי היא לא מבינה כלום בעניינים האלה. - 'אז תדברי מיד עם דורסדיי, אני משׁביעה אותך, ושלחי מיד מברק להודיע מה יָצא מזה. ושימי לב שדודה אֶמה לא תרגיש בכלום חס וחלילה, זה שבמקרה כזה אי־אפשר לפנות לאחותֵך עצמֵך ובשרֵך, זה כבר עצוב מספיק, אבל הרי באותה מידה יכולתי לדבר לְקיר. ילדה יקרה שלי, כמה מצער אותי שבגילך הצעיר את צריכה להתנסות בדברים כאלה, אבל האמיני לי, אבא הכי פחות אשם פה.' - אז מי אשם, אימא? - 'נתפלל לאלוהים שהמשפט של אֶרבֶּסהיימר יהיה נקודת מפנה בחיים שלנו מכל הבחינות. צריך רק שהשבועות המעטים האלה יהיו מאחורינו. הלוא זה יהיה ביזיון אמִתי אם בגלל השלושים אלף גולדן יקרה אסון, לא?' - הרי היא לא מתכוונת ברצינות שאבא ית... אבל - האם האפשרות האחרת לא תהיה גרועה עוד יותר? - 'זהו, ילדתי, אני מסיימת. יהיה מה שיהיה, אני מקווה שאת תוכלי עוד' - יהיה מה שיהיה? - 'להישאר בסַן מַרטינוֹ עד אחרי החגים, לפחות עד התשעה או העשרה בחודש. בגללנו את לא צריכה לחזור, בשום אופן לא. דרשי בשלומה של הדודה, והעיקר שתמשיכי להיות נחמדה כלפיה. ובכן, שוב פעם, בבקשה, אל תכעסי עלינו, ילדה יקרה, טובה שלי, ואלף תו ...' - טוב, את זה אני כבר יודעת.

אז רוצים ממני שאסחט כסף מאדון דורסדיי ... טירוף. מה היא מתארת לה, אימא? למה אבא לא התיישב ברכבת ופשוט בא הנה? - זה היה הולך לא פחות מהר ממכתב אקספרס. אבל אולי היו עוצרים אותו בחשד שהוא מנסה להימלט ממעצר - נורא, איום ונורא! אבל הרי גם השלושים אלף לא יעזרו לנו. תמיד אותם סיפורים! כבר שבע שנים! לא - יותר. מי היה רואה את זה עליי? אף אחד לא רואה עליי שום דבר, גם לא על אבא. ובכל זאת כולם יודעים את זה. מפליא שאנחנו עוד מחזיקים מעמד. איך שבני אדם מתרגלים לכל דבר! ובכל זאת אנחנו חיים די טוב, בעצם. אימא אמנית אמִתית. הסעודה לארבעה־עשר איש בראש השנה שעבר - פלא פלאים. אבל שני זוגות הכפפות שלי לנשף היו סיפור לא נעים. וכשרוּדי היה זקוק לא מזמן לשלוש מאות גולדן, אימא כמעט בכתה. אבל אבא דווקא תמיד במצב רוח טוב. תמיד? לא. בכלל לא. לא מזמן, באופרה, ב"פיגרו", המבט שלו - ריק לגמרי פתאום - נבהלתי. כאילו הוא איש אחר לגמרי. אבל אחר־כך סעדנו ב"גרַנד הוֹטֶל" ואז הוא היה במצב רוח מרומם כמו תמיד.

והנה אני מחזיקה פה ביד את המכתב. המכתב מטורף ממש. שאני אדבר עם דורסדיי? הלוא אני אמות מבושה. - - אמות מבושה, אני? למה? הרי אני לא אשמה. - ומה אם בכל זאת אדבר עם דודה אֶמה? שטויות. סכום גדול כזה בכלל לא עומד לרשותה, כנראה. הדוד הלוא קמצן גדול. אלוהים, למה אין לי כסף? למה עוד לא הרווחתי כלום? למה לא למדתי כלום? אבל כן למדתי! נראה שמישהו אומר שלא למדתי! אני מנגנת בפסנתר, אני יודעת צרפתית, אנגלית, וגם איטלקית קצת, שמעתי הרצאות בתולדות האמנות - חה־חה! ואם הייתי לומדת משהו מוצלח יותר, מה זה היה עוזר לי? שלושים אלף גולדן לא הייתי חוסכת בשום אופן. - -

זהו, אין יותר זוהר אלפיני. הערב כבר לא נפלא. הסביבה עצובה. לא, לא הסביבה, החיים עצובים. ואני יושבת לי כאן בשקט על אדן החלון. ואבא עומד להיכנס לכלא. לא. בשום אופן לא. אסור שזה יקרה. אני אציל אותו. כן, אבא, אני אציל אותך. הרי זה פשוט מאוד. רק כמה מילים, סתם ככה, כאילו זה לא נוגע לי. הרי כזאת אני, 'גֵאה', - חה־חה, אפנה לאדון דורסדיי כאילו כבוד הוא לו להלוות לנו כסף. וזה באמת כבוד. - אדון פון דורסדיי, אולי יש לאדוני רגע פנוי בשבילי? בדיוק קיבלתי מכתב מאימא, היא נקלעה לצרה זמנית - בעצם לא היא אלא אבא - – 'כמובן, עלמה יקרה, בשמחה רבה. באיזה סכום מדובר?' - אילו רק לא היה האיש כל־כך לא סימפתי בעיניי. גם האופן שבו הוא מביט עליי. לא, אדון דורסדיי, אני לא מאמינה להידור שלך ולא למונוקול שלך ולא לאצולה שלך. בדיוק כמו שאתה סוחר ביצירות אמנות ישנות יכולת להיות גם סוחר בבגדים ישנים. - רגע, אלזֶה! איזה מין דיבורים אלה, אלזֶה. - אח, אני יכולה להרשות לי את זה. עליי לא רואים. יש לי אפילו שיער בלונדיני, בלונדיני אדמדם, ורוּדי נראה כמו אריסטוקרט מושלם. אצל אימא אמנם מרגישים מיד, לפחות בדיבור. אבל אצל אבא גם כן לא. אגב, מצדי שירגישו. אני לא מכחישה כלל, ורוּדי ודאי וּודאי שלא. להיפך. מה רודי יעשה אם אבא ייעצר? יירה לעצמו כדור בראש? שטויות! כדור בראש, בתי סוהר - הרי כל הדברים האלה לא קיימים בכלל, רק בעיתונים קוראים עליהם.

האוויר כמו שמפניה. בעוד שעה 'diner, dinner'. אני לא יכולה לסבול אותה, את סיסי. בילדונת שלה היא לא מטפלת בכלל. מה אלבש? את הכחולה או את השחורה? להיום, השחורה אולי מתאימה יותר. המחשוף עמוק מדי? Toilette de circonstance,י ככה קוראים לזה ברומנים הצרפתיים. על כל פנים אני חייבת להיראות מקסימה כשאני מדברת עם דורסדיי. אחרי הארוחה, סתם ככה, כאילו זה לא נוגע לי. העיניים שלו יקדחו במחשוף שלי. ברנש מאוס. אני שונאת אותו. אני שונאת את כל האנשים. למה דווקא דורסדיי? מה, באמת רק לדורסדיי הזה יש בעולם שלושים אלף גולדן? ומה אם אדבר עם פאול? אם הוא יגיד לדודה שיש לו חובות מההימורים, אין ספק שהיא תצליח להשיג את הכסף. -

כבר כמעט חושך. לילה. לילה כמו קבר. הכי הייתי רוצה להיות מתה. - לא, זה לא נכון. מה אם ארד מיד עכשיו ואדבר עם דורסדיי עוד לפני הארוחה? אח, כמה נורא! - פאול, אם תשיג לי את השלושים אלף, תוכל לקבל ממני מה שתרצה. אבל גם זה הרי לקוח מרומן. הבת האצילה מוכרת את עצמה למען אביה האהוב, ובסוף היא עוד נהנית מזה. פוּי, גועל נפש. לא, פאול, אפילו בעד שלושים אלף לא תקבל ממני כלום. אף אחד לא. אבל בעד מיליון? - בעד ארמון? בעד מחרוזת פנינים? אם אתחתן פעם, אעשה את זה כנראה במחיר זול יותר. האם זה באמת נורא כל־כך? הרי גם פַאני מכרה את עצמה. היא עצמה אמרה לי שבעלה זוועה בעיניה. אז מה, אבא, מה דעתך שהערב אני אציע את עצמי למכירה פומבית? כדי להציל אותך מהכלא? סנסציה - ! יש לי חום, בטוח. ואולי אני כבר במחזור? לא, חום. יש לי חום. אולי מהאוויר. כמו שמפניה. - האם פרד היה יכול לתת לי עצה אילו הוא היה כאן? אני לא זקוקה לעצה. הרי גם אין מה לייעץ פה. אני אפנה לאדון דורסדיי מאֶפֶּריז ואסחט ממנו כסף, אני הגאוותנית, האריסטוקרטית, המרקֶזה, הקבצנית, הבת של המועל בכספים. איך הגעתי לזה? איך הגעתי לזה? אף אחת לא מטפסת על הרים טוב כמוני, לאף אחת אין אומץ כזה, - sporting girl, הייתי צריכה להיוולד באנגליה, או להיוולד רוזנת.

הנה הם תלויים בארון, הבגדים. הלוֹדֶן הירוק כבר שולם בכלל, אימא? רק תשלום ראשון, נדמה לי. אלבש את השמלה השחורה. אתמול כולם לטשו בי עיניים. גם האדון החיוור הנמוך עם המצבט המוזהב. האמת היא שאני לא יפה, אבל אני מעניינת. הייתי צריכה להופיע על הבמה. לבֶּרתה כבר היו שלושה מאהבים ואף אחד לא חושב עליה רעות בגלל זה ... בדיסלדורף זה היה המנהל. בהמבורג היה לה איש נשוי והיא גרה במלון אטלנטיק, סוויטה עם חדר אמבטיה. נדמה לי אפילו שהיא גאה בזה. כמה טיפשים כולם. לי יהיו מאה מאהבים, אלף, למה לא. המחשוף לא מספיק עמוק. אילו הייתי נשואה היה יכול להיות לי מחשוף עמוק יותר. - טוב שאני פוגשת אותך, אדון פון דורסדיי, בדיוק קיבלתי מכתב מווינה ... את המכתב אקח אִתי לכל מקרה. שאצלצל לחדרנית? לא, אתלבש בעצמי. בשביל השמלה השחורה אני לא זקוקה לאף אחד. אילו הייתי עשירה לא הייתי נוסעת אף פעם בלי נערה משרתת.

צריך להדליק אור. נהיה קריר. לסגור את החלון. להוריד את הווילון? - אין צורך. אף אחד לא עומד שם על ההר עם משקפת. חבל. - בדיוק קיבלתי מכתב, אדון פון דורסדיי. - אולי בכל זאת יותר טוב אחרי הארוחה. אנשים נינוחים יותר. גם דורסדיי. - ואוכל לשתות כוסית יין לפני כן. אבל אם אסדיר את העניין לפני הארוחה איהנה יותר מהאוכל. Pudding à la merveille, fromage et fruits divers.י ואם אדון פון דורסדיי יגיד לא? - או יהיה חצוף אפילו? אח, לא, אתי עוד אף אחד לא היה חצוף. זאת אומרת כן, הסגן ברנדֶל מהצי, אבל לא הייתה לו כוונה רעה. - שוב רזיתי קצת. מתאים לי ככה. - הדמדומים מציצים פנימה. לוטשים עיניים כמו רוח רפאים. כמו מאה רוחות רפאים. הם עולים מהאחו שלי, רוחות הרפאים. מה המרחק מפה לווינה? כמה זמן כבר עבר מאז שנסעתי? כמה אני בודדה כאן! אין לי חבֵרה, גם חבר אין לי. איפה הם כולם? עם מי אתחתן? מי מתחתן עם בתו של מועל בכספים? - בדיוק קיבלתי מכתב, אדון פון דורסדיי. - 'אנא, העלמה אלזֶה, כל מילה מיותרת, רק אתמול מכרתי רמברנדט אחד, את מביישת אותי, העלמה אלזֶה.' ואז הוא תולש דף מפנקס הצ'קים שלו וחותם בעט המוזהב שלו; ומחר בבוקר אסע עם הצ'ק לווינה. גם בלי צ'ק. אני לא נשארת פה יותר. לא, גם אי־אפשר, אסור לי. חיה לי פה כמו גברת צעירה מגונדרת ואבא עומד ברגל אחת בקבר - לא, בכלא. גרבי המשי האלה הם הזוג שלפני האחרון. אף אחד לא רואה את הקרע הקטן שמתחת לברך. אף אחד? מי יודע? אל תצאי לתרבות רעה, אלזֶה. בֶּרתה פשוט זנזונת. וכריסטינֶה טובה ממנה במשהו? לבעלה לעתיד יש לְמה לצַפות. אימא בוודאי הייתה תמיד רעיה נאמנה. אני לא אהיה נאמנה. אני גֵאה, אבל נאמנה לא אהיה. הפרחחים מסוכנים לי. למרקזֶה בטח יש מאהב פרחח. אילו הכיר אותי פרד היטב, הוא היה מפסיק להעריץ אותי. - 'את היית יכולה להיות הכול, העלמה אלזֶה: פסנתרנית, מנהלת חשבונות, שחקנית, המון אפשרויות טמונות בך. אבל תמיד היה לך טוב מדי.' טוב מדי. חה־חה. פרד רוחש לי הערכה מוגזמת. האמת היא שאין לי כישרון לכלום. - מי יודע? את מה שבֶּרתה השיגה הייתי יכולה גם אני להשיג. אבל חסרה לי אנרגיה. גברת צעירה ממשפחה טובה. הא, משפחה טובה. אביה מועל בכספי נאמנות. למה אתה עושה לי דבר כזה, אבא? אילו לפחות היה יוצא לך משהו מזה! אבל להמר ולהפסיד בבורסה? זה שווה את המאמץ? והשלושים אלף גם כן לא יועילו לך. אולי לכמה חודשים. אבל בסוף בוודאי יתפסו אותו. לפני שנה וחצי זה כמעט קרה. אז עוד הגיעה עזרה. אבל יבוא יום שלא תגיע עזרה - ומה יהיה עלינו אז? רוּדי ייכנס לבנק של וַנדֶרהוּלסט ברוטרדם. אבל אני? בעל עשיר. אילו זה היה הדבר שאני רוצה בו! היום אני באמת יפה. כנראה מפני שאני נסערת. יפה בשביל מי? אילו היה פה פרד הייתי שמחה יותר? אח, לא, פרד לא מתאים לי בכלל למען האמת. הוא לא פרחח! אבל הייתי נישאת לו אילו היה לו כסף. ואז היה בא איזה פרחח - והכול היה מתפוצץ. - הייתָ בוודאי רוצה להיות פרחח, אדון פון דורסדיי, לא? - מרחוק אתה גם נראה כזה לפעמים. כמו Vicomte משומש, כמו דון ז'ואן - עם המונוקול המטופש שלך וחליפת הפלנל הלבנה. אבל פרחח אתה לא, אפילו לא מתקרב להיות. - יש לי הכול? אני מוכנה ל'Dinner' - אבל מה אעשה שעה שלמה אם לא אפגוש את דורסדיי? אם הוא מטייל עם גברת וינַאוּוֶר האומללה? אח, היא בכלל לא אומללה, היא לא זקוקה לשלושים אלף גולדן. טוב, אז אתיישב לי בטרקלין על כורסה ואיראה נהדר, ואדפדף ב־Illustrated News וב־Vie Parisienne ואשלב רגל על רגל, - את הקרע מתחת לברך אף אחד לא יראה. אולי הגיע עכשיו איזה מיליארדר למלון. - אותך, עלמתי, אותך או אף אחת לא. - אקח את הרדיד הלבן, הוא מתאים לי מאוד. אכרוך אותו כלאחר יד סביב כתפיי הנהדרות. אבל בשביל מי הן, הכתפיים הנהדרות האלה? הייתי יכולה להביא לגבר הרבה אושר. ובלבד שהיה נמצא הגבר הנכון. אבל ילדים אני לא רוצה. אני לא אימהית. מארי וַייל אימהית. אימא שלי אימהית. דודה אירֶנֶה אימהית. יש לי מצח אצילי וגזרה יפה. - 'הלוואי שהיית נותנת לי רשות לצייר אותך כמו שאני רוצֶה, העלמה אלזֶה.' - כן, זה היה משמח אותךָ, מה? אפילו את שמו אני כבר לא זוכרת. טיציאן בוודאי לא קראו לו, ולכן זו הייתה חוצפה. - בדיוק קיבלתי מכתב, אדון פון דורסדיי. - עוד קצת פודרה על העורף והצוואר, טיפת וֶרבֶּנה על הממחטה, לסגור את הארון, לפתוח שוב את החלון, הא, כמה נפלא! לבכות ממש. אני עצבנית. אח, מי לא היה עצבני בנסיבות כאלה. את הקופסה עם הוורוֹנל שמתי עם החולצות. גם חולצות חדשות נחוצות לי. אלוהים. זה שוב יהיה סיפור לא נעים.

הוא מפחיד, הר סימונֶה, ענקי, כאילו הוא עומד ליפול עליי! עדיין אין אף כוכב בשמיים. האוויר כמו שמפניה. והריח הטוב מכרֵי האחו! אני אחיה בכפר. אתחתן עם בעל חווה ויהיו לי ילדים. דוקטור פְרוֹריפּ היה אולי היחיד שהייתי יכולה להיות מאושרת אִתו. כמה יפים היו שני הערבים זה אחר זה, הראשון אצל קְניפּ והשני בנשף האמנים. למה הוא נעלם פתאום, נעלם לי בכל אופן? אולי בגלל אבא? כנראה. הייתי רוצה להפריח ברכה לאוויר לפני שאני שוב יורדת למטה אל האספסוף. אבל ברכה למי? הרי אני בודדה לגמרי. אף אחד לא יוכל לתאר לו את הבדידות הנוראה הזאת שלי. שלום לךָ, אהובי. מי? שלום לך, חתני! מי? שלום לך, ידידי! - מי? - פרד? - אֵין. איננו. זהו, החלון נשאר פתוח. גם אם יהיה קריר. לכבות את האור. זהו. - אה, כן, המכתב. אני צריכה לקחת אותו אִתי, לכל מקרה שלא יהיה. הספר על ארונית הלילה, הלילה אמשיך לקרוא את Notre Coeur,י בהחלט, יקרה מה שיקרה. ערב טוב, עלמה יפהפייה שבראי, זכרי אותי לטובה, להתראות ...

למה אני נועלת את הדלת? פה לא גונבים כלום. מעניין אם סיסי משאירה את הדלת שלה פתוחה בלילה. או שהיא פותחת אותה רק כשהוא דופק? האם זה נכון בכלל? כן, מה השאלה. ואז הם שוכבים יחד במיטה. כמה דוחה. לי לא יהיה חדר שינה משותף עם בעלי ועם אלף המאהבים שלי. - חדר המדרגות ריק, ריק לגמרי! תמיד בשעה הזאת. הצעדים שלי מהדהדים. שלושה שבועות אני פה. בשנים־עשר באוגוסט יצאתי מגמוּנדֶן. היה משעמם שם. מנין היה לאבא כסף לשלוח את אימא ואותי לנופש? ורוּדי טייל אפילו ארבעה שבועות. אלוהים יודע איפה. ובקושי כתב פעמיים בכל הזמן הזה. אף פעם לא אבין את צורת החיים שלנו. אני בטוחה שלאימא כבר לא נשארו תכשיטים. - למה נשאר פרד בגמוּנדֶן רק יומיים? גם לו בטח יש מאהבת! אמנם אני לא יכולה לתאר לי את זה. שום דבר אני לא יכולה לתאר לי. כבר שמונה ימים הוא לא כתב לי. הוא כותב מכתבים יפים. - מי זה שיושב שם אל השולחן הקטן? לא, זה לא דורסדיי. תודה לאל. הרי לא הייתי יכולה לומר לו כלום עכשיו, לפני הארוחה. - למה השוער מסתכל בי בצורה משונה כזאת? מה, הוא קרא את מכתב האקספרס של אימא? נדמה לי שיצאתי מדעתי. אני צריכה לתת לו שוב דמי שתייה בקרוב. - הבלונדינית שם, גם היא כבר לבושה לארוחה. איך אפשר להיות שמנה כזאת! - אצא עוד החוצה ואתהלך לי קצת לפני המלון. ואולי אלך לחדר המוזיקה? מישהו מנגן שם, לא? סונטה של בטהובן! איך אפשר לנגן פה סונטה של בטהובן! אני מזניחה את הנגינה בפסנתר. בווינה שוב אתאמן באופן סדיר. אתחיל בכלל חיים אחרים. כולנו צריכים. זה לא יכול להימשך ככה. אדבר עם אבא ברצינות פעם אחת - אם עוד יהיה זמן לזה. יהיה, יהיה. למה אף פעם עוד לא עשיתי את זה? בבית שלנו פוטרים כל דבר בהלצות ולאף אחד אין חשק להתלוצץ. האמת היא שכולם מפחדים זה מזה וכל אחד בודד. אימא בודדה כי היא לא חכמה מספיק ולא יודעת עלינו כלום, לא עליי, לא על רוּדי ולא על אבא. אבל היא לא מרגישה בזה וגם רוּדי לא מרגיש בזה. הוא אמנם בחור נחמד ואלגנטי אבל כשהיה בן עשרים ואחת ציפו ממנו ליותר. יהיה לו טוב אם ייסע להולנד. אבל לאן אסע אני? אני רוצה לנסוע מפה, שאוכל לעשות מה שמתחשק לי. אם אבא יברח לאמריקה, אתלווה אליו. אני כבר מבולבלת לגמרי ... השוער בוודאי חושב שהשתגעתי, יושבת לי ככה על מסעד הכורסה ובוהה באוויר. אדליק לי סיגריה. איפה חפיסת הסיגריות שלי? למעלה. אבל איפה? את הוורוֹנל שמתי עם הלבנים. אבל איפה החפיסה? הנה מגיעים סיסי ופאול. כן, היא חייבת סוף־סוף להחליף בגדים ל־'dinner', לולא כן הם היו עוד ממשיכים לשחק בחושך. - הם לא רואים אותי. מה הוא אומר לה? למה היא צוחקת כמו מטומטמת? היה משעשע, לכתוב לבעלה מכתב אנונימי לווינה. הייתי מסוגלת לעשות דבר כזה? בשום אופן לא. מי יודע? עכשיו הם ראו אותי. אני מנענעת להם בראשי. מרגיז אותה שאני יפה כל־כך. כמה היא נבוכה.

"מה, כבר התלבשת ל־diner, אלזֶה?" - למה היא אומרת עכשיו diner ולא dinner. היא אפילו לא עקבית. - "כן, כמו שאת רואה, גברת סיסי." - "את נראית ממש מקסימה, אלזֶה, הייתי רוצֶה מאוד לחזר אחרייך." - "אל תטרח, פאול, יותר טוב שתיתן לי סיגריה." - "בבקשה, בעונג רב." - "תודה. איך הסתיים הסינגל?" - "גברת סיסי ניצחה אותי שלוש פעמים ברציפות." - "כי הוא לא היה מרוכז. אגב, שמעת שנסיך הכתר של יוון מגיע הנה מחר, אלזֶה?" - מה מעניין אותי נסיך הכתר של יוון? "מה, באמת?" אלוהים אדירים, - הנה דורסדיי וגברת וינַאוּוֶר! הם אומרים לנו שלום. הם הולכים הלאה. החזרתי להם ברכה בנימוס רב מדי. כן, לגמרי לא כמו שאני רגילה. אוּף, איזה מין בנאדם אני. - "הסיגריה שלך כבויה, לא, אלזֶה?" - "אז תן לי עוד פעם אש. תודה." - "הרדיד שלך מאוד יפה, אלזֶה, מתאים לך נהדר עם השמלה השחורה. אבל עכשיו גם אני חייבת להחליף בגדים." - הלוואי שהיא לא תלך, אני פוחדת מדורסדיי. - "ולשעה שבע הזמנתי אליי את הספרית, היא יוצאת מהכלל. בחורף היא במילנו. ובכן adieu, אלזֶה, adieu, פאול. - "נושק את ידך, גברתי הנכבדה." "Adieu, גברת סיסי." - זהו, היא הלכה. טוב שלפחות פאול נשאר. "תרשי לי לשבת על ידך רגע, אלזֶה, או שאני מפריע לך באמצע החלומות שלך?" - "למה חלומות? אולי באמצע החיים האמִתיים שלי?" אין לזה שום משמעות, בעצם. יותר טוב שילך. הרי אני צריכה לדבר עם דורסדיי. הוא עדיין עומד שם עם גברת וינַאוּוֶר האומללה, הוא משתעמם, אני רואה את זה עליו, הוא היה רוצה לבוא הנה, אליי. - "מה, יש חיים אמִתיים שאת רוצה שלא יפריעו לך בהם?" - על מה הוא מדבר? שילך לעזאזל. למה אני מחייכת אליו בקוֹקֶטיוּת כזאת. הרי אני בכלל לא מתכוונת אליו. דורסדיי פוזל הנה. איפה אני? איפה אני? "מה קרה לך היום, אלזֶה?" - "למה, מה יכול היה לקרות?" - "את מסתורית, שׂטנית, מפתה." - "אל תדבר שטויות, פאול." "אפשר לאבד את העשתונות כשמסתכלים בך." - מה זה, מה יש לו? איך הוא מדבר אליי? בחור נאה, אין מה להגיד. עשן הסיגריה שלי נלכד בשיער שלו. אבל אין לי צורך בו עכשיו. - "את מסתכלת ככה מאחוריי, לא בי, למה אלזֶה?" - לא אענה בכלל. אין לי צורך בו עכשיו. אעשה את הפרצוף הכי בלתי נסבל שלי. רק לא שיחה עכשיו. - "במחשבות שלך אַת במקום אחר לגמרי, לא פה." - "כן, ייתכן מאוד." הוא אוויר מבחינתי. האם דורסדיי שׂם לב שאני מחכה לו? אני לא מביטה אליו, אבל אני יודעת שהוא מביט הנה. - "אז שלום לך, אלזֶה." - תודה לאל. הוא נושק את ידי. אף פעם הוא לא עושה את זה. "Adieu, פאול." מאיפה לי הקול המתמוגג הזה? הוא הולך, הרמאי. הוא עוד צריך כנראה לקבוע משהו עם סיסי להלילה. בילוי נעים. אעטוף את הכתפיים ברדיד ואקום ואצא החוצה, אל לפני המלון. ודאי כבר יהיה קריר קצת. חבל שהמעיל שלי - רגע, הרי הבוקר תליתי אותו בתא של השוער. אני מרגישה על העורף את המבט של דורסדיי, דרך הרדיד. גברת וינַאוּוֶר עולה עכשיו אל חדרה. איך אני יודעת את זה? טֶלפַּתיה. ״בבקשה, אדוני השוער״ - "העלמה רוצה את המעיל שלה?" - "כן, בבקשה." - "הערבים כבר קרירים קצת, העלמה. זה בא פתאום מאוד אצלנו." - "תודה." באמת כדאי לי לצאת החוצה, אל לפני המלון? כמובן, מה הבעיה? בכל אופן אגש אל הדלת. עכשיו הם באים זה אחר זה. האדון עם המצבט המוזהב. הבלונדיני הגבוה עם המקטורן הירוק. כולם מביטים עליי. היא יפה, הקטנה הזאת מז'נבה. לא, היא מלוֹזאן. בעצם, בכלל לא כל־כך קריר.

"ערב טוב, העלמה אלזֶה." - אלוהים אדירים, זה הוא. לא אגיד כלום על אבא. אף מילה. רק אחרי האוכל. או שאסע מחר לווינה. אני אישית אלך אל דוקטור פיאלה. למה זה לא עלה בדעתי מיד? אפנה לאחור כאילו אני לא יודעת מי עומד מאחוריי. "אה, אדון פון דורסדיי." - "את מתכוונת עוד לעשות טיול, העלמה אלזֶה?" - "לא, לא ממש טיול, אתהלך קצת לפני ארוחת הערב." - "עד אז יש עוד כמעט שעה." - "באמת?" בכלל לא קריר כל־כך. ההרים כחולים. יהיה משעשע אם הוא יבקש את ידי פתאום. - "האמת היא שאין בעולם פינה יפה יותר מהמקום הזה פה." - "אתה חושב ככה, אדון פון דורסדיי? אבל אנא, אל תגיד שהאוויר פה כמו שמפניה." - "לא, העלמה אלזֶה, את זה אני אומר רק מעל גובה של אלפיים מטרים. ופה אנחנו נמצאים בקושי בגובה של אלף שש מאות מעל פני הים." - "וזה הבדל כל־כך גדול?" - "כמובן! האם כבר היית באֶנגַנדין?" - "לא, עוד לא. אז שם האוויר באמת כמו שמפניה?" - "כמעט אפשר להגיד שכן. אבל שמפניה היא לא המשקה האהוב עליי. אני מעדיף את האזור הזה. ולוּ בזכות היערות הנפלאים." - איזה איש משעמם. הוא לא מרגיש בזה? הוא לא יודע על מה ראוי לדבר אתי, כנראה. עם אישה נשואה זה פשוט יותר. אומרים משהו קצת גס והשיחה מתגלגלת. - "את נשארת כאן עוד זמן מה, בסן מרטינוֹ, העלמה אלזֶה?" - טמטום. למה אני מסתכלת בו בקוקטיות כזאת? הִנֵה, הוא כבר מחייך את החיוך הידוע. לא, כמה הם טיפשים, הגברים. "זה תלוי במידת מה בתכניות של דודתי." מה פתאום, זה לא נכון. הרי אני יכולה לנסוע לווינה לבדי. "כנראה עד העשרה בחודש." - "אימא עוד בגמוּנדן, לא?" - "לא, אדון פון דורסדיי. היא כבר בווינה. כבר שלושה שבועות. גם אבא בווינה. השנה הוא לקח לו חופשה של פחות משבוע. אני חושבת שיש לו הרבה מאוד עבודה בגלל המשפט של אֶרבֶּסהיימר." - "כן, אני יכול לתאר לי. אבל אבא שלך הוא היחיד שיכול לחלץ את ארבסהיימר ... עצם זה שהעניין נהיה משפט פרטי ולא משפט ציבורי, זו כבר הצלחה." - יפה. יפה. "נעים לי לשמוע שגם לאדוני יש תחושה אופטימית כל־כך." - "תחושה? מה זאת אומרת?" - "כן, שאבא יזכה במשפט של ארבסהיימר." - "כך? לא התכוונתי לקבוע את זה בוודאות." - מה, כבר הוא נסוג? לא, זה לא ילך לו. - "אני דווקא מייחסת חשיבות לתחושות ולניחושים שבלב. תאר לך, אדון פון דורסדיי, בדיוק היום קיבלתי מכתב מהבית." זה לא היה הכי מוצלח. הוא עושה פרצוף קצת נדהם. קדימה, הלאה. אסור להיתקע. הוא חבר טוב ותיק של אבא. קדימה. קדימה. עכשיו או לעולם לא. "אדון פון דורסדיי, אחרי שאמרת כרגע דברים טובים כל־כך על אבא, כמה מכוער יהיה מצדי לא להיות אתך כנה עד הסוף." מה זה, איזה מין עיני עגל הוא עושה? אוי ואבוי, הוא קולט משהו. הלאה, הלאה. "במכתב מדובר בעצם גם עליך, אדון פון דורסדיי. את המכתב כתבה בעצם אימא." - "אה." - "האמת, מכתב עצוב מאוד. הרי אתה מכיר את המצב בבית שלנו, אדון פון דורסדיי." - אלוהים, יש לי דמעות בקול. הלאה. קדימה, עכשיו כבר אין דרך חזרה, תודה לאל. "קיצורו של דבר, אדון פון דורסדיי, אנחנו שוב בצרות." - להיעלם, זה מה שהוא היה הכי רוצה עכשיו. "מדובר פה - בעניין פעוט. רק עניין פעוט, באמת, אדון פון דורסדיי. ובכל זאת, כמו שאימא כותבת, הכול מונח על כף המאזניים." אני מקשקשת כמו פרה טיפשה. - "אנא, הירגעי בבקשה, העלמה אלזֶה." - את זה הוא אמר בחביבות דווקא. אבל זו לא סיבה לגעת לי בזרוע. - "ובכן, מה בדיוק קרה, העלמה אלזֶה? מה כתוב בו במכתב העצוב של אימא!" - "אדון פון דורסדיי, אבא" - הברכיים רועדות לי. "אימא כותבת לי שאבא" - "אלוהים אדירים, אלזֶה, מה קרה לך? אולי מוטב - הנה, יש פה ספסל. תרשי לי לשים עלייך את המעיל? קריר קצת." - "תודה, אדון פון דורסדיי, אה, שום דבר, באמת, שום דבר מיוחד." זהו, עכשיו אני כבר יושבת פתאום על הספסל. מי זו הגברת שעוברת עכשיו? לא מוכּרת לי. הלוואי שיכולתי לעצור פה. איך שהוא מסתכל בי! איך יכולתָ לדרוש את זה ממני, אבא? לא היית צריך לעשות את זה, אבא. אבל זהו, זה נעשה. הייתי צריכה לחכות עד אחרי הארוחה. - "ובכן, העלמה אלזֶה?" - המונוקול שלו תלוי עליו. זה נראה מגוחך. שאענה לו? איזו ברֵרה יש לי? אז קדימה, מהר, כדי שזה יהיה מאחוריי. מה כבר יכול לקרות לי? הוא חבר של אבא. "הא, אדון פון דורסדיי, הלוא אתה ידיד ותיק של המשפחה שלנו." את זה אמרתי יפה מאוד דווקא. - "ולא תופתע בוודאי אם אספר לך שאבא שוב נמצא במצב ביש." כמה מוזר נשמע הקול שלי. מה, זו באמת אני שמדברת? אולי אני חולמת? אני בטוחה שגם הפנים שלי לא דומות עכשיו לפנים הרגילות שלי. - "נכון, אי־אפשר להגיד שאני מופתע במיוחד, בזה את צודקת בהחלט, העלמה אלזֶה היקרה, - לא מופתע, אבל צר לי, צר מאוד." - למה אני נושאת אליו מבט מתחנן כזה? תחייכי, תחייכי. יהיה בסדר. - "אני חש ידידות כנה כלפי אבא שלך, כלפי כולכם." - שלא יסתכל בי ככה, במבט לא צנוע כזה. אדבר אליו אחרת ולא אחייך. אני צריכה להתנהג בצורה מכובדת יותר. "אם כך, אדון פון דורסדיי, עכשיו יש לך הזדמנות להוכיח את ידידותך כלפי אבי." תודה לאל, הקול הישן שלי חזר אליי. "כי כל הקרובים והמכרים שלנו, אדון פון דורסדיי - רובם עוד לא חזרו לווינה - אחרת אין ספק שהרעיון הזה לא היה עולה בדעתה של אימא. - והנה, לא מזמן, במכתב שכתבתי לאימא הזכרתי במקרה שאתה נמצא בסן מרטינוֹ - בין עוד אנשים, כמובן." - "מיד הנחתי, העלמה אלזֶה, שאני לא הנושא היחיד של ההתכתבות שלך עם אימא." - למה הוא דוחק את הברכיים שלו אל שלי כשהוא עומד מולי? טוב, לא אתנגד. מה זה משנה? עכשיו שכבר ירדתי נמוך כל־כך. - "ובכן, העניין הוא זה. הפעם, מי שעושה לאבא צרות גדולות הוא דוקטור פיאלה, כנראה." - "אח, דוקטור פיאלה." - אז גם הוא יודע כנראה איזה מין בנאדם הוא פיאלה הזה. "כן, דוקטור פיאלה. והסכום שמדובר בו צריך להיות בחמישה בחודש, כלומר מחרתיים בשתים־עשרה בצהריים, - ליתר דיוק, הסכום צריך להיות בידיו, כי אם לא, הברון הנינג - כן, תאר לך, הברון זימן את אבא אליו אישית, כי הוא מחבב אותו מאוד." מה זה, למה אני מדברת על הנינג, לא היה שום צורך בזה. - "את מתכוונת לומר, אלזֶה, שאם לא, לא יהיה מנוס ממעצר?" - למה הוא אומר את זה בבוטות כזאת? לא אענה, רק אהנהן בראש. "כן." אז בכל זאת אמרתי 'כן'. - "הממ ... זה באמת - רע, אכן, זה מאוד - האיש המוכשר הגאוני הזה. - ובאיזה סכום הדברים אמורים, בעצם, העלמה אלזֶה?" - למה הוא מחייך? חושב שזה רע מאוד ומחייך. מה הוא רוצה לומר בחיוך הזה? שגודל הסכום לא משנה? ואם הוא יאמר לא! אני אתאבד אם הוא יאמר לא. אם כך, עליי לנקוב את הסכום. "מה, אדון פון דורסדיי, עוד לא אמרתי כמה? מיליון." למה אני אומרת את זה? הלוא זה לא הזמן המתאים להלצות. אבל אם אגיד עכשיו כמה הסכום האמִתי נמוך מזה, הוא ישמח. איך הוא פוער את העיניים! הוא באמת חושב שמיליון, שאבא מסוגל ... - "סלח לי, אדון פון דורסדיי, שאני מתבדחת ברגע כזה. האמת היא שאין לי שום חשק להתבדח." - כן, כן, בבקשה, תלחץ את הברכיים שלך, אתה יכול להרשות לעצמך את זה עכשיו. "לא מדובר במיליון, כמובן, מדובר בסך הכול בשלושים אלף גולדן, אדון פון דורסדיי, שלושים אלף שעד מחרתיים בשתים-עשרה בצהריים חייבים להיות בידיו של האדון דוקטור פיאלה. כן. אימא כותבת לי שאבא ניסה את כל הדרכים האפשריות, אבל כמו שאמרתי, הקרובים שבאים בחשבון לא נמצאים בווינה." - אלוהים, כמה אני משפילה את עצמי. - "לולא זה לא היה עולה כמובן בדעתו של אבא לפנות אליך, אדון פון דורסדיי, כלומר, לבקש ממני - " - למה הוא שותק? למה אין שום שינוי בהבעת הפנים שלו? למה הוא לא אומר כן? איפה פנקס הצ'קים והעט הנובע? הרי הוא לא עומד להגיד לא, חס וחלילה? שאפול על הברכיים לפניו? אלוהים, אלוהים אדירים –

[1] Cimone della Pala (3,185 m), הרי הדולומיטים, דרום טירול. כל ההערות הן של המתרגמת. [חזרה] [2] Menton (מנטונֶה באיטלקית), עיר חוף תיירותית בריביירה הצרפתית. [חזרה] [3] מחזהו של שייקספיר. [חזרה] [4] ארנסט ואן דייק (Ernest van Dyck), זמר טנור מפורסם. מארי רֶנאר (Marie Renard), זמרת אופרה. השניים ביצעו יחד בווינה (1884) את "מנון" (Manon), אופרה קומית מאת המלחין הצרפתי ז'ול מסנה (Jules Massenet), המבוססת על הרומן "סיפורו של שֶבַליֶה דֶה גְרִיֶיה ומנוֹן לֶסקוֹ" (Histoire du Chevalier Des Grieux et de Manon Lescaut) מאת אַבֶּה פְּרֶבוֹ (Abbé Prevost). [חזרה] [5] Wörthersee, אגם בדרום אוסטריה. אתר נופש פופולרי. [חזרה] [6] התואר הזה של טיפוס מסוים של אדם יהיר נקלט בשיח בהשראת "ספר הסנובים" The Book of the Snobs (1848) מאת ויליאם מייקפיס תקרי (William Makepeace Thackeray). הוא נאמר בדרך כלל על גברים. [חזרה] [7] Marienlyst, חוף רחצה בדנמרק. [חזרה] [8] רמז ראשון למוצאו של האיש. גם כאן וגם בהמשך הסיפור נרמז שהוא יהודי ממזרח אירופה, אשר העניק כנראה צליל אנגלי לשמו וגם הוסיף לו (ואולי קנה) תואר אצולה. [חזרה] [9] צרפתית: "ערב טוב, מדמואזל. את בטוב?" - "תודה, מדמואזל. ואת?" [חזרה] [10] "להתראות בקרוב, מדמואזל." - "ערב טוב, מדמואזל." [חזרה] [11] dinner , אנגלית; diner, על פי הצרפתית (dîner). בחוגים הבורגניים המתוארים פה, היה מקובל להגות מונחים מתחום האכילה והארוחות על פי הצרפתית. [חזרה] [12] איטלקית: "ערב טוב". [חזרה] [13] עוד רמז למוצאו היהודי של דורסדיי: מסחר בבגדים ישנים היה עיסוק נפוץ באוסטריה בקרב יהודים ממזרח אירופה. כל הקטע שלהלן רומז למוצאה היהודי של אלזֶה עצמה. [חזרה] [14] הופעה מטופחת, מיוחדת לאירוע מסוים. [חזרה] [15] אֶפֶּריז, אפרז'ס, הוא שמה ההונגרי של פּרֶשוֹב, עיר במזרח סלובקיה, שעד המאה ה־19 הייתה שייכת להונגריה. גם זה רמז מצד אלזֶה למוצאו של דורסדיי ממזרח אירופה. [חזרה] [16] Loden, אריג יקר במיוחד. [חזרה] [17] שמות הקינוחים בצרפתית (רפרפת, גבינה ופירות). [חזרה] [18] רומן מאת גי דה מופסאן. [חזרה] [19] Gmunden, עיר מרפא ונופש בצפון מערב אוסטריה. [חזרה]