השבוי

מצפה הילה הוא יישוב קטן בגליל העליון, מצפון־מערב לעיר מעלות־תרשיחא. הוריו, אחותו ואחיו של גלעד שליט גרים בבית פרטי, מוקף עצים ירוקים, הנראה כבית נופש. כאן התגורר גלעד טרם חטיפתו. בחלומותיהם הרעים ביותר, לא הוריו ולא הוא העלו בדמיונם שיבוא יום ומרתף תת־קרקעי קר ומוזנח ברצועת עזה יהפוך לביתו.

מאז חטיפת בנו שלח נועם שליט לגלעד שני מכתבים, באישור החמאס. אחד מהמכתבים הגיע בוודאות לידיו של גלעד במקום המסתור. גורל המכתב השני אינו ידוע. לאחר שנה בשבי זכו הוריו של גלעד לשמוע את קולו של בנם פונה אליהם בקלטת ששחררו שוביו.

הסבל והדאגה ניכרים בפניהם. הם נראים חסרי תקווה, ומפקפקים בידיעות שפורסמו ביולי ובאוגוסט 2009 על התקדמות בשיחות. אחרי כל כך הרבה אכזבות, רק ידיעה על חתימת העסקה ממש תשכנע אותם.

נועם עזב את כל עיסוקיו, וזה שלוש שנים שהוא פועל למען מטרה אחת בלבד - שחרור בנו גלעד. הוא מחפש אחר כל שביב מידע שיבהיר לו את קורות בנו מהיום שבו נחטף במוצב שבכרם שלום. נועם יצא למסעות רבים ונפגש עם אישים מקומיים וזרים בכירים מאוד, כמו נשיא צרפת, ראשי ממשלות, אנשים מפורסמים.

ככתב חדשות ערוץ 2 סיקרתי את פרשת גלעד שליט מאז יום חטיפתו. כשקיבלתי את ההחלטה לכתוב ספר זה חשתי כי הוריו של גלעד חייבים לדעת ראשונים על החלטתי זו. קיוויתי כי אזכה מהם להסכמה ולעידוד. גם חשתי חובה להעביר להם, עוד לפני שאפרסם את ספרי, את כל המידע שאספתי על מה שעבר על בנם בשביו.

באחד הבקרים של חודש אוגוסט 2009 נסענו למצפה הילה כדי לפגוש את נועם ואביבה שליט. היינו ארבעה: דב איכנולד, מנכ"ל הוצאת "ידיעות ספרים", רמי טל, עורך הספר הזה, גיא רוה, שסייע בעריכה, ואנוכי. מובן שהודענו למשפחת שליט מראש על בואנו.

פתחתי את הפגישה בסַפְּרִי על המידע שקיבלתי ימים ספורים לפני כן על הרופא שהוצמד לבנם במקום המסתור. סיפרתי להם כי המקורות שלי מדווחים על שיפור משמעותי שחל במצבו הפיזי והנפשי לאחר הגעת הרופא.

סיפרתי להם על הימים הקשים שבנם עבר מרגע החטיפה. בכאב סיפרתי להם על הימים הקשים שעברו על בנם במהלך מבצע "עופרת יצוקה". מסרתי להם מידע מעודכן ביותר, שאותו קיבלתי בחודשים האחרונים.

נועם ואביבה הקשיבו בתשומת לב רבה, אך תגובותיהם היו מאופקות. שאלתי אותם לדעתם על המידע החדש, שלפיו צפויה חתימה על העסקה לקראת החגים. שניהם הגיבו בסקפטיות. אביבה אמרה שאחרי למעלה משלוש שנים, היא מעדיפה להישאר על הקרקע ולנהוג בחשדנות לגבי כל דיווח חיובי. "אם נקווה ונאמין שרגע השחרור מתקרב, ואז נתבדה, אינני יודעת כיצד נתאושש," אמרה.

גם נועם הגיב בפקפוק לגבי המידע על פריצת דרך במשא ומתן. לדעתו, החמאס לא הוכיח כי הוא עושה את מרב המאמצים להצלחת העסקה. בעקבות אכזבות שספג במשך יותר משלוש שנות השבי של בנו, נועם שליט אינו סומך - בוודאי לא באופן מלא - על חלק מן הגורמים שנטלו חלק במו"מ, ולדעתו כמה מהם אף אינם מודעים לכל המידע הרלוונטי.

"והאם את חושבת שישראל עושה את מרב המאמצים לשחרור בנך?" שאלתי את אביבה. היא השיבה בשלילה.

שעתיים לאחר שעזבתי את משפחת שליט, כשהגענו חזרה לאזור המרכז, צלצל הטלפון של רמי טל. על הקו היה נועם שליט. "חשבתי על העניין," אמר נועם. "אני מבקש לומר לך, ומבקש כי תמסור זאת לסלימאן אל־שאפעי, כי הגעתי למסקנה שטוב שהספר יתפרסם, בהקדם האפשרי. אעזור לכם בכל מה שתבקשו."

* * *

גלעד שליט יקר להוריו, למדינת ישראל ולאזרחיה. כמעט באותה המידה הוא חשוב ויקר למאות אלפי הפלסטינים החיים ברצועת עזה ובשטחי הגדה, וגם לתנועת החמאס, שביצעה את חטיפתו לפני יותר משלוש שנים.

החטיפה הביאה על עזה סבל ועלטה. בחצי השנה הראשונה לאחר החטיפה נהרגו קרוב לאלף פלסטינים, חלקם במהלך פעולות שביצעה ישראל במהלך גישושיה לאתר את החייל החטוף. מצור כבד הוטל על כמיליון וחצי אזרחים פלסטינים המתגוררים ברצועה. אלה משלמים מחיר גבוה על החטיפה, וימשיכו לשלם מחיר זה עד לחזרתו של שליט לבית הוריו. חייהם של תושבי עזה חזרו עשרות שנים אחורה. השם גלעד שליט הפך לסמל, לשם נרדף לחורבן שנפל עליהם. אולם בו־זמנית, שחרורו הפך לתקוותם שעוד תבוא. שליט, המוחזק במקום מסתורו החשוך, הוא אור לאלפי משפחות פלסטיניות המחכות לו ולשחרורו בכליון עיניים. משפחות החטופים יודעות ומבינות היטב כי רק שחרורו יכול להביא לשחרור בניהם המוחזקים בבתי כלא בישראל. שליט הוא חייל ישראלי, יהודי, יקר להוריו ולבני עמו בישראל. אך באופן פרדוקסלי, סביב דמותו והמשא ומתן לשחרורו מתלכדים גם הפלסטינים, בעיקר תושבי עזה, המאמינים כי שחרורו יביא למפנה המיוחל במצבם הנואש.

העבודה על הספר הזה החלה כשנה לאחר חטיפתו של שליט, שנה של מבצעים צבאיים ופעולות. שנה לאחר מכן ישראל החלה לנסות ולהביא לשחרורו דרך שיחות אל מול תנועת החמאס. ככתב ערוץ 2, עקבתי אחר המגעים מיומם הראשון. עשיתי מאמצים לשוחח עם כל הצדדים שיש להם חלק בפרשה - הצד הפלסטיני, המתווכים המצרים, אנשי הדרג המדיני והצבאי של תנועת החמאס בעזה ובדמשק. פגשתי בגורמים בכירים, לא רק בעזה, אלא גם בקהיר, בעמאן ובמדינות שונות באירופה. המאמץ לשחרורו של שליט הנו תיק בין־לאומי חוצה מדינות ועמים בכל המובנים.

לא קל היה להשיג את המידע המופיע בספר זה, על חייו של שליט בשבי. המידע זרם אלי בעצלתיים, סיפור אחרי סיפור, פיסת מידע אחר פיסת מידע, שלאט לאט הצטברו ונארגו לפסיפס. השקעתי מאמצים על מנת לבחון את הנתונים שקיבלתי, להצליבם ולאמתם בכלים עיתונאיים מוכרים. מסיבות ברורות, לא תמיד התאפשר הדבר; הקשר עם המקורות היה רופף, מתהדק ומתנתק לחילופין. לעתים קרובות נעלמו המקורות לתקופות ממושכות, ויחד איתם נקטעה זרימת המידע. לפרקים נאלצתי להמתין חודש וחודשיים ללא כל פיסת מידע חדש. את מה שכבר ידעתי החבאתי בשק שהחזקתי בשתי ידי עד שחוּדש הקשר. השק עוד לא התמלא. הסיפור עוד לא הושלם.

הסיפורים והתיאורים המרתקים שהצלחתי לאסוף עזרו לי לשזור את הסיפור המונח בפניכם. בפעם הראשונה נפרשים לעיני הקורא מה שעבר על גלעד שליט מרגע חטיפתו, תנאי חייו, מצבו הגופני והנפשי והקשרים שנוצרו בינו לבין שומריו.

אביבה ונועם שליט מתפללים לסיום מוצלח של הפרשה. איתם מתפללים כל תושבי ישראל, ויחד איתן מתפללות בכל לִבן לחייו ולשלומו של גלעד שליט גם מאות אימהות פלסטיניות, היודעות כי רק שחרורו יחזיר הביתה את בניהם.

* * *

ספר זה לא יכול היה להיכתב ללא סיועם של אנשים רבים. תודה מיוחדת אני חייב לאנשי הקשר שלי ולמקורות המידע, שסיפקו לי מידע חשוב מאוד. תודה לידידַי בעזה, ברפיח, בכל רחבי הרצועה, בקהיר, בעקבה, בעמאן, באל־עריש, ותודה מיוחדת ל"כריש" מברלין ולחברו הטוב בצ'כיה. מסיבות מובנות, ועל פי בקשתם, הם ימשיכו להיות אלמונים.

תודה מיוחדת לנועם ולאביבה שליט, הוריו האמיצים של גלעד. תמיכתם ועידודם היו חשובים לי ביותר. אני מאחל להם ולכל תושבי ישראל, כי בימים הקרובים יזכו לחבק את בנם.

תודה למנהלים, העורכים, העמיתים והחברים מחדשות ערוץ 2, שלא קיבלו ממני תשובות הולמות על התקופות שבהן נעלמתי והתקשיתי להסביר את הסיבה לכך.

תודה לחברים בהוצאת "ידיעות ספרים" שקיבלו אותי בזרועות פתוחות: לדב איכנולד, המנכ"ל, לרמי טל, העורך, לגיא רוה ועדי לב שסייעו בעריכה, למפיק קותי טפר וצוותו. תודה לידידי הטוב עוזי מחניימי.

ותודה עם ציון שבח של חמישה כוכבים והרבה נשיקות וחיבוקים לבני משפחתי היקרים, אשתי וילדי, על התמיכה והאהבה שאני זוכה להן מדי יום ביומו.

סלימאן אל־שאפעי

ספטמבר 2009