השלום של טראמפ

פרק 1 טראמפ נכנס לזירה

מכשיר הטלפון הנייד שלי זמזם כשהתראה על ציוץ חדש הבהבה על המסך. אלה היו שעות אחר הצהריים של 28 בדצמבר 2016 בישראל. שעות הבוקר המוקדמות בניו יורק. "היִי חזקה ישראל, 20 בינואר מתקרב במהירות", כתב הנשיא הנבחר של ארצות הברית, דונלד טראמפ, ממיטתו בפנטהאוז במגדל המפורסם שבשדרה החמישית. כמה שעות מאוחר יותר היה אמור שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, להתייצב מול המצלמות בבניין מחלקת המדינה בוושינגטון ולשאת נאום שבו יציג את העקרונות שעל בסיסם צריך להיפתר הסכסוך הישראלי-פלסטיני. זו היתה תקופה של שפל קשה ביחסי ישראל-ארצות הברית. הציוץ של טראמפ רמז כי מעבר לאוקיינוס מגיע חבר חדש עם אוזן קשבת לראש הממשלה, בנימין נתניהו.

המגעים בין אנשיו של נתניהו לבין אנשיו של טראמפ החלו זמן רב קודם לכן. כמה ימים לפני נאומו של טראמפ, אז עדיין מועמד לנשיאות, בפני השדולה הפרו־ישראלית איפא"ק במרס 2016, שוחח שגריר ישראל בוושינגטון, רון דרמר, בטלפון עם ג'ארד קושנר, חתנו של טראמפ, שכתב את הנאום, ותדרך אותו לגבי מדיניות נתניהו בנושאים השונים. זו אולי היתה הסיבה לכך שנאומו של טראמפ נשמע כאילו נלקח מדף המסרים של ראש ממשלת ישראל. נתניהו גם קיווה לארח את טראמפ בירושלים עוד לפני הבחירות, אך הביקורת הרבה בישראל על דבריו של המועמד לנשיאות נגד מוסלמים גרמה לנתניהו לגנות אותו, וטראמפ הכועס הודיע כי לא יגיע. עם זאת, טראמפ לא נטר על כך טינה לנתניהו.

ניצחונו של טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית הכה גלים לא רק בוושינגטון אלא גם בירושלים. היה ברור שטראמפ אינו מתכוון לשמור על הכללים הנהוגים בזמן חילופי שלטון בארצות הברית. הוכחה לכך ניתנה ב־17 בנובמבר, תשעה ימים בלבד אחרי ניצחונו, בפגישה חריגה שקיים עם שגריר ישראל בוושינגטון, רון דרמר. עד לאותה תקופה המסורת בארצות הברית היתה של One President at a Time - כלומר, הנשיא הנבחר וצוותו נמנעים כמעט לחלוטין מקיום מגעים דיפלומטיים בתקופת המעבר בין נשיאים, אבל טראמפ לא היה איש של מסורת. בפגישה שהתקיימה בבניין שנושא את שמו פגש דרמר את טראמפ ואת יועציו הקרובים ג'ארד קושנר, סטיב באנון והגנרל מייקל פלין. אחרי הברכות עלה הנושא המרכזי שהטריד באותה תקופה את ממשלת ישראל. יריית הסיום של ממשל ברק אובמה בדמות מהלך דיפלומטי בנושא הפלסטיני. נתניהו רצה לצופף שורות עם טראמפ בהקדם האפשרי בניסיון לסכל צעד כזה. כשדרמר יצא מהפגישה הוא התייצב מול המצלמות בלובי של הבניין. "הנשיא הנבחר טראמפ הוא ידיד אמת של ישראל", הוא אמר.

זמן קצר לאחר מכן, בתחילת דצמבר, הגיעו ראש המוסד, יוסי כהן, והיועץ לביטחון לאומי, יעקב נגל, לוושינגטון ופגשו בחשאי את הגנרל פלין. החשש הישראלי באותם ימים הלך והתחדד. התרחיש המוביל היה שהפלסטינים יביאו הצעת החלטה נגד ישראל למועצת הביטחון של האו"ם שממשל אובמה לא יטיל עליה וטו. שלושה שבועות לאחר מכן התרחיש הזה החל להתממש. ביום רביעי, 21 בדצמבר 2016, בשעות הערב בניו יורק, הפיצה מצרים טיוטת הצעת החלטה נגד ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית והודיעה כי תביא אותה להצבעה במועצת הביטחון כבר למחרת. כשבירושלים עלה הבוקר החלה מהומת אלוהים. נתניהו הודיע על כינוס של הקבינט המדיני־ביטחוני, שוחח בבהילות עם שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, ומיד אחר כך צייץ בטוויטר כי "ארצות הברית צריכה להטיל וטו על הצעת ההחלטה האנטי־ישראלית במועצת הביטחון". יועצי נתניהו התקשרו לבית הלבן ודרשו מיועצי אובמה לא לשנות מדיניות ולהטיל וטו על ההחלטה. האמריקאים סירבו להתחייב. "לא תהיה לנו ברירה אלא לפנות לטראמפ", אמרו אנשי נתניהו לאנשי אובמה. וכך היה. "דרמר התקשר אלינו ואמר שזה קורה ושבדרך החוצה אובמה רוצה לבעוט לביבי בפנים", סיפר לי בכיר לשעבר בבית הלבן שהיה מעורב באותן שיחות.2 טראמפ לא התכוון לפספס את ההזדמנות לעקוץ את אובמה. "זה נשמע לי כמו ביג דיל", אמר טראמפ כשעודכן על המהלך של הנשיא היוצא. הוא ביקש מעוזריו לנסח הודעה בשמו, שתדגיש כי הממשל היוצא אינו אמור לבצע שינוי מדיניות דרסטי כל כך בימיו האחרונים. טראמפ גם פרסם הודעה פומבית שקוראת לאובמה להטיל וטו. הגנרל מייקל פלין, ששלושה שבועות אחר כך ייכנס לתפקיד היועץ לביטחון לאומי של טראמפ, סיפר במהלך חקירתו בפרשת המעורבות הרוסית בבחירות לנשיאות ארצות הברית כי צוותו של הנשיא הנבחר ראה את סיכול ההצבעה כנושא משמעותי.3 הוא סיפר כי ביום ההצבעה באו"ם שוחחו הנשיא הנבחר וכמה מיועציו עם בכירים מממשלות זרות בניסיון לגייס תמיכה נגד ההחלטה. הגנרל פלין היה האחראי על הפנייה לרוסיה. הוא התקשר לשגריר רוסיה בוושינגטון, סרגיי קיסליאק, ואמר לו שטראמפ מבקש שהרוסים יעכבו את ההצבעה או יצביעו נגד, ולמעשה יטילו וטו. במקביל, סיפר לי קושנר, צוותו של הנשיא הנבחר פנה לממשלת מצרים וביקש לעצור את המהלך. גם בלשכת ראש הממשלה בירושלים הפעילו לחץ כבד על נשיא מצרים, עבד אל־פתאח א־סיסי, שהיה תלוי בישראל במלחמתו באנשי דאעש בסיני. הנשיא המצרי נכנע לבסוף ללחץ, וביום חמישי בערב, שעה קלה לפני ההצבעה, הודיעו המצרים כי הם דוחים אותה עד הודעה חדשה. לאחר הנסיגה המצרית טראמפ התקשר לא־סיסי והודה לו.4 הנשיא המצרי התנצל ואמר כי בגלל קצר בתקשורת השגריר המצרי באו"ם קידם את ההחלטה בלי להתייעץ מראש עם הממשלה בקהיר. "אנחנו רוצים יחסים טובים עם הממשל החדש", אמר הנשיא המצרי לטראמפ.

בירושלים נשמו לרווחה, אך לא לזמן רב. ביום שישי התחדש הקרב במועצת הביטחון כשניו־זילנד, מלזיה, סנגל וּונצואלה הודיעו כי הן מנצלות את זכותן כחברות מועצת הביטחון ודורשות הצבעה על נוסח ההחלטה שהמצרים משכו. אנשיו של נתניהו וצוותו של טראמפ המשיכו במאמצים לבלום את ההחלטה. פלין שוחח שוב עם השגריר הרוסי קיסליאק, אך זה הבהיר לו שאם תתקיים הצבעה רוסיה לא תצביע נגד.5 נתניהו התקשר לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, וביקש ממנו להטיל וטו. הרוסים לא הסכימו לעשות זאת אבל ניסו בכל זאת לנקוט מחווה כלפי נתניהו וטראמפ. רגע לפני ההצבעה התחוללה דרמה במטה האו"ם שבניו יורק. בשעה שהשגרירים עושים את דרכם לאולם מועצת הביטחון, ביקש שגריר רוסיה, ויטלי צ'ורקין, לקיים התייעצות סגורה שבמהלכה הביע פליאה על הדחיפות שבה המהלך מקוּדם והציע לדחות את ההצבעה עד לאחר חג המולד. הוא הסביר כי יש לרוסיה בעיה עם עיתוי המהלך - שלושה שבועות לפני כניסה של נשיא חדש לבית הלבן. צ'ורקין לא הצליח לשכנע את שאר השגרירים, שדרשו לקיים הצבעה מיד. "אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה אנשים רצים במהירות לאמץ ילד יתום",6 סיכם השגריר הרוסי בציניות את הדיון. ההתייעצות הסתיימה. דקות לאחר מכן נציגי 14 מדינות הרימו את ידם בעד. בהוראת הנשיא אובמה, שגרירת ארצות הברית באו"ם, סמנתה פאוור, לא הטילה וטו וההחלטה אושרה. "ארצות הברית מבקשת מישראל כבר 50 שנה באופן פרטי ובאופן פומבי להפסיק את הבנייה בהתנחלויות", אמרה פאוור בנאומה במועצת הביטחון. "אי־אפשר לבנות התנחלויות ולומר שאתה בעד שתי מדינות. צריך לבחור". נתניהו רתח כפי שלא רתח מעולם.

במוצאי שבת, כשהאבק מאירועי ההצבעה טרם התפזר, נסעתי לרעננה להשתתף בחגיגת בת המצווה של מירב שפירו - בתו של שגריר ארצות הברית בישראל. דן ורעייתו ג'ולי הפכו לחברים טובים של אשתי עדי ושלי, והשמחה המשפחתית התערבבה עם המשבר המדיני העמוק ביותר שעמו הם התמודדו מאז שהגיעו לישראל שש שנים קודם לכן. "הוא נראה מודאג. אני לא מקנאה בו", אמרה לי יעל פלדבוי, הדוברת המיתולוגית של שגרירות ארצות הברית בישראל, שישבה איתי לאותו שולחן. למחרת בבוקר קיבל שפירו טלפון מלשכת ראש הממשלה. הוא נדהם לשמוע שהוא "מזומן" לשיחת נזיפה אצל נתניהו. דקות ספורות לאחר מכן הידיעה כבר היתה בכותרות הראשיות של אתרי האינטרנט. זו היתה הפעם היחידה ב־12 שנותיו של נתניהו כראש ממשלה שבה הוא עשה דבר כזה. שפירו סיפר לי שהשיחה היתה קשה מאוד ושהוא מעולם לא ראה את נתניהו כועס כל כך.

לזירה התקשורתית בארצות הברית שוגר רון דרמר שפצח בסדרת ראיונות, שבמהלכם טען כי ממשל אובמה שיתף פעולה עם הפלסטינים מאחורי גבה של ישראל כדי לקדם את ההחלטה נגד ההתנחלויות במועצת הביטחון. הוא אף טען כי בידי ישראל מידע מודיעיני שמוכיח זאת, וכי היא תעביר אותו לממשל החדש כשזה ייכנס לתפקידו. אנשיו של הנשיא אובמה הכחישו בזמנו את טענותיה של ישראל, אבל כמה שנים אחר כך אמר לי בכיר לשעבר בממשל אובמה כי אכן היה תיאום כזה מאחורי הקלעים בין ארצות הברית לפלסטינים. החשדנות כלפי נתניהו היתה כל כך עמוקה, שאחרי ניצחון טראמפ בבחירות ביקשו שניים מיועציו של אובמה מבכיר אש"ף, סאיב עריקאת, להגיע לשגרירות ארצות הברית בריאד, בירת סעודיה, כדי לקיים עמם שיחת וידיאו בקו מאובטח מפני האזנות ישראליות. בשיחה אמרו השניים לעריקאת כי אובמה שוקל בחיוב לא להטיל וטו על החלטה נגד ההתנחלויות במועצת הביטחון אם הנוסח שלה לא יהיה קיצוני. למחרת הראיונות של דרמר על התיאום האמריקאי עם הפלסטינים, התפרסם באתר החדשות המצרי "אל־יום אל־סאבע" מסמך שנטען כי הוא סיכום פגישה שהתקיימה כעשרה ימים לפני ההצבעה באו"ם בין עריקאת לבין שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, והיועצת לביטחון לאומי, סוזן רייס. לפי המסמך, הפגישה עסקה בתיאום עמדות לקראת ההצבעה באו"ם, וקרי ורייס ביקשו מעריקאת לשמור על תוכני הפגישה באופן "סודי ביותר". אחרי שהמסמך פורסם, הכחיש משרד החוץ האמריקאי את תכניו, אך נתניהו טען כי אותו פרסום "הוא רק קצה הקרחון" של הראיות הרבות שבידי ישראל.

ב־28 בדצמבר, כמה שעות אחרי המסר ששיגר טראמפ לישראל בטוויטר ובו הבטיח שהמדיניות האמריקאית עומדת להשתנות, החל שר החוץ קרי לנאום במשרד החוץ בוושינגטון. במשך למעלה משעה הוא סיכם ארבע שנים של ניסיונות כושלים לקידום השלום בין ישראל לפלסטינים, והציג את עקרונות ממשל אובמה לסיום הסכסוך - כולל בירה פלסטינית במזרח ירושלים. נתניהו לא החריש. הוא הקליט סרטון וידיאו באנגלית ותקף את קרי במילים קשות. "ישראל מחכה לעבוד עם הנשיא הנבחר טראמפ כדי למזער את הנזק", הוא אמר. שלושה שבועות לסיום כהונת אובמה נראה היה שלא נותר עוד מה או מי שיבלום את הנפילה של היחסים בין וושינגטון לירושלים אל התהום. ב־15 בינואר 2017 טסנו עמיתי גל ברגר ואנוכי לסקר את ועידת השלום שהתכנסה בפריז בהשתתפות עשרות שרי חוץ מרחבי העולם. הישראלים והפלסטינים לא הוזמנו, ואנחנו היינו העיתונאים הישראלים היחידים שם. בימים שלפני הוועידה ביקשו יועציו של טראמפ מהצרפתים לדחות אותה עד לאחר כניסתו של הנשיא החדש לתפקיד. הצרפתים סירבו. דונלד טראמפ היה הפיל שבאולם. בחלק גדול מהנאומים של שרי החוץ השונים נשמע החשש מפני המדיניות שבה ינקוט הנשיא החדש, ובמיוחד בסוגיית העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים. "אלה הפרפורים האחרונים של עולם האתמול. המחר ייראה אחרת - והמחר קרוב מאוד", אמר נתניהו בישיבת הממשלה שהתכנסה באותו בוקר. בטבלת הייאוש של ממשלת נתניהו נותרו חמישה ימים עד ל־20 בינואר.

נשיא חדש

שגריר ישראל בוושינגטון, רון דרמר, עשה דרכו לגבעת הקפיטול כדי להשתתף בטקס ההשבעה של דונלד טראמפ. עבורו זה היה שחר של יום חדש. נתונים שפרסם הבית הלבן חשפו כי בתקופת אובמה הוא כמעט שלא הגיע לבניין לפגישות עם יועציו של הנשיא.7 כעת, מפרסונה נון גראטה בבית הלבן הוא עמד להפוך לבן־בית בחדר הסגלגל. הוא הסתובב בין השגרירים הרבים שהגיעו לאירוע כשהוא נרגש כחתן ביום חופתו. בימים הראשונים של טראמפ בבית הלבן התכוון הנשיא לחתום על גל של צווים נשיאותיים שיבטלו חלק מהמדיניות של קודמו ברק אובמה ויכריזו על מדיניות חדשה בנושאי פנים ובמדיניות החוץ. לישראל הגיעו מסרים שלפיהם ייתכן שטראמפ יודיע כבר ביומו הראשון או השני בתפקיד על העברת השגרירות האמריקאית מתל אביב לירושלים. המיליארדר שלדון אדלסון, שתרם עשרות מיליוני דולרים לקמפיין של טראמפ, הפעיל לחצים כבדים על הנשיא הנבחר ויועציו כדי שכך יקרה. מנגד, שני המינויים הבכירים של טראמפ - שר החוץ רקס טילרסון ושר ההגנה ג'יימס מאטיס - הסתייגו ממהלך בזק כזה בלא קיום דיון מסודר בהשלכותיו. האחרון אף אמר בשימוע שנערך לו בסנאט לפני אישור מינויו כי מבחינתו בירת ישראל היא תל אביב כיוון ששם נמצאת השגרירות. נתניהו ודרמר לא ידעו כיצד ינהג טראמפ. כמה ימים לפני ההשבעה כינס ראש הממשלה דיון בנושא עם כמה שרים ובכירי צה"ל, השב"כ והמשטרה. בישיבה שרר חוסר ודאות, והתרחישים שמערכת הביטחון הציגה היו של הסלמה בירושלים, בגדה המערבית וברצועת עזה. נתניהו סיכם כי הכרזה על העברת השגרירות לירושלים אפשרית החל מרגע כניסתו של טראמפ לבית הלבן, והנחה להשלים את ההיערכות הביטחונית לכך עד אז. יומיים לפני השבעתו של טראמפ ביקרו ראש המוסד, יוסי כהן, והיועץ לביטחון לאומי, יעקב נגל, בוושינגטון ונפגשו עם יועציו של הנשיא הנבחר אך לא קיבלו תשובה ברורה אם אמנם צפויה הכרזה על העברת השגרירות לירושלים.

חוסר הוודאות לגבי טראמפ וכוונותיו היה גדול עוד יותר ברמאללה. לנשיא הפלסטיני אבו מאזן וליועציו, שקיוו לניצחונה של הילרי קלינטון, לא היה שום ערוץ קשר לטראמפ או למקורביו. היועצת לביטחון לאומי של הנשיא אובמה, סוזן רייס, דחקה בפלסטינים כמה שבועות לפני ההשבעה שלא לזלזל בהכרזותיו של טראמפ לגבי העברת השגרירות לירושלים ולפעול בבהילות כדי ליצור קשר עם הנשיא הנבחר עוד לפני כניסתו לחדר הסגלגל. במוקטעה שברמאללה שלטה אז שאננות, וההערכה היתה כי דברי טראמפ בעניין ירושלים היו רק סיסמה לקמפיין הבחירות. גישה זו השתנתה בעקבות פגישה שקיים אבו מאזן עם איש עסקים יהודי־אמריקאי. דניאל ארבס, הבעלים של קרן ההשקעות Xerion Capital, היה דמות אלמונית עבור הפלסטינים בפרט ועבור חובבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני בכלל. כשארבס פנה וביקש להיפגש עם אבו מאזן בטענה שהוא מקורב ליועציו של הנשיא הנבחר, במוקטעה קפצו על המציאה.8 הקִרבה של ארבס לטראמפ ולאנשיו היתה מפוקפקת והתמצתה בכך שהוא ישב ליד ג'ארד קושנר בבית הכנסת "קהילת ישורון" באפר־איסט־סייד שבניו יורק. אבל זה הספיק בשביל יועצי אבו מאזן. מקור ישראלי סיפר לי באותה עת כי ארבס הזהיר את אבו מאזן כי טראמפ רציני בכוונותיו לגבי העברת השגרירות לירושלים, וכי ייתכן שיכריז על כך כבר בימיו הראשונים בתפקיד. הנשיא הפלסטיני ואנשיו הוכו בהלם. זו היתה עבורם קריאת השכמה. הם יצאו בקמפיין פומבי שמזהיר מהשלכות של מהלך כזה, ביקשו ממדינות ערביות להעביר מסרים לטראמפ וליועציו, ואבו מאזן אף שלח לנשיא הנבחר איגרת אישית שבה קרא לו שלא לנקוט צעד כזה. יומו הראשון של טראמפ בבית הלבן הסתיים בלא כל הודעה בנושא ירושלים. גם ביום השני לא קרה דבר. ביום השלישי, שעה קלה לפני שיחת הטלפון הראשונה בין טראמפ לנתניהו, הודיע דובר הבית הלבן כי הדיונים בנושא נמצאים בשלבים ראשוניים בלבד. נתניהו, דרמר ואדלסון התאכזבו. אבו מאזן ואנשיו נשמו לרווחה.

"היו הרבה אנשים חשובים שהנשיא אהב וסמך עליהם שדחפו לכך שהמהלך בירושלים יבוצע מיד ביום הראשון", סיפר לי ג'ייסון גרינבלט, ששימש כשליחו של טראמפ למזרח התיכון.9 "גם אני תמכתי בהכרה בירושלים כבירת ישראל, אבל חשבתי שאי־אפשר לבוא עם הדעה האישית שלך מהבית ולבצע משהו בלי לבדוק קודם, בלי להתייעץ, בלי לקיים הליך מסודר בתוך הממשל. אנשים חושבים שטראמפ שולף מהשרוול - אבל הוא לא באמת עושה דברים כאלה כשמדובר בהחלטות שיכולות לגרום לאלימות. בדיעבד, אני שמח שחיכינו וקיימנו תהליך התייעצויות מסודר לפני שהחלטנו".

"העסקה האולטימטיבית"

כל נשיא אמריקאי מאז 1967 עסק בצורה כזו או אחרת בנושא הישראלי-פלסטיני. חלק מקודמיו של טראמפ בתפקיד, כמו ביל קלינטון, ג'ורג' בוש הבן וברק אובמה, אף עסקו בנושא באינטנסיביות, כינסו ועידות שלום וניהלו משא ומתן על הסדר קבע בין ישראל לפלסטינים, אבל אף אחד מהם לא הצליח להגיע להסכם. דונלד טראמפ לא היה שונה מהם. עוד במהלך קמפיין הבחירות הוא אמר כמה פעמים שהוא רוצה לנסות להשיג הסכם בין ישראל לפלסטינים אם ינצח בבחירות. אחרי שניצח, נראה היה שהעניין שלו בנושא רק גובר. במקרה אחד הכריז כי שלום בין ישראל לפלסטינים הוא "העסקה האולטימטיבית". במקרה אחר הוא טען כי זו "האמא של כל העסקאות". הרושם היה כי המוטיבציה של טראמפ נבעה בעיקר מרצונו להוכיח שהוא אמן העסקאות, שיצליח היכן שכל קודמיו נכשלו. "תמיד אמרו לי שהסכסוך הישראלי-פלסטיני זו העסקה שהכי קשה להשיג", אמר לי טראמפ.10

כמה ימים לפני השבעתו לנשיאות הודיע טראמפ כי ימנה את חתנו, ג'ארד קושנר, להוביל את המאמצים הדיפלומטיים להשגת שלום במזרח התיכון. קושנר אמר לי באחת משיחותינו כי לא תכנן לעסוק בנושא זה בכלל, וכי שמע על כך לראשונה בתקשורת. בפגישה הראשונה עם אנשי צוותו אמר להם קושנר בבדיחות כי הוא חושב שחמו נתן לו את המשימה הזו כי הוא לא אוהב אותו.11 "זו משימה בלתי־אפשרית אבל הנשיא ביקש שניתן לזה הזדמנות וננסה", אמר אז קושנר לחברי הצוות שהקים. "בואו ניכנס לנושא הזה עם כל מה שיש לנו, נציג את מה שאנחנו חושבים שיש לו הכי הרבה סיכוי לעבוד, ואז נראה אם דפקנו את הראש בקיר בטון או בקיר מעיסת נייר". נוסף לקושנר, טראמפ מינה את היועץ המשפטי של החברה שלו, ג'ייסון גרינבלט, לשליח למזרח התיכון ואת עורך הדין הפרטי שלו, דייוויד פרידמן - מי שסגר עבורו את הסדרי פשיטת הרגל שלו - לשגריר בישראל. "טראמפ ראה בהשגת הסכם שלום עם הפלסטינים משהו שיעזור לישראל", אמר לי גרינבלט.12 "היה לו זמן להתעסק בזה כי לא היתה קורונה. הוא נתן לאנשים שהוא סומך עליהם לטפל בנושא הזה. יותר מכך, זה השתלב לו בפאזל של האסטרטגיה האזורית - מאבק באיראן, שיקום הקשר עם ישראל ועם הערבים אחרי תקופת אובמה, והרצון לחבר בין ישראל למדינות ערב". טראמפ שם את הנושא הישראלי-פלסטיני במקום גבוה מאוד בסדר העדיפויות שלו, אבל עמדותיו בנושא היו סימן־שאלה אחד גדול. מצד אחד, האנשים שמינה לעסוק בנושא היו יהודים אורתודוקסים עם נטייה ברורה ימינה, ומצד שני הוא אמר במהלך קמפיין הבחירות וגם אחרי שניצח כי יהיה "נייטרלי". היה ברור שטראמפ בלתי־צפוי וכי הוא לא יהיה נשיא של סטטוס־קוו - אך מעטים היו יכולים לחזות בינואר 2020 את רעידת האדמה הממשמשת ובאה.

נתניהו התכונן במשך כמה ימים לשיחת הטלפון הראשונה שלו עם טראמפ. הדבר העיקרי שהיה עליו לעשות באותה עת הוא להוריד מסדר היום הצעת חוק של מפלגת הבית היהודי לסיפוח ההתנחלות מעלה אדומים. בישיבת הקבינט המדיני־ביטחוני שכינס סיפר נתניהו לשרים כי יועציו של טראמפ ביקשו ממנו שלא לבצע מהלכים מרחיקי לכת לפני פגישתו עם הנשיא. הוא הודיע בישיבה כי כל ההגבלות על בנייה במזרח ירושלים מתקופת אובמה יוסרו לאלתר. בתמורה הוסרה מסדר היום הצעת החוק של מפלגת הבית היהודי. ביומו השלישי של טראמפ בתפקיד, כאשר בישראל משודרות מהדורות החדשות המרכזיות, התקיימה השיחה בין שני המנהיגים. טראמפ שאל את נתניהו האם הוא רוצה עסקה עם הפלסטינים. "אני רוצה, אבל הפלסטינים סרבנים", אמר לו נתניהו ומנה את כל הפעולות השליליות שהפלסטינים עשו במהלך השנים. "הם כן ירצו לעשות עסקה, הם כן יעשו ויתורים", השיב לו טראמפ.13 בסיום השיחה קיבל נתניהו את הדבר העיקרי שרצה - הזמנה לפגישה עם הנשיא החדש בבית הלבן. בישיבת סיעת הליכוד יום לאחר מכן נתניהו נשמע מרוצה מהשיחה, אבל הבהיר כי למרות שהנשיא החדש אינו אובמה, יש להתנהל מולו בזהירות. "אני לא בעד מדינה פלסטינית, אני בעד מדינה מינוס", הוא אמר לחברי סיעתו אחרי שאלה קראו לו לפעול מול טראמפ כדי להסיר את פתרון שתי המדינות מסדר היום. "יש (לנו) הזדמנויות אחרי שמונה שנים של לחצים. אבל אם נעשה עכשיו שגיאות, אנו עלולים לאבד את הרגע ולהטות את מערכות היחסים לכיוון שיפגע בנו. זה לא הזמן להפתעות או לשליפות מהמותן".

ב־14 בפברואר 2017 הגיע נתניהו לוושינגטון לפגישתו הראשונה עם טראמפ בבית הלבן. נתניהו לא ביקר בבירה האמריקאית למעלה משנה ושלושה חודשים קודם לכן על רקע יחסיו הגרועים עם אובמה. הוא רצה לחזור לוושינגטון כשהוא מתקבל בבית הלבן במשמר כבוד ובשטיח אדום. טראמפ התכוון לספק לו את תמונת הניצחון הזו. שניהם רצו להראות לעולם כולו שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. למרות זאת, נתניהו לא היה רגוע. בישיבת הקבינט המדיני־ביטחוני שכינס לפני ההמראה לוושינגטון הוא דיבר עם השרים על "אופיו" של הנשיא החדש. "הוא רוצה דיל", אמר נתניהו לשרים. "צריך להיות זהירים. איתו אסור להתעמת". עם הנחיתה בשדה התעופה הצבאי אנדרוז, גילה נתניהו כי בשעה שהיה מעל האוקיינוס האטלנטי התרחשה טלטלה רבתי בבית הלבן, כאשר היועץ לביטחון לאומי מייקל פלין - שעמו התקיימו רוב שיחות ההכנה לביקור - נאלץ להתפטר בגלל חקירת הבולשת הפדרלית נגדו. ביקרתי בבית הלבן למעלה מ־20 פעמים קודם לכן. בין היתר בפגישות של אהוד אולמרט עם הנשיא בוש ובפגישות של נתניהו עם אובמה. אך בבוקר הפגישה עם טראמפ היה ברור שזה הולך להיות משהו שונה לחלוטין. גם נתניהו הבין את זה. הוא העריך שהוא צועד אל תוך בית לבן שנמצא בכאוס מוחלט, ולא ידע אם משהו מהסיכומים המוקדמים אכן יתממש.

מאחורי הקלעים ניסו אנשיו של נתניהו לבקש מיועצי טראמפ דבר אחד מרכזי - שלא יאמר את המילים "מדינה פלסטינית" או "פתרון שתי המדינות" במהלך מסיבת העיתונאים שבתחילת הפגישה. יועצי נתניהו אמרו לאנשי טראמפ כי כל אחד מפרש זאת בצורה אחרת ולכן לא כדאי להשתמש במינוח הזה. האמריקאים השתכנעו. "לא רצינו לנעול את עצמנו במונחים האלה בלי יכולת לפרט מה זה אומר, אז העדפנו פשוט להגיד שאנחנו רוצים להשיג שלום", סיפר לי גרינבלט.14 קושנר לא חשב כמו גרינבלט אבל קיבל את עמדתו. "במשך כמה שנים נמנענו מלהגיד שתי מדינות. זה שיגע אנשים, אבל זה יצר הפתעה גדולה כי לא ציפו שזה יהיה חלק מהתוכנית שלנו", הוא אמר לי.15

אצל טראמפ הבלתי־צפוי התוצאה לא היתה בדיוק מה שנתניהו רצה. "אני בוחן את האפשרות של מדינה אחת או של שתי מדינות", אמר טראמפ. "אני חשבתי ששתי מדינות זה פתרון יותר קל, אבל אתמוך במה שהצדדים רוצים". חלק מהנוכחים באולם פרצו בצחוק, אחרים נדהמו מכך שלראשונה מאז 1967 נשיא אמריקאי הביע תמיכה באופציה של מדינה אחת בין הירדן לים. לא אוטונומיה, לא מדינה מינוס כפי שנתניהו הציע, אלא מדינה אחת יהודית־ערבית.

טראמפ לא התרשם בפגישה הראשונה עם נתניהו כי ראש ממשלת ישראל רוצה בכלל להתקדם בנושא הפלסטיני. הוא עקץ אותו כמה פעמים במהלך מסיבת העיתונאים. "שני הצדדים יצטרכו לעשות פשרות - אתה יודע את זה, נכון?" הוא אמר לנתניהו. כמה דקות לאחר מכן הוסיף טראמפ כי הוא בטוח שניתן להשיג עסקה בין ישראל לפלסטינים. נתניהו מלמל כמה מילים, וטראמפ, כמו בתוכנית ריאליטי, פנה לקהל באולם. "הוא לא נשמע אופטימי", אמר לקול צחוקם של העיתונאים. בריאיון שקיימתי עם טראמפ ארבע שנים לאחר מכן הוא אמר שזיהה מיד שנתניהו מורח אותו. "הוא לא רצה עסקה, הוא מעולם לא רצה", הוא אמר לי.16

אחד מיועציו של נתניהו באותה תקופה, שהיה עמו בבית הלבן, סיפר לי כי האירוע היותר משמעותי התרחש בפגישה שהשניים קיימו בארבע עיניים כאשר טראמפ ביקש מנתניהו להקפיא את הבנייה בהתנחלויות. "לא יקרה כלום אם לא תבנו בהתנחלויות ארבע שנים", אמר טראמפ לנתניהו.17 בשבוע הראשון לכהונת טראמפ הודיעה ממשלת ישראל על קידום תכנון ובנייה של לא פחות מ־6,000 יחידות דיור בהתנחלויות קיימות בגדה המערבית ועל כוונה להקים התנחלות חדשה בִּמקום מאחז עמונה - דבר שלא קרה שנים רבות. לקח לבית הלבן כמה ימים להגיב ולהבהיר כי הבנייה בהתנחלויות אינה מועילה לשלום. כעבור כמה ימים נוספים עשה זאת הנשיא טראמפ בריאיון ל"ישראל היום" שבו קרא לישראל "לנהוג בהיגיון". נתניהו התחיל לחוש דז'ה־וו לימים הראשונים שלו עם ממשל אובמה, שמונה שנים קודם לכן. הוא השיב לטראמפ באותה צורה שבה השיב לאובמה. הוא טען כי הוא אינו יכול להקפיא את הבנייה, והציע להגיע להבנות בנושא. אצל אובמה זה הסתיים בעשרה חודשים של הקפאה מוחלטת של הבנייה בהתנחלויות. אצל טראמפ התוצאה היתה שונה בתכלית.

כמה שבועות אחרי הפגישה בין טראמפ לנתניהו הגיע שליחו של הנשיא, ג'ייסון גרינבלט, לביקור ראשון בירושלים וברמאללה. דרישת ההקפאה המלאה שהעלה טראמפ בפגישה עם נתניהו נעלמה. המסר החדש היה - הנשיא רוצה להגיע לנוסחה שתכלול מינימום בנייה בהתנחלויות ובצורה שלא תחבל במאמציו לקדם את תהליך השלום. גרינבלט הבהיר כי הנשיא מצפה למחוות ישראליות שיפגינו את רצונה של ישראל בשלום. אחד מיועציו של נתניהו שהשתתף באותן פגישות סיפר כי גרינבלט הגיע לפגישה הראשונה חמוש במפות ובעזרים נוספים והבהיר מה בעיקר מפריע לבית הלבן. הוא קרא לזה Hill Jumping. כשנתניהו היתמם פרס גרינבלט על השולחן תצלום אוויר של התנחלות איתמר שבעומק הגדה המערבית והצביע על הבתים הפזורים בגבעות שמסביב להתנחלות. "למה צריך את הפיזור הזה? אתם מנסים לתפוס עוד ועוד שטח וזה לא מקובל", אמר גרינבלט לנתניהו.18 אחת ההצעות שהעלה גרינבלט היתה שישראל תפסיק לחלוטין את הבנייה בהתנחלויות המבודדות שבעומק הגדה המערבית ותמשיך אותה רק בגושי ההתנחלויות הגדולים שקרובים לקו הירוק. נתניהו סירב. הוא ניסה למחוק את ההבחנה ששורה של ממשלים אמריקאים וממשלות ישראליות - כולל כאלה שבראשותו - עשו בין הגושים שיישארו חלק מישראל לבין ההתנחלויות המבודדות שיפונו בהסכם עתידי. אחרי ארבע פגישות וקרוב לעשר שעות של דיונים לא הושגו הסכמות. ביום חמישי, קרוב לחצות, אחרי שגרינבלט עזב לשדה התעופה, קרא נתניהו לראש הסגל יואב הורביץ, לסגן מזכיר הממשלה רונן פרץ, וליועץ המדיני יונתן שכטר, ביקש שיֵצאו מיד לוושינגטון להמשיך בשיחות והורה להם לשמור על מידור וחשאיות ולא לעדכן את שאר היועצים בלשכה.

כשהגיעו יועציו של נתניהו לבית הלבן, הצטרף אדם נוסף לגרינבלט - סקוט לית' - המומחה מספר אחת בממשל האמריקאי לנושא ההתנחלויות. אחד מיועציו של נתניהו סיפר לי כי הם הופתעו מכך שלית' הכיר כל אבן בגדה המערבית, וכי היה בלתי־אפשרי למרוח אותו. הרושם של יועציו של נתניהו היה שהצד האמריקאי חושב שישראל תרַמה אותו. "הבנו שחייבים מולם שקיפות מלאה כדי לבנות אמון", הוא אמר לי. בדיונים בוושינגטון החלו להתגבש ההבנות, וכמה ימים לאחר מכן הן סוכמו. ישראל התחייבה לבנות בצורה שתרחיב את השטח הבנוי של ההתנחלויות באופן מינימלי, שלא יקטע רצף טריטוריאלי פלסטיני. עוד סוכם כי החלטות בנושא התנחלויות יתקבלו במרוכז אחת לשלושה חודשים במקום אחת לשבוע, וזאת כדי להפחית את הרעש התקשורתי בנושא שהעיק על הבית הלבן בקשריו עם העולם הערבי. המשמעות של הסכמה זו היתה האטה משמעותית של תהליכי התכנון והבנייה בהתנחלויות. האמריקאים מצדם הסכימו לבלוע את ההקמה של ההתנחלות החדשה עבור מפוני מאחז עמונה. בסוגיית ירושלים שמרו הצדדים על עמימות. "אין מגבלות על בנייה במזרח ירושלים, אבל נצטרך להתנהל בחוכמה", אמר נתניהו לשרי הקבינט המדיני־ביטחוני כשהציג בפניהם את ההבנות. בפועל, בלא מעט מקרים נתניהו עיכב או הקפיא תוכניות בנייה גם בירושלים לבקשת הבית הלבן. סוגיה שלא נפתרה נגעה למאחזים הבלתי־חוקיים. האמריקאים דרשו שישראל תפנה עשרות מאחזים שמוגדרים בחוק הישראלי כבלתי־חוקיים. נתניהו סירב, אך הבטיח למנוע את הרחבתם. ראש הממשלה, שחשש מהביקורת בימין ובלובי ההתנחלויות, הסביר לשרים כי טראמפ נחוש להשיג "דיל", וכי אסור שישראל תצטייר כמי שמכשילה זאת. "אסור לנסות ולהוליך שולל את טראמפ, האמריקאים יודעים על כל בית שנבנה בהתנחלויות", הוא אמר לשרים. הנימוק העיקרי של נתניהו היה כי התיאום עם טראמפ בנושא איראן הוא בראש סדר העדיפויות ולכן יש לעשות ויתורים בנושא ההתנחלויות. "ההיגיון הישר ניצח, ובדיעבד ההבנות הללו בנושא ההתנחלויות עזרו מאוד לחזק את היחסים עם טראמפ", אמר לי אחד מיועציו של נתניהו. "בגלל התיאום ירד מוקד מתיחות משמעותי, ובמקום לדבר כל הזמן על התנחלויות, היה זמן לדבר על דברים אחרים".

בחודשים הראשונים של כהונת טראמפ האמריקאים עקבו בקפדנות אחרי יישום ההבנות. לשכת ראש הממשלה היתה מעבירה לבית הלבן את רשימת תוכניות הבנייה שישראל רוצה לקדם, והאמריקאים היו בודקים כל אחת מהן ומחזירים תשובה. אחד מיועציו של נתניהו סיפר לי כי במקרה אחד רצתה ישראל לקדם תוכנית לבניית 800 יחידות דיור באריאל. אחד מאנשי הבית הלבן התקשר באמצע הלילה לסגן מזכיר הממשלה, רונן פרץ. "למה צריך 800 יחידות דיור במכה? תפצלו לשניים", הוא אמר־שאל. פרץ השיב כי מדובר באריאל שנמצאת בגושים שבכל הסכם עתידי יהיו חלק מישראל. "אז אני מבין שעכשיו יש כזה דבר, גושים", אמר יועצו של טראמפ בציניות. פרץ הבין את המסר והסכים מיד לפצל את התוכנית.

כעבור כמה חודשים החל הפיקוח האמריקאי על הבנייה בהתנחלויות להיות רופף יותר. אחת הסיבות לכך היתה שינוי בגישתו של ג'ארד קושנר. יועצו הבכיר של טראמפ גילה כי העיסוק בנושא הישראלי-פלסטיני מספק אינספור הסחות דעת. הוא ראה כיצד אנשיו נגררים לטפל במשברים יומיומיים בעיקר בנושא ההתנחלויות במקום לעבוד על תוכנית השלום. במקום לטפל במחלה הם טיפלו בסימפטומים שלה. הוא החליט שנושא ההתנחלויות יוכל להיפתר רק אם תהיה תוכנית שתגדיר חזון לפתרון קבע שיבהיר היכן ניתן לבנות והיכן לא. "תפסיקו כבר לרדוף אחרי ארנבים", אמר קושנר לגרינבלט ולפרידמן באחת הפעמים שהגיעו אליו עם עוד משבר תורן. "אלה לא ארנבים, אלה פילים", הם השיבו. קושנר צחק. "נטפל בפילים בסוף", הוא אמר.

סיבה נוספת לשינוי בגישה האמריקאית לנושא ההתנחלויות היתה כניסתו של דייוויד פרידמן לתפקיד שגריר ארצות הברית בישראל. פרידמן, שהיה בשר מבשרם של המתנחלים, הפך להיות איש הקשר של לשכת ראש הממשלה לאישור תוכניות בנייה בהתנחלויות. החתול שמר על השמנת. בבית הלבן ניסו לפקח על פרידמן אבל בהצלחה מועטה בלבד. אחד מיועציו של נתניהו תיאר לי מצב אבסורדי שבו ראשי המתנחלים דילגו על לשכת ראש הממשלה ונפגשו ישירות עם שגריר ארצות הברית כדי לשכנע אותו לאשר תוכניות בנייה כאלה או אחרות. התוצאה היתה שבארבע שנותיו של טראמפ הבנייה בהתנחלויות יותר מהוכפלה בהשוואה לארבע השנים שקדמו להן, כאשר ברק אובמה היה נשיא ארצות הברית. לפי נתוני שלום עכשיו, במהלך כהונת טראמפ קוּדם תכנון של כ־26 אלף יחידות דיור בהתנחלויות בהשוואה ל־10,000 בלבד במהלך הקדנציה השנייה של אובמה.19 כ־80% מיחידות הדיור שתכנונן קודם במהלך כהונת טראמפ היו בהתנחלויות המבודדות בעומק הגדה המערבית ולא בגושי ההתנחלויות הגדולים. למעלה מ־30 מאחזים בלתי־חוקיים חדשים הוקמו בגדה המערבית בתקופת טראמפ בהשוואה לפחות מעשרה בארבע השנים קודם לכן. ממשלת נתניהו קידמה במהלך כהונת טראמפ תוכניות בנייה אסטרטגיות, שהוקפאו במהלך כהונת אובמה, כמו תוכנית E1 לחיבור מעלה אדומים לירושלים וביתור הגדה המערבית, תוכנית גבעת המטוס להפרדת בית לחם ממזרח ירושלים, והתוכנית להכפלת גודלו של היישוב היהודי שבלב חברון. מטרת כל המהלכים הללו היא להקשות על רצף טריטוריאלי פלסטיני בגדה, לערבב עוד יותר את שתי האוכלוסיות עד כדי חוסר יכולת לבצע הפרדה, ובכך למעשה למנוע הקמת מדינה פלסטינית.

בזמן שמערכת היחסים בין ממשלת נתניהו לממשל טראמפ הלכה והתפתחה, הפלסטינים לא הצליחו ליצור ערוצי קשר עם הנשיא החדש ואנשיו. מי שהתגייס לסייע להם היה לא אחר מאשר יו"ר הקונגרס היהודי העולמי, רונאלד לאודר. האחרון היה בעבר אחד מאנשי סודו של בנימין נתניהו, אך תחקירים שפורסמו על ראש הממשלה בערוץ 10, שהיה בבעלותו של לאודר, הביאו לנתק של כמה שנים ביניהם. לאודר הכיר היטב את הנשיא האמריקאי החדש וכך גם את הנשיא הפלסטיני אבו מאזן. הוא שימש כמליץ יושר עבורם אצל טראמפ בשבועות הראשונים שלו בבית הלבן. חודשיים אחרי כניסתו לתפקיד התקשר טראמפ לאבו מאזן. השיחה נמשכה עשר דקות בלבד. טראמפ אמר לאבו מאזן שהוא רוצה להשיג "דיל" וביקש לדעת האם אבו מאזן מוכן לחזור למשא ומתן עם נתניהו. הנשיא הפלסטיני הבהיר כי הוא מוכן לכך, אך הדגיש כי היעד צריך להיות הקמת מדינה פלסטינית. שני הצדדים יצאו מרוצים מהשיחה. טראמפ סבר שקיבל אור ירוק מאבו מאזן להתקדם בתוכניתו המדינית, ואבו מאזן הבין כי טראמפ תומך גם כן במדינה פלסטינית - והוא אף זכה להזמנה לפגישה בבית הלבן. "השיחה היתה טובה. אבו מאזן מנוסה ויודע להגיד את הדברים הנכונים - וטראמפ היה מרוצה", סיפר לי אחד מיועציו של הנשיא שהיה על הקו.20

כמה ימים לאחר שיחת הטלפון הגיע שליחו של טראמפ, ג'ייסון גרינבלט, למוקטעה שברמאללה לפגישה ראשונה עם אבו מאזן.21 "תחת הנהגת טראמפ השגת הסכם שלום הינה אפשרית", אמר אבו מאזן לשליחו של הנשיא. גרינבלט בעיקר הקשיב, ואבו מאזן אמר לו את כל מה שרצה לשמוע, כולל התחייבות פלסטינית להילחם בטרור ולמנוע הסתה נגד ישראל. הנשיא הפלסטיני סיפר כיצד מנגנוני הביטחון הפלסטיניים שומרים על ישראלים שנכנסים בטעות לערים הפלסטיניות ומחזירים אותם בבטחה לישראל. שליחו של טראמפ עזב את רמאללה כשהוא אופטימי. ההודעה המשותפת החיובית שפורסמה בסיום הפגישה היתה הפעם הראשונה שבה הפלסטינים חשו הקלה מסוימת מאז כניסת טראמפ לתפקיד. "אבו מאזן יודע איך לשכנע ואיך לשחק את המשחק", נזכר גרינבלט.22 "אני גם לא הייתי כל כך מנוסה באותה תקופה. מה שהוא אמר לי נשמע מצוין, אבל כשהתחלתי להעמיק בנושא הבנתי שזו אינה כל התמונה. בכל מקרה, הרושם שלי אז היה שהוא רוצה להתקדם בתהליך השלום".

ב־3 במאי 2017 נכנס אבו מאזן לראשונה בשערי הבית הלבן מאז תחילת כהונת טראמפ. כשהשניים עמדו מול המצלמות הזכיר הנשיא האמריקאי כי 24 שנים קודם לכן היה זה אבו מאזן שחתם על הסכם אוסלו בבית הלבן. "אני רוצה שתהיה המנהיג שחותם על הסכם השלום בין ישראל לפלסטינים", אמר טראמפ לאבו מאזן ושיבח אותו ארוכות. אבו מאזן השיב בשבחים משלו. "אנחנו מאמינים בך וביכולות המשא ומתן שלך", הוא אמר ופנה לנשיא האמריקאי באנגלית: "איתך יש לנו תקווה". בפגישה עצמה דרש טראמפ מאבו מאזן לפעול נגד הסתה אנטי־ישראלית ולנקוט צעדים שיסייעו לחידוש תהליך השלום, כמו לפתור את סוגיית הקצבאות שמעבירה הרשות הפלסטינית למחבלים שבכלא הישראלי ולבני משפחותיהם. אבו מאזן ניסה לספק הסברים, אבל זו היתה נקודת תורפה משמעותית עבורו אצל טראמפ. למרות זאת, הפגישה הוכתרה כהצלחה על ידי שני הצדדים. אחד מיועציו של טראמפ שהשתתף בפגישה סיפר לי שהיא היתה טובה מאוד, בין השאר כיוון שאבו מאזן אמר את כל מה שהנשיא רצה לשמוע. טראמפ אמר לי בריאיון שקיימנו כי אבו מאזן עשה עליו רושם מצוין, וכי היתה ביניהם כימיה. "הרגשתי שהוא כמו דמות אב עבורי", אמר לי טראמפ והוסיף כי אחרי הפגישה עם נתניהו והפגישה עם אבו מאזן השתנתה כל התפיסה שלו לגבי תהליך השלום. "במשך שנים סיפרו לי שהישראלים רוצים שלום ושהפלסטינים הם הצד הבעייתי, אבל גיליתי שזה לא ככה", הוא אמר לי.

משנה כיוון

דונלד טראמפ לא אהב לטוס לחו"ל. במהלך כהונתו כנשיא ארצות הברית הוא ביצע כ־20 נסיעות ל־24 מדינות. פחות ממחצית מספר הנסיעות שעשו קודמיו אובמה, בוש הבן וקלינטון, וגם פחות מבוש האב, רונלד רייגן וג'ימי קרטר. טראמפ לא אהב ועידות בינלאומיות ולא התחבר לרבים מעמיתיו ברחבי העולם. כשכבר טס הוא עשה זאת כמי שכפאו שד, ובכמה מקרים גם קיצר ביקורים בחו"ל כדי לשוב לארצות הברית.

נסיעת הבכורה של טראמפ לחו"ל היתה לסעודיה, לישראל, לבלגיה ולאיטליה. זו היתה חריגה מכל קודמיו, שאת ביקוריהם הראשונים בחו"ל עשו באחת משכנותיה של ארצות הברית או אצל בעלות בריתה באירופה. טראמפ יצא לחו"ל כשארצות הברית סוערת משורת סקנדלים סביבו. פחות משבועיים קודם לכן הוא פיטר את ראש ה־FBI, ג'יימס קומי. חמישה ימים לפני הנסיעה פורסם כי הוא חשף בפני שר החוץ הרוסי לברוב מידע מודיעיני שהגיע מישראל בנוגע לפיגוע מתוכנן של דאעש.23 יומיים לפני שהמריא מונה ראש ה־FBI לשעבר, רוברט מולר, לתובע מיוחד כדי לחקור את החשדות לשיתוף פעולה בין טראמפ לבין ממשלת רוסיה בבחירות ב־2016.

הנסיעה לסעודיה סימלה לאן מכוון טראמפ את מדיניות החוץ שלו במזרח התיכון ובעולם בכלל, והיוותה שינוי כיוון דרמטי מתקופת אובמה. הנשיא הקודם החל להתרחק מהסעודים על רקע מצב זכויות האדם בממלכה וחימם את היחסים עם איראן לאחר הסכם הגרעין. טראמפ הבהיר בביקורו בריאד כי מבחינתו הסעודים חוזרים להיות בעלי הברית המועדפים שלו במזרח התיכון, וכי האיראנים חוזרים למקומם הטבעי בארבעת העשורים הקודמים כאויבים מושבעים של ארצות הברית. לעובדה שסעודיה היתה המדינה הראשונה שבה ביקר טראמפ היתה גם משמעות ערכית. טראמפ טיפח במהלך כהונתו קשרים עם מנהיגים פופוליסטים או אוטוקרטים ובז למנהיגי מדינות המערב הדמוקרטיות־ליברליות. הוא הפגין כבוד ויראה כלפי ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה, אך זלזל באנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, ובז לה. הוא התרשם מארמונות הזהב של המלכים והנסיכים במפרץ ומהארנקים הגדולים שלהם וחיבב דיקטטורים כמו נשיא מצרים א־סיסי. זכויות אדם לא עניינו אותו אלא רק אינטרסים קרים. וכסף. הרבה כסף. בביקורו בריאד הוא חתם על עסקת נשק בשווי של 110 מיליארד דולר - אולי הגדולה ביותר בהיסטוריה. הסעודים העטירו על טראמפ כל כבוד אפשרי. המלך סלמאן בא לקבל את פניו בשדה התעופה, רקד איתו את ריקוד העורדה המסורתי כששניהם מנופפים בחרבות ארוכות, העניק לו את עיטור הכבוד הגבוה ביותר של הממלכה, ארגן עבורו פסגה בהשתתפות 54 מנהיגי מדינות ערביות ומוסלמיות וחנך עמו מרכז למאבק בקיצוניות דתית. התמונה שבה עומד טראמפ עם המלך סלמאן ועם נשיא מצרים א־סיסי כשידיהם מקיפות כדור בוהק באור יקרות, הפכה בתוך שניות לוויראלית ברשתות החברתיות. טראמפ זכה לקיתונות של לעג על התמונה המוזרה, אך היא סימלה את הברית החדשה שהוא ניסה לבנות באזור. במשך שבועות לאחר הביקור טראמפ לא הפסיק לדבר בהתפעלות על חברו החדש, המלך סלמאן. סביב הביקור נרקם קשר לא פחות חשוב - בין חתנו של טראמפ ויועצו הבכיר, ג'ארד קושנר, לבין יורש העצר, מוחמד בן סלמאן. קשר זה יניב בהמשך הישגים מדיניים אך גם יגרום לכאבי ראש גדולים לבית הלבן.

"איירפורס 1" המריא מריאד לכיוון צפון־מערב. חצה את המרחב האווירי של ירדן, ואחרי כמה דקות נכנס למרחב האווירי של ישראל. זו היתה הפעם הראשונה שבה מטוס של נשיא אמריקאי מבצע טיסה ישירה בין סעודיה לבין ישראל. זו כנראה היתה הטיסה הישירה הגלויה הראשונה אי־פעם בין המדינות שאינן מקיימות יחסים דיפלומטיים. הטיסה הסמלית הזו היתה האיתות הראשון לשינוי שטראמפ יעשה ביחסי ישראל עם העולם הערבי במהלך כהונתו. יום קודם לכן, כאשר נאם בפני עשרות מנהיגים ערבים ומוסלמים בריאד, הדגיש טראמפ את רצונו להשיג שלום בין ישראל לפלסטינים. בכיר ישראלי סיפר לי באותה עת כי בכל פגישותיו בישראל סיפר טראמפ לבני שיחו שכל המנהיגים הערבים שעמם נפגש, ובמיוחד מלך סעודיה סלמאן, עודדו אותו לקדם את הנושא והביעו נכונות לחמם את היחסים עם ישראל במידה שתחול התקדמות בתהליך השלום עם הפלסטינים. "הסכם הגרעין עם איראן דחף רבים בעולם הערבי לכיוון ישראל", אמר טראמפ בפגישתו בירושלים עם הנשיא ריבלין. "במהלך ביקורי בסעודיה חשתי שמדינות שעד לא מזמן החזיקו בעמדות שליליות כלפי ישראל, משנות את גישתן. זה דבר חיובי מאוד... יש לכם הזדמנות גדולה".

טראמפ נחת בישראל ב־22 במאי 2017. המתנתי בנמל התעופה בן־גוריון ל"איירפורס 1" יחד עם מאות עיתונאים אחרים ועשרות פוליטיקאים שניסו לתפוס מקום טוב על השטיח האדום. טקס קבלת הפנים לטראמפ הפך שלא באשמתו לתיאטרון ביזאר של ממש. הנשיא החדש הוציא מהפוליטיקאים הישראלים את הרע והמכוער ביותר שלהם. השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, עדכן את טראמפ כי אירוע דריסה שהתרחש באותו בוקר בתל אביב היה כנראה פיגוע, אף שהמשטרה כבר קבעה שמדובר בתאונת דרכים. שר החינוך, נפתלי בנט, ניצל את לחיצת היד הקצרה כדי לבקש מטראמפ להעביר את השגרירות לירושלים ומיהר להוציא על כך הודעה לעיתונות, אבל השיא היה שייך לסגן יו"ר הכנסת, אורן חזן, שהתפלח לטקס למרות שלא הוזמן, התייצב על השטיח האדום, צילם סלפי עם הנשיא האמריקאי כשזה הגיע ללחוץ את ידו - ומיהר להעלות את התמונה לטוויטר. כשבני הזוג טראמפ החלו לצעוד על השטיח האדום לכיוון המסוקים שהיו אמורים לקחת אותם לירושלים, הם זכו למונולוג מתקרבן משרה נתניהו שנקלט במצלמות הטלוויזיה. "רוב העם, בניגוד לתקשורת, אוהב אותנו... יש לנו כל כך הרבה במשותף, נדבר על זה בארוחת הערב". כשהגיעו בני הזוג טראמפ למעון הרשמי בבלפור בשעות הערב, סיפרו להם בני הזוג נתניהו במפגן של חוסר מודעות עצמית אל מול המצלמות כי רק בזכות ביקורו של מנהיג העולם החופשי הם קיבלו תקציב לצבוע את קירות הבית.

אם הביקור בסעודיה סימל את שינוי המדיניות מתקופת אובמה, של חימום יחסים עם איראן השיעית וצינון הקשרים עם מדינות המפרץ הסוניות, הרי שביקורו של טראמפ בירושלים סימל את תחילת נטישת המדיניות שבה נקטו מאז 1967 כל הנשיאים האמריקאים שקדמו לטראמפ בנושא הישראלי-פלסטיני. מיד אחרי טקס קבלת הפנים בשדה התעופה, יצא טראמפ לביקור בכותל המערבי. זה היה הביקור הראשון אי־פעם של נשיא אמריקאי מכהן באתר הקדוש והָרָגיש הזה, שעמד במרכז הניסיונות להשיג שלום בין ישראל לפלסטינים ב־25 השנים שלפני כן. מעבר לכל פגישה, מסיבת עיתונאים או נאום שטראמפ נשא במהלך ביקורו, התמונה שלו ליד אבני הכותל המערבי היתה האירוע המשמעותי ביותר. ארצות הברית עדיין לא הכירה אז בירושלים כבירת ישראל, השגרירות עוד היתה בתל אביב, ואף נציג של ממשלת ישראל לא הצטרף לטראמפ בביקורו בכותל, אך זו היתה הסנונית הראשונה של שינוי המדיניות שיתחולל חצי שנה לאחר מכן. כשסגן הנשיא, מייק פנס, ביקר בישראל בינואר 2018, נתניהו כבר טמן עמו פתק בין האבנים הגדולות.

ברשות הפלסטינית התכוננו גם כן לבואו של נשיא ארצות הברית. מתחם הנשיאות בבית לחם היה מצוחצח. השטיח האדום נפרס ושני ילדים בלבוש מסורתי המתינו בקצהו ל"Beast" - הלימוזינה הנשיאותית המשוריינת, שמלווה את נשיא ארצות הברית גם בנסיעותיו בחו"ל - כדי להגיש לדונלד טראמפ זרי פרחים. האווירה היתה חגיגית, אך גם מלאת חששות. לילה קודם לכן סלמאן רמדאן עובידי, אזרח בריטי ממוצא לובי, פוצץ עצמו בבריטניה בכניסה ל"מנצ'סטר ארנה" בסיום הופעה של הזמרת אריאנה גרנדה. 22 בני אדם נרצחו, יותר מ־100 נפצעו. ארגון דאעש - המדינה האסלאמית - נטל אחריות. הנשיא טראמפ, שעודכן על הפיגוע בשעת לילה מאוחרת בירושלים, הגיע לפגישה עם הנשיא הפלסטיני כשהוא טעון. "מהיום אקרא לטרוריסטים בשם לו הם ראויים - לוזרים", אמר טראמפ בסיום פגישתו עם הנשיא הפלסטיני אבו מאזן. "שלום לא יכול להיות באווירה שבה טרור נסבל, ממומן או מתוגמל". אל מול המצלמות טראמפ גם שיבח את אבו מאזן על נכונותו להתקדם לעסקה עם ישראל, אך הטון התקיף שלו במסיבת העיתונאים רמז על הדרמה שהתחוללה קודם לכן בחדר הסגור. יום קודם לכן, במהלך פגישתם, הציג ראש ממשלת ישראל לנשיא האמריקאי מצגת שכללה טענות להסתה פלסטינית נגד ישראל. נתניהו, שידע כי אבו מאזן הותיר רושם חיובי על טראמפ בפגישתם בבית הלבן, הציג את הדברים בצורה שתטיל את מלוא האחריות להסתה על הנשיא הפלסטיני באופן אישי, בניסיון להשחיר את דמותו בעיני הנשיא האמריקאי. העיתונאי האמריקאי, בוב וודוורד, כתב בספרו על טראמפ כי זה הצליח לא רע, לפחות בטווח הקצר. טראמפ נדהם לראות את הסרטון שהציג לו נתניהו, וגם ניסיונותיו של שר החוץ, רקס טילרסון, לשכנע את טראמפ כי מדובר בסרטון שערוך בצורה מגמתית לא הרגיעו את הנשיא. שנתיים וחצי לאחר מכן, בכנס שנערך באוניברסיטת הרווארד, סיפר טילרסון כי בכמה מקרים במהלך כהונתו כשר חוץ ניסה נתניהו להשתמש בדיסאינפורמציה כדי לשכנע את טראמפ לתמוך בעמדתו.24 בכיר לשעבר בבית הלבן סיפר לי כי מי שעמד מאחורי המהלך יחד עם נתניהו היה שגריר ארצות הברית בישראל, דייוויד פרידמן, שנכנס לתפקידו רק שבועיים קודם לכן.25 "יחד עם הישראלים הוא ארגן את הווידיאו שמראה כיצד אבו מאזן מדבר והציג את זה לנשיא בפגישה עם ביבי", סיפר בכיר לשעבר בבית הלבן שהשתתף באותה פגישה. אחרי הפגישה עם נתניהו, שר החוץ טילרסון התעצבן והתעמת עם פרידמן. "זה לא רציני ולא הוגן", אמר טילרסון על הסרטונים שהשגריר האמריקאי הציג לטראמפ. "מה ממה שראו בסרטונים לא נכון? רציתי שהנשיא יראה מה הוא (אבו מאזן, ב"ר) אומר בערבית", השיב פרידמן. טראמפ אכן הושפע מהסרטונים. "הוא היה תחת הרושם מהפגישה שלו עם אבו מאזן בבית הלבן כמה שבועות קודם לכן שהנשיא הפלסטיני הוא סבא חביב, והופתע לשמוע אותו מדבר כך נגד ישראל", אמר לי בכיר לשעבר בבית הלבן שהשתתף גם בפגישה עם אבו מאזן בבית לחם.

למחרת הפגישה עם נתניהו הגיע טראמפ לבית לחם עייף מאוד. "הוא היה מוטרד מהכותרות השליליות בארצות הברית בנושא רוסיה והיה במצב רוח רע מאוד", סיפר לי בכיר לשעבר בבית הלבן. התוצאה היתה שבפגישה עם אבו מאזן טראמפ שפך על הנשיא הפלסטיני אש וגופרית וטען כי רימה אותו במהלך פגישתם בבית הלבן שלושה שבועות קודם לכן כשהציג עצמו כאיש של שלום. הנשיא הפלסטיני ניסה להתגונן וטען כי הסרטון נערך בצורה מגמתית על ידי ישראל, אך האירוע הזה יצר מתיחות רבה ומחק את האופטימיות שעמה חזר אבו מאזן מפגישתו עם טראמפ בבית הלבן. בכיר לשעבר בבית הלבן סיפר לי כי בפגישה אבו מאזן דקלם באוזני טראמפ בעיקר את דף המסרים הרגיל ולא הראה גמישות או נכונות להתקדם. בשלב מסוים אבו מאזן אמר לטראמפ כי הוא לא רוצה שכוחות ישראליים יישארו בשטח המדינה הפלסטינית העתידית אלא רק כוחות בינלאומיים. "ישראל עושה עבודה מעולה בעניין הביטחון", השיב לו טראמפ. "אני משקיע המון כסף בצבא ארצות הברית. תחשוב על זה אחרת - אתה תוכל לשים את כל הכסף שלך בכלכלה ובתשתיות ותהיה מדינה עשירה מאוד. כדאי לך לקחת את ההצעה הזו". אבו מאזן לא ידע כיצד להגיב לטיעון הזה של טראמפ. הנשיא סיים את הפגישה מתוסכל כיוון שהרגיש כי מורחים אותו משני הצדדים. בכיר לשעבר בבית הלבן ציין כי יועציו של הנשיא קיוו שהתחושה שטראמפ מאבד את הסבלנות תגרום לאבו מאזן לזוז. זה לא קרה.

למרות הפגישה המתוחה בבית לחם, טראמפ לא מחק את אבו מאזן וגם לא הכתיר את נתניהו כאביר השלום. מאבו מאזן הוא שמע נכונות מיידית לחזור למשא ומתן עם ישראל, מנתניהו הוא שמע גמגומים. למרות זאת, כשהנשיא האמריקאי נאם במוזיאון ישראל, שעה קלה לפני שהמריא מישראל לאיטליה, הוא אמר כי שני המנהיגים הביעו בפניו רצון להתקדם לשלום. "שני הצדדים יצטרכו לעשות החלטות קשות. עם נחישות ועם פשרה ועם אמונה שזה אפשרי, ישראלים ופלסטינים יכולים להגיע להסכם", אמר טראמפ בנאומו. בסיום ביקורו הבין טראמפ כי המשימה תהיה קשה משחשב. שיחותיו עם נתניהו ואבו מאזן הבהירו לו כי שניהם בעייתיים מאוד. ביקורו של טראמפ לא הניב התקדמות מדינית כלשהי, אך החזיר את השלום לשיח הפוליטי בישראל, אחרי שנים שבהן הוא הפך למילה גסה.

מציאות מתסכלת

רק אחרי ביקור טראמפ בישראל התחילו אנשי צוותו לעבוד ברצינות על מה שזכה כבר אז לשם "עסקת המאה". מי שחתום על הכינוי הזה היה לא אחר מאשר נשיא מצרים, עבד אל־פתאח א־סיסי, בביקור בבית הלבן כמה שבועות קודם לכן. "מצרים תומכת בניסיונותיך למצוא פתרון לסוגיית המאה באמצעות עסקת המאה", אמר סיסי לטראמפ אל מול המצלמות. מרגע זה והלאה קנה השם אחיזה בכל רחבי המזרח התיכון, בתחילה בהקשר חיובי - ומאוחר יותר בציניות ובלגלוג.

בכיר לשעבר בבית הלבן סיפר לי שכאשר החלו הדיונים הפנימיים על הנושא הישראלי-פלסטיני, הניתוח של יועצי טראמפ היה שמאז כישלון השיחות בקמפ־דייוויד בשנת 2000, ובמיוחד מאז כישלון שיחות אנאפוליס ב־2008, ישראל הלכה והתחזקה, בנתה עוד ועוד התנחלויות והשתלטה על עוד חלקים בגדה המערבית. הפלסטינים, מנגד, הלכו ונחלשו, הרשות הפלסטינית איבדה את רצועת עזה, ובעולם המערבי והערבי היתה עייפות מהעיסוק בנושא. מנגד, גם מדינות המערב וגם מדינות ערב המשיכו להזרים כספים לרשות הפלסטינית, מתוך אינרציה או מחשש שהפלסטינים יאשימו אותם בבגידה ובנטישה. ככל שחלף הזמן, כך קושנר תפס את הנשיא הפלסטיני אבו מאזן יותר ויותר כאדם שאינו רוצה באמת לשנות את הסטטוס־קוו ושהפך את הטיסות לבירות העולם ואת גיוס הכסף הבינלאומי למקצוענות. הוא סבר כי ההתיישרות של מדינות אירופה ומדינות ערב עם הקו הפלסטיני יצרה אצל אבו מאזן ציפיות לא מציאותיות לגבי מצבו הבינלאומי.

קושנר, גרינבלט ושאר חברי צוות השלום של הבית הלבן החליטו קודם כול לבדוק מה נעשה בתהליך השלום ב־25 השנים האחרונות. הם נפגשו עם שורה ארוכה של קודמיהם בתפקיד כמו מרטין אינדיק, אהרון מילר, דניס רוס, אליוט אברהמס ואחרים, כדי לשמוע את דעתם ואת הלקחים שלהם מהעיסוק בנושא. "המסר הכללי שקושנר וגרינבלט קיבלו בשיחות האלה היה שחבל להם על הזמן", אמר לי בכיר לשעבר בממשל טראמפ. הם ביקשו ממשרד החוץ האמריקאי להציג להם את כל תוכניות השלום הקודמות ואת העמדות השונות של הצדדים, וכמו בעסקה כלכלית, הכינו קושנר וגרינבלט רשימה של כל הנושאים שבמחלוקת בין הישראלים לפלסטינים שיהיו צריכים לקבל מענה בהסכם שלום.

בשלב הבא נפגש קושנר עם שליחו של ראש הממשלה, עו"ד יצחק מולכו, ועם ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני, סאיב עריקאת. הראשון החזיק עבור נתניהו בתיק הפלסטיני במשך שמונה השנים, והשני החזיק עבור הפלסטינים את התיק הישראלי במשך 25 שנים. קושנר, מנגד, החל לעסוק בנושא רק חצי שנה קודם לכן. בכיר לשעבר בממשל טראמפ סיפר לי כי בשיחות נפרדות עם שניהם נתקל קושנר בפעם הראשונה במלוא העוצמה במציאות המתסכלת שעמה התמודדו כל המתווכים האמריקאים שקדמו לו. הוא שלף את רשימת הנושאים שבמחלוקת ושאל כל אחד מהם כיצד הוא רואה את הפתרון לכל אחד מהסעיפים. התשובות של מולכו ועריקאת היו דומות. הם לקחו אותו להצהרת בלפור ב־1917 ולתוכנית החלוקה של 1947 ולמלחמה של 1967. "אני לא רוצה שיעור היסטוריה, בואו נדבר על ההווה", אמר להם קושנר. "עכשיו, ב־2017 - מה אתם חושבים שצריך להיות הפתרון?" מולכו ועריקאת לא נתנו לקושנר תשובה ברורה. במקום זאת הם דיברו על הקמת ערוץ שיחות חשאי, או על פגישה באירופה עם נציגים משני הצדדים, או על ועידה בינלאומית. קושנר חש שהוא רוצה לדבר על השלום, אבל הישראלים והפלסטינים מעדיפים לדבר על התהליך. הוא הגיע למסקנה כי מולכו ועריקאת הצטיינו בעיקר בהימנעות ממתן תשובות ברורות ובניהול משא ומתן לשם משא ומתן. בכיר לשעבר בבית הלבן אמר לי שאחרי הפגישות עם מולכו ועריקאת, קושנר הבין כי מדובר במשחק בלבד, ומהר מאוד איבד את הסבלנות. יועצו הבכיר של הנשיא טראמפ החליט לעשות מעשה. הוא הבהיר לנתניהו שאינו מעוניין לנהל שיחות עם מולכו. ראש הממשלה קיבל זאת והעביר את האחריות על המגעים עם קושנר ואנשיו בנושא "עסקת המאה" לשגריר בוושינגטון, רון דרמר, ולמקורבו דורי גולד. בצד הפלסטיני המצב היה בעייתי יותר. אבו מאזן הבהיר לקושנר ולגרינבלט שאינו יכול להוציא את עריקאת מהתמונה בשל מעמדו הרם ברשות.

באמצע חודש יוני הגיע קושנר לביקור ראשון באזור כדי להתחיל בדיונים משמעותיים יותר על תוכנית השלום. במשך שבוע הוא קיים מסע דילוגים בין ריאד, אבו דאבי, דוחא, קהיר ורבת עמון כדי לקבל תמונת מצב. את המנהיגים הערבים שעמם נפגש שאל קושנר כיצד לדעתם צריך להיראות הסכם שלום ישראלי-פלסטיני. הוא גילה כי במדינות ערב יש רצון לסייע לממשל טראמפ לקדם את תהליך השלום הישראלי-פלסטיני. הוא גם זיהה תסכול גדול כלפי הנשיא הפלסטיני, אבו מאזן. אבל יותר מכול הוא הבחין שכל התשובות שקיבל כלליות מאוד. כשהגיע לירושלים ולרמאללה הוא הדגיש בפני נתניהו ואבו מאזן כי טראמפ נחוש להשיג עסקה. התגובות ששמע משניהם היו הפוכות. נתניהו לא הביע התלהבות בלשון המעטה והיה זהיר ומסויג. ראש הממשלה הישראלי עוד היה מצולק מהעימות שהיה לו בנושא הפלסטיני עם הנשיא הקודם, ברק אובמה, ועם שר החוץ שלו, ג'ון קרי. בנוסף, כמה חודשים קודם לכן נפתחה החקירה נגד נתניהו בפרשת המתנות שקיבל מאנשי עסקים ושבתמורה הוא קידם לכאורה את ענייניהם. נתניהו אמר לקושנר כי הוא חושש שאם יפתח במשא ומתן עם הפלסטינים, זה ייראה כאילו הוא מנסה להסיט את תשומת הלב מהחקירות נגדו. קושנר השיב לו בציניות כי בישראל יש מתאם גבוה בין ראשי ממשלה שעוסקים בנושא הפלסטיני לבין ראשי ממשלה שנחקרים במשטרה. "הרושם שקיבלנו הוא שנתניהו חושב לעצמו - יש לי מספיק בעיות, למה אני צריך גם את החרא הזה על הראש שלי", סיפר בכיר לשעבר בממשל טראמפ. לעומת זאת, אבו מאזן שידר בפגישתו עם קושנר התלהבות. "אני אתן לך משהו שלא נתתי מעולם, ואהיה יותר גמיש מאי־פעם", אמר אבו מאזן לקושנר לפי בכיר אמריקאי לשעבר שהשתתף בפגישה. למרות זאת, אבו מאזן לא ירד לפרטים בכל הנוגע לעמדותיו. קושנר התרשם כי הנשיא הפלסטיני חושש מאוד מהדלפות שיפגעו עוד יותר במעמדו הפוליטי המעורער.

אחרי הביקור במזרח התיכון התלבטו יועציו של טראמפ כיצד צריכה להיראות תוכנית השלום שלהם. האם זה צריך להיות מסמך עקרונות כללי, כמו זה שניסה להשיג ג'ון קרי, או תוצר רחב ומפורט יותר. קושנר סבר כי עקרונות כלליים לא באמת יהוו הצעת גישור אמריקאית לפתרון המחלוקות בין הישראלים לפלסטינים. הוא החליט כי התוכנית של טראמפ תהיה מפורטת. "חשבתי שאם הצדדים צריכים להתווכח, עדיף שיתווכחו על פרטים ולא על עקרונות", הוא אמר לי.26 העבודה על התוכנית נעשתה בחשאיות רבה ובמידור קפדני. גריבלאט כתב אותה על מחשב שאינו מחובר לאינטרנט במשרדו בבניין אייזנהאואר הצמוד לבית הלבן, שבו יושבת המועצה לביטחון לאומי. בתחילה עמד המסמך על עשרה עמודים, אבל בחודשים שלאחר מכן הוכנסו אליו עוד ועוד פרטים, והוא התרחב לכדי 50 עמודים. כשפורסמה תוכנית טראמפ שנתיים וחצי מאוחר יותר, היא כבר עמדה על 180 עמודים.

"חבית חומר נפץ"

בבוקר יום שישי, 14 ביולי 2017, הפרו קולות ירי את השקט בהר הבית. שלושה צעירים ערבים, אזרחים ישראלים, תושבי אום אל־פחם, הצטיידו בנשק שהוסתר באחד המבנים על ההר ופתחו באש לעבר קבוצת שוטרי מג"ב שעמדו סמוך לאחד השערים. שני שוטרים נהרגו. המחבלים נהרגו בקרב היריות שהתחולל במקום. פיגוע הטרור היה האות למשבר הגדול הראשון בין ישראל לפלסטינים במהלך כהונת טראמפ. ספק אם באותו הבוקר מישהו מיועציו של הנשיא האמריקאי או מאנשיו של נתניהו העריך עד לאן יגיעו גלי ההדף של האירוע. מיד לאחר הפיגוע סגרה המשטרה את הר הבית לחלוטין. תפילות יום השישי במקום בוטלו, ואלפי מוסלמים התפללו לאות מחאה מול מחסומי המשטרה. מכאן ועד לעימותים אלימים הדרך היתה קצרה. נתניהו, שהקפיד להתהדר ביכולתו להיות "הראשון שזיהה" כל משבר מיד עם תחילתו, לא הפנים את חומרת המצב. ביום ראשון בשבוע שאחרי הוא המריא, כמתוכנן, לביקור בן כמה ימים באירופה. בשיחת ועידה קצרה כמה דקות לפני ההמראה הוא החליט לאשר למשטרה להציב גלאי מתכות (מגנומטרים) בכניסות להר הבית. מהלך זה הגביר מיד את המתיחות. אנשי הווקף הודיעו כי מדובר בהפרה של הסטטוס־קוו והורו למתפללים לא להיכנס להר הבית עד שלא יוסרו המגנומטרים. אלפי פלסטינים החלו להתפלל סמוך למחסומי המשטרה, ומיד לאחר מכן התעמתו עם השוטרים. הנשיא הפלסטיני, אבו מאזן, גיבה את המפגינים ואף הודיע על השעיית התיאום הביטחוני עם ישראל. המהומות התפשטו גם לשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה. בבית הלבן עקבו אחרי האירועים ובתחילה נתנו גיבוי מלא לישראל. לקח זמן עד שהבינו שם עד כמה משמעותי המשבר. ביום רביעי בלילה, כאשר נתניהו חזר למלונו בבודפשט מאירוע עם הקהילה היהודית, הוא קיים שיחת ועידה בת חצי שעה עם קושנר ואנשיו בניסיון למצוא נוסחה שתביא להרגעת השטח. למחרת קושנר התקשר לאבו מאזן. הנשיא פלסטיני אמר לקושנר כי על הממשל האמריקאי להתערב ולדרוש מישראל להסיר את גלאי המתכות. "המצב עלול לצאת משליטה אם ישראל לא תחזור בה מצעדיה בהר הבית", אמר אבו מאזן לקושנר.

התחזית התממשה כמה ימים לאחר מכן. ב־23 ביולי הגיע צעיר ירדני להתקין רהיטים בדירה ברבת עמון שבה התגורר אחד ממאבטחי השגרירות הישראלית. בנסיבות שנותרו לא ברורות עד היום התפתח ויכוח בין השניים שבמהלכו דקר הצעיר הירדני את המאבטח. האחרון ירה בו והרגוֹ. מהירי נפצע קשה גם בעל הדירה - רופא ירדני בשם בשאר חמארנה - ולאחר מכן מת מפצעיו. מיד לאחר האירוע מיהר המאבטח אל מתחם השגרירות הישראלית הסמוכה. כוחות הביטחון הירדניים, שהגיעו למקום בעקבות הירי, כיתרו את השגרירות. האירוע העלה לשיא את המתיחות סביב שגרירות ישראל ברבת עמון, וזאת אחרי יומיים של הפגנות סוערות על רקע האירועים בהר הבית. הירדנים דרשו לחקור את המאבטח ולא אפשרו לדיפלומטים הישראלים לעזוב את מתחם השגרירות. בשעה שמאות מפגינים ירדנים מגיעים לאזור השגרירות, כוחות הביטחון הירדניים מכתרים אותה והדיפלומטים הישראלים נצורים בפנים, ניסה נתניהו להשיג בטלפון את עבדאללה מלך ירדן, ללא הצלחה. המלך, ששהה בחופשה בארצות הברית, לא ענה. בלשכת ראש הממשלה פנו לקושנר בבקשת עזרה. יועצו הבכיר של טראמפ פיתח קשר אישי עם המלך, ולבסוף הוא הצליח להשיגו ולבקש ממנו שכוחות הביטחון הירדניים יאפשרו לדיפלומטים ולמאבטח להתפנות חזרה לישראל. ראש השב"כ, נדב ארגמן, נשלח בדחיפות לרבת עמון לנסות לפתור את המשבר. כשחזר התכנס הקבינט המדיני־ביטחוני והודיע על הסרת המגנומטרים בכניסות להר הבית. שעה קלה לאחר מכן פונו כל הישראלים ממתחם השגרירות בחזרה לארץ. במסגרת הפשרה שאליה הגיע ראש השב"כ עם מקביליו הירדנים, מסר המאבטח הישראלי עדות לחוקרי משטרת ירדן, בנוכחות דיפלומטים ישראלים. נראה שהמשבר נפתר, אלא שמה שקרה למחרת רק החריף אותו. עם חזרת הדיפלומטים לישראל פצח נתניהו בפסטיבל תקשורתי. בשורה של פוסטים, ציוצים, סרטונים והודעות לעיתונות הציג עצמו ראש הממשלה כמי שחילץ את הדיפלומטים הישראלים מציפורני הירדנים משל היה זה מבצע אנטבה שני לפחות. הסחריר של נתניהו הגיע לשיאו כאשר הוא הזמין ללשכתו את שגרירת ישראל ברבת עמון, עינת שלאין, ואת המאבטח והפיץ צילומים של פגישת הראווה הזו כשהם מלווים בכתוביות בערבית, כדי שחס וחלילה לא יהיה ירדני אחד שלא יבין על מה מדובר. הירדנים ראו את הקמפיין של נתניהו ויצאו מכליהם. נתניהו הציג אותם כמי שהיו על סף ביצוע לינץ' בדיפלומטים הישראלים ולא כמי שלא הסכימו לעבור לסדר היום על אירוע שהסתיים בשני אזרחים ירדנים הרוגים. שר החוץ הירדני, איימן סאפאדי, עלה לשידור ברשת CNN ותקף את נתניהו בחריפות. למחרת, כאשר הגיע המלך עבדאללה חזרה מחופשתו, הוא כינס את הקבינט שלו והאשים את נתניהו בעשיית הון פוליטי על גבו של משבר השגרירות - ועל גבה של ירדן. הוא כינה את נתניהו פרובוקטור וטען כי התנהלותו מערערת את הביטחון באזור.

המשבר ביולי 2017 היה מעין שידור חוזר משולב של שתי הטראומות הגדולות של בנימין נתניהו מהקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה - מהומות מנהרת הכותל בספטמבר 1996 וההתנקשות הכושלת בבכיר חמאס, חאלד משעל, ברבת עמון שנה לאחר מכן. עבור יועציו של טראמפ, זו היתה טראומה ראשונה. השליח האמריקאי גרינבלט, ששוגר בדחיפות לאזור כדי לנסות ללחוץ על אבו מאזן להרגיע את השטח, גילה כי הנשיא הפלסטיני מסרב לפגוש אותו ונאלץ להסתפק בפגישות עם עוזריו. קושנר מצא את עצמו בשיחות טלפון עם הירדנים בניסיון להרגיעם. הלקח האסטרטגי עבור נתניהו לא היה חדש, אבל בממשל טראמפ חלחלה ההבנה כי כל עוד ישראל שולטת בהר הבית, העומד בראשה צריך לחשוב אלף פעמים לפני כל צעד שהוא מבצע בחבית אבק השריפה הזו. במקרה הרע, מהלכים פזיזים בהר הבית מובילים לאינתיפאדה, ובמקרה הפחות גרוע - לסבב אלימות ושפיכות דמים הדדית ולנזק לישראל בזירה הבינלאומית.

לוחצים על עסקה

המשבר בהר הבית לא הפחית מהנחישות של טראמפ לקדם עסקה בין ישראל לפלסטינים. במובן מסוים, זה רק דרבן אותו לדחוף עוד יותר להתקדמות. בצד הפלסטיני, התחושה היתה שלילית מאוד. אבו מאזן ואנשיו החלו לגלות סימני תסכול מתקדמים. יועציו החלו לתדרך כתבים כי צוות השלום של הבית הלבן מוטה לטובת ישראל ואף משתמש בדפי המסרים של נתניהו. כמה שבועות אחרי משבר המגנומטרים נפגש אבו מאזן במוקטעה שברמאללה עם משלחת של מפלגת מרצ והביע בפניהם את תסכולו מהמצב. "פגשתי את יועצי טראמפ 20 פעם", סיפר אבו מאזן. "לי הם אמרו שהם תומכים בשתי מדינות ומתנגדים להתנחלויות, אבל בפומבי הם מסרבים לומר זאת". ב־24 באוגוסט הגיע קושנר לירושלים פעם נוספת אחרי ביקור במצרים, בסעודיה ובירדן. יועצו הבכיר של טראמפ ניסה לגייס את מנהיגי מדינות ערב כדי שיפעילו לחץ על הפלסטינים. זה הצליח באופן חלקי בלבד. מי ששמח להתגייס היה יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן. בניגוד לאביו, יורש העצר לא ראה עצמו מחויב לעמדה המסורתית הסעודית שביקשה להכפיף את מדיניות ארצו לעמדה הפלסטינית. עבור קושנר, בן סלמאן היה בעל ברית אסטרטגי לקידום תוכנית השלום האמריקאית. כשהגיע לפגישה עם נתניהו בירושלים גילה קושנר פעם נוספת כי ראש ממשלת ישראל לא נלהב לעסוק בנושא הפלסטיני. כמה שבועות קודם לכן אמר נתניהו בפגישה בפריז עם הנשיא מקרון כי "יהיה מסובך לנוע מהר ביוזמה האמריקאית". בכיר צרפתי שהשתתף בפגישה אמר לי אז כי נתניהו העדיף הרבה יותר לקדם מהלך מדיני מול מדינות ערב מאשר מול הפלסטינים. בפגישה עם אבו מאזן מצא קושנר נשיא פלסטיני מתוסכל. אבו מאזן אף החל לאיים כי בלא התקדמות הוא ייזום מהלך נגד ישראל באו"ם. קושנר הזמין את הנשיא הפלסטיני לפגישה עם טראמפ בשולי העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק בספטמבר בתמורה להסרת איומיו, ובכך קנה עוד קצת זמן לדיפלומטיה.

נתניהו הגיע לעצרת הכללית של האו"ם עם משימה מרכזית אחת - לשכנע את הנשיא טראמפ שלא להודיע לקונגרס האמריקאי ב־15 באוקטובר כי איראן מיישמת את הסכם הגרעין, ולהתחיל להחזיר את הסנקציות שהוסרו על ידי ממשל אובמה. לפי החוק האמריקאי, טראמפ היה צריך למסור הודעה כזו לקונגרס אחת לחצי שנה, בדומה לסוגיית העברת השגרירות לירושלים. שתי הסוגיות הללו נגעו בהבטחות בחירות שנתן. עוזריו של טראמפ סיפרו כי הוא חש חוסר נוחות רב בכל פעם שהגיע הזמן לחתום על הארכת הסכם הגרעין עם איראן או על דחיית העברת השגרירות לירושלים. נתניהו התכוון למקד את כל הארטילריה שלו בפגישה עם טראמפ ב־18 בספטמבר בניו יורק בנושא האיראני, אבל לנשיא ארצות הברית היו תוכניות אחרות. כמה דקות לפני תחילת הפגישה, כאשר אנחנו העיתונאים ממתינים במסדרון של מלון ה"ניו יורק פאלאס" להצהרה המשותפת, השתמש טראמפ בחשבון הטוויטר שלו כדי להבהיר מה הנושא החשוב ביותר עבורו. "שלום במזרח התיכון יהיה באמת מורשת אדירה לכל האנשים", צייץ הנשיא.

טראמפ לא היה מרוצה מהפגישה עם נתניהו. הוא הרגיש כי ראש הממשלה אינו מתייחס ברצינות למאמציו לקדם את תהליך השלום עם הפלסטינים. "טראמפ היה נלהב מהעיסוק בנושא - לפעמים יותר מדי נלהב. נתניהו, מנגד, היה פחות נלהב בלשון המעטה", אמר בכיר בבית הלבן לשעבר שהשתתף באותה פגישה. למחרת, בפגישה קצרה עם מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, חשף טראמפ את דעתו על נתניהו. "הוא הצד הבעייתי יותר בתהליך השלום", אמר הנשיא האמריקאי. כשפרסמתי את הדברים כמה ימים אחרי אותה התרחשות, ניסו עוזריו של טראמפ להוריד אותי מהסיפור או לפחות לעדן אותו. היועץ לביטחון לאומי, הרברט מקמאסטר בכבודו ובעצמו, התקשר אלי וניסה להסביר באותות ובמופתים שזה לא בדיוק מה שטראמפ אמר. אלא שהידיעה היתה מאומתת משלל מקורות אחרים, ופורסמה. "לא ידעתי אם טראמפ דיבר ככה על אבו מאזן ועל נתניהו כי כך הוא באמת חשב, או בגלל שהוא ניסה לתת לנו מוטיבציה ללחוץ על ביבי יותר", אמר לי קושנר. כשפגשתי את טראמפ שלוש שנים וחצי מאוחר יותר, הוא אימת את הסיפור והוסיף כהנה וכהנה לכלוכים על נתניהו. הרושם הרע שהשאיר נתניהו על טראמפ הפך את הפגישה של הנשיא האמריקאי עם אבו מאזן יום לאחר מכן למוצלחת בהרבה מהמצופה. "אני אתן את כל הלב והנשמה כדי להשיג עסקה", אמר טראמפ לאבו מאזן אבל ביקש ממנו לתת לו זמן נוסף לשם כך ולא לנקוט בינתיים צעדים שיסבכו את המצב. הפגישה בין השניים הסתיימה בצורה חיובית. בדרך לדלת ניגש אבו מאזן לשליח האמריקאי גרינבלט, הניח את ידיו על ראשו, נישק את פדחתו ואיחל לו שנה טובה. הידיעה על תלונותיו של טראמפ נגד נתניהו היתה אחת האחרונות שפרסמתי בעשר שנותי ככתב המדיני של "הארץ". שלושה שבועות לאחר מכן התייצבתי באולפני חדשות 10 שבגבעתיים והתחלתי דרך חדשה.

כאשר נתניהו שב לישראל מעצרת האו"ם הוא הבין היטב את מצבו. בישיבה שכינס עם חזרתו הוא סיפר לחברי הקבינט המדיני־ביטחוני כי טראמפ עובד ברצינות על תוכנית שלום. "טראמפ מאוד נחוש והוא רוצה להשיג את הדיל האולטימטיבי", הוא אמר להם. יומיים לאחר מכן הוא פגש את ראשי המתנחלים. הוא חזר גם באוזניהם על רשמיו מהפגישה עם טראמפ, והסביר להם שגם הנשיא הזה מטיל על ישראל מגבלות. ראש הממשלה ציטט באוזניהם ביטוי ביידיש שבו השתמש השגריר האמריקאי כשביקש מיועצי נתניהו שלא להגזים בבנייה בהתנחלויות. "אתה יכול להיות חזיר אבל אל תהיה חאזער", ציטט נתניהו את פרידמן. נתניהו ואנשיו חיפשו דרכים לצנן את ההתלהבות של טראמפ כלפי תוכנית השלום או לפחות להשפיע לרעה על יחסו כלפי הפלסטינים. באמצע אוקטובר הם קיבלו את ההזדמנות לעשות זאת, כאשר פת"ח וחמאס הודיעו כי הגיעו להסכם פיוס בתיווכה של מצרים, שבמסגרתו הרשות הפלסטינית תחזור לרצועת עזה. בישיבת קבינט כמה ימים אחר כך העביר נתניהו החלטה, שלפיה ישראל לא תנהל משא ומתן עם ממשלת האחדות הפלסטינית אם זו תקום. לאכזבתו של נתניהו, הבית הלבן דווקא גיבה את המהלך המצרי וראה בו הזדמנות להחזרת הרשות הפלסטינית לעזה ולחיזוק הלגיטימציה של אבו מאזן. נתניהו, ששקד במשך כמה שנים על יצירת בידול בין עזה לגדה המערבית ועל החלשת הרשות הפלסטינית, ראה את הדברים הפוך לגמרי. בכיר בבית הלבן אמר לי אז שפיוס בין פת"ח לחמאס ישרת את האינטרס הישראלי, ואף הוסיף כי למרות שממשל טראמפ סבור שיש לפרק את חמאס מנשקו, "אין ציפייה שהדבר יקרה מחר בבוקר". בלשכת נתניהו מאוד לא אהבו לקרוא את הדברים האלה.

לאורך כל השיחות שקיימו עם נתניהו ואבו מאזן בשנה הראשונה לכהונת טראמפ, הרגישו יועציו של הנשיא האמריקאי כי שני הצדדים גיבשו במהלך השנים עמדות שהפכו לדפי מסרים שעליהם חזרו שוב ושוב. גם נתניהו וגם אבו מאזן לא העזו לחרוג מילימטר מדפי המסרים הללו מחשש לתגובה של הבייס הפוליטי שלהם. יועצי טראמפ ניסו שוב ושוב להוציא אותם מהפינה שבה הם נתקעו ולבנות עמם יותר אמון, אבל הצליחו באופן חלקי בלבד. "חשבתי שעם מישהו כמו טראמפ ביבי יהיה מוכן להיכנס לדיונים רציניים באמת ושמנהיג פלסטיני יבין שזו הזדמנות מבחינתו", סיפר לי גרינבלט. האמריקאים ראו כי עמדות הצדדים רחוקות מאוד, אבל קיוו שיוכלו לגבש חבילה שכאשר תוצג לצדדים תהיה מספיק אטרקטיבית כדי לשכנע אותם לעשות פשרות או לפחות תגרום לשינוי בדעת הקהל הישראלית והפלסטינית, שתלחץ על המנהיגים לפעול. באחת משיחותינו סיפר לי קושנר כי הוא התרשם באופן אישי מכך שהדור הצעיר בישראל וברשות הפלסטינית מתעניין יותר בשאלה איך ישלם את המשכנתה שלו מאשר בשאלה איפה יעבור הגבול בירושלים.

ההכרזה ההיסטורית

אחד הדברים הראשונים שטראמפ עשה עם שובו לארצות הברית מהביקור במזרח התיכון, בתחילת יוני 2017, היה לחתום על הצו שדוחה את העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים בחצי שנה נוספת. ההחלטה של טראמפ התקבלה אחרי מאבק פנימי בין יועציו הבכירים. מי שהוביל את המחנה שתמך בהעברת השגרירות לירושלים היה היועץ האסטרטגי ואיש הימין הקיצוני, סטיב באנון. על הלוח המחיק במשרדו של באנון שבבית הלבן הופיעה העברת השגרירות כאחד הסעיפים ברשימת המשימות לחודשים הראשונים של טראמפ בבית הלבן. באנון חשב שמדובר במימוש הבטחת בחירות של הנשיא ל"בייס" שלו, ובמיוחד למצביעיו האוונגליסטים, שיהיו קריטיים לקמפיין הבחירות לקראת כהונה השנייה. גורם נוסף שדחף בכל הכוח להעברת השגרירות היה שגריר ארצות הברית בישראל, דייוויד פרידמן, שנכנס לתפקידו שבועיים קודם לכן. מאז כניסת טראמפ לבית הלבן ב־20 בינואר, פעל פרידמן בנושא השגרירות בלא הפסקה. היו לפרידמן בעלי ברית חזקים - גם סגן הנשיא, מייק פנס, וגם שגרירת ארצות הברית באו"ם, ניקי היילי. בראש מחנה המתנגדים להעברת השגרירות היו שר החוץ, רקס טילרסון, שר ההגנה, ג'יימס מאטיס, והיועץ לביטחון לאומי, הרברט מקמאסטר. טילרסון חשש בעיקר כי העברת השגרירות תחסל את יוזמת השלום שאותה החל טראמפ לקדם רק כמה שבועות לפני לכן. מאטיס ומקמאסטר חששו כי מהלך כזה יבעיר את המזרח התיכון ויביא לפיגועים נגד חיילים אמריקאים באזור. אנשי צוות השלום של טראמפ - קושנר וגרינבלט - היו חצויים. מחד גיסא הם היו בעד העברת השגרירות, ומאידך גיסא הם חששו כי המהלך בעיתוי הזה יפגע במאמציהם לגבש תוכנית שלום. אחרי שטראמפ חתם על הדחייה, הודיע הבית הלבן כי הנשיא רוצה להתמקד בהשגת עסקה בין ישראל לפלסטינים, וכי העברת השגרירות תתבצע בהמשך.27

תאריכי יעד הם האויבים הגדולים ביותר של דיפלומטים ופוליטיקאים. הם הופכים מהר מאוד לפצצות מתקתקות שקשה לפרקן. ניסיון לנטרל את הפצצה מעמיד לעתים קרובות פוליטיקאים בפני הכרעה קשה - האם להעדיף את האינטרס הפוליטי והאישי שלהם או את האינטרס הלאומי או הרחב יותר. ה־1 בדצמבר 2017 היה מקרה כזה. הנשיא טראמפ היה צריך להכריע האם הוא מאפשר לחוק להעברת שגרירות ארצות הברית לירושלים להיכנס לתוקף ובכך מממש את הבטחת הבחירות שלו, או האם - כמו כל קודמיו - הוא חותם שוב על צו שדוחה את המהלך בחצי שנה נוספת. בכירים לשעבר בממשל טראמפ מתארים את מה שהתרחש באותם שבועות בבית הלבן כסיר־לחץ של ממש. מחנה המתנגדים למהלך, שחצי שנה קודם לכן יצא וידו על העליונה, ניסה שוב לבלום את מחנה התומכים שהיה נחוש שלא להיכשל פעם נוספת. במוקד הלחצים על טראמפ שלא לדחות את העברת השגרירות עמדו שני אנשים. הראשון היה איל הקזינו והמיליארדר היהודי־אמריקאי, שלדון אדלסון. הוא השקיע מאות מיליוני דולרים מכספו כדי להביא את טראמפ לבית הלבן והיה נחוש לקבל תמורה. השני היה שגריר ארצות הברית בישראל, דייוויד פרידמן, שהתכוון להשתמש בקשריו האישיים ארוכי השנים עם טראמפ כדי לממש את האידיאולוגיה הימנית שבה האמין. מאז שפרידמן נכנס לתפקידו, קצת יותר מחצי שנה קודם לכן, מעמדו התחזק בעקביות. הוא הצליח לדחוק ולהחליש את השליח ג'ייסון גרינבלט, להתקרב מאוד לנתניהו ולגבש קואליציה פוליטית בוושינגטון שתאפשר לו להשפיע על טראמפ. "דייוויד ניהל קרב על כל המגרש כדי שזה יקרה", סיפר לי בכיר לשעבר בבית הלבן.

המאבק בין שני המחנות בבית הלבן נמשך כמעט עד לרגע האחרון. מחנה התומכים כלל את סגן הנשיא פנס, את השגרירה באו"ם ניקי היילי ואת השגריר פרידמן. מחנה המתנגדים כלל את טילרסון, מאטיס, היועץ לביטחון לאומי מקמאסטר, ראש הסגל ג'ון קלי, ואפילו את ראש ה־CIA, מייק פומפאו, שהציג בדיונים את עמדת קהילת המודיעין האמריקאית, שהיתה מאוד שלילית כלפי העברת השגרירות. קושנר וגרינבלט נותרו חצויים בין שני המחנות. מצד אחד, הם תמכו בהעברת השגרירות, ומצד שני הם הבהירו כי מהלך כזה יפגע במאמציהם לקדם יוזמה מדינית בין לפלסטינים. מחנה המתנגדים הבין שהפעם ידו על התחתונה וניסה לשכנע כי יש לפחות לבצע את העברת השגרירות בצורה מאוזנת יותר, שלא תפוצץ את יוזמת השלום של הנשיא, אך בלא הצלחה. "כל הצוות תמך בהעברת השגרירות, אבל המחלוקת היתה על העיתוי", אמר לי קושנר.

באמצע נובמבר, כשבועיים לפני ההכרעה בנושא, התקיימה ישיבה עם הנשיא בנוגע ליוזמה לחידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. לקראת סוף הפגישה הנשיא העלה את נושא ירושלים. "מה דעתכם?" שאל טראמפ. קושנר ופרידמן אמרו שכדאי לעשות את זה עכשיו. השאלה של טראמפ תפסה את שר החוץ טילרסון לא מוכן. הוא חשב שהנושא לא יעלה לדיון, וכי טראמפ פשוט יחתום על דחייה נוספת של העברת השגרירות. "אני רוצה לעשות את זה", אמר טראמפ בישיבה. היועץ לביטחון לאומי מקמאסטר אמר לנשיא כי הוא יתחיל בעבודת מטה. "לא לא. אני באמת רוצה לעשות את זה עכשיו", הוא אמר ליועצו לביטחון לאומי. "תכנסו דיון עם כולם. אל תמשכו זמן. אני רוצה את זה עכשיו". שבוע לאחר מכן התכנסה ישיבה נוספת בחדר המצב של הבית הלבן. ראש הסגל קלי לא אִפשר לגרינבלט ולקושנר להשתתף בישיבה. בכיר לשעבר בבית הלבן אמר לי שקלי טען כי מדובר בהחלטה שלאחריה יכולה לפרוץ אלימות שתביא לפגיעה באמריקאים, ולכן המשתתפים בישיבה צריכים להיות רק כאלה שאושרו על ידי הסנאט. "קלי לא רצה שיראו בפרוטוקולים שבדיון היו היועצים היהודים של טראמפ, שנחשבים מוטים בנושא ירושלים", אמר לי בכיר לשעבר בבית הלבן. "שלא ייראה כאילו הכול נעשה נגד דעתה של מערכת הביטחון האמריקאית". במהלך הדיון התחולל ויכוח סוער בין טילרסון לפרידמן אל מול עיניו של הנשיא. טילרסון התעקש כי העברת השגרירות לירושלים תהיה שגיאה קשה שתחסל כל סיכוי לחדש את תהליך השלום בעידן טראמפ. "ברוב הנושאים אתה מבין יותר ממני - בנושא הזה אני מבין יותר ממך ואתה טועה", השיב לו פרידמן. שר ההגנה מאטיס התערב. "אני לא מבין למה להעביר את השגרירות לירושלים - תמיד כשאני בא לישראל אני הולך למשרד הביטחון והוא בתל אביב", הוא אמר. פרידמן מיהר להגיב. "איפה נמצא הפנטגון?" הוא שאל את מאטיס. "בווירג'יניה", השיב שר ההגנה. "יש בזה משהו". טראמפ השתכנע והדיון הסתיים עם החלטה לנוע קדימה לעבר הודעה על הכרה בירושלים כבירת ישראל ועל העברת השגרירות. בכיר בבית הלבן לשעבר אמר לי שטילרסון ניסה לדבר על לבו של הנשיא שוב ושוב בימים הבאים, אך ללא הועיל.

בעת שבבית הלבן מתקרבים להכרעה, נשא סגן הנשיא, מייק פנס, נאום בטקס לציון 70 שנה להצבעה ההיסטורית בעצרת הכללית של האו"ם על תוכנית החלוקה, שבו ציין כי טראמפ שוקל בצורה רצינית אם ומתי להעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים. יומיים לאחר מכן התרחשה הפגישה הדרמטית ביותר במהלך כהונת טראמפ בין צוות השלום של הבית הלבן לבין יועציו של אבו מאזן. זו גם היתה הפגישה האחרונה בין הצדדים בשלוש השנים שלאחר מכן. עריקאת, שהגיע לבית הלבן יחד עם ראש המודיעין הפלסטיני, מאג'ד פרג', ועם השגריר הפלסטיני בוושינגטון, חוסאם זומלוט, תיאר אותה כקרב צעקות של ממש.28 "הנשיא צריך לחתום מחר על הצו שדוחה את העברת השגרירות", אמר עריקאת לקושנר. התשובה של יועצו הבכיר של הנשיא הדהימה את הצוות הפלסטיני. "הנשיא לא עומד לחתום", אמר קושנר. עריקאת הגיב: "מה זאת אומרת לא עומד לחתום? הנשיא הבטיח לנו בפגישה בבית הלבן ב־3 במאי שהוא לא יבצע שום צעד לגבי ירושלים לפני שיהיה משא ומתן". קושנר לא נרתע ואמר לעריקאת כי זה לא עניינם של הפלסטינים, וכי ארצות הברית תפעל בהתאם לאינטרסים שלה. "אם תעשו את זה, אתם תפסלו את עצמכם מלמלא כל תפקיד בתהליך השלום", השיב עריקאת. קושנר קטע את דבריו. "אל תאיים עלי", הוא אמר לעריקאת, שלא נשאר חייב. "אל תשמור לי על הפה - אני אומר לך שאתם תפסלו את עצמכם מלמלא כל תפקיד בתהליך השלום". קושנר אמר לעריקאת שהמציאות השתנתה. "אתה לא מבין איזה שינויים מתרחשים סביבך בעולם הערבי", אמר יועצו של טראמפ ליועצו של הנשיא הפלסטיני. עריקאת הגיב בציניות. "הכי טוב שאני אהיה הסטודנט שלך - ואתה תלמד אותי על העולם הערבי", הוא אמר. קושנר הגיב בתקיפות. "אל תדבר איתי בסרקזם", הוא השיב. עריקאת לא ויתר ואמר לקושנר שמדינות ערב לעולם לא יקבלו מהלך כמו העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים. "על מה אתה מדבר?" הוא אמר לקושנר. "עבור הסעודים, הקטארים, המצרים, הירדנים - ירושלים היא קו אדום". קושנר חזר ואמר לעריקאת כי זה לא עניינו. "אם תעשו את זה, אתם תביאו את הישראלים והפלסטינים אל סף אסון", אמר עריקאת. הפגישה התפוצצה - והמשלחת הפלסטינית עזבה בזעם את הבית הלבן. יומיים אחר כך פגשתי את השגריר הפלסטיני זומלוט בכינוס פורום סבן בוושינגטון. הוא נשמע מיואש לחלוטין, אבל אפילו הוא לא העריך עדיין עד כמה יסלים המשבר בחודשים הבאים.

בימים שאחרי אותה פגישה בבית הלבן ניסו הפלסטינים להפעיל לחץ על טראמפ בכל דרך אפשרית כדי להניא אותו מההודעה על העברת השגרירות לירושלים. אבו מאזן התקשר לנשיא צרפת, למלך ירדן, לאמיר קטאר, לנשיא טורקיה, לנשיא מצרים ולמנהיגים רבים אחרים וביקש שילחצו על טראמפ. את עיקר יהבו שם אבו מאזן על הסעודים. הוא התקשר ליורש העצר, מוחמד בן סלמאן, שקיים מערכת יחסים קרובה מאוד עם קושנר. בן סלמאן הבטיח כי הוא ואביו המלך יפעלו. הם אכן עשו זאת והתקשרו לבית הלבן אך ללא הועיל. נשיא צרפת מקרון, שמערכת היחסים שלו עם טראמפ היתה טובה באותה עת, התגייס גם כן. הוא שוחח עם הנשיא האמריקאי פעמיים ביום, ביקש ממנו לשקול את החלטתו מחדש והזהיר מההשלכות. טראמפ סיפר לי כיצד בשלב מסוים הפסיק לקבל שיחות ממנהיגים זרים וביקש מעוזריו לומר שהוא יחזור אליהם. באותם ימים קושנר, גרינבלט ועוזרו של קושנר, אבי ברקוביץ', השקיעו את רוב זמנם בשיחות טלפון עם שרי חוץ ומנהיגים ממדינות ערב. בכיר לשעבר בבית הלבן אמר לי שהמסר שלהם היה כי אם מדינות ערב אוהבות את המדיניות של טראמפ בנושאים אחרים, כמו למשל איראן, כי אז עליהן לפעול כדי למנוע אלימות נגד אמריקאים בעקבות ההחלטה על ירושלים. עם ראש הממשלה נתניהו טראמפ דיבר כמה פעמים בימים שלפני ההחלטה. "אתה עושה היסטוריה", אמר לו נתניהו. ראש ממשלת ישראל אמר לטראמפ כמה פעמים שהוא לא צריך לחשוש מהתגובה בעולם הערבי, ואף הבטיח כי לאחר ההחלטה ישראל לא תנקוט באף צעד שישנה את הסטטוס־קוו במקומות הקדושים בירושלים. יום לפני ההכרזה התקשר טראמפ לנשיא הפלסטיני, אבו מאזן. זו היתה שיחה קשה. אבו מאזן הזהיר את טראמפ כי אם יעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים או יכריז על ירושלים כבירת ישראל, יהיו לכך השלכות חמורות ומסוכנות על הביטחון והיציבות במזרח התיכון. הוא גם חזר על המסר, שלפיו הפלסטינים לא יראו יותר בארצות הברית מתווך הוגן בתהליך השלום. טראמפ ניסה להרגיע את אבו מאזן. הוא הבטיח לו שהפלסטינים יקבלו פיצוי ושהוא עדיין מחויב להשיג את "עסקת המאה". אבו מאזן היה אמור להגיע כמה שבועות לאחר מכן לבדיקות רפואיות בארצות הברית, וטראמפ הציע לו לבוא אז לפגישה עמו בבית הלבן. טראמפ דיבר ודיבר, ואבו מאזן לא הגיב. רק אחרי כמה דקות הבין הנשיא האמריקאי שהשיחה התנתקה ושהנשיא הפלסטיני כלל לא שמע את דבריו. מאז השניים לא ידברו ביניהם שוב.

כמה סיבות הובילו לכך שטראמפ החליט שלא לשעות לאזהרות וללחצים הבינלאומיים. פרידמן ותומכי המהלך ניצלו את העובדה שהנשיא שנא לחתום על החלטות שעמדו בסתירה להבטחות הבחירות שלו - כמו העברת השגרירות או ביטול הסכם הגרעין עם איראן. למרות שתחושתו כלפי אבו מאזן היתה חיובית יותר מאשר כלפי נתניהו, הרצון לממש את הבטחתו גבר לבסוף. קושנר וגרינבלט סברו כי יש עדיין מומנטום חיובי במגעים שלהם עם הישראלים והפלסטינים, אבל מנגד השיחות שלהם עם אבו מאזן לא ירדו לפרטים, והם היו מתוסכלים מכך שלא היה באפשרותם להציג לטראמפ התקדמות משמעותית. רבים מיועציו של טראמפ, שהתנגדו להעברת השגרירות בעיתוי הנוכחי, חששו לומר זאת בדיונים הרחבים כדי לא להצטייר כמתנגדים למהלך שהנשיא רוצה לבצע. בניגוד לפרידמן, לא היתה להם גישה ישירה לנשיא כדי להביע את דעתם בצורה אינטימית יותר. לכך יש להוסיף את השערוריות שרדפו בזו אחר זו את הבית הלבן ויצרו אצל טראמפ ויועציו רצון להציג הישגים, דוגמת מימוש הבטחת הבחירות בנוגע לירושלים. "היו כוחות מאוד חזקים שדחפו לזה - וכבר אי־אפשר היה לעצור", אמר לי בכיר לשעבר בממשל טראמפ.

ב־6 בדצמבר 2017, כחצי שנה לאחר שחתם על הצו שדוחה את העברת השגרירות, התייצב טראמפ מול המצלמות ונשא נאום היסטורי שבו הכיר בירושלים כבירת ישראל והודיע על העברת השגרירות האמריקאית לעיר. זו היתה אחת מההחלטות המשמעותיות ביותר שטראמפ קיבל במהלך כהונתו. "היום אנחנו מכירים במובן מאליו - ירושלים היא בירת ישראל. זו הכרה במציאות - לא פחות ולא יותר. וזה הדבר הנכון לעשות", אמר הנשיא האמריקאי. טראמפ הבהיר כי הוא עדיין נחוש לקדם עסקה בין ישראל לפלסטינים והדגיש כי גבולות הריבונות הישראלית בירושלים ייקבעו אך ורק במשא ומתן בין הצדדים. "ירושלים תהיה אחד הנושאים הרגישים ביותר בשיחות השלום. ארצות הברית תתמוך בפתרון של שתי מדינות, אם הצדדים יסכימו על כך", הוא אמר. אבל זה כבר היה מאוחר מדי. כפי שאיימו רק כמה ימים קודם לכן, הודיעו הפלסטינים כי הם מנתקים את הקשר עם הבית הלבן, וכי טראמפ לא יוכל עוד להיות מתווך הוגן בינם לבין ישראל. "הודעת טראמפ היא 'סטירת המאה'", אמר אז הנשיא הפלסטיני אבו מאזן במשחק מילים שהתכתב עם "עסקת המאה" שטראמפ רצה לקדם. בשעות שאחרי הודעת טראמפ פרסמו כמעט כל מדינות ערב הודעות גינוי למהלך. עם זאת, אלפי אנשי חיל הנחתים שנשלחו לתגבר את האבטחה על שגרירויות ארצות הברית ברחבי המזרח התיכון נותרו מובטלים. ברבת עמון, בקהיר, בבגדאד ובכמה בירות נוספות התקיימו הפגנות מחאה, אבל תרחישי האימה שהציגו מתנגדי המהלך לא התממשו. "הבנו שכל הפחדים לגבי הסכסוך הזה הם מהעבר - אבל לא בטוח שהם עדיין רלוונטיים", סיפר לי בכיר בבית הלבן לשעבר. המסקנה של הנשיא ויועציו מכך היתה כי העולם הערבי התעייף מהנושא הפלסטיני, וכי מדובר בסוגיה עם הרבה גנרלים אבל בלי הרבה חיילים של ממש. בכיר לשעבר בבית הלבן סיפר לי כי כמה שבועות אחרי נאום ירושלים של טראמפ פגש קושנר שר חוץ מאחת ממדינות ערב. "אתה יודע, אף אחד אצלנו לא מדבר יותר על העניין של ירושלים", הוא אמר לקושנר.29

למרות שהמהלך של טראמפ לא גרר אלימות, הוא נתקל בדחייה כמעט גורפת מצד הקהילה הבינלאומית. שבועיים לאחר הנאום מצאה עצמה ארצות הברית מבודדת במועצת הביטחון של האו"ם, ונאלצה להטיל וטו על החלטה שגינתה את טראמפ וטענה כי החלטתו חסרת כל משמעות. ארבעה ימים לאחר מכן התכנסה העצרת הכללית של האו"ם והעבירה החלטת גינוי חריפה שבה קראה לטראמפ לבטל את החלטתו. שעה קלה לפני ההצבעה איים טראמפ כי יקצץ את הסיוע האמריקאי לכל מדינה שתצביע בעד הגינוי. זה לא עזר. 128 מדינות הצביעו בעד ההחלטה. טראמפ מצא לצדו רק את ישראל, גוואטמלה, הונדורס וכמה מדינות איים זעירות באוקיינוס השקט. טראמפ ונתניהו קיוו כי ההחלטה האמריקאית תיצור אפקט דומינו שיגרום למדינות נוספות להעביר את שגרירויותיהן לירושלים, אבל רק שלוש מדינות נוספות - גוואטמלה, הונדורס וקוסובו - מחזיקות כיום שגרירויות בירושלים.

בכיר לשעבר בבית הלבן סיפר לי כי במהלך הדיונים שהתקיימו בסוף נובמבר, שאל טראמפ את קושנר, גרינבלט ופרידמן כיצד העברת השגרירות תשפיע על סיכויי יוזמת השלום שלו.30 "בטווח הקצר זה יפריע", השיב קושנר לנשיא. "אני לא יודע אם זה ייקח חודש או שנה, אבל בטווח הארוך המהלך הזה ישרת אותך, כי זה יראה שאתה נאמן להבטחותיך, זה ייתן לך הרבה קרדיט בדעת הקהל הישראלית - וזה גם הדבר הנכון לעשות". קושנר וגרינבלט חשבו בזמן אמת כי המשבר סביב העברת השגרירות יהיה רק מהמורה בדרך. זו היתה הערכת חסר משמעותית מצדם לגבי השלכות המהלך. קשה לומר אם ליוזמת השלום של טראמפ היה אי־פעם סיכוי להצליח, אבל ההחלטה בעניין ירושלים היתה אות הפתיחה למשבר החמור ביותר ביחסים בין ארצות הברית לפלסטינים מאז נאום הנשיא בוש ביוני 2002 שבו קרא להחלפתו של יאסר ערפאת.31 הרשות הפלסטינית ניתקה כמעט את כל הקשרים עם ממשל טראמפ, למעט חלק מן הקשרים הביטחוניים והמודיעיניים. כאשר סגן נשיא ארצות הברית, מייק פנס, ביקר בישראל בסוף ינואר 2018, הוא הוכרז על ידי הפלסטינים כפרסונה נון־גראטה.

טראמפ, שלא אהב את התגובה הפלסטינית להכרזת ירושלים שלו, איים עליהם פומבית בקיצוץ הסיוע האמריקאי אם לא יחזרו לשולחן המשא ומתן. בכינוס של הנהגת אש"ף ברמאללה הגיב אבו מאזן בנאום בלתי־נשכח בחריפותו. הוא נשא מונולוג ארוך ועמוס קונספירציות היסטוריות נגד היהודים והודיע כי לא יסכים יותר לתיווך אמריקאי בתהליך השלום. "יחרֵבּ בֵּיתַכּ", שיחרב ביתך, הוא איחל לנשיא האמריקאי. טראמפ בתגובה מימש את איומו והקפיא סיוע של 125 מיליון דולר שהיה אמור לעבור לסוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם - אונר"א - שאחראית על סיוע לפליטים פלסטינים. בחודשים הבאים קיצץ ממשל טראמפ בהדרגתיות את כל הסיוע לפלסטינים, שעמד על קרוב למיליארד דולר בשנה. תחילה היו אלה הפרויקטים של סוכנות הפיתוח האמריקאית, אחר כך קוצץ כל הסיוע לאונר"א, ולבסוף קוצץ אפילו סכום של 20 מיליון דולר שהועבר לארבעה בתי חולים פלסטיניים במזרח ירושלים לטובת טיפולים בחולי סרטן. הסיוע האמריקאי היחיד ששרד, לבקשת ישראל, היה למנגנוני הביטחון הפלסטיניים.

צוות השלום של טראמפ קיבל באותה עת שתי החלטות. הראשונה, לא לרדוף אחרי הפלסטינים כדי שיחזרו לשולחן המשא ומתן. "הם לקחו החלטה דרסטית, החרימו אותנו וניסו להראות לנו שהם חזקים. אבל למעשה הם בודדו את עצמם עוד יותר ולא הרוויחו מזה כלום", אמר לי קושנר. ההחלטה השנייה היתה שלא לאפשר לאבו מאזן לקבל זכות וטו על המשך היוזמה המדינית האמריקאית. קושנר ניסה להכתיב סדר יום חדש, וב־13 במרס 2018 כינס בבית הלבן נציגים מ־20 מדינות - בהן ישראל ושש מדינות ערביות - כדי לדון במצב בעזה. זה היה אירוע נדיר שבו נציגי ממשלת ישראל ישבו סביב אותו שולחן עם דיפלומטים מסעודיה, מאיחוד האמירויות, מבחריין ומקטאר - שכולן לא קיימו יחסים רשמיים עם ישראל. מטרת המפגש היתה להעלות רעיונות לשיקום עזה כחלק מתוכנית השלום של טראמפ, אבל לא פחות חשוב מכך - לקרֵב בין ישראל לבין מדינות ערב. הפלסטינים הוזמנו לוועידה אבל השיבו מיד בשלילה. "חשבנו שאם הפלסטינים יגיעו זה יהיה ניצחון מבחינתנו ואם הם יחרימו זה יהיה גם ניצחון מבחינתנו, כי הם יוצגו כסרבנים מול העולם הערבי", אמר בכיר לשעבר בבית הלבן. המסקנה של קושנר מהוועידה היתה כי מדינות העולם רואות את עזה כסוגיה הומניטרית, וכי הן מוכנות לשפוך כסף על שיקום מתקן התפלת מים רק כדי שזה יופצץ על ידי ישראל בסבב הלחימה הבא, אבל אינן מטפלות בשורש הבעיה. קושנר העדיף להתמקד בגיבוש הפתרון לעזה כחלק מעסקת שלום כוללת. "לא רצינו פשוט למרוח עוד שכבה של צבע על הבעיה", אמר לי קושנר באחת משיחותינו.

הניסיון האמריקאי לצייר את הפלסטינים כסרבנים בפני העולם הערבי זכה להצלחה לא מבוטלת, וחשף את ההסתייגות שחשו מנהיגים ערבים רבים מאבו מאזן ומשאר ההנהגה הפלסטינית. ביוני 2018 העניק קושנר ריאיון נדיר לעיתון "אל־קודס", שיוצא לאור במזרח ירושלים, ובו מתח ביקורת חריפה על אבו מאזן. בשיחה שקיימנו כמה שבועות אחר כך בבית הלבן, סיפר לי קושנר כי מנהיגים ערבים רבים התקשרו אליו אחרי שקראו את הריאיון ואמרו כי הסכימו עם כל מילה שאמר שם על הנשיא הפלסטיני.32 המנהיג הערבי שבלט יותר מכולם בביקורתו על ההנהגה הפלסטינית היה יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן סלמאן. הוא היה אז נער הפוסטר של סעודיה, ורבים במערב הסתכלו עליו כעל הבטחה גדולה. צעיר, דובר אנגלית, משכיל, ועם נכונות לבצע רפורמות משמעותיות בסעודיה ולהחליש את הממסד הדתי והשמרני במדינה. בניגוד להנהגה הסעודית הוותיקה יותר, גם בנושא הפלסטיני החזיק יורש העצר בקו שונה. משוחרר ממדיניות העבר ובלא סנטימנטים וקשר רגשי לנושא, בן סלמאן לא היסס למתוח ביקורת חריפה על הנשיא הפלסטיני אבו מאזן ולהתייצב לצד ממשל טראמפ בסוגיה. שבועיים אחרי הצהרת ירושלים של טראמפ, נפגש הנסיך עם אבו מאזן בריאד וניהל עמו שיחה קשה בעניין החרם שהטילו הפלסטינים על הבית הלבן. "תוכנית טראמפ היא המשחק היחיד בעיר", אמר בן סלמאן לאבו מאזן על פי כמה דיווחים בתקשורת הערבית והבינלאומית. הפלסטינים היו בהלם מהשינוי בקו הסעודי. בחודש מרס, אחרי הכינוס בנושא עזה בבית הלבן, נפגש יורש העצר הסעודי בניו יורק עם ראשי כמה מהארגונים היהודיים. בן סלמאן הסביר ליושבים בחדר כי איראן נמצאת בראש סדר העדיפויות של מדיניות החוץ ושל דעת הקהל הסעודית ולא הנושא הפלסטיני. בשלב מסוים נשמע הנסיך הסעודי כמו שר החוץ האגדי של ישראל, אבא אבן. "במשך כמה עשורים ההנהגה הפלסטינית פספסה הזדמנות אחר הזדמנות ודחתה כל תוכנית שלום שהוצעה לה. הגיע הזמן שהפלסטינים יקבלו את ההצעות ויבואו למשא ומתן - או שיסתמו את הפה ויפסיקו להתלונן", הוא אמר. אחד המשתתפים בפגישה סיפר לי לאחר מכן כי ראשי הארגונים היהודיים נדהמו מדבריו של בן סלמאן, וחלקם כמעט נפלו מכיסאותיהם. דיווחים על מה שהתרחש בפגישה הזו עברו במהרה הן לבית הלבן והן ללשכת ראש הממשלה בירושלים. כשפרסמתי את הדברים הם צוטטו בכלי תקשורת רבים בעולם הערבי. השילוב בין המהלך של טראמפ בירושלים לבין הגישה של בן סלמאן כלפי הפלסטינים, עורר כלפי יורש העצר ביקורת חריפה בעולם הערבי ובתוך משפחת המלוכה הסעודית. הביקורת היתה כה חריפה עד שאביו, המלך סלמאן, החליט לקחת מידיו את התיק הפלסטיני ולשוב למדיניות המסורתית של הממלכה. כמה שבועות אחר כך כינס המלך סלמאן בריאד את "פסגת ירושלים" בהשתתפות מנהיגים ערבים רבים. הוא גינה את מהלכי טראמפ בנושא הפלסטיני והדגיש כי עמדת סעודיה בנושא נותרה כשם שהיתה.

לכל אורך השנה הראשונה של כהונת טראמפ האמינו חברי צוות השלום של הבית הלבן כי חרף חוסר ההתלהבות של נתניהו מהעיסוק בנושא הפלסטיני, הוא ישתף עמם פעולה בסופו של דבר. האמריקאים החליטו לטפל בנתניהו באמצעות חיבוקים ומתנות מתוך מחשבה שככל שנתניהו יהיה חזק יותר פוליטית בתוך ישראל, כך יהיה לו קל יותר לבצע את הוויתורים שהם התכוונו לדרוש ממנו במסגרת תוכנית השלום. זה הצליח באופן חלקי. מן הצד השני, אבו מאזן דווקא רצה לשתף פעולה עם יוזמת השלום של הנשיא החדש והפגין הרבה יותר נכונות ורצון טוב מנתניהו. עד להחלטת טראמפ על השגרירות, קושנר וגרינבלט סברו כי אבו מאזן יהיה מוכן לפשרות שחורגות מדף המסרים שלו. למרות כל זאת, ובמיוחד לאחר הצהרת ירושלים, החליטו יועציו של טראמפ לטפל בנשיא הפלסטיני באמצעות לחץ ואיומים. זה לא עבד. קושנר סבר כי הזמן עובד לטובת ארצות הברית ולרעתו של אבו מאזן, ושכאשר הנשיא הפלסטיני יבין שהוא תקוע עם טראמפ לעוד הרבה זמן ושמצב הפלסטינים רק הולך ומידרדר, הוא יחזור לשולחן. זה לא קרה. כשנפגשתי איתו במאר א־לאגו כמה שנים לאחר מכן, הודה טראמפ כי הלחץ הכלכלי על הפלסטינים לא הניב את הפירות שקיווה. הוא התקשה להסביר מדוע נהג בניגוד לתחושות הבטן שלו ונתן לנתניהו גזר ולאבו מאזן מקל.

אחרי הודעת טראמפ על העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים, הדעה הרווחת בארצות הברית ובישראל היתה כי יעבור זמן רב עד שהמהלך יתממש בשטח. שר החוץ טילרסון ואנשיו אף תדרכו כתבים מיד אחרי ההודעה כי התהליך יכול להימשך שלוש עד ארבע שנים. אבל לשגריר האמריקאי, דייוויד פרידמן, היו תוכניות אחרות. הוא חיפש כל דרך אפשרית לפתוח את השגרירות ובהקדם האפשרי. לבסוף הוא מצא פתרון - להפוך את המדור הקונסולרי ברחוב דוד פלוסר 14 בשכונת ארנונה שבירושלים לשגרירות זמנית. גם כמעט ארבע שנים אחרי טראמפ חזר באוזנַי באריכות על הסיפור כיצד פרידמן אמר לו כי במקום להוציא מאות מיליוני דולרים על בניית השגרירות החדשה, הוא יוציא כמה מאות אלפי דולרים בלבד על שיפוץ המבנה הקיים. "והכול בנוי מאבן ירושלמית", סיפר לי טראמפ בעיניים בורקות. השגרירות החדשה היתה למעשה משרדו של פרידמן, והיא כללה עוד כמה משרדים לעוזריו. הרוב המוחלט של הדיפלומטים האמריקאים נשארו בבניין האפור שברחוב הירקון בתל אביב, שהפך לאגף של השגרירות בירושלים.

טקס חנוכת השגרירות בירושלים נקבע ל־14 במאי 2018 - 70 שנה בדיוק אחרי שדוד בן־גוריון נשא את הכרזת העצמאות בשדרות רוטשילד בתל אביב. קרוב לאלף איש גדשו את החצר הקטנה של השגרירות החדשה. חתן השמחה, דייוויד פרידמן, עיצב את האירוע בדמותו - וגם את רשימת המוזמנים. בקהל בלטה הנוכחות של אנשי ימין דתיים ישראלים ואמריקאים. את המקומות הטובים ביותר קיבלו הפטרונים של האירוע, שלדון ומרים אדלסון, שללחץ שלהם על טראמפ היה חלק משמעותי בהחלטה שקיבל. אף חבר קונגרס מהמפלגה הדמוקרטית לא הוזמן. מלבד בעלי התפקידים הרשמיים, שלושת הנואמים בטקס היו אנשי דת משיחיים, המקורבים לפרידמן.33 הראשון היה הרב זלמן וולוביק - איש חב"ד, שלימד את פרידמן תורה במשך 20 שנה. השני היה הכומר הקיצוני רוברט ג'פריס, שהתפרסם בעיקר בשל התבטאויותיו נגד מוסלמים, מורמונים, הומואים, ואפילו יהודים. בעיניים עצומות אל מול מאות האורחים המשתאים הוא הודה לאלוהים על כך ששלח את דונלד טראמפ לבית הלבן. השלישי היה המטיף האוונגליסטי, ג'ון הייגי, שבאמתחתו התבטאויות אנטישמיות וטענה כי השואה התרחשה כיוון שהיהודים התכחשו לאלוהים האמיתי. "אני מבקש מכולכם לומר הללויה", קרא הייגי בדרשתו, ומאות המשתתפים, נוצרים ויהודים, השיבו בקול משל היו בתפילת יום ראשון במגה־כנסייה באלבמה. הדת ופעמי המשיח הורגשו בכל דקה מהטקס. "הנוכח־נפקד המרכזי באירוע, מלבד טראמפ, היה אלוהים", כתבה אז נעה לנדאו ב"הארץ".

בשעה שהטקס החגיגי התקיים בירושלים, כמה עשרות קילומטרים דרומה משם הפגינו עשרות אלפי פלסטינים על גדר הגבול ברצועת עזה. זה היה שיאו של גל הפגנות שבו פתח חמאס ברצועת עזה חודשיים קודם לכן תחת הכותרת "צעדת השיבה". טקס חנוכת השגרירות והעובדה כי היה מדובר בערב יום הנכבה הביאו את מספר המשתתפים בהפגנות לשיא. כלי התקשורת בישראל וברחבי העולם שידרו במסך מפוצל את התמונות של הנאומים והתפילות בשגרירות בירושלים לצד הכאוס והאלימות בגבול רצועת עזה. זה היה היום הסוער ביותר מאז החלו ההפגנות. 61 מפגינים פלסטינים, רובם אנשי חמאס לא חמושים, נהרגו מירי חיילי צה"ל וכ־1,200 מפגינים פלסטינים נפצעו. הגינויים זרמו מכל רחבי העולם, טורקיה החזירה את שגריריה מישראל ומארצות הברית וגירשה את השגריר הישראלי מאנקרה, מועצת הביטחון התכנסה לדיוני חירום, והמועצה לזכויות אדם הודיעה על הקמת ועדת חקירה בינלאומית. מאז אותו יום המתיחות ברצועת עזה הלכה והחריפה, ההפגנות המשיכו, בלוני ועפיפוני תבערה הבעירו את השדות בצד הישראלי של הגבול, וכל כמה שבועות אף נורו פצצות מרגמה ורקטות מהרצועה לשטח ישראל. במשך כמעט שלוש שנים סבב הסלמה רדף סבב הסלמה, וניסיונות חוזרים ונשנים להגיע להסדרה נכשלו. נקודת הרתיחה הגיעה במאי 2021, עם מבצע שומר החומות.

ההידרדרות הקשה ביחסים בין ממשל טראמפ לפלסטינים נמשכה. אם העברת השגרירות לירושלים וקיצוץ הסיוע לא הספיקו, בספטמבר 2018 ממשל טראמפ גם הורה על סגירת משרד אש"ף בוושינגטון, שמתחילת שנות ה־90 שימש כנציגות הדיפלומטית הפלסטינית בארצות הברית. הממשל טען כי מטרת המשרד היתה לסייע בקידום תהליך השלום, אך אם הפלסטינים מסרבים לדבר עם ארצות הברית על תוכנית השלום שלה, הרי שאין עוד הצדקה לקיומו. בצעד נקמני ממשל טראמפ גם ביטל את הוויזה של אשת השגריר הפלסטיני ושל שני ילדיו הקטנים, והם נאלצו לעזוב את המדינה בתוך כמה ימים. כמה שבועות לאחר מכן הודיע שר החוץ האמריקאי, מייק פומפאו, על סגירת הקונסוליה האמריקאית בירושלים, ששימשה במשך 25 שנים כנציגות הדיפלומטית של ארצות הברית לרשות הפלסטינית. הכוח המניע מאחורי כל המהלכים האלה היה השגריר פרידמן. במרס 2019 סגרה הקונסוליה את שעריה באופן סופי, אנשיה מוזגו אל תוך השגרירות האמריקאית בירושלים והוכפפו לפרידמן. מעבר לעובדה שלראשונה מאז הקמת הרשות הפלסטינית לא היה ערוץ קשר דיפלומטי עצמאי וישיר בין ארצות הברית לפלסטינים, היתה כאן גם אמירה סמלית של מחיקת כל סממני הריבונות הפלסטיניים ותמיכה מרומזת בסיפוחם לישראל. האופוריה בלשכת ראש הממשלה בירושלים והייאוש במוקטעה ברמאללה שברו אז שיאים. היחסים בין ארצות הברית והפלסטינים הידרדרו לשפל הגדול ביותר אי־פעם, והבית הלבן נראה באותם ימים כשלוחה של מועצת יש"ע.