השרביט והחרב 17 – שנהב הממותה האימתנית

פְּרוֹלוֹג

"תַּרְגִּישׁ אֶת טַעֲמוֹ שֶׁל הַלַּהַב שֶׁלִּי!" מַרְקוֹ נוֹפֵף בְּחֶרֶב הָעֵץ שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵכִין מֵעָנָף. "הִנֵּה! הֵבַסְתִּי אוֹיֵב נוֹסָף שֶׁל מוֹרְדֵי גוֹרְגוֹנְיָה!"

קוֹלָהּ שֶׁל אִמּוֹ נִשְׁמַע מֵהַמַּחֲנֶה. "מַרְקוֹ! חֲזֹר לַתַּצְפִּית!"

מַרְקוֹ תָּחַב אֶת חַרְבּוֹ לַחֲגוֹרָה תּוֹךְ אֲנָחָה וְטִפֵּס בַּחֲזָרָה עַל עֵץ הַתַּצְפִּית, אַלּוֹן שֶׁעָמַד בְּשׁוּלֵי הַיַּעַר. מִבֵּין עֲנָפָיו הוּא הָיָה יָכוֹל לְהָצִיץ לְמַטָּה עַל מַחֲנֵה הַמּוֹרְדִים הַקָּטָן שֶׁבּוֹ הוּא גָּר וְלִרְאוֹת מֵאֲחוֹרָיו אֶת הַיַּעַר כֻּלּוֹ מַמָּשׁ עַד לַגְּבָעוֹת הַצְּפוֹנִיּוֹת.

מַחֲנֵה הַמּוֹרְדִים נִמְצָא בְּחֵלֶק מְיֹעָר בִּמְיֻחָד שֶׁל גוֹרְגוֹנְיָה. מַנְהִיגֵי הַמֶּרֶד הִגִּיעוּ לְשָׁם כְּדֵי לְתַכְנֵן אֶת הַדָּחָתוֹ שֶׁל מֶלְוֶל, הַמְּכַשֵּׁף הָאָפֵל.

הַתַּפְקִיד שֶׁל מַרְקוֹ הָיָה חָשׁוּב מְאוֹד. אִם הָיָה מַבְחִין בְּשׁוֹמְרִים גוֹרְגוֹנִים כָּלְשֶׁהֵם, הַמְּשִׂימָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה לָרוּץ וּלְהַזְהִיר אֶת הַבְּכִירִים — הַגְּבָרִים וְהַנָּשִׁים שֶׁמָּשְׁלוּ בַּמַּחֲנֶה. בְּמִקְרֶה כָּזֶה כְּלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁל הַמּוֹרְדִים הָיוּ מֻשְׁלָכִים לְתוֹךְ בּוֹר שֶׁכֻּסָּה בַּעֲנָפִים מְשֻׁפָּעִים בְּעָלִים, וְאִלּוּ הַמַּנְהִיגִים הָיוּ מִתְחַפְּשִׂים בִּמְהִירוּת לְסוֹחֲרִים וּלְצַיָּדִים פְּשׁוּטִים.

מַרְקוֹ שִׁנָּה תְּנוּחָה בָּעֶמְדָּה. הוּא הִדֵּק אֶת צַוְּארוֹן הַחֻלְצָה לְצַוָּארוֹ כְּדֵי לְהִתְגּוֹנֵן מֵהָרוּחַ הַקָּרָה. תְּנוּעָה עַל פִּסְגַּת גִּבְעָה רְחוֹקָה לָכְדָה אֶת תְּשׂוּמֶת לִבּוֹ. הוּא הִבִּיט אֶל הַמֶּרְחָק, אֲבָל לֹא הִצְלִיחַ לְזַהוֹת בְּמָה מְדֻבָּר. הוּא טִפֵּס גָּבוֹהַּ יוֹתֵר, וְאָז הִשְׁמִיעַ הִשְׁתַּנְּקוּת שֶׁל פְּלִיאָה וְעֹנֶג.

זֶה הָיָה יְצוּר עֲנָק, מְכֻסֶּה בְּקַשְׂקַשִּׂים נוֹצְצִים. כְּנָפַיִם אַדִּירוֹת קְשִׁיחוֹת נִפְרְשׂוּ לָרֹחַב, כְּכֶתֶם כֵּהֶה עַל רֶקַע שְׁמֵי גוֹרְגוֹנְיָה. עַנְנוֹת עָשָׁן לָבָן בָּקְעוּ מִנְּחִירָיו.

"דְּרָקוֹן!" מִלְמֵל מַרְקוֹ. הוּא מֵעוֹלָם לֹא רָאָה דְּרָקוֹן לִפְנֵי כֵן, אֲבָל אָהַב אֶת הַסִּפּוּרִים שֶׁשָּׁמַע עַל אוֹדוֹת חַיּוֹת הַפֶּלֶא הָאַגָּדִיּוֹת הַיָּפוֹת — וְלֹא הָיָה שׁוּם סָפֵק שֶׁהַיְּצוּר שֶׁעָמַד עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה הַמְּרֻחֶקֶת הָיָה דְּרָקוֹן!

"זֶה מַדְהִים!" אָמַר מַרְקוֹ. אֲבָל מֵהֵיכָן הוּא הִגִּיעַ? הֲרֵי אֵין דְּרָקוֹנִים בְּגוֹרְגוֹנְיָה.

הוּא הָיָה חַיָּב לְהוֹדִיעַ לַבְּכִירִים מָה רָאָה. הוּא עָמַד לָרֶדֶת מֵהָעֵץ כְּשֶׁהִבְחִין בִּתְכוּנָה בְּצִדּוֹ הָרָחוֹק שֶׁל הַיַּעַר. עֵצִים הִתְנַדְנְדוּ וְרָעֲדוּ, כְּאִלּוּ מַשֶּׁהוּ עָצוּם נִדְחָק דַּרְכָּם.

בְּעוֹד הוּא מַבִּיט, יְצוּר עֲנָקִי יָצָא מֵהַיַּעַר בִּצְעָדִים כְּבֵדִים. זֹאת הָיְתָה מָמוּתָה עֲצוּמָה בְּגֹדֶל בַּיִת, מְכֻסָּה בְּשֵׂעָר חוּם סָמִיךְ שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בִּקְשָׁרִים מְדֻבְלָלִים אֶל רַגְלֶיהָ. הַמָּמוּתָה הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ וְשִׁלְּחָה אֶת הַחֵדֶק שֶׁלָּהּ בְּפִתּוּל כְּלַפֵּי הָרָקִיעַ, תּוֹךְ שֶׁהִשְׁמִיעָה קְרִיאַת קְרָב עֲמֻקָּה.

אָז הִיא שָׁעֲטָה בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה לְכִוּוּן הַדְּרָקוֹן. מַרְקוֹ רָאָה צַלָּקוֹת וּפְצָעִים יְשָׁנִים עַל אָזְנֶיהָ שֶׁל הַמָּמוּתָה, וְשָׂם לֵב בִּמְיֻחָד לַחַטִּים הַמְּעֻקָּלִים הָאֲרֻכִּים שֶׁלָּהּ. בִּזְמַן שֶׁהִסְתַּעֲרָה, הֵם נִצְנְצוּ וְהִבְהִיקוּ כְּמוֹ זָהָב.

הַדְּרָקוֹן הִסְתּוֹבֵב וְהֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ. אָז פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו וְהִתְכּוֹנֵן לְהַמְרִיא. אֲבָל הָיָה מְאֻחָר מִדַּי. כְּשֶׁרֹאשָׁהּ מֻרְכָּן, הַמָּמוּתָה נָגְחָה בְּעֹז בְּצִדּוֹ עֲטוּי הַקַּשְׂקַשִּׂים שֶׁל הַדְּרָקוֹן. הִיא נִעֲרָה אֶת רֹאשָׁהּ כְּלַפֵּי מַעְלָה, הָלְמָה בְּחַטֶּיהָ הָאֲרֻכִּים בְּגוּפוֹ שֶׁל הַדְּרָקוֹן, וְהֵעִיפָה אֶת חַיַּת הַפֶּלֶא הַמְּבֹהֶלֶת עַל צִדָּהּ. מַרְקוֹ הִבִּיט בְּפַחַד כְּשֶׁהַמָּמוּתָה כָּרְכָה אֶת חִדְקָהּ הֶחָזָק סְבִיב צַוָּארוֹ שֶׁל הַדְּרָקוֹן, וְגָרְרָה אֶת הַיְּצוּר חֲסַר הָאוֹנִים אֶל תּוֹךְ הַיַּעַר.

"שַׁחְרְרִי אוֹתוֹ!" צָעַק מַרְקוֹ.

רֹאשָׁהּ שֶׁל הַמָּמוּתָה הִתְרוֹמֵם בְּחַדּוּת. מַרְקוֹ הִשְׁתַּנֵּק בְּבֶהָלָה. הַמִּפְלֶצֶת שָׁמְעָה אוֹתוֹ! עֵינַיִם אֲדֻמּוֹת קְטַנּוֹת, מְלֵאוֹת כַּעַס וְרֶשַׁע, סָרְקוּ אֶת הַיַּעַר. אָז חַיַּת הַפֶּלֶא הִסְתַּעֲרָה דֶּרֶךְ הָעֵצִים, הָדְפָה אוֹתָם הַצִּדָּה וְעָשְׂתָה אֶת דַּרְכָּהּ הַיְשֵׁר לְעֵבֶר מַרְקוֹ.

הָאַלּוֹן נִרְעַד כְּשֶׁהָרֹאשׁ הֶעָצוּם נָגַח בְּגִזְעוֹ. הַשָּׁרָשִׁים נִתְלְשׁוּ מֵהַקַּרְקַע בִּצְלִיל קְרִיעָה מַחְרִיד. הָעֵץ הֵחֵל לִנְטוֹת בְּזָוִית מְסֻכֶּנֶת. רַגְלָיו שֶׁל מַרְקוֹ אִבְּדוּ אֶת אֲחִיזָתָן, וְהוּא נִתְלָה מִזְּרוֹעוֹתָיו.

אֲבָל חַיַּת הַפֶּלֶא הִכְּתָה בָּעֵץ בְּעָצְמָה כָּזֹאת, שֶׁחַטֵּי הַזָּהָב שֶׁלָּהּ נִנְעֲצוּ בַּגֶּזַע. הִיא פִּתְּלָה אֶת רֹאשָׁהּ בְּנִסָּיוֹן לְשַׁחְרֵר אֶת עַצְמָהּ. נוֹזֵל סָמִיךְ צָלוּל נִגַּר מֵחַטֶּיהָ וְנָזַל לְאֹרֶךְ הָעֵץ. הוּא הֵפִיץ צַחֲנָה רְעִילָה נוֹרָאָה.

עַכְשָׁו נָטָה הָעֵץ בְּזָוִית כָּזֹאת, שֶׁמַּרְקוֹ הָיָה יָכוֹל לְהַרְפּוֹת וְלִצְנֹחַ בְּבִטְחָה אֶל הַקַּרְקַע.

הוּא הִתְרוֹמֵם וְרָץ בִּמְהִירוּת בַּחֲזָרָה אֶל הַמַּחֲנֶה.

אֲבָל תּוֹךְ כְּדֵי רִיצָה הוּא רָאָה מַשֶּׁהוּ נוֹסָף שֶׁגָּרַם לְלִבּוֹ לַהֲלֹם. לְאֹרֶךְ הַשְּׁבִיל צָעֲדָה פְּלֻגָּה שֶׁל שׁוֹמְרִים גוֹרְגוֹנִים...