זהות בבלונד

הקטע בלהתעורר באמצע הלילה באמצע הרחוב באמצע פריז בלי לזכור כלום הוא שלפחות את מתעוררת בפריז. כך חשבה לעצמה האישה ששכבה על המדרכה הקפואה ובהתה באורות של מגדל אייפל המנצנצים אליה מבעד לפתיתי השלג הממשיכים להיערם סביבה.

היא לא היתה מודעת לחבּורה ההולכת וגדלה על הרקה שלה.

היא לא ראתה את שביל טיפות הדם על המדרכה המושלגת.

והיא בכלל ובשום אופן לא זכרה למה היא שוכבת ברחוב עם ידיים ורגליים פרושות לצדדים, כאילו ניסתה ליצור צורה של מלאך בשלג ונרדמה באמצע.

אני צריכה להשלים את המלאך שלי, חשבה לעצמה.

אני צריכה לקום.

אני צריכה ללכת הביתה.

אבל אז הבינה שהיא לא באמת יודעת איפה נמצא הבית שלה, אז למה שהיא לא תנמנם פה קצת? התוכנית הזאת נראתה לה מצוינת. השלג היה רך ואוורירי והעולם היה שקט ורגוע. ושינה היא דבר נהדר. הדבר הכי טוב שיש. היא לא זכרה איך קוראים לה, אבל היתה בטוחה ששינה היא התחביב האהוב עליה ביותר בעולם, אז למה שלא תעצום את העיניים ותירדם לזמן־מה? למי זה כבר יפריע?

אבל אז שמעה מנועי אופנועים מרעימים במרחק וגברים צועקים. דמות גבר הופיעה מעליה, הסתירה את ההילה הזוהרת של מגדל אייפל והטילה עליה צל באמצע הלילה. צל מטושטש וכהה שצעק, "קומי, אלכס! רוצי!"

אז קוראים לי אלכס, חשבה לעצמה האישה רגע לפני שהבינה שהיא כנראה עומדת למות.

הוא הולך לרצוח אותה. כן, פשוט ככה. היו לו שתי משימות לביצוע מיידי. הראשונה: למצוא את אלכס. השנייה: לרצוח את אלכס. המשימה השלישית היתה אמורה להיות להציל את אלכס, אבל בוונציה הוא החליט למחוק אותה מהרשימה. וכשהוא הצליח סוף כל סוף למצוא אותה במרסיי, הוא הוסיף משימה נוספת: לפגוע באלכס.

אבל עכשיו הם היו בפריז. וזה אומר שהמצוד שלו התחיל לפני שישה ימים, שלושה מרדפי מכוניות, שני קרבות ירי ובריחה מפוקפקת אחת מסירת מרוץ מהירה. אז לרצוח את אלכס היתה האפשרות היחידה שלו.

ברגע שהוא ימצא אותה.

למזלו הרב הוא היה צריך רק לעקוב אחרי שביל טיפות הדם עד שראה את האישה השרועה באמצע הרחוב. היא מתה, חשב לעצמו בזעם. אבל אז היא הרימה את הראש והסתכלה עליו במבט עמום וחולמני. היא היתה בחיים. והוא באמת לא ידע אם זה משמח או מאכזב אותו.

אבל אז הוא שמע שאגה של מנועי אופנועים מתקרבים, שהלכו וסגרו עליהם. והוא צעק, "קומי, אלכס! רוצי!" כי האנשים של קוזלוב כיתרו אותם והוא ידע שבעקבותיהם יגיעו בקרוב גם הסוכנים — אינטרפול, סי־איי־איי, אם־איי־6. אולי גם המוסד, אם יהיה להם מזל רע במיוחד. ומאז מוסקבה המזל שלו היה רע במיוחד — ולכן הוא ידע שהוא מוכרח להזדרז, כי הם כולם רצו לרצוח את אלכס, בדיוק כמוהו, והוא לא היה יכול לתת להם להקדים אותו.

"אלכס, קומי!"

"לא, תודה," היא אמרה והתהפכה כמו ילדה שלא מתחשק לה ללכת לבית הספר.

"קומי. עכשיו!"

"עוד חמש דקות."

"אלכס!"

ואז היא ראתה את האקדח הדרוך בידו.

עיניה נפערו בבהלה ולרגע אחד נראתה כמו אישה שאף פעם לא ראתה אקדח, כאילו היא אף פעם לא ראתה אותו. ואז הוא הבין שמשהו ממש לא בסדר. איתה. איתו. עם זה. נורות אדומות נדלקו בראשו.

"אלכס?" הוא שאל ושמע יריות. הוא הסתובב מיד וכיוון את הנשק שלו, וכשהסתובב בחזרה, אלכס כבר נעלמה.