הרב קוק המבואר – אורות התפילה

מבוא הרב יצחק נרי'ה שני סגנונות

שמונת פרקי "אורות התפילה" הוכנו ולוקטו על ידי סבא זצ"ל עבור הקובץ "שיח יצחק" (עורך: הרב יהודה שביב, ירושלים, תש"מ) לזכרו של הבחור יצחק לביא ז"ל מישיבת הר עציון, אשר נגדע באִבו בי"ט בטבת ה'תשל"ו, בעמדו על המשמר בגוש־עציון. מאז הודפס הקובץ בכמה מהדורות עם הוספות שונות.

באופן כללי, ניתן לחלק לשני סגנונות את כתיבתו של סבא זצ"ל על תורתו וחייו של הרב קוק. השלב המוקדם היה מיד לאחר פטירת הרב קוק, בליקוט פרקי "משנת הרב". השלב המאוחר כלל את עיקר כתיבתו, בספרים "חיי הראי"ה", "מועדי הראי"ה", "בשדה הראי"ה" ועוד. כאשר סבא זצ"ל נשאל מדוע כתב את עיקר הדברים בגיל מאוחר יחסית, השיב כי היה צריך להכשיר דור שירצה להקשיב וללמוד את דברי הרב זצ"ל. ואכן, זוכים אנו לראות בבניין עולם התורה הציוני, את התרחבותו ביסוסו והתפתחותו.

אופי הליקוט "אורות התפילה" שייך לסגנון של התקופה המוקדמת יותר, בה סבא זצ"ל ליקט נפזרים, כמלקט שיבולים לערמה בעלת תוכן פנימי, כמעט בלי לגעת בלשון הרב, ובלי הסברים מלווים. פרקים אלו לוקטו מכל ספרי הרב שנדפסו עד אז וחלק מכתי"ק, וחוברו לידי שמונה פרקים בעלי תוכן פנימי. זאת לעומת כתיבתו המאוחרת, בה פרי עטו של סבא שובץ לתפארה בדברי הרב זצ"ל, שלווה בהסברים רבים.

סבא זצ"ל ראה בליקוט זה המשך של "אורות התורה", "אורות התשובה" ו"אורות ישראל", שלוקטו על ידי הרב צבי יהודה זצ"ל. וזאת למודעי, שהרב צבי יהודה עצמו מסר קבצים וכתבים לידי סבא זצ"ל, תחת הכותרת "תפילה". את הצורך לקבץ את "אורות התפילה" הסביר סבא זצ"ל כי על אף הדפסת שני כרכי "עולת ראי"ה", ריבוי הפסקאות ופיזורן "מקשה על מי שרוצה לעמוד על עיקרי משנתו של הרב במהות התפילה ותכניה".

סבא עצמו היה כולו תפילה. אני מרשה לעצמי לטעון שדווקא מתוך עיסוקו עם הנוער והמורכבות הנוגעת לחינוך צעירים לתפילה משמעותית, הוא חש חובה לקבץ את הפרקים הללו לכדי מארג אמוני שלם, שכוחו יפה לשעה ולדורות.

תוכן הספר

דברי פתיחה - "וכך היה מתפלל". מתוך נאמנות לדברי הירושלמי2 שיהא בעל השמועה לנגד הלומד, היטיב סבא זצ"ל לתאר ביד אומן את עבודת ה' של הרב זצ"ל, שבאה לידי ביטוי בתפילתו. לא כדאי לדלג על ההקדמה הזו, כי היא מאפשרת להבין ולוּ במעט את הגובה, הנשגבות וההשגות אליהן זכה הרב זצ"ל. ומתוך שזכה הרב, זוכים הלומדים להתבשם מעט מזעיר ולטפח שאיפות.

הפרק הראשון - התגלות התפילה, בו מבוארת התפילה כמציאות של קשר נשמתי פנימי בין האדם לקב"ה.

הפרק השני - עבודת התפילה, בו מבוארת הפעולה של התפילה על רצונו של המתפלל, עילוי הרצון, גילוי מה צריך האדם לרצות והעבודה הקשה שהיא לעשות רצוננו כרצונו.

הפרק השלישי - תורה ותפילה. פרק יסודי ביותר על חיי עולם וחיי שעה - תורה ותפילה הן שתי דרכים להתקשר בקב"ה. התורה היא מלעילא לתתא (מהעליונים לתחתונים), והתפילה היא לכאורה מתתא לעילא (מהתחתונים לעליונים). דווקא בתקופה בה יש התפרצות רוחנית ולפעמים שאיפה שאינה יודעת גבולות, היחס הנכון בין תורה ותפילה, שכל ורגש, מוכרח לכל לומד ועובד.

הפרק הרביעי - פעולת התפילה. האופן בו אמורה התפילה לפעול על המתפלל, על כוחות הגוף והנפש, על עצמו ועל אחרים ועל אלו העומדים ליד המתפלל.

הפרק החמישי - כוונות התפילה, הכללית והפרטית. עצם העמידה לפני ה' וכוונת פירוש המילות, עד כדי ציטוט של הגרי"מ חרל"פ זצוק"ל "מאד מאד צריכים להוקיר את ההארות הבאות בתוך התפילה, עת שנמצאים בקרבתו יתברך שמו, כי הם ניצוצי רוח הקודש וגִלויי רזי עולם".

הפרק השישי - סדרי תפילה, היחס בין שכל לרגש, איך פועלת התפילה, מה הכוונה הכללית הרצויה, עניין הכריעות בתפילה ועוד.

הפרק השביעי - זמני תפילה, היחס בין זמני היום והתפילות השונות, מדוע יש צורך מדרבנן להתפלל שלוש פעמים ביום.

הפרק השמיני - שערי תפילה. הקשר העמוק והפנימי בין הארץ, המקדש, התפילה והמתפלל.

אל הלומדים - מבט אמוני

קשה עד מאוד למצוא חידוש בשגרה, זו הסיבה שלצערנו התפילה היא עול והרגל אצל חלקינו ולא חוויה פנימית. הקושי לחוות חידוש וריגוש מול השגרה, אינו נוגע רק לתפילה. גם בלימוד תורה, אנו אוהבים ללמוד דברים חדשים, על אף הדרכת חז"ל לחזור על תלמודנו, כי כן טבעו של עולם "ידעי רבנן להא מילתא (שחשוב לחזור על מה שנלמד) ועברֵי עלהּ" (עירובין נד, ב). במובן הזה התפילה מאתגרת במיוחד, אצל בני נוער רבים שירת הקודש בהשתפכות הנפש של קבלת שבת, היא פסגת עבודת התפילה השבועית בגלל הריגוש והייחוד. לעומת זאת, בשבילם העמידה לפני ה' ביום יום היא פחות מרגשת, שהרי מרגע שלומד הילד להתפלל הוא חוזר על מילות התפילה שלוש פעמים ביום. אין בכוחו של קושי זה לרפות את ידינו, אדרבה, הוא הזדמנות אדירה להעמיק וללמוד ולברר, וזו מטרת הספר. ואכן, מניסיון, כוחו יפה לחדש בכל יום תמיד. אמנם כדי להגיע להתחדשות יש לעמול וללמוד ולהבין.

מי שרוצה להיכנס בשערי תפילה, יודע היטב כי עבודת התפילה, תחילתה הרגל, המשכה בירור והעמקה, וכולי האי ואולי, כי עיקרה התחדשות תמידית מתוך לימוד ומחשבה, אשר באים לידי ביטוי בעת התפילה, "זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד" (עין איה שבת, א, ו). לא די ללמוד את הדברים אלא לחיות אותם, וכלשונו של רבי נחמן מברסלב "לעשות מהתורות תפילות".

ככל שהמבט עמוק יותר ורחב יותר, ככה התפילה משמעותית יותר. בשל כך הלומד בפרקי אורות התפילה חש לאט לאט איך המבט מתרומם והתפילה פועלת עליו, והאדם מתרפק על בוראו בתפילותיו.

נראה כי לב העניין נעוץ בהבנה שהתפילה איננה עול חלילה וחס, אלא מתנה אדירה. היכולת לעמוד ולדבר לפני אדון כול, איננה מובנת מאליה. התפילה אינה אמצעי להגשת בקשות, אלא מטרה עצמית של קרבת אלוהים. נכון, עדיין לא כולנו חיים בתחושה של דוד המלך עליו השלום, שאמר "ואני קרבת אלוהים לי טוב", הרבה פעמים התפיסה שלנו היא של טובות אחרות ח"ו. פרקי האורות הללו מרוממים את המבט ומעלים את הרצון.

את הפסוק "כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם", דורשת הגמרא בברכות (ו, ב) ביחס לתפילה ואומרת שהיא מהדברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם. עולם המעשה, השגרה, העבודה, העיסוקים והאתגרים גורמים לתחושה שהכול תלוי בנו, במה שנעשה ובדרך שנפעל. לעומתו, עולם התפילה דורש מהאדם אמונה והתמסרות. המתח בין הביטוי לביטול דורש לימוד עיון, העמקה והפנמה.

בייאושו, עלול האדם לחשוב "מה מועיל אני בתפילתי, ומה ערכה של כוונתי?". ההפך הוא הנכון, כאשר מבררים נכונה את היחס בין ההשתדלות לבין תלות; כאשר מתבהר היחס בין חיי עולם לחיי שעה; כאשר הרגש והשכל מאוזנים; כאשר מבינים שהנשמה תמיד מתפללת, ותפילה היא ביטוי לקשר הפנימי בין האדם לאלוהיו, מתעלים ערכם של כל תפילה וערכו של כל מתפלל יותר ויותר, ומתחדדת ההבנה עד כמה זכינו בזכות לעמוד ולהתפלל, כפי שאומרים אנו בתפילת נעילה "אַתָּה הִבְדַּלְתָּ אֱנושׁ מֵרֹאשׁ וַתַּכִּירֵהוּ לַעֲמֹד לְפָנֶיךָ".

אשרינו שיש דורות של צעירים, צמאים, אשר לומדים ומעיינים בכתבי הרב זצ"ל. זכה הרב חגי לונדין הי"ו, שספריו והסבריו על כתבי הרב זצ"ל נפוצים בין לומדי התורה בציונות הדתית ובכלל. לא קלה היא המלאכה להנגיש רעיונות עמוקים בשפה ברורה ונעימה לדור חדש, רעיונות עמוקים נשארים עמוקים, ושפה ברורה ונעימה מקרבת אותם אל השכל, ועדיין נדרשת פעולת חשיבה והפנמה. שמחה גדולה היא לנו שכעת מצטרף הספר "אורות התפילה" לסדרה של הרב לונדין הי"ו.

נסיים בדברי סבא זצ"ל, לא רק "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה", אלא גם תפילה ציווה לנו משה - "תְּפִלָּה לְמשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים", הוא פתח לנו שערי תפילה בעשר לשונותיה ומגוון כוונותיה. וזאת הברכה אשר הוריש לנו לפני מותו - ברכת תפילות המכוונות כולן לארץ ישראל, העולות כולן לירושלים, למצודת ציון "כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם".

2. תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שבת, פרק א: "כל האומר שמועה מפי אומרה, יהא רואה בעל השמועה כאלו הוא עומד כנגדו. ומה טעמא? "אך בצלם יתהלך איש" (תהלים לט, ז)".